חיים ולומדים על הציונות הדתית

מרחב למידה כתומך למידה
פיתוח קשרי אקדמיה-שדה בנושא: "מהבטחה למדינה" – ציונות דתית

שרית גזבר,
מרפ"ד-מפתחו"ת, אלקנה

כיפה סרוגה? שחורה? שחורה-סרוגה? ואולי קסקט? איזה כיסוי ראש היה חובש אברהם אבינו אם היה חי בתקופתנו?
היכן היה גר בנו יצחק? האם היה ממשיך לחפור בארות בקיבוץ? במושב? ואולי בסמוך לגרעין תורני בעיר בדרום הארץ?
ובמה היה עוסק נכדו יעקב? ראש ישיבה? חקלאי ואולי כמפתח סטארט אפ?
והיכן ניניו היו לומדים? בממ"ד או במסגרת חרד"לית?
שאלות אלו ואחרות עלו בדיונים שערכו סטודנטיות מסלול יסודי במסגרת הכנת מרחב ללמידה בנושא ציונות דתית עבור בית ספר שילה באשדוד. במסגרת קשרי אקדמיה-שדה חברו יחד צוות ממרצי המכללה עם מנהלת בית הספר, ליצירת מסגרת מיטבית ליישום התכנית במסגרת קורס.

הרב פרופ' נריה נוטל איתר את ה"שדה" והדליק את הניצוץ. על הקצאת המסגרת בתכנית הלימודים עמלו הרב ד"ר משה רחימי, דיקן הלימודים, יחד עם הגב' רחלי ברטוב, רכזת העבודה מעשית באלקנה, שגם ליוותה את התכנית. ד"ר יוסי לונדין הציג בפני הסטודנטיות את תולדותיו של "המקף שביניהם" (תשובתו של ד"ר יוסף בורג ז"ל לשאלה: "מה חשוב יותר בצמד המילים "ציונות דתית" – הציונות או הדתית?"); גב' עליזה ליפסקר פרסה את שיטות ההוראה והתפיסות החינוכיות העדכניות העומדות מאחורי המיזם וליוותה את יישומו בשלבי התכנון, היישום וההצבה בשדה.
לאחר מפגש תכנון של הצוות עם מנהלת בית הספר, גב' נעמה סט, נערך בין כותלי בית הספר באשדוד מפגש משותף של צוות המורים והסטודנטיות להצגת היוזמה, להיכרות ולתיאום ציפיות תוך הגדרת חלקה בתכנית הבית ספרית בנושא הציונות הדתית. הדגש היה על יצירת מרחב ללמידה מגוונת באסטרטגיות למידה שונות הנותנת מענה לייחודיות, לתחומי העניין ולרמות הידע השונות של הלומדים.
מרגע זה החל המירוץ להפקת מוקדי הפעילות למרחב הלמידה, שעבר גם דרך מרפ"ד-מפתחו"ת שאִפשר נגישות לחומרים וליועצים-מומחים. התכנים מתחומי דעת שונים מופו והותאמו לעקרונות הפדגוגיים של החינוך החזותי ולארגון מרחבי הלמידה. קבוצות העבודה הפכו את המידע הטקסטואלי לחזותי, למפעיל ולחווייתי. מפות, צירי זמן, צבעים, שירים, ייצוגים שונים, המחשות, משחקי לוח ומחשב ועוד, ככל הנדרש להקמת המוקדים במרחב הלימוד בנושא הציונות הדתית: "מהבטחה למדינה".
1. "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה" – מאפייני הציונות הדתית על ציר הזמן ההיסטורי;
2. "אנשי מפתח" ו"שקיות מספרות" – על דמות הציוני הדתי ומנהיגיה;
3. "בדרך ההתיישבות" – על ההתיישבות של אנשי הציונות הדתית במכלול סוגי ההתיישבות;
4. "שרים לך מולדת" ו"ארץ אהבתי" – על תפילה, כיסופים ושירים לארץ ישראל;
5. "שימו סמל" – על מאפיינים חזותיים בסמלי הציונות והדת;
6. "מביתא ישראל לבית בישראל" – על העדה האתיופית.
תא המטען של האוטובוס היה עמוס בביכורי העשייה שיצרו הסטודנטיות בדרכן למפגש הצגת הפעילויות לבית הספר. מעמדים מרשימים בצורת מגני דוד שהופקו בבית דפוס, קידמו אותן והיוו בסיס להצבת הייצוגים על פי הנושאים שהוגדרו כאמור מראש.
בחן, בידע ובעיקר בביטחון, הציגה כל קבוצה בפני צוות המורים את המוקד שהכינה. בשיח פדגוגי מכבד ומקדם שהתרחש במקום ניתן היה לשמוע על תכנים, דרכי למידה והתאמה לאוכלוסיית התלמידים ולמבנה הפיזי של בית הספר.
מורי בית הספר התפעלו מעושר המידע ומפעילות הלמידה המגוונת שהוצגה בפניהם על ידי פרחי ההוראה ואף העניקו להן תיק ובו חוברות הלמידה שהכינו בנושא.
גב' רחלי ברטוב הביעה את התרשמותה:
היום חוויתי חוויה מיוחדת של שותפות בהקמת מרכז למידה ייחודי בנושא ציונות דתית בבית ספר שילה באשדוד על ידי סטודנטיות שנה א' במסלול יסודי. מרכז הלמידה הוכן באופן מושקע ואיכותי הן ברמה התכנית והערכית הן ברמה החזותית והפדגוגית. מרכז זה מיישם הלכה למעשה עקרונות רבים מעקרונות הלמידה המשמעותית. אין לי ספק שבית הספר אכן ישתמש במרכז זה בתקופה הקרובה ואף בשנים הקרובות. קיים שם חומר רב ברמות למידה שונות בנושא העומד בלבה של העשייה החינוכית בבית הספר הממלכתי דתי.
בעקבות ביקור שערך מפקח בית הספר במרחב הוחלט להזמין לבית הספר את מועצת החמ"ד בראשות ד"ר אברהם ליפשיץ, ראש מינהל החמ"ד, ואת מחמ"ד דרום, מר מאיר סבג. הרב פרופ' נריה גוטל השתתף בביקור והציג בפני העמיתים לעבודה ולרוח את חלקה של המכללה במיזם.
ד"ר אברהם ליפשיץ ציין את החשיבות בשיתוף שבין האקדמיה לשדה וקרא לכלל מנהלי בתי הספר באשדוד להביא את תלמידי בית ספרם לפעול במרחב ולהעלות את נס הציונות הדתית.
בשיעור הסיכום יכלו הסטודנטיות לצפות בצילומים שנשלחו מבית הספר ובהם ניתן להבחין בחוויית הלמידה של התלמידים במרחב "מהבטחה למדינה". בשיחת המשוב על התהליך, התכנים, דרכי הלמידה ותובנות ממנה, הן תיארו את תהליך הלמידה שעודד אותן לחשיבה ביקורתית בנושאים משגרת החיים תוך פיתוח החשיבה היצירתית מפתרון בעיות ועד לתוצר אישי-קבוצתי.
גב' עליזה ליפסקר, ראש המסלול ליסודי סיכמה:
אין למידה טובה יותר אלא אם יילמד מודל תאורטי ובעקבותיו ייעשה יישום והתנסות המודל בשדה ההוראה והלמידה. בתקופה האחרונה אנו שומעים את המושג "למידה משמעותית" נישא בפי כול. אחת ההגדרות של למידה משמעותית, על פי פרופ' יורם הר פז, היא, "מעורבות בלמידה והבנה בתוצר". אין ספק שאכן סטודנטיות המסלול לחינוך יסודי, שנה א', היו מעורבות בלמידה ומבינות בתוצר ששמו "מרכז למידה". מי שיראה את המרכז ואת תכניו, את עושר הדרכים ללמידת התכנים הציוניים לאומיים, דתיים. יבין כיצד אפשר ללמד היסטוריה וגאוגרפיה בדרך חווייתית ובלמידה משמעותית אחרת, שתביא את התלמיד להיות לומד המעורב בלמידה ומבין בתוצר.

