"הערב הזה מאוד מרגש וייחודי" ציין נשיא המכללה, הרב פרופ' נריה גוטל, והוסיף כי: "מה שמייחד את הערב הזה הוא שהוא צמח מלמטה. המכללה תמכה וסייעה כמובן בהוצאת הספר, אבל היוזמה וההתארגנות להוצאתו נעשתה על ידי עמיתיו, חבריו ואוהביו של יצחק, ואני רואה בכך ביטוי מובהק לערב זה, לספר זה ולאיש זה. הספר מבטא אהבה, אחווה ורעות. בזמן יציאת מצרים השארנו 80% מהעם מאחור, אך במעמד מתן תורה שבנו וחזרנו להיות עם אחד: 'כאיש אחד בלב אחד'. כך גם הספר והערב הזה המקבץ את העוסקים בדעות, בתחומים ובחוגים שונים, ומהווה מעבר לאחדות ולעשייה אחת".
ד"ר יוסי שפנייר, מעורכי הספר ולשעבר ראש ההתמחות ללימודי ארץ ישראל במכללה: "לפני כארבע שנים חשבנו, פרופ' ישראל רוזנסון ואני, לקבץ לחברנו ד"ר יצחק ספיר ספר הוקרה לרגל פרישתו. בשנים שחלפו אספנו, מיינו וסידרנו את המאמרים. בעריכת הספר עמדו לנגד עינינו תחומי העניין והעשייה של יצחק לאורך השנים, ביניהם התנ"ך, בתי הכנסת, התפילה, ההיסטוריה של ארץ ישראל, חקר הצומח בארץ וארכאולוגיה. למרות שהתעכבנו מעט מעבר למצופה אנו סבורים שהמוצר הסופי לא מכזיב וכי הספר משקף את איש הספר – יצחק, ככתוב בכריכת הספר: 'החוט המקשר העיקרי בין המאמרים הוא חיבתם והערכתם של המחברים לדמות שלכבודה נכתבו דבריהם כמנחה – יצחק ספיר. הוא החוט המקשר בין הכותבים ויצירתם ובין הקוראים. ספיר מקשר בין עולמות, מקשר בין אנשים. בכל הקשור לצד האקדמי, הרב-תחומיות שלו בולטת על כל צעד ושעל [...] ספיר, באישיותו ובקורותיו, יוצר אינטגרציה על גבי אינטגרציה – בין דת למדע, בין תורה לדרך ארץ, בין אדם למה שלמעלה ממנו. האסופה נכתבה כמנחה של אהבה לאדם, איש משפחה, חוקר, סייר, איש אשכולות, מחנך ובעיקר ידיד. לאדם הזה יש שם – יצחק ספיר' ".
נעמה אריאל, נציגת הבוגרות אמרה: "ד"ר ספיר המליץ לנו לקרוא את רב המכר העולמי – התנ"ך – ולהוציא ממנו פנינים. הוא רואה בכל פרק ופסוק את דבר השם שצריך ללמוד, ותמיד התפעלנו מידיעותיו ומסירותו לכל ספר ופסוק. לצד כל הלמידה השכלתנית יש הרבה רגש ביחסו לארץ ישראל, ואחד מחלקיקי האוויר שהוא נושם היא הארץ. הוא לא מורה במובן הרגיל של המילה, אלא קודם כל מחנך אוהב ודואג".
"אחד הרגעים המביכים בחיי היה כאשר סיפרו לי ישראל ויוסי על מחשבתם להוציא לאור את הספר וביקשו את הסכמתי", ציין ד"ר ספיר בסיום הערב, והוסיף: "התלבטתי עד שנעניתי בחיוב להצעתם, וכשראיתי את מוריי ואת חבריי שנענו ברצון ובשמחה וכתבו מתורתם, ויותר כאשר אני רואה את הספר שהוא בבחינת קנקן חדש מלא ישן, אני שמח ומודה. ברגע נדיר נטול ציניות כתבתי בפתיחה לעבודת המחקר שלי: 'עבודה זו היא פריין של אהבות – אהבת התורה, אהבת הארץ, אהבת הלשון העברית ואהבת ישראל וההיסטוריה שלו'. לבקשתי מעורכיו של הספר, הוא בנוי מארבעה שערים התואמים ארבע אהבות אלו. אין צורך לומר שיש זיקה של ממש בין ארבעת השערים וכמה מאמרים שבספר בלולים בתחומי כמה שערים שבו. אני רואה אתכם לפני – מוריי, חברותיי וחבריי, המלווים אותי במהלך חיי; חברים וחברות ללימוד התורה, חברים לאהבת הארץ וידיעתה, חברים למעשה ההתיישבות בה וחברים למלחמה עליה. אני אוהב את כולכם, ותודה לכם על שנקבצתם ובאתם".
