ראש ההתמחות למחשבת ישראל, מכללת אורות ישראל; רב בית הכנסת לצעירים פ"ת
בהודו, מספרים על חכם שצעד ערב אחד על חוף הים עד שהגיע לכפר דייגים קטן. הוא חצה את הרחוב הראשי של הכפר, וכשהחל להתרחק רץ בעקבותיו מישהו עד שהשיג אותו.
"עצור! עצור בבקשה!", אמר האיש לחכם, "תן לי את הפנינה היקרה שלך!".
"על איזו פנינה אתה מדבר?", שאל אותו החכם והמשיך לצעוד.
"על הפנינה הנמצאת בשק שלך", אמר האיש. "הלילה חלמתי שאפגוש חכם גדול והוא ייתן לי פנינה יקרה שתהפוך אותי לאדם עשיר עד סוף חיי". החכם עצר מלכת. הוא פתח את השק והוציא ממנו פנינה יפהפייה, ענקית ובוהקת כמו אלף להבות.
"ממש לפני כמה דקות, על שפת הים, הבחנתי בכדור הגדול והנוצץ הזה", אמר החכם והושיט את הפנינה לאיש הנדהם. "הוא מצא חן בעיניי ושמתי אותו בתרמיל הקבצנים שלי. זוהי כנראה הפנינה שעליה חלמת. קח אותה. היא שלך".
האיש היה מאושר. הוא לקח את הפנינה מידו של החכם והתרחק משם בדילוגים שמחים ואילו החכם השתרע על החול והתארגן לקראת הלילה שהחל לרדת.
האיש התקשה להירדם והתהפך במיטתו מצד לצד. הוא פחד שמישהו יגנוב את אוצרו. כך, במשך כל הלילה, לא הצליח למצוא לעצמו מנוחה.
למחרת, עם עלות השחר, לקח את הפנינה וירד אל החוף לחפש את החכם.
"אני מחזיר לך את הפנינה", אמר האיש לחכם כשמצא אותו. "היא מקור לדאגה יותר מאשר מקור לאושר ולעושר. אני מעדיף שתיתן לי קצת מהחכמה שאפשרה לך לוותר על הפנינה בקלות רבה כל כך. זה נראה לי העושר האמתי".
אנחנו חיים בעולם של ריצה מטורפת אחר עושר ושגשוג. יש בזה הרבה מן החיוב. המרוץ הזה הביא את האנושות כולה להישגים כבירים בכל הקשור למדע ולטכנולוגיה. האדם כבש את הים ואת המצולה; כבש את מרחבי האוויר והחלל; הצליח לשעבד את קרני השמש ואת זרמי המים והאוויר לטובת הפקת אנרגיה; סלל עורקי תחבורה אשר צמצמו משמעותית את זמן ההגעה ממקום למקום; הפך באמצעות המחשב והאינטרנט את העולם כולו לכפר גלובלי קטן אשר בלחיצת כפתור מביאים את הגולש לכל קצוות תבל בשניות; ועוד... אולם הישגים אלה, על אף חשיבותם הנעלה, אינם המכלול כולו. התורה מלמדת אותנו כי האדם הוא יצירה המורכבת משניים: גוף ונשמה. אין ספק שאת הגוף פיתח האדם לממדים מעוררי כבוד, אולם בעולם מודרני ופוסט-מודרני, כאשר ההגדרה של הזמן היא הכסף (Time is money), הרי שמשהו חשוב מאוד חסר כאן.
על האדם, למרות הישגיו המרשימים, להבין כי התמונה חסרה אם ההתמקדות היא חד-ממדית, רק החומר. עושר, אין פירושו רק עושר גשמי. העושר בהא הידיעה הוא השלמות הנפשית. לא בכדי אומר לנו בן זומא: "איזהו עשיר? השמח בחלקו" (אבות ד, א).
בגלל מרדפו של האדם אחר "פנינה יקרה שתהפוך אותי לאדם עשיר עד סוף חיי", באה התורה ונותנת לנו זמן לעצור ולחשוב. הימים הנוראים, אשר מתחילים בראש השנה ומגיעים לשיאם ביום הכיפורים, הם זמן להתמקד ברוח. עד כדי כך, שביום הכיפורים אנחנו מנותקים לחלוטין מן החומר, לא אוכלים ולא שותים, לא מתרחצים ולא סכים. אנחנו ממש כמו מלאכים – רוחניים לגמרי. לא! אין כוונת התורה להפוך את האדם למלאך. מלאכים יש לקב"ה הרבה בשמים. אנחנו, כבני אדם, צריכים להיות שילוב נדיר של יצירה מאוזנת המורכבת משניים – רוח וחומר, גוף ונשמה. משימה זו איננה קלה ועל כן היא מוענקת בראש ובראשונה לעם ישראל. עם ישראל, בעשותו כן, יגיע לשלמותו שלו ויאיר את העולם כולו באור יקרות של הבנה אמתית של המושג "צלם אלוהים".
לא בכדי המצווה היחידה בראש השנה היא לשמוע קול שופר. קול פשוט ולא מורכב; קול המייצג את הנמצא מעבר למילים ולצלילים; קול הקורא לנו לעצור ולחשוב על החלק המוזנח והיקר המצוי בנו, חשיבה שתביא אותנו לוותר על ה"פנינה" ולהגיע לשלמות האמתית – האיזון הקדוש בין החומר והרוח.
בהתמחות למחשבת ישראל במכללה אנו לומדים את הגותם של גדולי ישראל במשך כל הדורות, אך מעבר ללימוד העיוני של כתביהם אנו לומדים בעיקר להפנים את חכמת חייהם. בעשותנו כן, נלמד להחיל את הגות דמויות המופת מהימים ההם, לחיים שלנו כפרטים וכחברה בזמן הזה. ההפנמה היא משימה לא קלה, אך בע"ה נלמד, נפנים ונצליח.
שנה טובה ובהצלחה.
