הרב יעקב אריאל במפגש עם לומדי ייעוץ חינוכי

מאת רביד תירוש ואריה כהן,
סטודנטים לתואר שני – ייעוץ חינוכי

לקראת סיום שנת הלימודים תשע"ד הגיע למכללה הרב יעקב אריאל, רבה של העיר רמת גן ומרצה בכיר וותיק במכללה, למפגש עם כלל הסטודנטיות והסטודנטים הלומדים ייעוץ חינוכי לתואר שני. נשיא המכללה, הרב פרופ' נריה גוטל שליט"א, פתח בדברים והסביר את הרקע להזמנתו של הרב אריאל. הרב הדגיש את התפיסה היסודית של המכללה הרואה את חשיבות ההתמקצעות בכלל התחומים ובפרט בתחום הייעוץ החינוכי. הרב ציין את העובדה שאמנם הנחת המוצא היא שהכול כלול ומצוי בתורה – "הפוך בה והפוך בה דכולא בה" – אולם אנו נעזרים בכלים אוניברסליים כדי לחשוף את כל היש. הזמנת הרב אריאל למכללה באה אפוא להדגיש את התפיסה התורנית המשולבת עם התפיסה המדעית המקצועית. "חכמה בגוים תאמין" במשולב עם תורת ישראל.
הרב אריאל פתח בהצגת עקרונות. תחילה הדגיש שהמדע וכלי המחקר השונים באים לחשוף את היש, אולם במהותם ולפי הגדרתם אין עניינם ב"ערכים". מדע אינו מתיימר לקבוע ערכים. בעוד שהמדע חוקר עובדות ומציג אותן, הרי שהתורה מציבה את הערכים שעל פיהם אנו משתמשים במדע. בשל כך, במישור זה אין כל סתירה מהותית בין תורה למדע.    
הרב דן במספר דילמות הלכתיות העולות מתוך התפיסה הפסיכולוגית-ייעוצית, דילמות שהגישו הסטודנטים מראש והובאו לעיונו. הרב הדגיש שבהתייחסות לחלק מהדילמות נכון ורצוי להסתייע בספרות מדעית-מחקרית אשר לא פעם זורה אור על הבנת המציאות. הרב הדגים זאת, למשל, במקרה של אדם הסובל מ-O.C.D. ואינו חדל מנטילת ידיים שוב ושוב, וכיוצא בזה. אדם זה עלול להיתפס כ"צדיק" בשל רצונו לקיים את המצווה בשלמות, אולם המבט המדעי מלמד אותנו שלאמתו של דבר הוא סובל מבעיה נפשית הדורשת טיפול. הרב ציין את תשובת החתם סופר שממנה עולה שיש להורות לו חד-משמעית לא לִשְנוֹת שוב את המצווה, וזאת גם אם הלה חושש שמא לא קיימה כהלכתה.
בהמשך השיח נגע הרב בסוגיות שונות אשר גם הן נבעו משאלות הסטודנטים, הן כאלה שהובאו מראש לעיונו הן כאלה שנשאלו על-אתר. כך עלתה שאלת היחס לתלמיד הומוסקסואל, הכוונה (כפייה?) לתפילה בבית הספר, מצב שקיים בו ניגוד בין החינוך בבית ובין הנוהַג הבית ספרי (כמו למשל אם שאינה מכסה את ראשה בעוד שבית הספר מחנך לכך), חינוך לשימוש ראוי באינטרנט בגיל הילדות, סמארטפונים בישיבות ובאולפנות, חינוך לצניעות ועוד. הרב התריע וזעק נגד "טמינת הראש בחול" בנושא פגמי הצניעות בציבור הדתי ואמירות כדוגמת: "אצלנו זה לא קיים"; "זה קיים ובל נשלה עצמנו!". הרב הדגיש שלצערנו תופעות חריגות ופסולות קיימות בכל מקום, בכל ציבור, וגם במסגרות שלנו.
האווירה במפגש הייתה פתוחה והרב "שם על השולחן" דברים מורכבים ו"קרא לילד בשמו". הוא הדגיש את חשיבות שאילת השאלות, ולו גם ללא מתן תשובות מיידי, והבהיר שגם לו אין תמיד תשובות לכל השאלות המורכבות וכל מקרה נדון לגופו. הוא המליץ לקבץ את כל השאלות העולות בתחומים הנ"ל וליצור במה שבה הדברים יידונו על ידי היועצים עצמם ועל ידי אנשי הלכה. כך בע"ה יתלבנו, "ותשועה ברוב יועץ", בוודאי בייעוץ חינוכי.

עושים קולנוע – עושים היסטוריה: פרס הצטיינות ליזמה מכללתית

מאת פנינה פרנקל,ראש ההתמחות לתקשורת ולקולנוע

"עושים קולנוע – עושים היסטוריה" הוא פרויקט פיילוט המנסה להעביר את התלמיד חוויית לימוד אקטיבית ובמהלכה גם הארכיון הופך להיות "דינמי". הפרויקט מאפשר לשלב עשייה בתהליך הלמידה ובכך הופך את שיעורי ההיסטוריה והקולנוע לחוויה רב-חושית. הפרויקט נבנה מתוך אמונה כי כאשר התלמיד מגיע כתחקירן, כבימאי, כמפיק וכעורך הוא חווה למידה משמעותית. נקודת המבט שלו משתנה והמוטיבציה להשקעה בעבודת החקר לקראת הפקת התוצר הממשי גבוהה יותר.
מכללת אורות ישראל יזמה פרויקט חדשני זה תוך שיתוף פעולה אינטר-דיסציפלינרי בין ההתמחות לתקשורת וקולנוע ובין ההתמחות להיסטוריה. נוצרה סדרת סרטים קצרים (3 דקות כל אחד) המבטאת דילמות משמעותיות שהיו ליהודים בתקופת טרום השואה. הסטודנטיות להיסטוריה תִחקרו את הנושאים, הכינו את התסריט וניסחו את הדילמות תוך מתן מידע על פרטי לבוש, עיצוב הסביבה וכו'; הסטודנטיות לקולנוע יצרו והפיקו את הדילמות על פי המידע שהתקבל. התוצרים הם חמישה סרטים הנוגעים באופן רגיש ועדין בתקופה קשה, משקפים את הלך הרוח של התקופה ההיסטורית של טרום השואה ומשמשים כפתיח למערכי שיעור בנושא.
"משואה – המכון הבינלאומי ללימודי השואה" החליט להעניק למכללת אורות ישראל פרס חינוך על מיזם חינוכי זה. בנימוקים לפרס צוין: "אנו מברכים על החשיבה היצירתית והרציונל הפדגוגי הייחודי שבאו לידי ביטוי בפיתוח של למידה, חינוך והערכה. נראה כי החוויה הלימודית של התלמיד שילמד מהסרטים הללו, תתרום תרומה של ממש ללימודי השואה בבתי הספר".

אות הנשיא למתנדב – לגרעין אושיות רחובות

מאת אופיר אביקסיס,

יו"ר הנהלת הגרעין התורני אושיות רחובות

גרעין המורים התורני מורשת יעקב – אושיות (מכללת אורות ישראל), נבחר מבין מאות מתמודדים לזכות ב"אות הנשיא למתנדב". אות זה מוענק מדי שנה על ידי נשיא המדינה למי שתרומתו ייחודית למען המדינה והחברה בישראל. הפרס וההוקרה נועדו לטפח ערכים של מעורבות חברתית, נתינה לזולת, אחריות הדדית ואהבת האדם והארץ בקרב תושבי ישראל.
הטקס נערך בהשתתפות נשיא המכללה הרב פרופ' נריה גוטל, המשנה לנשיא המכללה הרב חיים סבן ונציגי השותפים לפעילות הענפה של הגרעין. נשיא המדינה מר שמעון פרס העניק את הפרס לראש הגרעין הרב חיים פוגל.
הגרעין הוקם בשנת תשס"ב בשכונת אושיות שבעיר רחובות, שכונה המשתתפת בפרויקט שיקום שכונות. תושבי השכונה, רובם עולים חדשים ממדינות שונות, בדגש על עולים מאתיופיה ותימן, ולצדם מיעוט של משפחות ותיקות. הגרעין מורכב ברובו ממורים ומורות בוגרי מכללת אורות ישראל ו"כולל" אורות יעקב. בוגרים אלה אותרו כמובילים בבתי ספר רבים, בדרום הארץ ובמרכזה. בכך הם מהווים חוד חנית וחלוצים בשכונה, בשעות הלימודים ואחר הצהריים.
הגרעין מקבל את הפרס על כך שמשנת הקמתו ועד היום הוא פועל במרץ בתרומה לקהילה. תחומי העיסוק של חברי הגרעין מגוונים: הפצת יהדות, העצמת גני החמ"ד בשכונה על ידי רב גן ובנות שירות לאומי, קיום אירועי שיא לילדים, מועדוניות למידה, נוער בסיכון, מפעלי חסד, העצמת נשים חד-הוריות ועוד.
פרויקט "סיכון וסיכוי" שמפעיל הגרעין, הפך לשם דבר בעיר רחובות. הפרויקט מיועד לנערים שנשרו מהמסגרות הרשמיות והידרדרו לשולי החברה. אחת הפעילויות, לדוגמה, מתקיימת בשעות הקטנות של הלילה, סביב ה"פיצוציה" המקומית. במפגשים אלה מקבלים בני הנוער סיוע בהשלמת לימודיהם ועצה במציאת מקורות תעסוקה. פעילות זו הובילה לירידה משמעותית ברמת הפשיעה בשכונה, ירידה בנשירה מבתי הספר התיכוניים ועליה במוטיבציה לשירות צבאי.
הנהלת המכללה מבקשת להביע ברכת יישר כוח לכל העוסקים במלאכה.

ספר חדש של מרצה במכללה: להרים את הדגל – דגל ישראל במקורות היהדות

דגל ישראל והשפה העברית הם מסממני הציונות הבולטים ביותר. אפילו המושג "דגל ישראל" טומן בחובו עולם ערכים ואידאולוגיה שלמה העונים על השאלה הבסיסית ביותר שעליה אנשים מוכנים אף למסור את נפשם: "במה אדם דוגל"?
סממנים של פוסט-ציונות חודרים לצערנו אט-אט למרחב העיוני והמעשי של החברה הישראלית. הם מעוררים פולמוס כללי ומכים גלים אף בציבור שהממלכתיות מושתתת בו מראשית התהוותו – המחנה הדתי-לאומי, ומתבטאים לעתים אף ביחס של ציניות כלפי המדינה וסמליה ה"ממלכתיים".
אנחנו שמחים לעדכן שהרב ארי שבט, מרצה ליהדות במכללת אורות ישראל, הוציא לאחרונה ספר בשם "להרים את הדגל", העוסק בנושאים הללו מזוויות שונות: הלכתית, היסטורית ורעיונית. במרכז הספר נמצאת דרשה ייחודית של מרן הראי"ה קוק זצ"ל העוסקת בהרחבה בחשיבותם של דגל ישראל ושל דגלים בכלל, דרשה שהייתה גנוזה במשך שמונים שנה וטרם הודפסה בספרי הרב קוק. הספר כולל גם מאמרים רבים שהתפרסמו במשך השנים בשנתונים של המכללה, והוא מתבסס על מחקר של שנים אשר נתמך על ידי ועדת המחקר של המכללה.
הספר עוסק בשאלות:
האם קיימת משמעות וישנם תקדימים לדגל ישראל במקורות היהדות, מעבר להיותו "פיסת בד המחוברת למוט"? האם מדובר בסמל יהודי או שמא מדובר בחיקוי של "חוקות הגויים"?
האם לדגל ישראל יש ערך ומקום ביהדות גם בתקופה האוניברסלית?
האם יש ערך לשוחח על ענייני חול בעברית?
האם העברית של היום היא אכן "לשון הקודש"?

"להרים את הדגל" הוא הספר המקיף הראשון מסוגו שעוסק בחקר מקומו של הדגל במקורות היהדות, והוא בא להשיב על שאלות אלו. הספר מספק מענה עיוני שטרם ניתן למחנות המתנגדים מימין (החרדים ומאוכזבי הציונות) ומשמאל (הפוסט-ציונים), והכל על פי מקורות היהדות.
"להרים את הדגל" בא אף לברר מה מקומו של עם ישראל ומה תפקידו הייחודי דווקא בתקופה של קיפול והורדת דגלים ולאומיות בכל העולם, "לטובת" הגלובליזציה והתפישה האוניברסלית.
הספר כולל גם פולמוס עם תפישה חרדית-אמריקאית, וכן דיון מעמיק בשאלות נוקבות שהתעוררו לאחרונה בעקבות תנועת החזרה בתשובה של יהודים רבים בארה"ב, כגון: האם יש בעיה עקרונית ללמוד תורה מתרגומים? האם מותר ליהודי המתגורר בחו"ל להניף את הדגל המקומי?
"להרים את הדגל" בא להוכיח, בסגנון קריא ומהנה, את התֵזה: כשם שאין ישראליות ללא יהדות, כך אין יהדות ללא ישראליות.
ניתן להזמין את הספר בדוא"ל:
arishvat@gmail.com

