הי דרומה לאילת

מאת ד"ר איל דודסון
ראש ההתמחות ללימודי ארץ ישראל

תלמידות ההתמחות ללימודי ארץ ישראל יצאו לשלושה ימי סיור ולימוד בעיר השמש הנצחית - אילת. התלמידות נפגשו עם אנשים ש"עושים ציונות" בערבה. הן טיילו במסלולים ארוכים ומאתגרים בהרי אילת ולמדו על התופעות הגאולוגיות המיוחדות. גולת הכותרת הייתה סיור שנורקלים בים האדום. התלמידות הכירו את עולם החי המופלא בין שוניות האלמוגים, ושמעו הרצאה על המגוון האקולוגי המייחד את חוף מפרץ אילת.
בראשית חודש שבט, כשבכל הארץ ירדו גשמי ברכה, יצאו תלמידות ההתמחות ללימודי ארץ ישראל לשלושה ימי סיור ולימוד באילת. התלמידות נפגשו עם אנשים ש"עושים ציונות" בערבה – עם גלעד אלון, שמגדל פלפלים וגפנים בחממות, בתנאים טבעיים קשים ביותר, ועם נתנאל אלינסון, שחי בשומרון עד לאחרונה. הוא עבר עם משפחתו להתגורר בספיר, ועומד בראש המכינה הקדם צבאית בערבה. התלמידות טיילו במסלולים ארוכים ומאתגרים בהרי אילת, תצפתו מראשי הרים גבוהים וירדו בקניונים עמוקים. הן למדו על התופעות הגאולוגיות המיוחדות, והכירו מקרוב את עולם הצומח המיוחד המתמודד עם קשיי המדבר.
גולת הכותרת הייתה סיור ייחודי ומקורי בים האדום. מצוידות בשנורקלים, יצאו התלמידות לשחייה מודרכת בין שוניות האלמוגים. הן למדו מקרוב על האלמוגים ועל הדגים שחיים ביניהם, וקיבלו הסברים מפי מדריכה מקומית על עולם החי המופלא מתחת למים. למסע המיוחד הזה קדמה הרצאה מלווה בשקופיות ובסרטים על המגוון האקולוגי המייחד את חוף מפרץ אילת.
מזג האוויר כמעט לא אכזב. אמנם ביום אחד היה אובד כבד אבל בשאר הימים השמים היו בהירים ומזג אוויר נוח. על החורף הסוער ברחבי הארץ שמעו התלמידות רק בחדשות.
בנוהג שבעולם, לימודים אקדמיים מתנהלים בין ארבע קירות, כאשר התלמידות יושבות קשובות להרצאה מלומדת. הלימוד האקדמי שיוצא מהכיתה, ולא מסתפק בהצגת ממצאים, מחקרים ואמצעים ויזואליים, הוא לימוד בעל ערך מוסף. הוא מפגיש את התלמידות באופן בלתי אמצעי עם תכני הלימוד, וממחיש באופן העמוק ביותר את הערכים הנדרשים, מבלי לפגום בכהוא זה ברמת הלימוד המצופה. על הערך הלימודי נוסף הערך החוויתי-חברתי, שנוטע את הלימוד היטב בתודעה ובזיכרון האישי, ומבטיח את הפנמתו.

סטודנטיות ההתמחות ללימודי ארץ ישראל השתתפו בחפירות הארכאולוגיות בשילה הקדומה

מאת ד״ר איל דודסון, ראש ההתמחות ללימודי ארץ ישראל

סטודנטיות ההתמחות ללימודי ארץ ישראל השתתפו בחפירות הארכאולוגיות בשילה הקדומה. במיזם המיוחד, שהובילה ד"ר ענת שנקמן, היו הסטודנטיות פעילות בגילוי צפונותיה של עיר המשכן בתקופת המקרא ובראשית ימי הבית השני.
בממצאים שגילו היו שרידי בתים וכלים המלמדים על החיים בתקופות הקדומות, שבהן הידיעות על ההתיישבות במקום מצומצמות מאוד. לפי המקורות הידועים, היישוב בשילה פסק בשלב כלשהו בימי ממלכת ישראל, ואין מקור היסטורי המצביע על חידושו לאחר מכן. ממצאי החפירות מוכיחים כי היישוב במקום התקיים, הן בשלהי תקופת הבית הראשון הן בימי הבית השני. באזור שנחפר בידי הסטודנטיות נמצאו שרידי מבנים וכלים מימי שיבת ציון, ובאזורי חפירה סמוכים התגלו עדויות גם משלהי ימי הבית השני.
הסטודנטיות הבינו את חשיבות המחקר, ושיתפו פעולה במרץ ובמוטיבציה יתרה, על אף החום הכבד ששרר במשך כל ימי העבודה. הסטודנטיות היו שותפות גם לסינון החרסים, לניקויים, ולמיונם לתקופות השונות. כמורות לעתיד, הן הבינו את החשיבות המתודית של החפירה הארכאולוגית ככלי למידה, והביעו את תקוותן שבפעמים הבאות הן ימצאו את כלי המשכן...

