מאת ד"ר יוסי פרץ
ראש ההתמחות ללשון העברית
1. מאיר נזרי, קהילות תאפילאלת, א – מעגל האדם (726 עמודים); ב – מעגל השנה (504 עמודים), הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן תשע"ו.
2. יחזקאל ליכטנשטיין, והסנה איננו אֻכָּל, הוצאת יד ושם, ירושלים תשע"ה (363 עמודים).
לפני כשלושה שבועות התקיים במכללת אורות ישראל, קמפוס רחובות, ערב חגיגי לכבוד השקת ספרים של שני מרצים במכללה: ד"ר נזרי והרב ד"ר ליכטנשטיין. בין האורחים בלטו אישים ממוסדות אקדמיים שונים, עמיתים, חברים ובני משפחה. שניים מהמשתתפים דיברו על תרומתם הייחודית של המחקרים: פרופ' משה בר-אשר, נשיא האקדמיה ללשון העברית וחתן פרס ישראל – על שני ספריו של ד"ר נזרי; וד"ר אסף ידידיה מ"יד ושם" – על ספרו של הרב ד"ר ליכטנשטיין.
נשיא המכללה, הרב פרופ' נריה גוטל, פתח בדברי ברכה לשני המחברים ועמד על המכנה המשותף בין מחקריהם – שימור מסורות והנהגות – זה של העדה הספרדית וזה של העדה האשכנזית. הוא אף קישר את הדברים לפרשת השבוע ולדברי חז"ל בעניין השמירה על המנהגים של בני ישראל, שבזכותם הם נגאלו ממצרים, "שלא שינו את שמם, ולא שינו את לשונם...". הוא סיכם את ברכתו בדברים: "מרצי מכללת אורות ישראל שבים ומוכיחים כי לא זו בלבד שהם מרצים מצוינים, הם גם חוקרים מעולים".
יו"ר המועצה האקדמית, פרופ' ישראל ריץ', דיבר בשבחם של המחברים המשלבים הוראה ומחקר, ובחיבוריהם הם משמרים ומתעדים את העבר.
אורח הכבוד הראשון, פרופ' משה בר אשר, הפתיע את הנוכחים כשביקש לפתוח בשבחה של אכסניה. הוא סיפר כי בצעירותו למד במחזור הראשון ב"ישיבת הדרום", סיים בה את לימודי התיכון ואת לימודי בית המדרש למורים, ומשם החל את פעילותו החינוכית והאקדמית. אף שחלפו מאז כשישים שנה הוא זכר במדויק שמות של מחנכיו שעיצבו את דרכו וכן אירועים מכוננים באותה התקופה ותאריכם המדויק.
בהתייחסו של פרופ' בר אשר לספריו של ד"ר נזרי הוא שיבח אותו על מחקרו היסודי והמקיף. הוא ציין כי ד"ר נזרי נעזר לצורך מחקרו בחומרים רבים, כמו כתבי-יד, תעודות וראיונות עם כחמישים אנשי תאפילאלת. בין המרואיינים הייתה גם אמו של פרופ' בר אשר שמסרה מידע רב, ולימים גילתה את אוזן בנה שד"ר נזרי היה "חופר" בשאלותיו.
פרופ' בר אשר עצמו נולד במרוקו, בעיירה שבמחוז תאפילאלת [=עמק התמרים], והכיר מקרוב את המנהגים הייחודיים לאזור. הוא עמד על מנהגים המאפיינים את האזור וביניהם אלה הקשורים בעריכת חופה וקידושין, אכילת ארבה ועוד וכן על הייחודיות של תושבי המקום בענייניים לשוניים שונים. בהקשר לכך אף סיפר כי רשם מפי אִמו כ-2500 מטבעות לשון מחורזים בערבית.
אורח הכבוד השני, ד"ר ידידיה, סקר את ספרו של הרב ליכטנשטיין ועמד על ייחודו. הוא ציין כי ספרות ענפה נכתבה בנושא השואה וכאן לראשונה נכתב ספר בהוצאת "יד ושם" העוסק כולו בשאלות הלכתיות שעלו בתקופת השואה.
בין העניינים הנידונים בו: האם מותר לבחור ישיבה להתנדב להיהרג תחת חברו? האם מותר ליהודי חסיד למסור את נפשו במקום רבו? האם מותר היה ליהודים לאבד את עצמם לדעת, וכיצד להתייחס אליהם? האם המרד בוורשה העמיד בסכנה את יהודי הגטו או שהוא היה מעשה של קידוש השם? האם המרד הוא מלחמת מצווה? האם מותר היה לראשי היודנרטים להכין רשימות גירוש ולמסור זקנים, חולים וילדים כדי להציל את השאר? שאלות אלו ואחרות נידונות מפרספקטיבה הלכתית ופותחות צוהר לאופן ההתמודדות החל מהתנ"ך ומפרשיו, דרך המשנה והתלמוד, מדרש ואגדה, ספרות השו"תים, וכלה בספרי הלכה והגות בימינו.
בתום הטקס הודו שני המחברים במילים חמות לראשי המכללה על היזמה ועל ארגון הערב, וכן לשני הדוברים, פרופ' בר אשר וד"ר ידידיה, אשר ריתקו את קהל השומעים בהרצאותיהם.
הנחה את הטקס הרב ד"ר יחיאל לאש.
ראש ההתמחות ללשון העברית
שימור מסורות ותיעוד העבר בשני ספרים חדשים ממזרח וממערב – קהילות יהודים במרוקו מזה וקהילות יהודי אירופה בשואה מזה
1. מאיר נזרי, קהילות תאפילאלת, א – מעגל האדם (726 עמודים); ב – מעגל השנה (504 עמודים), הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן תשע"ו.
2. יחזקאל ליכטנשטיין, והסנה איננו אֻכָּל, הוצאת יד ושם, ירושלים תשע"ה (363 עמודים).
לפני כשלושה שבועות התקיים במכללת אורות ישראל, קמפוס רחובות, ערב חגיגי לכבוד השקת ספרים של שני מרצים במכללה: ד"ר נזרי והרב ד"ר ליכטנשטיין. בין האורחים בלטו אישים ממוסדות אקדמיים שונים, עמיתים, חברים ובני משפחה. שניים מהמשתתפים דיברו על תרומתם הייחודית של המחקרים: פרופ' משה בר-אשר, נשיא האקדמיה ללשון העברית וחתן פרס ישראל – על שני ספריו של ד"ר נזרי; וד"ר אסף ידידיה מ"יד ושם" – על ספרו של הרב ד"ר ליכטנשטיין.
נשיא המכללה, הרב פרופ' נריה גוטל, פתח בדברי ברכה לשני המחברים ועמד על המכנה המשותף בין מחקריהם – שימור מסורות והנהגות – זה של העדה הספרדית וזה של העדה האשכנזית. הוא אף קישר את הדברים לפרשת השבוע ולדברי חז"ל בעניין השמירה על המנהגים של בני ישראל, שבזכותם הם נגאלו ממצרים, "שלא שינו את שמם, ולא שינו את לשונם...". הוא סיכם את ברכתו בדברים: "מרצי מכללת אורות ישראל שבים ומוכיחים כי לא זו בלבד שהם מרצים מצוינים, הם גם חוקרים מעולים".
יו"ר המועצה האקדמית, פרופ' ישראל ריץ', דיבר בשבחם של המחברים המשלבים הוראה ומחקר, ובחיבוריהם הם משמרים ומתעדים את העבר. אורח הכבוד הראשון, פרופ' משה בר אשר, הפתיע את הנוכחים כשביקש לפתוח בשבחה של אכסניה. הוא סיפר כי בצעירותו למד במחזור הראשון ב"ישיבת הדרום", סיים בה את לימודי התיכון ואת לימודי בית המדרש למורים, ומשם החל את פעילותו החינוכית והאקדמית. אף שחלפו מאז כשישים שנה הוא זכר במדויק שמות של מחנכיו שעיצבו את דרכו וכן אירועים מכוננים באותה התקופה ותאריכם המדויק.
בהתייחסו של פרופ' בר אשר לספריו של ד"ר נזרי הוא שיבח אותו על מחקרו היסודי והמקיף. הוא ציין כי ד"ר נזרי נעזר לצורך מחקרו בחומרים רבים, כמו כתבי-יד, תעודות וראיונות עם כחמישים אנשי תאפילאלת. בין המרואיינים הייתה גם אמו של פרופ' בר אשר שמסרה מידע רב, ולימים גילתה את אוזן בנה שד"ר נזרי היה "חופר" בשאלותיו.
פרופ' בר אשר עצמו נולד במרוקו, בעיירה שבמחוז תאפילאלת [=עמק התמרים], והכיר מקרוב את המנהגים הייחודיים לאזור. הוא עמד על מנהגים המאפיינים את האזור וביניהם אלה הקשורים בעריכת חופה וקידושין, אכילת ארבה ועוד וכן על הייחודיות של תושבי המקום בענייניים לשוניים שונים. בהקשר לכך אף סיפר כי רשם מפי אִמו כ-2500 מטבעות לשון מחורזים בערבית.אורח הכבוד השני, ד"ר ידידיה, סקר את ספרו של הרב ליכטנשטיין ועמד על ייחודו. הוא ציין כי ספרות ענפה נכתבה בנושא השואה וכאן לראשונה נכתב ספר בהוצאת "יד ושם" העוסק כולו בשאלות הלכתיות שעלו בתקופת השואה.
בין העניינים הנידונים בו: האם מותר לבחור ישיבה להתנדב להיהרג תחת חברו? האם מותר ליהודי חסיד למסור את נפשו במקום רבו? האם מותר היה ליהודים לאבד את עצמם לדעת, וכיצד להתייחס אליהם? האם המרד בוורשה העמיד בסכנה את יהודי הגטו או שהוא היה מעשה של קידוש השם? האם המרד הוא מלחמת מצווה? האם מותר היה לראשי היודנרטים להכין רשימות גירוש ולמסור זקנים, חולים וילדים כדי להציל את השאר? שאלות אלו ואחרות נידונות מפרספקטיבה הלכתית ופותחות צוהר לאופן ההתמודדות החל מהתנ"ך ומפרשיו, דרך המשנה והתלמוד, מדרש ואגדה, ספרות השו"תים, וכלה בספרי הלכה והגות בימינו.
בתום הטקס הודו שני המחברים במילים חמות לראשי המכללה על היזמה ועל ארגון הערב, וכן לשני הדוברים, פרופ' בר אשר וד"ר ידידיה, אשר ריתקו את קהל השומעים בהרצאותיהם.
הנחה את הטקס הרב ד"ר יחיאל לאש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה