"קבעי עתים לתורה"

מאת הרב מתניה ידיד

מרכז תחום חינוך אמוני ומלמד במכון הגבוה לחינוך ואמונה, קמפוס אלקנה

קצב החיים של האדם המודרני, החי ביום וגם בלילה, מפתח קריירה וחיי משפחה לצד חיי פנאי ותחביבים, אינו מאפשר לו תמיד לקחת פסק זמן ולו של שעה או שעתיים בשבוע כדי לעסוק בחיי הרוח שלו, בפיתוח העולם הפנימי ובהכוונת חייו למקום שאליו הוא רוצה להגיע. כשחכמינו ציוו "קבע עתים לתורה" הם רצו שהאדם ייקח את פסק הזמן, יעצור את חייו לזמן מה ויעמיק בתורה ובעולמו הרוחני, וממילא יקבלו גם שאר המרחבים של חייו משמעות אחרת.
לשם כך קמה קבוצה של בנות, בוגרות המכון לחינוך ואמונה, שעל אף שסיימו את לימודיהן במכללה ורובן ככולן כבר משמשות כמורות במוסדות שונים, החליטו לקחת פסק זמן של שעה וחצי ללימוד משותף על עבודת הנפש תוך חיבור אל חיי הכלל על ידי לימוד של אורות הקודש, חלק ג, העוסק במוסר הקודש. הפנייה למכללה נעשתה מתוך הכרה שהמכללה אינה אך ורק מוסד אקדמי לחינוך, אלא היא מעצבת את דמות המחנך, את אישיותו ואת עולמו הרוחני גם לאחר שנות הלימוד הפורמליות של המכללה.
הלימוד מתקיים מדי יום שלישי בשעה 18:30 בחדר הישיבות הסמוך למשרדי ההנהלה.
כל בוגרות המכללה המעוניינות בקביעת עתים לעבודת הנפש, מוזמנות להצטרף ללימוד, ואכן חבורת הלימוד גדלה והולכת מפעם לפעם.
הלימוד עשיר בדוגמאות מעולמן של המחנכות ודילמות אמוניות העולות במהלך עבודת החינוך. טווח הגילאים של המשתתפות בשיעור הוא רחב, החל ממורות ותיקות ועד למורות בשנתן הראשונה, דבר שמעמיק את השיח בשיעור ומהווה מפגש בין עולמות חינוך שונים.
אנו רואים ביוזמה כזאת שהועלתה מצד בוגרות המכללה את האווירה שמכללת אורות ישראל מעניקה לבנות, חיי רוח לצד חיי מעשה תוך התמדה בלתי פוסקת בפיתוח העולם הפנימי והרוחני.


כחומר ביד היוצר

מאת הרב מתניה ידיד, מרכז תחום החינוך האמוני
מלמד במכון הגבוה לחינוך ואמונה, קמפוס אלקנה

החינוך האמוני מתחיל בקשר היוצר שבין המחנך לתלמיד, באמון הבלתי פוסק של המחנך בו וברצון של התלמיד להעמיק ולשאול. התפילה שאנו נושאים ביום כיפור בפיוט "כחומר ביד היוצר" מתייחסת לקשר בין הבורא ליצוריו, אבל יכול להיות גם מצפן לקשר בין מחנך לתלמידו.
נפש המחנך ממש כנפשו של החניך הרי היא כחומר ביד היוצר, היא מעוצבת על ידי מפגש יום-יומי עם נפש התלמידים, עם שאלותיהם, בקשותיהם, תמיהותיהם וקשייהם. המחנך אינו בא רק להחכים את תלמידיו, אלא בראש ובראשונה להיפגש עמם, להקשיב להם ולהורות אותם לאחר הקשבה זו. באופן מופלא מתואר כך הקשר בין רב לתלמידו במשנה במסכת אבות המציינת שאחד מארבעים ושמונה דברים שהתורה נקנית בהן הוא "המחכים את רבו" שמשמעו, התלמיד הופך את רבו לחכם יותר על יד שיתוף השאלות והתובנות ובירורן יחד עם רבו. התלמיד מקבל תשובות, והרב מחכים על ידי שאלת התלמיד. זהו תהליך למידה אמתי שאינו מטשטש את מקום המחנך והתלמיד, אך הופך אותם למעמיקים ושותפים יחדיו בתהליך הלמידה. במובן זה ה"יוצר" המכוון במילים "כחומר ביד היוצר" הרי הוא האדם עצמו ולא מישהו חיצוני לו. הפתיחות והרצון להיפגש יוצרים את המפגש עם התלמידים למפגש פורה והדדי שבו התלמיד מרגיש חלק אינטגרלי מתהליך הלמידה, שותף לו ומשפיע עליו.
כך אני רואה את תחום החינוך האמוני במכללה, המהווה השלמה והעמקה להכשרה האקדמית והפדוגית המתקיימת במכללה. בתחילת שנת תשע"ו ארכז תחום זה שבראשו עומד הרב יונה גודמן.
החינוך האמוני בא לתאר את מפגש העומק עם תלמידינו, התמודדויות קטנות כגדולות, מתוך חיבור אמוני ונשמתי ומתוך אמון מלא ביכולת של התלמיד להתקדם ולהתגדל. במסגרת זו נפגיש בקורס מרוכז את הסטודנטיות בקמפוס אלקנה עם מחנכות בוגרות של המכללה ונקיים מפגשים ושיח על הקשיים ועל האתגרים העומדים לפני מחנכות כיום (סמארטפון בכיתה, פערים כלכליים, קשר אישי, האם להצטרף לווטסאפ הכיתתי וכדומה). כן נקיים שיעור ולימוד אחת לשבוע שיעסוק בתחום החינוך האמוני; נארגן שבת מרוכזת לכלל הסטודנטיות, שבה נחווה ונעמיק את מושג המחנך והחינוך האמוני; נעסוק בנושא השנתי "בכל דרכיך דעהו – בשבילי הקודש והחול בחינוך ובחיים", העוסק באתגר גדול העומד לפתחנו בין הקִדמה והשפע המוצעים לנו היום ובין חיי קודש. נעסוק בשאלה אם יש סתירה או השלמה בין קִדמה לקדושה במקצועות הלימוד, בתרבות הפנאי ואף בבית המדרש פנימה.
בפתיחת השנה החדשה נאחל ששנה זו תהא שנת עוז וענווה, שנה שנגלה בה את עוז הרוח שבנו, את עומקו וגודלו מחד גיסא, וענווה גדולה כלפי מורי הדרך הגדולים שלנו, מאידך גיסא. נהווה יחדיו בית מדרש יוצר, מרצים כתלמידים, ונחנך דור נאמן ומסור לתורתו, לעמו ולארצו.