מכללת אורות ישראל בקיסריה

מאת ד"ר איל דודסון,
ראש ההתמחות ללימודי ארץ ישראל

אמרו חכמינו: "קיסריה וירושלים: אם אמר לך אדם חרבו שתיהן – אל תאמין; ישבו שתיהן – אל תאמין; חרבה קיסרי וישבה ירושלים – אל תאמין; חרבה ירושלים וישבה קיסרי – תאמין" (בבלי, מגילה ו ע"א). רצו לומר: קיסריה וירושלים הם שני יישובים שביטאו בתקופה הרומית ניגודיות מוחלטת בתרבותם ובצביונם. ירושלים היא עיר המקדש, הטהרה, האבן; קיסריה היא עיר האלילות הרומית, החולין, החול. לאחר שחרבה ירושלים הפכה קיסריה לבירתה של ארץ ישראל.
הסטודנטיות לתואר ראשון במכללת אורות ישראל, קמפוס אלקנה, יצאו ביום של שמש חורפית לסיור בקיסריה. הסיור הודרך על ידי סטודנטיות ההתמחות ללימודי ארץ ישראל. היה זה שיאו של תהליך הכנה ממושך שבמהלכו שקדו הבנות על לימוד תוכני האתר ועמלו על השיטות להעביר את מסריו. את התהליך הובילה גב' נעמה בינדיגר, ממרצות ההתמחות ללימודי ארץ ישראל. הסטודנטיות צללו אל סודותיה של קיסריה. הן למדו על תולדותיה, על המלך הורדוס – אבי העיר, על אופייה הרומי שהתבטא בתאטרון, במקדשים האליליים ועוד, על פלאי הטכנולוגיה העתיקה שהושקעו בבניית הנמל ובמערכות לאספקת המים, על חיי היהודים בעיר בדורות שלאחר החורבן, ועוד.
הסיור המכללתי מתקיים מדי שנה וכלול בחובות הלימודים. מכללת אורות ישראל רואה ערך עליון בהנחלת הקשר העמוק של עם ישראל לארצו בקרב תלמידיה, והסיור מהווה מרכיב חשוב במגמה זו.

לסייר – הכי גבוה שאפשר

מאת  ד"ר איל דודסון, 
ראש ההתמחות ללימודי ארץ ישראל, קמפוס אלקנה

מספר ימים לפני פרוס החג, בעיצומם של הניקיונות הקדחתניים, יצאה ההתמחות ללימודי ארץ ישראל ללמוד במשך יומיים את החרמון – ההר הרם והגבוה בהרי ארץ ישראל – השיא, "שיאון". יש הטוענים כי גם שמו – "חרמון" –  מלשון חרם, איסור, רומז אולי לכך שבימי קדם שימש לפולחן אלילי, בתקופה שחיפשו את האלילים על ראשי ההרים הגבוהים.
הסיור נפתח בשמורת תל דן. למדנו על סיפור התיישבות בני דן למרגלות החרמון בימים שבהם לא היה מלך בישראל, ו"איש הישר בעיניו יעשה". המשכנו למעיינות הדן ללמוד על חשיבות מקור המים הגדול ביותר של נהר הירדן – "היורד מדן". את הסיור הדריך ברוב כישרון ד"ר אריה בורנשטיין. האתר הבא היה מבצר נמרוד – קלעת נמרוד, מבצר מימי הביניים החולש על הדרך הראשית בין החוף לדמשק. צפינו משם עד הלבנון וראינו בבהירות רבה את המבצר הצלבני בבופור, על נהר הליטני. את היום הראשון קינחנו בתצפית על ברכת רם, בריכת מים מופלאה ומסתורית שלפי אגדות עתיקות הייתה מקור המים של הירדן.
ביום השני טיפסנו ועלינו אל מרומי החרמון, בהדרכתו של שמיל קליין. השלג שירד יום קודם לכן לא פונה עדיין מן הדרכים ומנע מאתנו להגיע אל ראש הפסגה. הסתפקנו בתצפית מרשימה מגובה 1700 מ', מעל אתר החרמון, במוצב יפעת. התבוססנו בשלג ולמדנו גם על רזי הצומח והמסלע תחת המעטה הלבן. משם המשכנו במסלול רגלי מאזור אתר החרמון ועד לעיירה הדרוזית מג'דל שאמס.
"אִם אֶסַּק שָׁמַיִם – שָׁם אָתָּה" (תהלים קלט, ח). כך ביטא דוד את השגחתו של ה' בכל מקום ואולי גם את כמיהתו להתעלות רוחנית ולהגיע כביכול עד כיסא הכבוד. בסיור בחרמון למדנו את גדולתו של הקב"ה ב"שמים", בגובהי השחקים, ולמדנו "למצוא" אותו במקומות שלא הכרנו לפני כן.