"פעם בשבע" – שמיטה בעבודה מעשית

בהובלתה של הגב' שרית גזבר הוקמה "סיירת שמיטה" של סטודנטיות מתכנית מצוינות. הן הכינו מערך הפעלות מובנה ומגוון לשימוש הסטודנטיות בבתי הספר. המערך כולל: סרטון בהפקה מקורית, חידון אינטראקטיבי, תאטרון בובות, "סוּפר" שמיטה, וערכת כרזות. כל קבוצות הסטודנטיות בעבודה המעשית מוזמנות ליטול חלק בפעילות בית ספרית בנושא שמיטה או ליזום הפעלה כזו תוך שימוש באמצעים שהוכנו. בנות ה"סיירת" תדרכנה את הקבוצות להתאמת התכנים לאוכלוסייה ולגילאים שונים. אנו קוראים לכולן לעשות שימוש בחומרים מיוחדים אלו: התלמידים יחוו חוויה של למידה משמעותית תוך התנסות ייחודית, והסטודנטיות יחוו קשר עם עולם בית הספר בדרך של הוראה חווייתית הרלוונטית לשנה זו. תודה מיוחדת לבנות ה"סיירת": אודסר מרים, ברלין הדס ושוהם רחלי.

לחצו כאן לחומרים הייחודיים שהופקו בנושא השמיטה וכאן לסרטון "שבע בעשר" – עשר דקות על השמיטה.

המרפ"ד בשבילך- גם בביתך

מאת נעמה מאירסדורף
מנהלת המרכז הפדגוגי

שלום, שמי נעמה מאירסדורף ולאחרונה התחלתי לנהל את המרכז הפדגוגי של מכללת אורות ישראל בקמפוס אלקנה. אתכם, שכבר סיימתם ללמוד, לא יצא לי להכיר, אך כבוגרי המכללה בוודאי ביליתם במרפ"ד שעות ונעזרתם בצוות המקצועי שלנו.
היום כשכבר יצאתם לדרך עצמאית ומשקיעים את מרצכם במלאכת הקודש של ההוראה והחינוך, אתם ודאי נזכרים לפעמים בערגה בימי המכללה העליזים, כשהיו לכם לפעמים התלבטויות לגבי מערך שיעור שתכננתם והיה לכם את מי לשאול ובמי להיעזר אצלנו במרפ"ד, באחד המרצים או בחבר במעונות.
אני מקווה כי גם כעת, כשהשתלבתם בעבודה, מצאתם אנשי חינוך שבהם אפשר להיעזר בשעת הצורך.
ובכל זאת, כדי שלא תצעדו לבד, החלטנו להקדיש בבמה זו – "מבזק אורות" – פינה, שבה נוסיף להעשיר אתכם בכלים מקצועיים שיסייעו בהוראה, גם לאחר שהשלמתם את הלימודים.
בפינה זו נציג, צוות המרפ"ד ואני, כעין השתלמות וירטואלית ב"עיצוב סביבה לימודית".
ההיכרות שלי עם תחום "עיצוב סביבה לימודית" החל מתוך צרכים שזיהיתי בקרב חברותיי המורות: כשסיימתי את לימודי ההוראה והאמנות, התחלתי ללמד בשני בתי ספר ונחשפתי לעבודתן של מורות ומחנכות רבות שהשקיעו שעות רבות ל"קישוט הכיתה", אך בהיעדר ידע כיצד נכון לקשט כיתה – ירדה השקעתן לטמיון...
מצד אחד, היעדר הידע גרם לשימוש בחומרים שחיי המדף שלהם קצרים והפלקטים – למרות שהשקיעו בהם המון אהבה, רצון ושעות של עבודה – התבלו מהר ולא הוסיפו כלל חן לכיתה...
מצד שני, התוצאה במרבית המקרים הייתה של כיתה עמוסה בפלקטים, ו"מרוב עצים לא ראו את היער"... התחושה הכללית הייתה של "כל המוסיף גורע"...
והעצוב ביותר היה שבתוך כל העומס הזה ציפו מהתלמידים להצליח להתרכז בלמידה ולעתים אף נדרש מהם להתבונן ולהיעזר בחלק מהלוחות, העמוסים עד לעייפה, כדי להבין את החומר הנלמד.
אך מי יכול לקלוט כשיש לו עומס רב כל כך מול העיניים?
מי יכול ללמוד ברעש חזותי שכזה?
באותם ימים המורים נתבקשו "לקשט" את הכיתות. המושג "עיצוב סביבה לימודית" טרם היה מוכר במקומותינו. חיפשתי ידע, הדרכה וכלים שבעזרתם אוכל לסייע לחברותיי המורות להשיג תוצרים איכותיים יותר, מאירי עיניים, מעוררי חשיבה ואתגר.
עם השנים והניסיון המצטבר גיבשתי את ההשתלמות שלי ב"עיצוב סביבה לימודית", שהעברתי לצוותי הוראה רבים, וזכיתי לראות את השינוי בכיתות מתרחש מול עיניי.
עם השנים הידע בנושא זה הלך והתרחב. נעשו קצת מחקרים מעבר לים, מרפ"דים הקצו לכך יותר משאבים, במשרד החינוך התחילו להכיר בחשיבותו והוקם פורום של סדנאיות בפסגו"ת שמתמקצעות בתחום זה.
ועדיין, עד היום – זו טיפה בים.
אני חולמת על היום שבו תהיה בכל המוסדות להכשרת מורים סדרת השתלמויות מקצועיות ב"עיצוב סביבה לימודית" שאותה יחויב לעבור כל פרח הוראה בטרם יחל בעבודתו.
ועד אז, בוגרים יקרים, אני מקדישה לכם פינה זו, שבה נתוודע למושגים "עיצוב סביבה לימודית", "אוריינות חזותית"; נלמד על שילוב צבע במוסדות לימוד, על שימוש נכון בגופנים, איך נכון לתלות תוצרים של תלמידים בכיתה; נלמד מהי קומפוזיציה ועוד מושגים מעולם האמנות והפרסום בשירות המורה בכיתה; נעסוק ביצירתיות ואיך ולמה כדאי לחשוב "מחוץ לקופסה". ועוד ועוד.
אם אתם רוצה שקירות הכיתה שלכם יעוררו חשיבה ואתגר; אם אתם רוצים שבכיתה שלכם תהיה אווירה לימודית נעימה; אם אתם רוצים לדעת איך יוצרים מרחב לימודי שמשרת את ההוראה והלמידה –
אתם מוזמנים להצטרף אליי במבזקים הבאים.

נקודה למחשבה

שאלות ותשובות בעקבות יום גוש קטיף במערכת החינוך

מאת: טלי פרידמן
מנהלת המרפ"ד

בכ"ב בשבט חל יום גוש קטיף במוסדות החינוך ועמו עולות שאלות חדשות גם ישנות: מה למורים עם הנחלת מורשת וערכים? בעולם שבו טובת הפרט עומדת במרכז, אולי מוטב לו למורה להתמקד בהנחלת מידע וידע בלבד תוך הימנעות מקסימאלית מהבעת דעתו ועמדתו בכל נושא שעלול להיות שנוי במחלוקת ועלול לסבכו ולהביכו? לא מן הנמנע שרבים יבחרו במושכל בדרך זו אולם אחרים יבקשו להשפיע על תלמידיהם, לחרות בנפשם תשתית רעיונית, ערכית ומוסרית, ולהתוות על לוח לבם דרך לחיים. לשם כך נדרשים אומץ לב, כנות ומסירות נפש שכן לעתים המורה נדרש להשיב על שאלות קשות ומורכבות של התמודדות במישור האמוני, הערכי והרגשי. תקופת ההתנתקות, העקירה הגירוש, העמידה את החינוך הממלכתי דתי במבחן. סגל בית הספר נאלץ אז כהיום להתמודד עם שאלות אקטואליות הרלוונטיות לחיי התלמידים, להקשיב למגוון הדעות והתהיות ולנסות ללבן יחד רגשות ומחשבות במטרה לחזק ולגבש את הזהות הציונות דתית לאומית. המציאות הפוליטית-חברתית שנוצרה העמידה אתגרים לא פשוטים בפני מערכת החינוך הכללית והדתית בכלל ובפני המורה כפרט, בפרט. כדי לסייע למורים להתמודד עם אתגרי השעה נכתבו מאמרים הלכתיים ורעיוניים, מערכי שיעור והדרכה. במהלך השנים נוספו להם ספרים, סרטים, אמצעי למידה ומבחר הפעלות בחתך רב גילאי. (הפניות למקצת מהחומרים הקיימים מצורפות בזה).
אולם בכל אלו אין די. המשמעות של "תכנית התנתקות" ותוצאותיה העלו שאלות שספק אם יש למורה היכולת לספק תשובות חד משמעיות לא רק לתלמידיו, אלא גם לעצמו גופא.או אז גם היום נבחנת גדלות הרוח שבו בהתאם ליכולתו להודות שגם לו לא תמיד יש תשובות מספקות או שעליו להוסיף עוד וללמוד את הסוגיות הקשורות בנושא כדי להיות שלם עם תשובתו. למעשה כל תשובה שאין בה זלזול ופגיעה בכבוד התלמיד עתידה להתקבל בטוב גם אצל הספקן שבתלמידים. מיותר לציין שגם התלמיד מחויב לעמוד באותם קריטריונים, לא פחות!
הסכמה בנד"ד היא היא המכשירה את הקרקע לדיון פורה ואמתי, לדיון שעתיד להפוך שאלות נוקבות ואף שאלות שלכאורה נראות "שאלות של מה בכך" לתשובות הרות משקל הלכה למעשה.
הרב קוק מבהיר שאל לנו להיבהל מהשאלות ואל לנו למהר ולספק תשובות נחפזות. כדבריו: "הפליאות המזדמנות על חוקי ההשגחה, ויתר הלימודים הטובים שהם אורו של עולם. הם מוכנים בהשגחה נפלאה, על פי סדרי החכמה האלהית, שעל ידם יתרומם האדם לבינה יותר גבוהה מההבנה השטחית. מובן הדבר, שההבנה העמוקה תביא לעולם את הטובה האמיתית באורחות החיים המוסר והטוב, מה שאין ההבנה השטחית יכולה להביא זאת. אמנם, כדי שתעורר הפליאה את כוח החושב ורגשות הלב באופן מלא, כדי שיהיו הכל מוכנים לקבל הרושם הטוב של ההבנה השלמה כשתבוא אחר הפליאה, כדוגמת 'מים קרים על נפש עייפה'.
וזה הדין נוהג בכל השאלות הגדולות, שלפי ערך גודלן ולפי הערך של גדלות הפעלה הצריכה לבוא על ידי הפתרון האמיתי כשיתגלה בעולם, כן צריך שיגדל כוח הזעזוע של חסרון הידיעה, של המבוכה הנוראה לפני התגלות מאור האמת" (עין אי"ה שבת, א, פרק א, סימן נ"ט).
הדברים נכונים גם בעניינינו. הרב ליאור אנגלמן בספרו כיסופים (תשס"ו) מתייחס לתופעה נוספת. לצד השאלות הקשות קיימת תופעה של פחד מהשאלות והשתקתן תוך יצירת אווירה כי יש שאלות אסורות. מחנך שישתיק שאלה כזו או אחרת אולי ייצור אשליות של תשובה אך בפועל ינציח את השאלה לעד. מהו אם כן הפתרון המוצע?
היסוד והסוד טמונים בראיית המורה את עצמו כשליח. תחושת השליחות היא סוד החוסן, המניע והמנוע. היא שהופכת ייאוש לחשבון נפש, היא שהופכת סתם מלחמת מילים נבובה למלחמת תנופה, היא המכשירה את "הדירה בתחתונים" ומאפשרת למילים גבוהות ולרעיונות נשגבים לתפוס את מקומם בחיי היום יום, היא המאפשרת לשלב שאלות חול בקודש ותשובות קודש בחול.
ודאי וודאי שגם בחברה שאינה שומרת תורה ומצוות מתעוררות שאלות נוקבות וקשות לגבי המורשת, לגבי הדרך, לגבי ההנהגה, ברם ההבדל המהותי הוא בתשובות. ההבדל המהותי הוא בין תשובות הנשענות על עולם ערכים ארעי פרי הגותו של אדם, של חברה, של מדינה ובין תשובות הנשענות על דעת ההלכה, על ראשונים כאחרונים, על תורה שבעל פה כתורה שבכתב.
ר"מ, מורה, איש חינוך באשר הוא, הנדרש לתת תשובות בנדון לתלמידיו, מחויב ראשית להשיב לעצמו, בלי יראה ופחד, שכן אוי לו לדור שמפחד לשאול, אוי לו לדור שמפחד להשיב, אוי לו לדור שמפחד לעמוד על האמת, מפי המלעיזים והמלעיגים מחוץ ומבית.
ברגעים קשים בהם מורה כתלמיד נשארים חסרי מענה ולכל אחד מאתנו יש רגעים כאלו, אפשר עדיין לבחור בדרך משותפת, דרך נושנה, דרך השיחה, דרך התפילה. תפילה לעני...

המלצות להרחבת דעת בנדון
אתר ועד מתיישבי גוש קטיף, כולל סרטים, המלצות לפעילויות ועוד
http://www.4katif.org.il/Pages.asp?intCatalogID=107

אתר הבית מוזיאון גוש קטיף
http://www.gushkatif.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=33290

אנגלמן ליאור, כיסופים פרקי התבוננות אמונית בעקבות עקירת היישובים בגוש קטיף, בית-אל תשס"ו.

גודמן יונה, בגובה העיניים: נוער מגוש קטיף ומשאר רחבי הארץ משוחח על משברים וצמיחה נוכח אתגרי הדור והשעה, עזרא מחלקת הדרכה, ירושלים תשס"ה.

הולצמן נתן ואחרים, ואנחנו קמנו ונתעודד, מבט אמוני חוויתי במלאות שנה לעקירה מגוש קטיף, מחלקת הפרסומים משרד החינוך, ירושלים תשס"ו.

ויליאן יוסי, שירת העקורים, התמודדות עם אמונה והנהגה בספרות הילדים והנוער של גוש קטיף ועמונה בתיעוד ובמחקר, מכללת שאנן, קריית שמואל חיפה תשס"ח.

חן-גל שי וסימן טוב יוכי, כשהדרך מתמשכת: התערבויות טיפוליות חינוכיות בהקשר לתכנית ההתנתקות, משרד החינוך, התרבות והספורט, ירושלים תשס"ט.

ירון חגית, חלמיש חן וחדאד מאיר, בציר הכיסופים, מערכי לימוד בעקבות אירועי גוש קטיף, מרכז מורשת גוש קטיף, ירושלים תשס"ו.

מאיר ידידיה ומאיר סיוון רהב, ימים כתומים ההתנתקות – החשבון והנפש, למשכל, תל-אביב 2006.

משגב חיים ולבל אודי (עורכים), בצל ההתנתקות דיאלוג אסטרטגי במשבר, המכללה האקדמית נתניה תשס"ח.

שלג יאיר, המשמעות הפוליטית והחברתית של פינוי יישובים ביש"ע , המכון הישראלי לדמוקרטיה, ירושלים תשס"ג.


