שלושים ימים קודם פסח דורשים בענייניו ובהלכותיו. חג הפסח כחג החירות מחייב הכנה של שלושים יום כדי להגיע למדרגה של חירות כאילו כל אחד מאתנו יצא ממצרים ומכל מה שמצרים מסמלת. לשם כך נדרשת זריזות ועשייה ולא רק בהקשר של הניקיונות הטכניים.
התורה החמירה עד מאוד בחמץ יותר מבשאר האיסורים. בעל ספר החינוך, בהסברו לאיסור להקריב חמץ על המזבח (מצוה קיז), מדגיש שחימוץ הבצק נובע מהשהייתו ללא שנעשה בו דבר. כלומר, חוסר העשייה הוא הגורם לחימוץ האסור בפסח אפילו ב"משהו". התבוננות בעניין המצה והחמץ מביאה את האדם מישראל להתחזק במידת הזריזות בעבודת ה' באופן כללי: "ושמרתם את המצות – ר' יאשיה אומר: אל תקרי כן אלא ושמרתם את המצות, כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה, אלא אם בא מצוה לידך עשה אותה מיד" (מכילתא בא, פרשה ט).
גם בעשייה החינוכית, העצלות היא אם כל חטאת. במקביל לחימוץ המצה הנובע מחוסר מעש מעיר הרמח"ל: "כי הנה העצל אף על פי שאינו עושה רע בקום עשה, הנה הוא מביא את הרעה עליו בשב ואל תעשה שלו". הזריזות, לעומת זאת, מעלתה גדולה. הזריזות מבטאת את הזדהותו של העושה עם מעשיו. נוסף על כך היא פועלת גם בכיוון ההפוך – ממלאת אותו בהתלהבות, כדברי הרמח"ל במסילת ישרים: "כמו שהזריזות הוא תולדת ההתלהטות הפנימי, כן מן הזריזות יולד ההתלהטות". זריזות אין פירושה פעילות מהירה או תנועות גוף עצבניות. זריזות פירושה פעילות באופן מיידי ומתוך להט לפעולה. לא פעם דווקא הזריזות מולידה עשיית מעשים ביסודיות ובהקפדת יתר ללא "חיפוף". הדגש הוא על הירתמות מיידית למשימה, ללא שיהוי.
ר' צדוק הכהן מלובלין מדגיש שראשית "כניסתו של אדם לעבודת ה' צריך להיות בחפזון" כדוגמת פסח מצרים ושיש לנצל את "הרגע שמתעורר בו רצון" לנתק עצמו מכבלי תאוות העולם הזה ולהתקדם ברוחניות. רק בדרך זו נוודא שלא נפסיד שעת רצון זו.
אף תמצית שיר השירים שנוהגים לקרוא בשבת חול המועד פסח, היא תיאור ההתמהמהות הטרגית של הרעיה שהחמיצה הזדמנות למצוא את אשר ביקשה נפשה ולחדש את הקשר עם דודה. כך מתאר הרב סולוביצ'יק במסתו הידועה "שש דפיקות" את עצלותו של דורנו להתעורר, להקשיב ולענות לדפיקותיו של הקב"ה על דלתותינו.
התקופה שבין פורים לפסח היא זמן ראוי להתחזק במידת הזריזות, זריזות בעשיית מצוות מעשיות, זריזות בלמידה משמעותית והשקעה בכך וזריזות בכל מגוון המשימות היום-יומיות שלנו. כל זאת תוך התגברות על חולשות אנושיות ומתוך תפילה לריבונו של עולם שיסייע לנו להוציא מהכוח אל הפועל את רצוננו הבסיסי, הטוב והמשוחרר להתחבר מחדש עם דודנו : "רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב? שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות; יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם, ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם". חג חירות שמח!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה