חמץ ומצה – זריזות והחמצת השעה

מאת הרבנית ד"ר לאה ויזל, דיקנית סטודנטיות (קמפוס אלקנה) ודיקנית לימודי חוץ

שלושים ימים קודם פסח דורשים בענייניו ובהלכותיו. חג הפסח כחג החירות מחייב הכנה של שלושים יום כדי להגיע למדרגה של חירות כאילו כל אחד מאתנו יצא ממצרים ומכל מה שמצרים מסמלת. לשם כך נדרשת זריזות ועשייה ולא רק בהקשר של הניקיונות הטכניים.
התורה החמירה עד מאוד בחמץ יותר מבשאר האיסורים. בעל ספר החינוך, בהסברו לאיסור להקריב חמץ על המזבח (מצוה קיז), מדגיש שחימוץ הבצק נובע מהשהייתו ללא שנעשה בו דבר. כלומר, חוסר העשייה הוא הגורם לחימוץ האסור בפסח אפילו ב"משהו". התבוננות בעניין המצה והחמץ מביאה את האדם מישראל להתחזק במידת הזריזות בעבודת ה' באופן כללי: "ושמרתם את המצות – ר' יאשיה אומר: אל תקרי כן אלא ושמרתם את המצות, כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה, אלא אם בא מצוה לידך עשה אותה מיד" (מכילתא בא, פרשה ט).
גם בעשייה החינוכית, העצלות היא אם כל חטאת. במקביל לחימוץ המצה הנובע מחוסר מעש מעיר הרמח"ל: "כי הנה העצל אף על פי שאינו עושה רע בקום עשה, הנה הוא מביא את הרעה עליו בשב ואל תעשה שלו". הזריזות, לעומת זאת, מעלתה גדולה. הזריזות מבטאת את הזדהותו של העושה עם מעשיו. נוסף על כך היא פועלת גם בכיוון ההפוך – ממלאת אותו בהתלהבות, כדברי הרמח"ל במסילת ישרים: "כמו שהזריזות הוא תולדת ההתלהטות הפנימי, כן מן הזריזות יולד ההתלהטות". זריזות אין פירושה פעילות מהירה או תנועות גוף עצבניות. זריזות פירושה פעילות באופן מיידי ומתוך להט לפעולה. לא פעם דווקא הזריזות מולידה עשיית מעשים ביסודיות ובהקפדת יתר ללא "חיפוף". הדגש הוא על הירתמות מיידית למשימה, ללא שיהוי.
ר' צדוק הכהן מלובלין מדגיש שראשית "כניסתו של אדם לעבודת ה' צריך להיות בחפזון" כדוגמת פסח מצרים ושיש לנצל את "הרגע שמתעורר בו רצון" לנתק עצמו מכבלי תאוות העולם הזה ולהתקדם ברוחניות. רק בדרך זו נוודא שלא נפסיד שעת רצון זו.
אף תמצית שיר השירים שנוהגים לקרוא בשבת חול המועד פסח, היא תיאור ההתמהמהות הטרגית של הרעיה שהחמיצה הזדמנות למצוא את אשר ביקשה נפשה ולחדש את הקשר עם דודה. כך מתאר הרב סולוביצ'יק במסתו הידועה "שש דפיקות" את עצלותו של דורנו להתעורר, להקשיב ולענות לדפיקותיו של הקב"ה על דלתותינו.
התקופה שבין פורים לפסח היא זמן ראוי להתחזק במידת הזריזות, זריזות בעשיית מצוות מעשיות, זריזות בלמידה משמעותית והשקעה בכך וזריזות בכל מגוון המשימות היום-יומיות שלנו. כל זאת תוך התגברות על חולשות אנושיות ומתוך תפילה לריבונו של עולם שיסייע לנו להוציא מהכוח אל הפועל את רצוננו הבסיסי, הטוב והמשוחרר להתחבר מחדש עם דודנו : "רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב? שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות; יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם, ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם". חג חירות שמח!

בימת עיון בסימן יצירה

ביום שני, י"א בכסלו תשע"ו, "עצרנו" את הלימודים הסדירים בקמפוס אלקנה לטובת בימת עיון שהוקדשה לנושא : "יש לך כנפי רוח? חינוך לחיי יצירה". הסטודנטיות מכל השנתונים התכנסו לבוקר עיון וחשיבה על מקומה של היצירה ושל פיתוח תחביבים בעולמו של עובד ה'.

החיים המודרניים מאפשרים לכל אחד להתפנות לעיסוקים מגוונים מעבר לדאגה לפרנסה הבסיסית, ללחם ולמים. מחד גיסא, אפשר לראות בזה אותות גאולה והתרחקות מהקללה הקמאית של  "בזֵעת אפך תאכל לחם", ומאידך גיסא, אפשר לראות בכך סכנה חמורה של "ביטול תורה" והשחתת זמן על מותרות.

דבר אחד ברור: מתוך ראייה חינוכית, אין להשלים עם מצב שבו נתעלם לחלוטין מהצורך בהתייחסות עיונית ובקיום דיון חינוכי בשאלת תרבות הפנאי, כאשר ברור לכול שתלמידינו מבלים שעות רבות בבילויים ובעיסוקים ממינים שונים. זו הסיבה לכך שבחרנו להקדיש בימת עיון לעיסוק בנושא שבדרך כלל לא נידון ולברר איך ניתן להצמיח אנשים החיים חיים מלאים של תורה לצד פיתוח אפיקי יצירה ועיסוק מגוונים. איך ניתן לשלב בין עולם התורה לעולם הפנאי מבלי להיקרע בין העולמות? האם יש ערך לעיסוק ביצירה ובתחביבים? האם יש מקום לבילויים? איך נבטיח שהתוכן שאנו יוצקים לשעות אלו אינו סותר את עולמנו הרוחני? מה הם הגבולות?

הבוקר נפתח בדברי ברכה של נשיא המכללה, הרב פרופ' נריה גוטל, שהתייחס למצב הביטחוני המורכב שבו אנו מצויים ולחשיבות השמירה על שגרה בריאה – כולל "פנאי". אחריו פיתח הרב מתניה ידיד, רכז תחום חינוך אמוני במכללה, את הנושא של "עבודת האמנות והאמונה" והדגים  מה רב כוחה של האמנות להשפיע על הנימים העדינים ביותר של הנפש. הרב ידיד אף הציג מקורות מדרשיים והגותיים המצביעים על היחס החיובי שניתן במקורותינו להתרשמות העמוקה ממראה עיניים מרהיב וממפגש עם יצירות פאר.

לאחר מכן הגיע החלק המפתיע של היום: מרצים ומרצות מסגל המכללה הציעו סדנאות לבחירה בתחומי עניין מגוונים ובלתי שגרתיים. הסטודנטיות התפצלו לפי בחירה ברחבי הקמפוס: ד"ר חנה שמרלינג, מהמסלול לחינוך מיוחד, העבירה סדנת ציור וכתיבה יוצרת; גב' אילת הבר, מהמסלול למחול, שיתפה את המעוניינות ב"בובה של סדנה – יצירת בובות תאטרון"; ד"ר אמנון חבר, מההתמחות להיסטוריה, ביחד עם צוות התפעול המכללתי, העביר סדנה מעשית לביצוע תיקונים בבית; ד"ר בת שבע קרן, מההתמחות לאנגלית, העבירה סדנת פלייבק; ד"ר צביה מאיר, מההתמחות לספרות, סיירה עם הסטודנטיות בספריית המכללה בין ציוריה המוצגים שם ושוחחה אתן על יצירה נשית; גב' בלה אבן-חן, מההתמחות לייעוץ, יצרה עם הסטודנטיות יצירות יפהפיות שכללו תכשיטים העשויים מחומרים זמינים; גב' לימור שמחוביץ', מרצה ליהדות, עסקה במוזיקה ובכתיבה; הרבנית ד"ר נעמי שחור, ראש ההתמחות לתנ"ך, חשפה את הסטודנטיות לציור ולפיסול בזכוכית; גב' שרית גזבר מהמרפ"ד, יצרה עם הבנות מזוזות דקורטיביות; ד"ר ציפי ריין העבירה "ספידי דייטינג"; ואנכי עסקתי בלימוד עיוני על בילויים ותרבות פנאי. לנוכח המגוון הרב, השיחות שהתפתחו סביב היצירה והמפגש השונה עם המרצות יצאו כולן מרוצות ובטעם של "עוד". הייתה זו הזדמנות נפלאה לראות את המרצים המוכרים מזווית שונה ומרתקת. אף מעבירי הסדנאות יצאו בהרגשת התרוממות רוח מהמפגש המפרה.

היום נחתם במופע ייחודי ומרגש של הזמרת והיוצרת רוחמה בן יוסף ששיתפה את הסטודנטיות במסעה אל היצירה ומתוכה אל התמודדויות חייה.

ההתנסות בסדנאות החווייתיות הותירה רושם והסבירה מעבר למילים מה רב כוחה של יצירה ועד כמה היא מרחיבה את הדעת; הלימוד העיוני פתח דיון בשאלות חשובות של היחס לתרבות הפנאי; וההופעה החותמת ריגשה את כולן ופתחה פתח למחשבות.

יפה ושונה תהא השנה

מאת הרבנית ד"ר לאה ויזל, דיקנית סטודנטיות (קמפוס אלקנה) ודיקנית לימודי חוץ
סטודנטים וסטודנטיות יקרים,

ימי אלול מביאים אתם רוח של התחדשות. שנת לימודים חדשה מתחילה  ועִמה שפע של תקוות, החלטות ותפילות ש"יפה ושונה תהא השנה". עוד מראשית שנות בית הספר, בכל תחילת שנה הקלמר מסודר, העפרונות מחודדים, הצבעים בוהקים ואף המחברות מזמינות לכתיבה עליהן; בכל תחילת שנה אנו מחליטים מחדש שהשנה הכול יהיה מאורגן, השיעורים יסוכמו כראוי והמשימות תבוצענה ללא כל דיחוי.

אלא, שלא פעם יש פער בין התכנית ובין הביצוע.

אלול הוא חודש הסוגר את השנה ומזמין לבחינת מעשי העבר. ללא ההכרה בעולם התשובה, ההתבוננות במעשינו בשנה החולפת עלולה לגרום לייאוש. רק התשובה העומדת בבסיס העולם היא ההסבר לשאיפה המתמדת של האדם והעולם להתקדם, והיא המונעת ייאוש. החטא, הכישלון וההחמצה הם חלק בלתי נפרד מחיי האדם, וללא אפשרות התשובה היה האדם אבוד, כלשון הרמב"ם במורה נבוכים:

ומבואר שהתשובה גם כן מזה הכלל [...] מן הדעות אשר לא יסודר מציאות אנשי התורה אלא בהאמין אותם, שאי אפשר לשום אדם שלא יחטא ויפשע , אם שיסכל בדעת שיבחרהו, או מידה והיא בלתי נבחרת באמת, או לתגבורת תאווה או כעס. ולו יאמין האדם שלא יוכל לתקן זה המעוות לעולם, היה מתמיד על טעותו, ואפשר שהיה מוסיף במריו, אחר שלא נשארה לו תחבולה. אך עם אמונת התשובה יתקן וישוב לטוב שבענינים ויותר שלם ממה שהיה קודם שיחטא.

הרמב"ם מונה סוגים שונים של גורמים לחטא ולגבי כולם התקווה נובעת מאמונה באפשרות התיקון. הרב קוק, בהקדמתו לאורות התשובה, כותב בתמצית כי על התשובה "בנויות כל התקוות האישיות והציבוריות".
בימים אלו אנו נדרשים לחשבון נפש הכולל וידוי על חטאי העבר, אולם יש גם מקום להסתכל לאחור בעיניים פקוחות ולהכיר גם בדברים טובים שעברנו ובנקודות שבהן התקדמנו במהלך השנה. הרב קוק זצ"ל, בהתייחסו למושג  "וידוי מעשרות", שבו איש מישראל אומר "עשיתי ככל אשר ציוויתני", מחדש:

נתנה לנו התורה דרך להערה שצריך האדם שישמח גם כן לפעמים בביטוי שפתיים על המעשה הטוב אשר עשה וכפי המדה הראויה לחזק לבבו בעבודה, ולשמח נפשו בפעלי יושר כתורה וכמצוה, ראוי שימצא בנפשו קורת רוח וימלא שמחה ושלווה, ולא יהיה תמיד בעיניו כרשע וכמקצר גם במקום שיצא באמת ידי חובתו. על כן כשם שיש תועלת גדולה לתיקון הנפש בווידוי העוונות, כן יש גם כן תועלת לפרקים קבועים, שאמנם רחוקים הם ואינם תדירים כ"כ כוידוי של החטאים, כדי שלא יזוח עליו לבבו ויהיה נוטה לעצלה ולגאוה ולשריריות לב. אבל לפרקים תמצא תועלת לעבדי ה' ישרי דרך גם כן בוידוי המצות, למען ישמח בהם בלבבו ויחזק ארחות חייו בדרך ה'.

וידוי פירושו להודות על האמת, "להסתכל לאמת בעיניים" מבלי "לעגל פינות". כדי להתקדם, יש להכיר גם בנקודות חיוב שהיו בשנה החולפת וגם במקומות הדורשים תיקון. מכאן אפשר להוסיף ולעלות מעלה מעלה.
בבואכם היום בשערי המכללה, נפתחים בפניכם אין-ספור אפשרויות להתפתחות ולצמיחה אישית, מקצועית ותורנית. לצד מגוון מסלולים והתמחויות תוכלו למצוא מסגרות שונות של העשרה תורנית הפועלים במכללה, לרבות מכון "פנימה", בית מדרש "ושננתם לבנותיך", המכון הגבוה ללימודי מנהיגות חינוכית ואמונה בימינו, ועוד מגוון פעילויות בתחום החינוך התורני-אמוני.

אני מאחלת לכל אחד ואחת מכם שנה טובה, שנה של התפתחות מתמדת ללא עמידה במקום, כתיבה וחתימה טובה לאלתר, לכם ולכל בני ביתכם.

העצמה נשית של סגל המרצות עם הפנים להעצמת הסטודנטיות

מאת הרבנית ד"ר לאה ויזל, דיקנית הסטודנטיות (אלקנה) ודיקנית לימודי החוץ

סגל מרצות המכללה התכנס לערב חווייתי ומיוחד בנושא: "העצמה נשית של סגל המרצות עם הפנים להעצמת הסטודנטיות". כמיטב המסורת במכללה נהנינו מאירוח חם שתרם לאווירה הטובה ועל כך תודה לצוות התפעול המיוחד שלנו ולעדנה הוך.

דברי תורה ופתיחה נשא נשיא המכללה, הרב פרופ' נריה גוטל, אשר בירך על היוזמה והותיר את המתכנסות לדיוניהן. הרבנית ד"ר לאה ויזל הציגה את הרציונל המונח בבסיס המפגש. כל אחת מהמשתתפות הציגה את עצמה, את תחומי מחקרה ותחומי העיסוק שלה. את הדיון הנחתה ד"ר ציפי ריין שהייתה מיוזמות הכינוס. מתוך הדברים התברר כי מסביב לשולחן התקבץ עושר אנושי מיוחד שיש בכוחו לתרום רבות לסגל המרצות ולסטודנטיות במגוון הקשרים, לאו דווקא אקדמיים, לרבות מאמנות אישיות, מתמחות בהוראה מתקנת, שחקנית בתיאטרון פלייבק נשי ועוד. בדיון פתוח הועלו סוגיות שונות הקשורות לחיי המכללה ולחיי האקדמיה. 

המשתתפות שמחו על ההזדמנות להתכנס וראו חשיבות בקיום מפגשים מעין אלו. על דעת כולן סוכם על קיומם בתדירות של פעם אחת בסמסטר בפורום רחב וחבירה לפורומים מצומצמים לעיסוק בסוגיות ספציפיות. הדיון המרתק נמשך מעל המצופה ולפיכך הלימוד שהכינה גב' מירב שפירא נדחה למפגש הבא. כולן יצאו בהרגשת "טעם של עוד". מאז ממשיכות להגיע תגובות נלהבות על החשיבות שבמפגש ובפתיחה של נושאים חשובים לדיון ולחשיבה משותפים.

סדנה לניהול כלכלי נבון שהתקיימה במכללת אורות ישראל, קמפוס אלקנה, בשיתוף עם ארגון "פעמונים"

מאת הרבנית ד"ר לאה ויזל, דיקנית הסטודנטיות (אלקנה) ודיקנית לימודי החוץ

לאחרונה הסתיים מחזור שני של סדנה לניהול כלכלי נבון שהתקיימה במכללת אורות ישראל, קמפוס אלקנה, בשיתוף עם ארגון "פעמונים". סדנה זו היא ביטוי להשקפת עולם עקרונית של המכללה, שלפיה הכשרה מיטבית של מחנכות העתיד מחייבת העשרת עולמן של הסטודנטיות במגוון רב של הקשרים ואף דאגה לרווחתן.

לפי תפיסת המכללה, תפקיד המחנכת אינו מתמצה אך ורק בהעברת ידע ויש ליתן לכך ביטוי בשנות ההכשרה, הלכה למעשה. בסדנה נהנו סטודנטיות המכללה ובני זוגן, המתגוררים בקמפוס המכללה במגורי הנשואים, ממפגשים מועילים ומהנים שהתקיימו בשעות הערב. בשל הביקוש הרב נפתחו שתי סדנאות במקביל, שהועברו על ידי מר מוטי גלבוע ומר שי דוידוביץ' מארגון "פעמונים".
במסגרת המפגשים קיבלו הזוגות כלים מעשיים לתכנון כלכלת התא המשפחתי: חשיפה למושגים כלכליים בסיסיים, הסבר על תנאי הפנסיה והתנאים הסוציאליים במקומות העבודה ומשמעותם לטווח הרחוק, משמעות הריביות בגין הלוואות והשקעות, בניית יחס נפשי נכון אל הממון ועוד. יתרונה הבולט של הסדנה נבע מכך שהיא נבנתה עבור אלה הנמצאים פחות או יותר באותו שלב של חייהם ומתמודדים עם אתגרים פיננסיים דומים. הלמידה כללה אף למידה מניסיונם של המשתתפים. במכתב תודה שנשלח מטעם הזוגות נכתב: "אנו רוצים להודות לכם על כך שארגנתם את הסדנה של ארגון פעמונים. פתחתם לנו פתח לסדנה חשובה מאין כמותה שלא בהכרח היינו הולכים אליה מעצמנו. סדנה כזו חיונית מאוד עבור כל אחד וממש קריטית ובזמן הנכון עבור זוגות צעירים. יתרה מכך, מהנתונים שנחשפנו אליהם בסדנה 60% מאזרחי המדינה נמצאים במינוס. על כן אנו מרגישים שהקדמתם רפואה למכה אפשרית בעתיד, לפחות עבור חלק מן הזוגות". בכל ימות השנה, ובמיוחד בערב ליל הסדר, בו כה מודגש ערכו של הסדר בחיים, ראתה המכללה חשיבות בהקניית כלים לעריכת סדר ביתי- פנימי נבון גם בהקשר הכלכלי.

ראש השנה – חג שמח או יום מפחיד?

מאת הרבנית ד"ר לאה ויזל, דיקנית סטודנטיות (אלקנה) ודיקנית לימודי חוץ

עומדים אנו לפני יום הדין, ראש השנה. שני פנים לו לראש השנה. מחד גיסא, הוא מתואר כחג "תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו" ומופיע בתורה בפרשת המועדות; ומאידך גיסא, מדובר ביום דין שבו "כל באי עולם יעברון לפניך כבני מרון" וספרי חיים ומתים פתוחים לפני הקב"ה. כאשר ראה נחמיה שהעם בוכה, מתאבל וחרד בראש השנה, הורה: "לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים כי קדוש היום". גם בדברי חכמים יש התייחסויות סותרות למהותו של יום.
איך ניתן להסביר זאת? בראש השנה, שהוא על פי המסורת יום בריאת האדם, מתחדשת הברית בינינו ובין אבינו שבשמים ועל כך כמובן שיש לשמוח. עם זאת, ברית זו מביאה עמה אחריות גדולה המחייבת התייחסות רצינית וכובד ראש. לפנינו הזדמנות פז לפתיחת דף חדש ובחירה בחיים של משמעות. פרשנות חסידית לפתיחת ספרי חיים ומתים בראש השנה מובאת בספר "נתיבות שלום" של האדמו"ר מסלונים: ג' ספרים נפתחים בראש השנה – צדיקים, בינוניים ורשעים, וכל אחד רושם את עצמו לקראת השנה החדשה. בידיו של האדם לבחור כיצד תיראה השנה הבאה שלו. המקבל על עצמו למלא את ייעודו ואת תפקידו בעתיד נחתם לאלתר לחיים טובים, ומי שאינו משכיל לעשות כן, כמו מעיד על עצמו שאין לו תפקיד, חלילה, בעולמו של הקב"ה. נחמיה ראה שהעם מתאבל על חטאי העבר ואינו מבין שבראש השנה טמונה תקווה גדולה לעתיד מתוקן. זה יום של התחדשות האדם וכריתת ברית מחודשת עם ריבונו של עולם. על כך ודאי שיש לשמוח, אך מכל מקום המעמד של ספרי חיים ומתים פתוחים לפניו מונע אמירת שירה ביום זה.
גם כמכללה אנו ניצבים בפתחה של שנה חדשה ומבקשים להיכתב לאלתר בספר החיים לחיים של משמעות ותרומה. אחריות כבדה ומשמחת מונחת על כתפי כולנו. הפעם בחרתי לייחד את דבריי לתיאור התכניות בתחום לימודי החוץ במכללה.
בתום שנה, מתוך התבוננות על הנעשה במסגרת לימודי החוץ במכללה, ניתן לסכם ולומר שהתכניות החדשות גדלו ב"ה בהיקפן והעשירו משתלמים ומשתלמות רבים שהגיעו מקרוב ומרחוק ללמוד במכללה. ההשתלמויות כללו, בין היתר, השתלמויות להוראת תנ"ך, השתלמות ייחודית מקוונת למורים לספרות ועוד. במבט צופה פני עתיד, עתידות להיפתח בשנה החדשה הבאה עלינו לטובה תכניות חדשות ותכניות המשך במגוון תחומים: השתלמויות מורים ל"אופק חדש", לרבות השתלמות ייחודית לר"מים ולמורים לתושב"ע, קורסים חדשים ברפואה משלימה, קורסים טיפוליים בתרפיה באמנות, מבוא לביבליותרפיה, פסיכודרמה והיכרות עם טכניקות טיפול על פי גישה התנהגותית-קוגניטיבית, השתלמות לגננות בנושא הוראת החגים בגן, תרבות ישראל במורשתו – הכשרה להוראת המקצוע תרבות ישראל, ועוד. שאיפת המכללה היא להרחיב את מעגלי השפעתה מעבר לתלמידים הסדירים הלומדים לתואר ולהציע תכניות לימוד מגוונות לכל החפץ להוסיף ולהתפתח באופן מתמיד.
בתפילה לשנה מוצלחת למכללה, שנת יצירה פורייה ועשייה חינוכית משמעותית, להתקבלות כל התפילות – הכלליות והפרטיות, ובברכת כתיבה וחתימה טובה לאלתר.

אורות ישראל ברדיו גלי ישראל

'חינוך באורות', תכנית רדיו חדשה בנושא אתגרי החינוך המשודרת ברדיו גלי ישראל  (בתדרים 94 FM באזור המרכז, 102.5 FM בדרום הארץ ו-89.3 FM, ו 106.5 FM באזור ירושלים). בימי שלישי בשעה 20:00, מגישה הרבנית ד"ר לאה ויזל דיקנית סטודנטיות, בקמפוס אלקנה, ולימודי החוץ במכללת אורות ישראל. במסגרת התכנית, עוסקת ד"ר ויזל בסוגיות בוערות בחינוך ומארחת אנשי חינוך ואקדמיה מובילים. התכנית 'חינוך באורות' עוסקת בכל שבוע בנושא חינוכי מוגדר. בתכניות הראשונות השתתפו הרב פרופ' נריה גוטל, נשיא מכללת אורות ישראל, ד"ר נירית ראוכברגר, הרב ד"ר אמיר משיח, הרב יונה גודמן והרב מרדכי זמיר. איחולינו להצלחת תכנית חשובה זו!

חג הפסח – חג החינוך

מאת הרבנית ד"ר לאה ויזל,
דיקנית סטודנטיות (אלקנה) ודיקנית לימודי חוץ

שלום לכולכם,
חג הפסח ממשמש ובא. ההכנות בעיצומן והבית "על גלגלים". זה הזמן לזכור ולהזכיר לעצמנו את מטרתו החינוכית של ליל הסדר כדי שנוכל להתכונן לקראתו באופן שיאפשר שיח בין-דורי פתוח ומשמעותי. לשם כך נידרש לתשומת לב מיוחדת שתבטיח שהדרך אל ליל הסדר לא תהיה רצופה חיכוכים וויכוחים האופייניים לעתים לשעות של לחץ. ככל שנצליח להעמיד לנגד עינינו את המטרה של המאמץ המלחמתי וההכנות הקדחתניות כך נשכיל בע"ה לנתב את הכוחות לא רק לניקוי הפיזי של הבית, אלא גם לשמירה על נקיות מערכות היחסים בתוך המשפחה לפני ההסבה אל שולחן החג.
ליל הסדר עצמו ואופן העברת סיפור יציאת מצרים כולל מספר רב של הנחיות פדגוגיות החיוניות ללמידה משמעותית.
ראשית, בפתיחת הערב מעוררים את סקרנות הילדים על ידי סדרת "מעשים משונים" שתכליתם אחת: לגרום להם לשאול שאלות. כך כותב הרמב"ם בהלכות חמץ ומצה: "צריך לעשות שינוי בלילה הזה כדי שיראו הבנים וישאלו ויאמרו: 'מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?' עד שישיב להם ויאמר להם כך וכך היה. וכיצד משנה? מחלק להם קליות ואגוזים ועוקרים השולחן מלפניהם קודם שיאכלו וחוטפין מצה זה מיד זה וכיוצא בדברים האלו".
שאילת השאלות מולידה מוטיבציה פנימית ללמידה ומגבירה את הקשב ואת יכולת הקליטה של הלומד. לכן יש לתור אחר דרכים יצירתיות שבכוחן לעורר קושיות ולא לחשוש מהתמודדות אִתן. בכל המסגרות לגיל הרך התאמנו הילדים זמן רב ולמדו לדקלם את ארבע הקושיות שבהגדה, אך אין די בכך. יש להביאם לשאילת שאלות פרי מחשבתם הצעירה העצמאית.
מעבר לכך, בלילה הזה יש התייחסות מיוחדת לכל סוגי הבנים לרבות זה שאינו יודע אפילו לשאול, הבן שנותר אדיש ולא מאותגר מכל השינויים שבליל הפסח. הרמב"ם מוסיף ומדגיש שיש לבחור את התכנים לפי רמתו וגילו של הבן הספציפי "לפי דעתו של בן [...] כיצד? אם היה קטן או טיפש אומר לו, בני, כולנו היינו עבדים כמו שפחה זו או כמו עבד זה במצרים, ובלילה הזה פדה אותנו הקדוש ברוך הוא, ויצאנו לחירות; ואם היה הבן גדול וחכם מודיעו מה שאירע לנו במצריים, וניסים שנעשו לנו על ידי משה רבנו".
הלימוד הוא דיפרנציאלי ומותאם ליכולותיו של הילד הספציפי; לילד הקטן ההסבר מוחשי מאוד ולבוגרים יש להתאים תכנים עמוקים יותר. אין דרך הוראה אחידה ויחידה לכל בני הבית.
שמו של הלילה הזה – ליל הסדר – מצביע על חשיבותו של הסדר בתהליך הלמידה. "אם ראית תלמיד שלמודו קשה עליו כברזל – בשביל משנתו שאינה סדורה עליו". חוסר סדר גורר חוסר בהבנה, ולהפך, מבנה מסודר מסייע בלמידה. אף נתינת סימנים וראשי תיבות (דצ"ך עד"ש באח"ב) מסייעים בזכירה של המאורעות לרבות זכירת הסדר הכרונולוגי של המאורעות.
ליל הסדר הוא הזדמנות מיוחדת להתכנסות משפחתית רב-גילאית  סביב סיפור יציאת בני ישראל ממצרים ועיסוק במשמעויותיו. הדבר דורש הכנה לא פחות ממירוק הבית משאריות אבק.
בקמפוס אלקנה מפעילה גב' שרית גזבר בית מדרש יוצר בשם "הורות בית מדרש ליצירה חזותית". במסגרתו עוסקות הסטודנטיות ביצירה הצומחת מתוך לימוד מקורות מעולמות התוכן היהודיים. במסגרת זו עסקו הסטודנטיות השבוע בדמות מרים הנביאה ובחלקה הפעיל בגאולת מצרים. מתוך הלמידה הן נחשפו לרעיונות לעיצוב שולחן החג באופן המשלב בין צורה מרשימה לתוכן. עיצוב שכזה הוא ללא ספק דוגמה לאמצעים יצירתיים ליצירת אווירה מתאימה לתוכנו של ליל הסדר.
כדאי לנצל את הזמן שנותר לעיסוק בהכנת עצמנו וסביבתנו למצוות "והגדת".
אין לי אלא לאחל שנזכה במהרה להתגשמות נבואתו של מלאכי: "הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא [...] והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם", חג שמח וכשר לכם ולכל בני ביתכם!

"יען כי גבהו בנות ציון" לעשרה בטבת – אז כהיום: הרהורים אקטואליים על סיבת החורבן ודרכים לתיקון

מאת הרבנית ד"ר לאה ויזל,
דיקנית הסטודנטים (קמפוס אלקנה) ודיקנית לימודי חוץ

ישעיהו הנביא מותח ביקורת נוקבת על המצב המוסרי של החברה היהודית ערב חורבן בית ראשון:
"וַיֹּאמֶר ה' יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן וַתֵּלַכְנָה נטוות נְטוּיוֹת גָּרוֹן וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם הָלוֹךְ וְטָפֹף תֵּלַכְנָה וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה".  כתוצאה ישירה של החטא מתאר הנביא בפסוקים הבאים את העונש:
"וְשִׂפַּח ה' [...] בְּנוֹת צִיּוֹן וַה' פָּתְהֵן יְעָרֶה [...] וְהָיָה תַחַת בֹּשֶׂם מַק יִהְיֶה וְתַחַת חֲגוֹרָה נִקְפָּה וְתַחַת מַעֲשֶׂה מִקְשֶׁה קָרְחָה וְתַחַת פְּתִיגִיל מַחֲגֹרֶת שָׂק כִּי תַחַת יֹפִי: מְתַיִךְ בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ וּגְבוּרָתֵךְ בַּמִּלְחָמָה".
חִצֵי הביקורת מופנים אל בנות ישראל ואופן הליכתן. מדוע הנביא רואה בכך את הסיבה לחורבן? יש להניח שמשהו יסודי בדרך התנהלותה של החברה הביא להתפוררותה, והחורבן היה תוצאה טבעית של התפוררות זו בבחינת "קמח טחון טחנת".
חז"ל במסכת שבת (סב ע"ב) פורטים את תוכן הנבואה הנ"ל לפרוטות:
"מאי דכתיב: 'יען כי גבהו בנות ציון'? שהיו מהלכות בקומה זקופה. 'ותלכנה נטויות גרון', שהיו מהלכות עקב בצד אגודל. 'ומשקרות עינים', דהוה מלאן כוחלא לעינייהו ומרמזן. 'הלוך וטפוף', שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה. 'וברגליהן תעכסנה', מלמד שמטילות מור ואפרסמון במנעליהן ומהלכות בשוקי ירושלים וכיוון שמגיעות אצל בחורי ישראל בועטות בקרקע ומתיזות עליהם ומכניסות בהן יצר הרע כארס בכעוס".
הרב קוק מבאר את הדברים בעין אי"ה. הרב לומד, בעקבות חז"ל, כי אופן ההליכה מעיד על מצבו הנפשי של ההולך גם אם הלה אינו מודע לכך. לפיכך, הליכתן של נשות ציון מלמדת על גאוותן. הן חיו באשליה שהן מושלמות ואין להן צורך בביקורת עצמית כמו גם בלימוד מהסביבה. מקור הצרות הוא גאווה מופרזת של בנות ציון, היעדר ענווה כלפי אחרים באופן המונע התקדמות, שיפור ולמידה. המטרה היחידה שלשמה נוצרה החברה בעיני דור החורבן היא לצרכים אנוכיים: להאדיר ולפאר את עצמם. החברה נדרשת כדי לאפשר יצירת תדמית מנופחת ולא כדי לפתח שיח אמתי שיש בכוחו לתקן את היחיד. הליכה נטוית גרון מתפרשת על ידי חז"ל כהליכה של עקב בצד אגודל. הליכה נטוית גרון מחייבת, טכנית, הליכה אטית של עקב בצד אגודל, וכן גם מהותית: חוסר הכרה בחיסרון עצמי וחוסר בקרה על הפעולות מוליד עצלות, שאננות וחוסר מוטיבציה לפעול לתיקון. מכאן קצרה הדרך לחיים שבמרכזם עומד הרצון לשפר את התדמית האישית בכל דרך. החל מהדגשה מופרזת של היופי באמצעות איפור כבד, "וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם", "מלאן כוחלא לעינייהו", ועד להרס הצניעות ודרדור המיניות. שורש הרע הוא ניסיון נואש למשוך תשומת לב בכל מחיר. לשם כך נעשה שימוש אפילו בכיעור. הולכות להן נשות ציון "הלוך וטפוף", ארוכה בצד קצרה, כדי לבלוט. מעין רצון ליצור "רייטינג" בכל מחיר גם דרך צעדה של גבוהה לצד גמדה. העיסוק האובססיבי ביופי ובחיצוניות עובר למאמץ לגרות יצרים על ידי הפצת בושם: "וברגליהן תעכסנה מלמד שמטילות מור ואפרסמון במנעליהן. וכיון שמגיעות אצל בחורי ישראל בועטות בקרקע ומתיזות עליהם ומכניסות בהן יצר הרע".
הנביא וחז"ל מתארים דור שגדל באשליה שלפיה ככל שהאדם ייחשב יותר הוא אמנם שווה יותר. התרבות מתרחקת מעיסוק בתכנים ופונה לעיסוק ביצירת כותרות ומשיכת תשומת לב. העונש הוא כיעור תחת התמכרות לעיסוק ביופי והחברה שאיבדה את תפקידה המקורי מתפרקת.
ערב י' בטבת תשע"ד הדברים נשמעים רלבנטיים מתמיד. כותרות החדשות הביאו לפתחנו פרשיות בעייתיות הנוגעות לאנשים מפורסמים שהיו למושא הערצה של בני נוער רבים. תפקידנו החינוכי מחייב התייחסות ובחינה של השאלה מי הן הדמויות שאִתן אנו בוחרים להזדהות? מה הם מייצגים? עלינו להתבונן בשורש הרעה כדי לכוון אל דרך התיקון. התיקון צריך לבוא דרך השבת העיסוק בתכנים המתאימים לרוח ישראל שמעולם לא אבדה כליל. ככל שנעסוק יותר בתכנים, ככל שנמלא את זמנם ואת עולמם של ילדינו בתכנים חיוביים ומשמעותיים, ככל שנצליח לעזור להם להאמין בעצמם ובכוחותיהם הפנימיים, כך יזדקקו פחות למשיכת תשומת לב בדרכים פסולות.
זאת ועוד, אף כי המציאות כיום מזכירה את הכתובים על מצב הדור ערב החורבן, יש להדגיש שאין זהות מוחלטת. היום ניתן בהחלט לזהות מגמה חיובית, אף כי אטית, של אתחלתא דגאולה. קיים צימאון גדול לשמוע תכנים יהודיים מקוריים, צימאון שיש לחשוב איך נכון להרוותו.

"כשהנשמה מאירה גם שמיים עוטי ערפל מפיקים אור נעים"- על פתיחת סמסטר חורף

מאת הרבנית ד"ר לאה ויזל, דיקנית סטודנטיות (קמפוס אלקנה) ודיקנית לימודי חוץ

לכל הסטודנטים והסטודנטיות
שלום וברכה,

יצאנו מחודש החגים אל ימי השגרה. האופן שבו כל אחת ואחד חווים את המעבר בין חגי תשרי לחודש מרחשוון תלוי אך ורק בהם. אירועים יוצאי דופן של חגים ושל שמחות אינם יכולים להחליף שִגרה. בסופו של דבר הבניינים האמתיים נבנים בתהליך בנייה אטי וממושך הדורש עמל והתמדה, והאתגר הוא לראות את השליחות בתוך עשייתנו היום-יומית. משקלם המצטבר של המעשים הקטנים הם הבונים את האישיות הגדולה והשלמה ולא רק מעשים יוצאי דופן.
כל מי שבחר להצטרף למשפחת אורות ישראל מתוך ראיית חינוך ילדי ישראל כאחת ממשימות הדור המשמעותיות ביותר, יידרש כעת לשמר את תחושת השליחות לאורך שבועות, ימים ושעות. בדרכו של הסטודנט לעבר המטרה שהציב לעצמו ייפגש בע"ה  במקורות רבים ומגוונים שמהם יוכל ללמוד ולהעשיר את עולמו הפנימי. באפשרותו לרכוש ידע וכלים חיוניים למקצוע ההוראה ולתפקיד המחנך, לבנות קומה משמעותית באישיותו, לעשות לו רב ולקנות חברים טובים.
מניסיוני, דבר חשוב אחד אבקש לומר לכם בשלב זה של השנה: אל תתנו לשעות, לימים, לחודשים ולשנים לעבור לידכם. בכל מקום שתהיו השתדלו להיות נוכחים באופן פעיל וללמוד מכל אדם. בדרככם אל עבר המטרה יהיו מן הסתם גם מטלות ונושאים שפחות "תתחברו" אליהם ושלא תראו בהם חשיבות עליונה. אולם אם תשכילו להציב לעצמכם את המטרה מול עיניכם תבינו שהפרטים הם היוצרים את השלם. שימור תחושת השליחות לאורך הדרך תשפיע על האופן שבו תעשו את המוטל עליכם ועל מידת ההזדהות שלכם עם הדברים.
קצת על תפקידי במכללה: בתחילת שנת הלימודים הנוכחית נכנסתי לתפקיד דיקנית סטודנטיות בקמפוס אלקנה ואחראית על לימודי החוץ במכללה. את עיקר תפקידי (באלקנה) אני רואה בדאגה לכל צורכי הסטודנטיות, החל מהצדדים [הלכאורה] טכניים, לרבות מעונות ומלגות וכלה בעניינים של תוכן, כגון פעולות שונות שמטרתן העצמה תורנית-נשית-אישית של הלומדות ומתן מענה לכל בעיה.
משהותי הקצרה בתפקיד למדתי שהמכללה מתפקדת כמשפחה ממש, ובתוכה ניתן מענה למגוון צרכים על ידי נושאי תפקידים שונים. בכוונתי לנצל במה זו כדי להכיר לכן מעת לעת שירותים וכתובות בתוך המכללה שאולי לא שמעתן על קיומם. אני קשובה לכל הצעה/רעיון/בקשה שיש בכוחם לקדם את כולנו. כמו כן דלתי פתוחה לצורכי כל אחת באופן אישי. חדרי נמצא בבניין יהדות בקומה העליונה משמאל ואשמח מאוד לראותכן.
לימדנו הרב זצ"ל במשפטו הידוע, "כשהנשמה מאירה גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים". כשמתבוננים במציאות במבט פנימי, בהתייחס לתכלית, גם שמים עוטי ערפל של סתיו ושל חורף, וגם האפרוריות של היום-יום מפיקים אור נעים.

בברכת חורף טוב ושגרה ברוכה ומאירה,
הרבנית ד"ר לאה ויזל
דיקנית סטודנטיות (קמפוס אלקנה) ודיקנית לימודי חוץ.
vizel@orot.ac.il
052-7024866/03-9061320

"באשר תלכי אלך!" על הססנות והחלטיות בקבלת הכרעות

הרבנית ד"ר לאה ויזל

מרצה במכללה

נהגו ישראל לקרוא בחג השבועות במגילת רות, מגילה קסומה שכולה חסד. "תורת חסד על לשונה".
דוגמה מופלאה לגילוי תורה בחיי המעשה.
בכל שנה ושנה, בעת העיון החוזר במגילה, אנו מגלים פנים חדשות לסיפור המופלא; מעיין נובע של רעיונות עמוקים, רעיונות העשויים להיות רלבנטיים לדורות, לאנשים ולנשים בצמתים שונים של חייהם.
"אַל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹקיִךְ אֱלֹקי:
(יז) בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת וְשָׁם אֶקָּבֵר כֹּה יַעֲשֶׂה ה' לִי וְכֹה יֹסִיף כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ"
מילים אלה של רות המתאפיינות בנחרצות שלהן הובילו אותי לעסוק בשאלה: איזה מקום בחיינו יש לתת להחלטיות או לחילופין להתלבטות ולהססנות?