לתגובות
Tali-f@orot.ac.il

נקודה למחשבה מהמרפ"ד - משמעות הזמן וקדושתו

מאת: טלי פרידמן

מנהלת המרפ"ד

משמעות הזמן וקדושתו
מושג הזמן בהלכה מתייחס ליום, לשבוע, לחודש, לשנה, לשמיטה, ליובל. בכולם ככולם האדם נדרש לשאת בעול קדושתם המה גם שחלקם אינם קדושים כשלעצמם, אלא האדם הוא הוא המקדש אותם (1). הגדרת מושג הזמן ותפיסתו שונים ממתודולוגיה למתודולוגיה. לא דומה מושג הזמן המדעי, מתמטי, פיזיקאלי למושג ההיסטורי, פילוסופי, פסיכולוגי. בידיו של כל אחד נתונה הבחירה באשר לתפיסת הזמן. מי הבוחר להתמקד בהווה, מי השקוע בעברו, ומי המצייר לעצמו את קלסתר העתיד. אלה גם אלה יכולים לקדש את זמנם בהתאם ליכולתם לחיות בהווה, ובו זמנית לאפשר נוכחות של העבר וממשות של העתיד. על כך ניתן ללמוד ממצוות סיפור יציאת מצרים המחייבת את האדם "לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" (2) ובו זמנית לתפוס שגאולת מצרים קשורה לגאולה העתידית. רעיון זה נלמד גם מברכת שופרות בתפילת מוסף בראש השנה הפותחת בפסוקים על מתן תורה ומסיימת בשופרו של משיח (3). לא נגזים אם נאמר שסודו של איש ההלכה טמון ביכולתו לחוש במוחש את זכר יציאת מצרים ומעמד הר סיני, את זכירת עמלק וזכירת קידוש היום. האבות עבורו הן דמויות חיות, ממש כמו דמותם של אביי ורבא. אך דומה שבעבר ובהווה אין די כדי לגעת בעתיד, כדי לגעת בנצח, לשם כך צריך לפתח תודעה של זמן. בבסיס התודעה הזו לא די להתמקד בעתיד הפרטי של כל אחד לגופו, אלא יש מחויבות לראייה כוללת של עתיד עם ישראל בכללו. ראייה כזו מאפשרת לאדם להבין כי קדושת הזמן תלויה בו בבחינת חובה שהיא גם זכות.
תחושת הזמן המפעמת בלבו של האדם המובילה אותו לקדש את זמנו היא כשלעצמה מעשה אמוני ועבודת אלוקים צרופה. אדם הער לקשר הסיבתי בין ההווה לעבר ולעתיד מרומם את המציאות לדרגות רוחניות נעלות. עם זאת עלינו לסייג את דברינו, אמנם הזמן הוא כלי לפעולתנו וקדושתו נתונה לבחירתנו אבל לא רק. מבהיר ה"שפת אמת" בהקבלתו בין שעת רצון "רעווא דרעווין" – רצון הרצונות בשבת, ובין "ימי הרצון" של חודש אלול (4). לכאורה זמן לא תפיסה בה כלל בהנהגתו של ה', אלא המדובר הוא בכך שיש זמנים, כגון שבת קודש וחודש אלול שהם בבחינת עת רצון לקבלת שפע אלוקי. אדם המודע לייעוד של כל זמן ולסגולתו ייטיב לנתבו בהתאם "לכל זמן ועת לכל חפץ" (5) (6). משמע אם כן ייטיב לשמור הן על קדושת השבת הן על קדושת המועדים.
ידוע שקדושת המועדים קבועה במהלך הזמן (7)ולראייה נאמר "אלה מועדי ה' מקראי קודש, אשר תקרא אתם במועדם" (8). אם קדושת המועדים ידועה הרי שהאדם הוא זה שצריך להתאים עצמו ואין לו זכות בחירה בנדון, למרות זאת באו חכמים והעניקו לאדם את הזכות לקבוע בעדותו על ראיית מולד הלבנה את קידוש החודש ובכך את לוח הזמנים של האומה. על משמעות זכות זו עומד גם משה מאיר במאמרו (9) בהתייחסותו לתפיסת הזמן על ידי רבן גמליאל, שמאפשר לעדים לא רק לשקף את המציאות אלא ליצור אותה: "מעשה שבאו שניים ואמרו 'ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב' אמר רבי יוחנן בן נורי 'עדי שקר הם'. כשבאו ליבנה קבלן רבן גמליאל" (10). נניח לרגע שלאדם יש חלק בקביעת קדושת המועדים עצמם, אך ודאי שקדושת השבת לא תלויה באדם אלא נקבעה עוד בימי בראשית ככתוב: "ויכל אלוהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה, וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה" (11).
בהתייחס לכך מה מפתיעים הם דבריהם של רב הונא ושל חייא בר רב במסכת שבת (12), לפיהם אדם שאובייקטיבית נמצא בספק לגבי זמנו של כל יום ספירתו היא הקובעת.
ושוב מה שעל פניו נראה כוודאי ומוחלט מתגלה כרב פנים, ושוב עולה ומתברר כי האדם הוא הנושא על כתפיו את מלוא האחריות לתוקף קדושת השבת והמועדים, לתוקף קדושת הזמן.
ידועים ומפורסמים דבריו של הרש"ר הירש על קדושת השבת ומעלתה: "לולא יום השבת הזה, אשר ציווה ה' לנוח בו – מתי היית נח מעמלך, מתי היית מתבונן בנפשך, מתי היית שב אל בני ביתך, אל רוחך ונפשך, אל אלוקיך ואל תורתו, אל שמיך, אשר על הארץ? לכשתפנה? אבל מתי היית פנוי, מתי היית רשאי להתפנות?" (13). וכן דבריו של הראי"ה על קדושת הזמנים והטוב הגנוז בהם: "קדושת הזמנים מגלה את הטוב העליון, ממקור הודאת השבת נשאב הכל, מטוב להודות לד', מתוך שהם מתגלים בכל מועד ורגל, בתור חלקים מהטוב העליון, השמחה מוצאה בהם את מקומה. מה שבכללות, חל העונג יותר [...] ישראל יודע כי טוב ד', יודע מחמדה הגנוזה שבאוצר העליון, שבבית גנזיו של הקב"ה. והרגלים מגלים את ידיעה זו. מרוממים את כח הפועל של האדם, משווים אותו לקונו בשיפור ההויה" (14).
למרות זאת בחירת האדם לקדש את זמנו אינה מובנת מאליה כלל ועיקר. מכאן החשיבות הרבה שיש בבירור הנדון כל אחד לעצמו וכבר היטיבו חכמים לראות בזמן כלי לזהות אישית ולא רק שעון לצורך קיום מצוות. הוא אשר הקדמנו ואמרנו, האדם יוצר את זמנו בדמותו הוא, לפיכך תפיסת הזמן ומשמעותו שונה מאדם לאדם (15). ואין לנו כלי חינוכי טוב מכך המלמד בו זמנית על האיזון העדין הנדרש בין הייחודיות למחויבות, איזון הנדרש מאיש הלכה (16).

מקורות
1. ואין בעול זה כדי לסתור את המוסכם כי מיסוד קדושת שבת ש"קביעא וקיימא" הולך
ומתפשט ו"ישראל דקדשינהו לזמנים".
2. הגדה של פסח (גולדשמייט).
3. ברכת השופרות, מוסף ראש השנה "ככתוב בתורתך [...] תקע בשופר גדול לחרותנו", בתוך: סידור רינת ישראל (עורך) שלמה טל.
4. זוהר, ח"ב, פח, ב.
5. קהלת ג, א (קורן).
6. וינרוט אברהם, מהותה של תפילה ומהותו של זמן, בתוך: סיני קלט, צג–קב, תשס"ז.
7. הכהן צדוק בן יעקב מלובלין, רסיסי לילה, פרק נב , הר ברכה תשס"ג.
8. ויקרא כג, ד (קורן).
9. משה מאיר, מקדש האדם והזמנים, על תורת הזמן היהודית, בתוך: דעות, 28, תשרי תשס"ז, עמ' 23.
10. משנה, ראש השנה ב, ט (קהתי).
11. בראשית ב, ב (קורן).
12. שבת סט ע"ב.
יש לתת את הדעת שמי שאבד לו יום השבת אותו היום השביעי שהוא מקדש איננו "יום
השבת" המוחלט והמקודש בבחינת שבת - קביעא וקיימא, אלא מדוגמא חריגה זו ניתן
ללמוד שהאדם נושא בכל תוקף האחראיות לקדושת הזמן, ושוב כמובן אין הכוונה כאן
לאותו זמן שבת המקודש בעולמות הרוחניים.
13. הירש שמשון רפאל, מתנה טובה, נצח, בני ברק 1968, עמ' יט–כא.
14. אברהם יצחק הכהן קוק, אורות הקודש ב, מוסד הרב קוק, ירושלים, תשמ"ה, ע' ת"ע.
15. ברכות ב ע"ב.
ראייה לכך היא קריאת שמע, לב לבה של הזהות היהודית נתונה לבחירתו של האדם הפרטי נכון הוא שהתורה מתייחסת לזמן הקריאה. "ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" (דברים ו, ז). ברם שעת השכיבה והקימה ייחודית לכל אדם ונתונה לבחירתו עד גבול מסוים – סוף זמן קריאת שמע!
16. סולוביצ'יק, יוסף דוב הלוי, איש ההלכה, אלפא, ירושלים 1979, עמ' 92–101.

נקודה למחשבה מהמרפ"ד- שיווק הרעיון הציוני דתי

מאת: טלי פרידמן
מנהלת המרפ"ד

במעגלי העם – שיווק הרעיון הציוני דתי
האם שיווק הוא תחום שנועד להישאר בין דוכני השוק או שמא הוא בר אחיזה בתחום החינוך בכלל ובתחום הציוני דתי בפרט? האם ניתן להשתמש בכלים של הדור להפצת תורה מציון?
למאמר המלא לחצי כאן

במעגלי העם – שיווק הרעיון הציוני דתי
תורה מציון הוא ארגון ציוני דתי שהציב לו חזון לשווק את הרעיון הציוני דתי ברחבי העולם היהודי, לחזק ולגבש את הזהות היהודית ולהפיץ תורה מציון. גופים ציוניים נוספים פועלים במדינת ישראל ובתפוצות בשם חזון דומה, מתוך אותה מטרה של הגברת השפעתה של הציונות הדתית: בני-עקיבא העולמית, הסוכנות היהודית, ההסתדרות הציונית העולמית, המזרחי העולמי, בת-עמי ועוד. דומה שכולם ערים לאחד האתגרים הגדולים הניצבים כיום בפני עם ישראל בכלל ובפני הציונות הדתית בפרט – לעזור ליהודים להחזיק בזהותם. ארגון תורה מציון נוסד בשנת תשמ"ד על ידי זאב שוורץ, וזכה לברכת הדרך מפי מנהיגים רוחניים לצד מנהיגי המוסדות הציוניים בארץ: הרב אברהם שפירא זצ"ל, הרב אהרון ליכטנשטיין, הרב חיים דרוקמן והרב יוסף כרמל. הארגון שולח שליחים מישראל לקהילות יהודיות בתפוצות ללמד בבתי ספר יהודיים, ללמוד וללמד בכוללים הציוניים, דהיינו בכוללים המזוהים עם הציבור הדתי לאומי ומטרתם לימוד תורה וציונות. הכוללים הציוניים פרוסים במקומות רבים בעולם ובעיקר בארצות הברית. וכן באירופה, בדרום אמריקה, בדרום אפריקה ובאוסטרליה.עבודת השליחים כוללת הוראה בבתי הספר המקומיים, שיעורים והרצאות באוניברסיטאות שונות, כגון ישיבה יוניברסיטי, אוניברסיטת אוקספורד, אוניברסיטת ייל, קימברידג'. השליחים דואגים להפעלת בני נוער, לאירוח בני הקהילה לסעודות שבת וחג, לביקור בקהילות מרוחקות וכיוצא בזה. פעילות תורה מציון מניחה עוד אבן בבניית הגשר בין ארץ ישראל לתפוצות, על ידי ביסוס ערכים יהודיים, הבאת תורת ארץ ישראל לתפוצות והפיכתה לגורם מרכזי בחיי הקהילה. השליחים הציוניים עוזרים לקהילות היהודיות בכל קצוות תבל להיאבק בבעיות ההתבוללות והבורות ולפתח מנהיגות יהודית צעירה והם מהווים מקור גאווה ליהדות המקומית ונקודת אור ציונית. מיותר לציין שמדובר בשליחים אידאליסטיים ומסורים, שעברו תהליך מיון קפדני ויוצאים לשליחות רק לאחר לימוד תורני אינטנסיבי ושירות צבאי במסגרת ישיבות ההסדר והמכינות הקדם-צבאיות. ארגון תורה מציון בישראל מגייס, ממיין, משבץ ומכשיר את השליחים ואת בני משפחותיהם, מצייד אותם בחומרי הדרכה והוראה, ותומך בהם לאורך שליחותם. הקהילות מצדן מעניקות תמיכה בדיור, בתחבורה ובהפעלה שוטפת של התכנית. על כך נאמר "כל ישראל אחים ורעים הם" (תנחומא, נשא א). להבדיל מהתפיסה המקובלת לפיה יהדות התפוצות תורמת לתושבי המדינה, בארגון תורה מציון מאמינים ביכולת של תושבי מדינת ישראל לתרום ולחזק את יהדות התפוצות על ידי שיווק הרעיון הציוני דתי. שיווקו לכאורה אינו שונה משיווק רעיון אחר. כדי לשווק מוצר או רעיון נדרש תחקיר מקיף ומעמיק לא רק בנושא עצמו אלא גם לגבי קהל היעד והגדרת מאפייניו ברבדים השונים, החל במאפיינים פסיכולוגיים, סוציולוגיים וכלכליים, דרך בחינת מרכיבי התרבות בכלל ותרבות הצריכה בפרט, כלה בארגון המידע, בעיבודו ובהכנת תכנית פעולה ליישום בשטח. במהלך הכשרתם השליחים לומדים לפני ולפנים את הרבדים השונים וכיצד ניתן לשלב מדרש ומעשה בקהילת היעד שלהם. כמו בכל תהליך שיווק גם במקרה זה נדרשת בחינת המציאות ב"עין טובה". השליחים ערים לחסרונות ולמגרעות של החיים בגלות, אך אינם מפנים אצבע מאשימה כלפי מי שבחרו או שנאלצו לעשות כן, אלא מבקשים הם למעט בביקורת ולהעצים בשבחי הרעיון הציוני דתי. הדרכתו הרוחנית של הראי"ה היא להתבונן במעלות האומה ובסגולותיה, לרוממן ולפארן, ובו זמנית למזער את החסרונות ואת החולשות. לא חלילה מתוך ותרנות ופשרנות ולא מתוך כניעה למבחני החיים אלא בבחירה מודעת להאיר ולהעיר את הטוב. ברוח זו, ברוחו, פועלים השליחים חדורי תחושת התחדשות, התרגשות וקריאה לפעולה. ארגון תורה מציון, שבראשו עומד היום הרב בועז גנוט, מכשיר את שליחיו להיות מחד גיסא בעלי אמירה אמיצה, אמירה בלי פשרות, ללא חת מפי המלעיגים, ומאידך גיסא בעלי שמיעה אמיצה לשאלות ולתהיות המעסיקות את הדור: שאלות הנוגעות לזהות הציונית דתית, להיסטוריה, לאקטואליה, למהות, לדרך. אין לנו אלא להוסיף "כזה ראה וקדש". שיווק הרעיון הציוני דתי אינו מסתכם בהצהרותיהם או בפעילותם של דוברי ארגון, תנועה, מפלגה או חבל ארץ כזה או אחר, אינו מוגבל לתקופת זמן מסוימת ואינו מתבטא רק בשיווק הרעיון הציוני דתי לתפוצות, אלא מחייב כל אחד מאתנו לראות עצמו כשליח הנדרש לעמוד יום יום במבחן הערבות ההדדית, הנדרש יום יום להיענות לקריאתו המהדהדת של יוסף "את אחי אנוכי מבקש" (בראשית לז, טז).
מקורות
1. מאגר שיעורים ופעילויות:
http://www.torahmitzion.org/heb/resources/Files.asp
2. אתר תורה מציון דף הבית:
http://www.torahmitzion.org/heb/aboutus/default.asp
3. ברנדס יהודה, "הסנגוריה הציבורית", בתוך: נקודה, תשס"ז.
4. "רעיונות גדולים של שיווק", בתוך: מצב הרו"ח, מרץ 2008.
5. קוק אברהם יצחק, "הדור", בתוך: קוק אברהם יצחק, אדר היקר ועקבי הצאן, מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"ז, עמ' קז–קטז.

נקודה למחשבה מהמרפ"ד:מאורות הדף היומי

מאת טלי פרידמן
מנהלת המרפ"ד

"לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה" (גיטין ס ע"ב). בנקודה זו טמון הסוד המייחד את מעמד התורה שבעל פה בתודעת כנסת ישראל לדורותיה. במוקד כל ישיבה ובתודעת כל הבא בשעריה עומד לימוד הגמרא במרכז, אולם לימוד הגמרא אינו עוד נחלתם הבלעדית של היושבים בבית המדרש.
רעיון "הדף היומי" הוכרז על ידי מחוללו הרב מאיר שפירא, ראש ישיבת חכמי לובלין שבפולין, לאחר שנועץ בגדולי הדור דאז, החפץ חיים והאמרי אמת, שהביעו את תמיכתם ואת ברכתם. הרציונל העומד בבסיס הרעיון היה ליצור סדר אחיד ומשותף ללימוד הגמרא בכל קהילות ישראל, נקבע לוח ללימוד דף יומי – סדר ללימוד התלמוד הבבלי, בקצב של דף אחד ליום. הואיל ובש"ס יש 2711 דפים, הלימוד נמשך כשבע שנים וחצי. הוחלט להתחיל את הלימוד בראש השנה, א' בתשרי תרפ"ד, ואכן כך. הדף היומי נלמד בשקיקה ובשקידה בכל קהילות אירופה, אך בעקבות מלחמת העולם השנייה והכחדת קהילות רבות נפגע הלימוד באופן משמעותי. עם סיום המלחמה, במקביל לשיקום הקהילות היהודיות, הוקמו שיעורים רבים במטרה להחזיר את המצב לקדמותו, אולם הדבר לא צלח והדף היומי נלמד בקרב ציבור מצומצם בלבד.
אור לשנת תש"ס נפל דבר בישראל: הרב חיים דוד קובלסקי הקיים את "מאורות הדף היומי", ארגון שמטרתו להחיות מחדש את לימוד הדף היומי בכל שכבות הציבור בארץ ובעולם. המקור והבסיס למטרת הארגון מושתתים על חזונו של הרב מאיר שפירא מלובלין, על פיו כל היהודים, בכל ארצות פזוריהם, ילמדו את אותו דף תלמוד בכל יום. במרכז הארגון ארבעה בתי מדרש להכשרת מגידי שיעור. במהלך תקופת ההכשרה מתמקדים הרבנים בלימוד הדף היומי באופן עיוני ומעשי תוך מתן דגש על הקשר בין הסוגיות הנלמדות לנושאים אקטואליים. מזה עשור, מדי יום ביומו, בכל שעות היום, מתקיימים שיעורים ברחבי הארץ במאות מוקדים – בישיבות בבתי ספר, בבתי כנסת, בשווקים ובמשרדים. ידועים ומפורסמים הקשיים והבעיות בלימוד הגמרא. אליבא דפרופ' אפרים אלימלך אורבך אפשר לחלקם לשלושה סוגים: בעיית החומר, בעיית המתודה ובעיית המורים. מגידי השיעורים ערים לבעיות ולקשיים הפדגוגיים האמיתיים אִתם מתמודדים לומדי הגמרא, והם מצוידים בכלים המאפשרים לימוד חי ותוסס, מתנצח וסוער, רב חיוניות ועצמה לצד לימוד הגיוני ונורמטיבי. יש שכתוצאה מהחשיפה לדף היומי יבקשו ללמוד מהמסד עד הטפחות, מהפסוקים עד הפסיקה; אחרים יסתפקו בהיכרות עם החשיבה ההלכתית בלבד. עבור אלה וגם אלה קיים סיכוי שמעבר ללימוד גרידא תתפתח ותעמיק אצלם הנכונות למחויבות ההלכתית. בנוסף למערכת השיעורים הענפה הוקמו על ידי הארגון פרויקטים חוצי גבולות. ארגון מאורות הדף היומי מפיק, מפרסם ומוכר עזרים העוסקים בלימוד הגמרא למסכתות השונות, ביניהם חוברות, תמונות ותקליטורים בשפות שונות, וספרי עזר להוראה. מדי שבוע מופץ גיליון "מאורות הדף היומי" בכ-60,000 עותקים בשפות עברית, אנגלית וצרפתית ונשלח לכל דורש בדוא"ל. במטרה להשריש את אהבת לימוד התורה אצל הילדים כבר מגיל צעיר מופץ העלון השבועי לילדים "מאורות הדף היומי". הוא נכתב בשפה העברית ומופץ בכל שבוע בכ-30,000 עותקים. לא נותר לנו אלא לחתום בדבריו של הרב מאיר שפירא מלובלין: "צאו וראו את דף הגמרא: התלמוד נכתב בבבל, לצדו נדפס פירושו של רש"י, בן אשכנז–גרמניה, לידו פירושם של בעלי התוספות הצרפתיים, מתחתיו פירושו של רבנו חננאל מצפון אפריקה, ובשוליים ניתנו הפניות לרמב"ם, בן מצרים, לשולחן ערוך שנתחבר בארץ ישראל והגהות הרמ"א שנכתבו בפולין. אם כל אלה היו מסוגלים, למרות מחלוקות שביניהם, לחבור יחדיו כדי ליצור את היצירה התלמודית המופלאה, גם אנו נוכל לעשות כן".

מקורות
1. אתר הדף היומי
2. פורטל הדף היומי
3. סטריקובסקי אריה (עורך), היהודי והספר – דף לתרבות יהודית, גיליון 248, ירושלים, כסלו תשס"א.

נקודה למחשבה -כיצד מעבירים הרצאה בצורה מלהיבה וסוחפת?

מאת: טלי פרידמן, מנהלת המרפ"ד

כיצד מעבירים הרצאה בצורה מלהיבה וסוחפת? כיצד להעביר מסרים בצורה ברורה ותמציתית? כיצד להתמודד עם קשיים העולים במהלך שיעור? כיצד להתגבר על פחד מפני קהל? מסתבר ששאלות כגון אלו מעסיקות לא רק את פרחי ההוראה במהלך לימודיהם אלא גם את טובי המדינאים בארץ ובעולם. המורה בחברה בת זמננו נדרש לעמוד בעל כורחו בתחרות מול שטף מידע ממקורות חזותיים ואינטראקטיביים העומדים בחלקם בניגוד למידע השמיעתי השיטתי הניתן על ידו.תחרות זו מחייבת את המורה לרכוש כלים מתודולוגיים שיש בהם ממש כדי להפוך את תהליך ההוראה והלמידה למועיל איכותי וחוויתי.אחת משיטות השכנוע המובילות בעולם מיושמת מזה עשרות שנים בעולם האקדמי, הפוליטי והעסקי. מדובר על שיטת דיבייט.
דיבייט (Debate) הוא ענף תחרותי חוצה גבולות, המשלב רטוריקה וחשיבה מעמיקה. הדיבייט הוא ויכוח מובנה בו מנסים נואמים משני צדדיו של נושא מסוים לשכנע בצדקת דבריהם באמצעות טיעונים והצגתם בצורה משכנעת. ייחודה של השיטה בפיתוח מיומנויות ויכולות וברכישת כלים מעשיים לשיפור יכולת השכנוע והעברת המסרים כגון: הכרות עם שפת גוף ככלי לחיזוק המסר המילולי, הגברת ריכוז וקשב לקהלי יעד משתנים, הקניית טכניקות להתגברות על המאפיינים הנפוצים של פחד במה, פיתוח הקשבה ביקורתית ויכולת התמודדות עם דברי אופוזיציה בזמן אמת ועוד.הדיבייט מאפשר פיתוח כושר ביטוי, חשיבה אנליטית, ניסוח וביטחון עצמי. מועדוני דיבייט קיימים במרבית האוניברסיטאות והמכללות במדינות המערב, רבים מבכירי המשק והחברה בעולם המערבי הם "דיבייטורים" בעברם, גם בישראל הוכשרו עשרות אלפי בני אדם במסגרות הכשרה שונות בשיטה זו ביניהם חברי כנסת ופוליטיקאים הבולטים שבהם הם רה"מ בנימין נתניהו והשגריר באו"ם לשעבר דני גילרמן, כמו כן אנשי עסקים בכירים חברים בעמותות חברתיות ומקצועיות ועוד.בארץ קיימים מועדוניי דיבייט באוניברסיטת בן גוריון בנגב, באוניברסיטת תל – אביב באוניברסיטת בר אילן וכן במרכז הבינתחומי בהרצלייה . הדיבייט מתאים לסטודנטים\ות מכל הפקולטות והחוגים,וכן למרצים מורים ולכל מי שנדרש לדבר בפני קהל ולגלות כושר שכנוע הלכה למעשה.
מקורות
http://debatebiu.wordpress.com/%D7%9E%D7%94-%D7%96%D7%94-%D7%93%D7%99%D7%91%D7%99%D7%99%D7%98/
http://www.idebate.org.il/

חדש מהמרפ"ד - שיטת מיכא"ל

מאת טלי פרידמן, מנהלת המרפ"ד

אין זה משנה מה גילנו הכרונולוגי וכמה נאורים אנו מבחינה אינטלקטואלית, מדי פעם עלינו לשאול עצמנו עד כמה אנו ממצים את הפוטנציאל הטמון בנו? מוטלת עלינו אחריות בלתי מתפשרת ללמוד את נפשנו ולפתח כושר עמידה שכלי ורגשי, לפי כך המתנה הנפלאה ביותר שנוכל להעניק לעצמנו היא רכישת כלים שיש בהם בכדי לסייע לא רק בעיצוב הזולת, כמחנכים וכהורים, אלא בראש ובראשונה בעיצוב אישיותנו שלנו. שיטת מיכא"ל (מיצוי כישורים אישיים למצוינות) עוסקת בפוטנציאל המנהיגות שבאדם, כל אדם נושא בחובו את הפוטנציאל למצוינות, מימוש פוטנציאל זה מחייב אורח חיים תובעני, ציפיות עצמיות גבוהות,נכונות להשתנות והשתפרות תמידית, נכונות לעבודה קשה, סבלנות וסובלנות. שיטת מיכא"ל הינה שיטת למידה ייחודית שפותחה בישראל על ידי עשרות אקדמאיים מתחומי דעת שונים במשך עשר שנים, היא מיועדת לתלמידי בתי ספר, חיליים ומבוגרים. את השיטה מלמדים מנחים אקדמאיים מצטיינים שעובדים בהנחלת השיטה במקביל לעבודתם המקצועית. שיטת מיכא"ל זכתה בפרסי הקרן הבין לאומית לחינוך בשנים 1988, 1996. עד כה סיימו את התוכנית כמאה אלף איש וזו רק ראשית הדרך. אני תקווה שכל אחת מכן תגלה עולמות תוכן ועניין חדשים ותלמד לגלות את היכולת הטמונה בתלמידיה בילדיה ובעצמה. לו יהא זה בבחינת נקודה טובה.