ערב הוקרה לכבוד ד"ר יצחק ספיר לרגל הוצאת הספר "מנחת ספיר"

ביום ג', כ"ג באדר, התקיים בקמפוס אלקנה ערב הוקרה לכבוד ד"ר יצחק ספיר לרגל הוצאת הספר "מנחת ספיר" – אסופת מאמרים לכבודו. את האירוע הנחה ד"ר איל דודסון, ראש ההתמחות ללימודי ארץ ישראל, והוא נערך בנוכחות נשיא המכללה, הרב פרופ' נריה גוטל, ראש המכללה הראשון ומייסדה, הרב ד"ר יהודה פליקס, עורך הספר ולשעבר ראש החוג ללימודי ארץ ישראל במכללה, ד"ר יוסי שפנייר, מרצי המכללה, בוגרות, בני משפחה וחברים רבים. האירוע לווה בקטעי נגינה על פסנתר על ידי תלמידתו של ד"ר ספיר, אביב גוזלן. כחלק מהערב נשמעה ברוב קשב הרצאה מרתקת של ד"ר אריה מורגנשטרן בנושא "בניין  החורבה – כאתחלתא דגאולה בתפיסת תלמידי הגר"א".

"הערב הזה מאוד מרגש וייחודי" ציין נשיא המכללה, הרב פרופ' נריה גוטל, והוסיף כי: "מה שמייחד את הערב הזה הוא שהוא צמח מלמטה. המכללה תמכה וסייעה כמובן בהוצאת הספר, אבל היוזמה וההתארגנות להוצאתו נעשתה על ידי עמיתיו, חבריו ואוהביו של יצחק, ואני רואה בכך ביטוי מובהק לערב זה, לספר זה ולאיש זה. הספר מבטא אהבה, אחווה ורעות. בזמן יציאת מצרים השארנו 80% מהעם מאחור, אך במעמד מתן תורה שבנו וחזרנו להיות עם אחד: 'כאיש אחד בלב אחד'. כך גם הספר והערב הזה המקבץ את העוסקים בדעות, בתחומים ובחוגים שונים, ומהווה מעבר לאחדות ולעשייה אחת".
ד"ר יוסי שפנייר, מעורכי הספר ולשעבר ראש ההתמחות ללימודי ארץ ישראל במכללה: "לפני כארבע שנים חשבנו, פרופ' ישראל רוזנסון ואני, לקבץ לחברנו ד"ר יצחק ספיר ספר הוקרה לרגל פרישתו. בשנים שחלפו אספנו, מיינו וסידרנו את המאמרים. בעריכת הספר עמדו לנגד עינינו תחומי העניין והעשייה של יצחק לאורך השנים, ביניהם התנ"ך, בתי הכנסת, התפילה, ההיסטוריה של ארץ ישראל, חקר הצומח בארץ וארכאולוגיה. למרות שהתעכבנו מעט מעבר למצופה אנו סבורים שהמוצר הסופי לא מכזיב וכי הספר משקף את איש הספר – יצחק, ככתוב בכריכת הספר: 'החוט המקשר העיקרי בין המאמרים הוא חיבתם והערכתם של המחברים לדמות שלכבודה נכתבו דבריהם כמנחה – יצחק ספיר. הוא החוט המקשר בין הכותבים ויצירתם ובין הקוראים. ספיר מקשר בין עולמות, מקשר בין אנשים. בכל הקשור לצד האקדמי, הרב-תחומיות שלו בולטת על כל צעד ושעל [...] ספיר, באישיותו ובקורותיו, יוצר אינטגרציה על גבי אינטגרציה – בין דת למדע, בין תורה לדרך ארץ, בין אדם למה שלמעלה ממנו. האסופה נכתבה כמנחה של אהבה לאדם, איש משפחה, חוקר, סייר, איש אשכולות, מחנך ובעיקר ידיד. לאדם הזה יש שם – יצחק ספיר' ".

בנו של ד"ר ספיר, אורי, נשא דברים בשם המשפחה: "אנו מספר ימים לאחר פורים ואחד הביטויים השגור בפי כל בקריאת מהגילה הוא 'ונהפוכו'. מיותר לציין בפני כל מי שמכיר את אבא את חשיבות הנושא עבורו. השורש הפ"כ מופיע בספר תהלים פרק קיד, ומתואר שם נס יציאת מצרים בהשוואה לתופעות הנוגדות את הטבע. הנס מובא לאור הניגודיות בין הקושי של הסלע שלא זז ממקומו לעומת תכונתם של המים הזורמים ומכילים. אף חז"ל המשילו את התורה לסלע ולמים. באופן דומה, הקשיחות והרוך הם רק ניגוד אחד מיני רבים המאפיינים את אבא. דרך חייו המכילה סתירות וניגודים יוצרת עומק רב, בדומה לתווי דרך עם רכסים, עמקים והרים. דבקות באמת באה בחייו של אבא בחיי המעשה, וכדברי הרמב"ם: 'עושה האמת, מפני שהוא אמת'. לעתים תכונה זו יוצרת אנטגוניזם, ניתוק וריחוק מאנשים, אבל אצל אבא זה לא כך. מוריו, חבריו, תלמידיו ושותפיו לדרך מכירים אדם ההולך עם האמת שלו ויחד עם זאת אוהב ותומך ללא תנאי. האמת והשלום הם שני ערכים שבדומה לסלע ולמים יש סתירה מובנת ביניהם, אבל כדברי הנביא 'האמת והשלום יאהבו' – האהבה מאפשרת להכיל את שניהם, ואצל אבא אכן הדברים עומדים זה לצד זה בצורה מלאה כערכים מושלמים".
נעמה אריאל, נציגת הבוגרות אמרה: "ד"ר ספיר המליץ לנו לקרוא את רב המכר העולמי – התנ"ך – ולהוציא ממנו פנינים. הוא רואה בכל פרק ופסוק את דבר השם שצריך ללמוד, ותמיד התפעלנו מידיעותיו ומסירותו לכל ספר ופסוק. לצד כל הלמידה השכלתנית יש הרבה רגש ביחסו לארץ ישראל, ואחד מחלקיקי האוויר שהוא נושם היא הארץ. הוא לא מורה במובן הרגיל של המילה, אלא קודם כל מחנך אוהב ודואג".
"אחד הרגעים המביכים בחיי היה כאשר סיפרו לי ישראל ויוסי על מחשבתם להוציא לאור את הספר וביקשו את הסכמתי", ציין ד"ר ספיר בסיום הערב, והוסיף: "התלבטתי עד שנעניתי בחיוב להצעתם, וכשראיתי את מוריי ואת חבריי שנענו ברצון ובשמחה וכתבו מתורתם, ויותר כאשר אני רואה את הספר שהוא בבחינת קנקן חדש מלא ישן, אני שמח ומודה. ברגע נדיר נטול ציניות כתבתי בפתיחה לעבודת המחקר שלי: 'עבודה זו היא פריין של אהבות – אהבת התורה, אהבת הארץ, אהבת הלשון העברית ואהבת ישראל וההיסטוריה שלו'. לבקשתי מעורכיו של הספר, הוא בנוי מארבעה שערים התואמים ארבע אהבות אלו. אין צורך לומר שיש זיקה של ממש בין ארבעת השערים וכמה מאמרים שבספר בלולים בתחומי כמה שערים שבו. אני רואה אתכם לפני – מוריי, חברותיי וחבריי, המלווים אותי במהלך חיי; חברים וחברות ללימוד התורה, חברים לאהבת הארץ וידיעתה, חברים למעשה ההתיישבות בה וחברים למלחמה עליה. אני אוהב את כולכם, ותודה לכם על שנקבצתם ובאתם".

הי דרומה לאילת

מאת ד"ר איל דודסון, ראש ההתמחות ללימודי ארץ ישראל

מה הקשר בין כרישים, דקלים וסלעי גרניט?
התשובה – ההתמחות ללימודי ארץ ישראל. כעשרים סטודנטיות יצאו משגרת המבחנים בחופשת הסמסטר והקדישו שלושה ימים להיכרות עומק עם עיר הנופש הדרומית. הצטרפו אליהן שני מרצים – חיים צבי אלבוים וד"ר איל דודסון. מה אפשר כבר להכיר בשלושה ימים? לאור הניסיון הסתבר שיש צורך בשלושה ימים נוספים כדי שההיכרות תהיה רצינית יותר.

כולנו מכירים את החוף הקסום של ים סוף, אבל לא תמיד שמים לב להרים המעטרים את אילת. בהרים אלה יש תופעות טבע ייחודיות ומרהיבות, והאזור היחידי בארץ שיש בו סלעי בראשית שלא כוסו במשקעים ובסלעים ה"מספרים" רבות על עברה הגאולוגי העשיר של ארץ ישראל. ביניהם מסתתרת אוכלוסייה מכובדת מאוד של צמחים, שבעונה זו של השנה נמצאים בשיא פריחתם.
הנוף של אילת הושפע מהבקע הסורי-אפריקני. לפני היווצרותו היו הרי אילת והרי אדום יחידה גאוגרפית אחת. וכיום מפריד ביניהם ים סוף והערבה. ירדנו לערבה, מספר קילומטרים מצפון לאילת, והתרשמנו מעולם הצמחייה המגוון ומהמינים הנדירים, במיוחד דקל הדום, שזו הנקודה הצפונית ביותר בעולם שהוא גדל בה. אדמת הערבה ספוגה במלחים רבים, אבל הצמחים לא מתייאשים ונאחזים בה בכל כוחם בשיטות מופלאות.
גם על עולם הדגים לא ויתרנו, וירדנו אל מתחת לפני הים, אל שמורת האלמוגים במצפה התת-ימי. עמדנו על הייחודיות הזואולוגית של מפרץ אילת, שדווקא בו מתהווים מינים מקוריים ומרהיבים של בעלי חיים ימיים. הצירוף של טבע עשיר ומגוון ביחידת שטח כה קטנה ובמזג אויר כה חם, השאיר אותנו נפעמים מכוחו וגבורתו של ריבון העולם, "מה רבו מעשיך ה' "!
מעבר לתכנים אלו התעכבנו על עברה היהודי וההיסטורי של אילת – יישוב יהודי המוכר עוד מימי שלמה המלך כ"עציון גבר", ובהמשך, בתקופת המשנה והתלמוד וימי הביניים. למדנו שהתושבים התפרנסו בעיקר מדייג וממסחר, וצפינו אל אתר ההתיישבות הקדומה הנמצא כיום מעבר לגבול, בשטח ירדן.

לכל הרוחות

מאת ד"ר איל דודסון, ראש ההתמחות ללימודי ארץ ישראל

ארבע רוחות השמים הן לכאורה עניין לנווטים ולטייסים, אבל מבט מעמיק מגלה שלמצפן הקדום בלשון המקרא יש משמעויות פנימיות המכוונות לכל יהודי. המצפן הזה פונה גם אל לבו של האדם ומעורר אותו לכוון מחדש את דרכיו. כדאי להכיר מצפן זה בימים המוקדשים לתשובה ולחשבון נפש.
המשנה בפרקי אבות היא המדריך היסודי לימים המיוחדים שאנו שרויים בהם, המוקדשים לחשבון נפש. ממנה למדנו להתבונן לכל הכיוונים כדי לשאוב מהם את התעצומות להתמודדות עם השינויים הנדרשים. מחד גיסא, עלינו להתבונן לאחור, לחטט בנבכי העבר ולברר לעצמנו מהי הפסולת שעלינו להשליך ומה הם הניצוצות שעלינו ללקט – "דע מאין באת" (ג, א). מאידך גיסא, עלינו להביט קדימה ולהכין את עצמנו לעתיד – "ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון" (שם). בכך לא די, צריך להתבונן למעלה – "דע מה למעלה ממך" (ב, א), וגם למטה – "ולאן אתה הולך, למקום רימה ותולעה" (ג, א).
מעניין להתבונן במשמעות הכיוונים השונים. כיום, היוצאים לניווטים מצפינים את המפה, אבל פעם היו "מזריחים" את המפה. לכן המזרח נקרא גם "קדם", כי העומד עם הפנים קדימה פונה מזרחה. בלי ששמנו לב, אפילו הביטוי השגור 'אוריינטציה' במשמעות "כיוון" שומר על מסורת עתיקה זו, שהרי orient פירושו מזרח. זו גם הסיבה שים המלח נקרא "הים הקדמוני" (זכריה יד, ח), כי הוא הים המזרחי, ולעומתו נקרא הים התיכון "הים האחרון" (שם), כי הוא נמצא מאחוריו של האדם הפונה מזרחה. עכשיו ברור למה דרום הוא תימן, כי הוא נמצא מימינו של העומד. והשמאל? עד ימינו נקרא אזור סוריה בערבית א-שאם, כלומר: השמאל.
בשפת הקודש יש לכל כיווני רוחות השמים גם משמעות פנימית עמוקה. העתיד מכונה "אחרית הימים" (דברים ד, ל), ולעומתו העבר נקרא "ימי קדם". רגע! לא היה צריך להיות הפוך? הרי העתיד לפנינו והעבר הוא זה שמאחור? זה נכון, אבל רק בחשיבה המערבית המודרנית. בחשיבה המקורית היהודית שלנו האדם צריך לעמוד דווקא עם הפנים לעבר וללמוד ממנו, והעתיד הוא זה שמעבר לגב.
משה הציב בפני בני ישראל בעיה חינוכית: "כי ישאלך בנך מחר לאמר, מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אלקינו אתכם?" (שם ו, כ). מה תאמר לו? בני היקר, הבט לעתיד, תבנה את עצמך, חשוב איך תיראה מחר? לא, ממש להפך: "ואמרת לבנך, עבדים היינו לפרעה במצרים, ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה [...] למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותנו" (שם). במילים אחרות, סוד הקיום הרוחני שלנו נמצא דווקא בעבר ומשם צריך לשאוב את הכוח לעתיד.
ועוד מוסר השכל אחד: לימודי ארץ ישראל כוללים בתוכם עיסוק בשטח הגאוגרפי ובהתמצאות בתוכו. כאשר יודעים להתבונן ברבדים שמעל ומתחת לעצים ולאבנים מגלים עולם פנימי מופלא ומלא משמעויות רוחניות ותורניות, ובדוגמה שלפנינו – אפילו מוסריות. כל שנותר הוא להשקיע מעט חשיבה ומעט התבוננות – ולגלות אותו.
יהי רצון שיזכה אותנו השי"ת בשנה של לימוד פורה ובונה, לימוד שיחשוף את הרבדים הפנימיים והאמוניים של עולמנו, לימוד שבעקבותיו יחושו תלמידינו שהם בשלים לא רק לגלות בעצמם את פנימיות עולמם, אלא גם להנחיל אותה לתלמידיהם.

"הדרך אל העיר בתש"ח" - שיחה מפי מר יהודה זיו

שיחת הכנה לסיור המכללתי, התקיימה בב' בכסלו

"בכל ההיסטוריה הצבאית העולמית לא הייתה חטיבה שרוחב החזית שלה היה רוחב של כביש!"
כך שאג בפנינו קצין החינוך של חטיבת הראל בתדריך לקראת ההגנה על הכביש היחיד המביא אספקה לירושלים". בתיאור זה פתח יהודה זיו את עדותו המרגשת בביקורו בב' בכסלו במכללה.
הרצאתו של פלמ"חניק וותיק זה, שכיום מכהן בוועדת השמות הממשלתית, מתובלת הייתה בסיפורים רציניים ולצידם באנקדוטות פלמ"חניקיות מעוררות צחוק. "הייתי אז עם דבר יקר מציאות - רישיון נהיגה! תסלחו לי שאני משוויץ שעברתי טסט ראשון אצל הבריטים!" בזכות יתרון זה גויס יהודה כנהג משוריין המוביל אספקה לעיר הגדולה וקדושה - ירושלים. בתפקיד זה ידע הצלחות וסיפוק כאשר תושבי ירושלים היו מקבלים בהכרת תודה ובמתנות את נהגי השיירות, אך ידע גם התקפות קשות שגבו את מחיר יקר של חיי חבריו לנשק, "היינו מדחיקים את הכאב בדחקות" אמר יהודה ובפניו ראינו את הכאב ואת התחושה שכן הם עשו היסטוריה, ואנו חשנו את פעמי ההיסטוריה דרך הפגישה עם יהודה זיו עצמו.