רות היא חד משמעית. רות המואביה, הזרה, מחליטה באומץ לילך עם חמותה. מחליטה ומבצעת. גם נעמי חמותה קולטת שאין טעם להמשיך להפציר בה לשוב לבית אביה. כהמשך ישיר לדבריה הנ"ל של רות, מתאר הכתוב: " וַתֵּרֶא כִּי מִתְאַמֶּצֶת הִיא לָלֶכֶת אִתָּהּ וַתֶּחְדַּל לְדַבֵּר אֵלֶיהָ".
לעתים נדמה לי שהדור הזה, יותר מאלו שקדמו לו, מרבה להתלבט, לחפש דרך. יש לכך דוגמאות רבות. ההתנהלות המהוססת באה לידי ביטוי החל בבחירות חסרות חשיבות וכלה בבחירות משמעותיות לחיים. בחירת בן/בת זוג, בחירת מסלול לימודים, מוסד לימודים, בחירת מקום מגורים וכיוצא בזה.
מי אינו מכיר את הבחור המתלבט באיזו ישיבה ללמוד? ויותר מזה, לא פעם לאחר שנפלה ההכרעה הוא אינו מפסיק "לפזול" למקומות אחרים: אולי שם "יתחבר" יותר, אולי שם "הדשא ירוק יותר"? אצל רבים קיים קושי בקבלת החלטות ובהשלמה עמן. אפשר שהדבר נובע מכך שכיום, יותר מבעבר, יש ל"סופרמרקט" של החיים הרבה יותר מה להציע. יש מבחר אדיר של מסלולי לימוד, המון ישיבות שלכל אחת הפן הייחודי שלה ועוד דוגמאות לרוב. ייתכן גם שהפיתוח הטכנולוגי האדיר משאיר יותר פנאי מבעבר, עת נאלצו לעסוק בעבודה פיזית קשה. משמש קרקע פורייה להצמחת שאלות והתלבטויות.
מכאן לשאלה: האם ההתלבטות היא דבר שלילי מיסודה? תמיד?
במסכת גיטין מתארים חז"ל את הגורם לחורבן הבית: "אמר ר' יוחנן: "מאי דכתיב אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה ליבו יפול ברעה? אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים". אחרי פירוט הסיפור אודות העלבון שספג בר קמצא, מתואר כך: " איזיל איכול בהו קורצא בי מלכא אזל אמר ליה לקיסר מרדו בך יהודאי אמר ליה מי יימר אמר ליה שדר להו קורבנא חזית אי מקרבין ליה אזל שדר בידיה עגלא תלתא בהדי דקאתי שדא ביה מומא בניב שפתים ואמרי לה בדוקין שבעין דוכתא דלדידן הוה מומא ולדידהו לאו מומא הוא סבור רבנן לקרוביה משום שלום מלכות אמר להו רבי זכריה בן אבקולס יאמרו בעלי מומין קריבין לגבי מזבח סבור למיקטליה דלא ליזיל ולימא אמר להו רבי זכריה יאמרו מטיל מום בקדשים יהרג אמר רבי יוחנן ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו".
בתרגום [לא מילולי]: בר קמצא הלשין לקיסר רומי שחכמי ישראל מבקשים למרוד בו. כהוכחה לכך הציע לקיסר לשלוח קרבן למזבח ולבחון אם מוכנים הם להקריבו. הלך הקיסר ושלח בידי בר קמצא עגל משולש, בריא וטוב. בדרך הטיל בו בר קמצא מום, כזה הנחשב מום לצורך הקרבה בבית המקדש אך אינו נחשב מום לעניין קרבנות הגויים בבמותיהם. רבנן סברו להקריבו בכל זאת מפני שלום מלכות. אמר להם ר' זכריה בן אבקולס: אם נתיר יש חשש שאנשים ילמדו מכך שבעלי מומין קרבים על המזבח, והסכימו עמו חכמים. סברו חכמים להמית את בר קמצא שלא ילשין עליהם. אמר להם ר' זכריה: אם נמיתו עלולים אנשים ללמוד מכך שהמטיל מום בקדשים ייהרג. כתוצאה מכך נודע לקיסר שחכמים דחו את קרבנו, השתכנע בכוונת חכמים למרוד בו וכתוצאה מכך החריב את הבית. מכאן מסקנה קשה של ר' יוחנן: "ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו".
סיפור קשה. ענוותנות שאינה במקומה הולידה חורבן. ענוותנות שמולידה הימנעות מאחריות ומהכרעה היא שלילית ומקורה בפחד ובחשש "מי אני שאחליט? שאדע?" הדבר עולה באופן ברור יותר מהתיאור המובא בתוספתא מסכת שבת (ליברמן) פרק טז הלכה ז: "בית הלל אומ' מגביהין מעל השלחן עצמות וקלפין בית שמיי אומ' מסלק את הטבלה כולה ומנערה. זכריה בן אבקילס לא היה נוהג לא כדברי בית שמיי ולא כדברי בית הלל אלא נוטל ומשליך לאחר המטה אמ' ר' יוסף ענותנותו של ר' זכריה בן אבקילס היא שרפה את ההיכל". ענוותנותו של זכריה בן אבקולס מנעה ממנו להכריע. הוא העדיף למצוא פתרון הלכתי שאינו כבית הלל ולא כבית שמאי.
חוסר החלטיות אינו מתאים להנהגה. רות זכתה שממנה יצא דוד מלך בישראל, מלך שיידרש לעוז ולהחלטיות לצד צניעות וענווה. אך לא ענווה פסולה של חשש מהכרעה. לכאורה, אדם הבורח מהחלטה מצטייר לא פעם כעניו, כמי שאינו מחשיב את עצמו. אולם בעיון מעמיק אין זו ענווה ראויה אלא פחדנות ובריחה מלקיחת אחריות. הרב קוק מרבה לעסוק במידות "מצרניות" זו לזו. כלומר מידות שבהסתכלות שטחית נראות דומות אך בהתבוננות מעמיקה הן הפוכות ונובעות ממניעים שונים. כך למשל משבח הרב את גבורת הנפש כמידה נעלה אף שהיא מצרנית למידות שליליות ככעס וכגאווה.
מעניין לראות שבראשיתו של הסיפור המובא במסכת גיטין מביא ר' יוחנן דווקא את הפסוק ממשלי: "אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה ליבו יפול ברעה", פסוק המדבר בשבח החששנות ובגנות הביטחון המופרז. אולי ביקש בכך ללמדנו שמחד גיסא חשוב להפעיל שיקול דעת זהיר ואסור לחטוא בחטא היוהרה שמוליד פעולות פזיזות ומסוכנות, ומאידך גיסא יש לדעת להגיע להחלטות. אין שום אידאל במצב נפשי של התלבטות מתמדת. אין מצווה להיות בספק תמיד. יש מצווה להיות בשמחה תמיד כי "אין שמחה כהתרת הספקות!" [על פי מצודת דוד למשלי טו, ל].
מכאן שגם בחיינו חשוב להפעיל שיקול דעת טרם קבלת החלטות וביצוען. יש מקום להתייעץ עם דמות מוערכת או מקצועית, אך מרגע קבלת ההחלטה יש "לזרום" אתה, לקוות לסייעתא דשמיא. ההתלבטות התמידית אינה מאפשרת בנייה. היא "תוקעת" את המתלבט במקום לאפשר לדברים להתרחש, להתקדם.
חז"ל הורונו במפורש במסכת אבות א, טז: "רבן גמליאל אומר... והסתלק מן הספק".
בדומה לרות, גם רבקה אמנו התגלתה כהחלטית. בשעה שהוצע לה ללכת עם אליעזר, למרות ניסיונותיהם של אחיה ואביה לעכב בעדה, אמרה: אלך! בשכר החלטיותה של רבקה זכו ישראל להיגאל ממצרים על פי המדרש: "בשכר שאמרו לה לרבקה התלכי עם האיש הזה? ותאמר אלך! נתנה בטחונה על אביה שבשמיים".
רות, אם המלוכה, כרבקה, ידעה להכריע בעת הצורך ולומר באופן נחרץ "כי אל אשר תלכי אלך!"
.
העוז, האומץ והנחרצות לצד הצניעות והענווה מולידים מלכות ומביאים גאולה לעולם. שנזכה...