ניתן לשמוע את השיחה במלואה עם תכנית האודיו או להוריד את הקובץ לשמירה בלחיצה כאן.

סיור כלל מכללתי לחולות ניצנים

מאת: ד"ר יוסי שפנייר
ראש התמחות לימודי ארץ ישראל

סיור כלל מכללתי במכללת אורות הוא תופעה ייחודית בעולם הכשרת המורים בארץ. מאז הקמת המכללה, לפני למעלה מעשרים וחמש שנה, היה מקובל שהסיור בארץ ישראל הוא חלק אינטגרלי של הכשרת המורות בדרך להוראה.
המושג "ארץ ישראל על פי תורת ישראל" הוא חלק מעקרונות המכללה ונעשה בפועל בשדה בהדרכת סטודנטיות מההתמחות ללימודי ארץ ישראל, כחלק מההכשרה להוראה בהתמחות זו.
אנו מאמינים שסטודנטית שמתנסה בהכנת סיור ובהדרכתו בשטח תתייחס לנושא הסיורים כמורה בבית הספר בצורה שונה ממי שלא חוותה זאת. משום כך אנו משקיעים רבות בהכנת סטודנטיות שנה א (בעזרת חברותיהן משנים ב, ג) להדרכת סטודנטיות המכללה כולה. ההיבט הלימודי והחברתי של הסיור בו משתתפים הסטודנטיות במכללה ומרצים, בהדרכת הסטודנטיות עצמן הוא ייחודי למכללה שלנו ואנו גאים בכך.

סיור לחולות ניצנים
ביום שני, ו' בכסלו (23/11/2009) יצאו כ-350 סטודנטיות בשבעה אוטובוסים לחולות ניצנים, בין אשקלון לאשדוד. המקום נמצא בצמוד ליישוב ניצן בו מתגוררים חלק ממפוני גוש קטיף.
ההסבר במקום כלל כמה נושאים. הראשון שבהם הוא הסיפור ההיסטורי שעבר המקום במהלך מלחמת העצמאות. ניצנים הייתה אחת הנקודות המשמעותיות שבסופו של דבר נעזבה אך עצרה את המצרים מלהתקדם צפונה לכיבוש אזור החוף ותל אביב.
ביקרנו ביישוב ניצן שם שמענו את הסיפור העצוב והנוגע ללב של פינוי גוש קטיף, מפי תושבי המקום שבנו מרכז מידע על הנושא. זאת כחלק מהיכרות עם ישראל על גווניו השונים שהוא חלק מהנושא השנתי במכללה.
לאחר ביקור בניצן ערכנו סיור בחולות ניצנים, שהחל בבית הקברות המעניין שיש לו היסטוריה חשובה בפני עצמה. משם צעדנו מערבה לעבר ים החולות.
חולות ניצנים הוא מהאזורים האחרונים בארץ שניתן לראות בהם חולות בלתי מופרעים על עולם הצומח והחי שבהם. צעידה של שני קילומטרים בים החולות לכיוון מערב הביאה אותנו לחוף הים. משם לאורך החוף חזרנו לאוטובוסים שהחזירו אותנו למכללה.
סיור לאזור לא רחוק במרכז הארץ, המשלב בתוכו נושאים היסטוריים מראשית ימי המדינה, עם סיפורם של המגורשים מגוש קטיף, בשילוב "חילוץ עצמות" קל בהליכה בים החולות, הם תמצית הסיור הכלל מכללתי הראשון לשנת תש"ע.
במשך השנה מתוכננים עוד שני ימי סיור, אחד לגליל התחתון והשני לאזור גוש עציון.