"זכור, אל תשכח" – יום הזיכרון לשואה ולגבורה: בימת עיון בקמפוס אלקנה

מאת הרבנית ד"ר לאה ויזל,
דיקנית סטודנטיות (אלקנה) ודיקנית לימודי חוץ

השבוע התייחדו המוני בית ישראל עם זיכרון השואה והגבורה. במכללת אורות ישראל, קמפוס אלקנה, קיימנו בימת עיון בנושא "זיכרון השואה – בעין חינוכית". נשיא המכללה, הרב פרופ' נריה גוטל, פתח בדברים על היחס שבין יום השואה שנקבע לכ"ז בניסן ובין יום הקדיש הכללי שקבעה הרבנות הראשית לעשרה בטבת. הרב גוטל הסביר לסטודנטיות, שמילאו את האודיטוריום עד אפס מקום, שכמחנכות בעתיד הן תידרשנה לציין את יום הזיכרון לשואה ולגבורה בכ"ז בניסן ולכן קיום במת עיון בנושא זה הוא חלק אינטגרלי מהכשרתן. הרב הזכיר את הוויכוחים שהיו בראשית שנותיה של המדינה סביב קביעת יום הזיכרון השנתי בכ"ז בניסן, חרף קביעת הרבנות הראשית את יום הקדיש הכללי בעשרה בטבת. ההתנגדות הראשונית לקביעת יום השואה והגבורה בחודש ניסן מקורה בבעיה הלכתית להספיד ולהתענות בימי ניסן. הוויכוח מבטא גם הבדלי התייחסות למושג הגבורה בשואה ובעניין זה ניתן לזהות שינוי על ציר הזמן בתפיסות הרווחות בחברה הישראלית. המיקוד בראשית שנות המדינה היה בגבורתם של מי שהרימו את נס המרד ולא בכדי קביעת מועד יום השואה קשור למרד גטו ורשה. מנגד, הלכה והתפתחה ההבנה שלא רק את כוח הזרוע ואומץ המרד יש להעלות על נס, כי אם גם את ביטויי הגבורה הרוחנית המעידים על שמירת צלם אלוקים בתנאים בלתי אפשריים. כיום, אין עוד חולק על כך שגבורה היא מושג רחב הכולל גבורת רוח, תעצומות נפש ומסירות. על אף שמלכתחילה היו סיבות טובות להסתייג ואולי אף להימנע מלציין את זיכרון השואה בניסן, הרי שלאור קביעת מוסדות המדינה את יום השואה בכ"ז בניסן והתפשטותו של הנוהג לציין באופן ממלכתי יום זה, גם מוסדות החמ"ד מחויבים לציין את יום השואה בכ"ז בניסן, כחלק מהשקפת עולמנו הציונית-דתית. בכלל זה אנו שותפים מלאים לציון יום הזיכרון לשואה בכ"ז בניסן. במוסדות דתיים רבים, כמו גם בקהילות דתיות, נוהגים לציין גם את יום השואה והגבורה וגם את יום הקדיש הכללי. העלאת זיכרון הגבורה היהודית בימי השואה היא חובה חינוכית ראשונה במעלה לאורך השנה כולה. הרב חתם את דבריו בסיפורו המרגש של ר' יונה עמנואל ז"ל שתיאר את חגי הפסח שחגג בשנים תש"ג–תש"ה. בשנים תש"ג, תש"ד הוא "חגג" עדיין את ליל החג בחברת בני משפחה בתנאים קשים, ובפסח תש"ה נותר כמעט לבדו וקרא את ההגדה בלחש ליד מיטת אמו שהייתה חולה מאוד, ללא יין וללא מצות אך עם הרבה מרור. כשהגיע לברכת הגאולה התקשה לומר את המילים: "כן ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים [...] שמחים בבניין עירך וששים בעבודתך". קשה היה לו להאמין שמישהו יגיע למועדים ולרגלים אחרים. בשלב זה פרץ בבכי והפסיק את אמירת ההגדה.
הרב גוטל המליץ לחבר את התלמידים לנושא הגדול של השואה והגבורה דרך סיפור גבורה אישי אחד, נקודתי, כדוגמת סיפורו המופלא של ר' יונה עמנואל, שהתפרסם בעלון "בסוד שיח", בעריכת שאול שיף.
בהמשך הוצגו סרטי סטודנטיות העוסקים בדילמות מתקופת השואה. סרטים אלו הם תוצר של פרויקט משותף לסטודנטיות מההתמחות לתקשורת ולקולנוע במכללת אורות ישראל, סטודנטיות בהתמחות להיסטוריה במכללה ומכון "שם עולם". ספיר ציטרין, סטודנטית שנה ב' בהתמחות לתקשורת ולקולנוע במכללה, הציגה בפני כלל הסטודנטיות את מטרת הפרויקט, משמעותו ותהליך יצירתו. הסרטים מעלים שאלות נוקבות ודרכם ניתן לחבר את ההתלבטויות מימים עברו אל עולמם של התלמידים היום. הסרטים העלו שאלות קשות, כגון: איך ייתכן שיהודי אירופה התעלמו מהנורות האדומות שהזהירו על אסון הממשמש ובא, וכיצד זה לא ברחו בעור שיניהם מאדמת גרמניה? מהיכן נבעה האשליה שלהם לא יארע כל רע? בכוחם של הסרטים לשמש כלי חינוכי מצוין לפתיחת דיון כיתתי.
לאחר הקרנת הסרטים שמעו הסטודנטיות הרצאה מפי חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי המלווה קבוצות נוער רבות לסיורים בפולין. ההרצאה עסקה בנושא: "נשים בשואה – דילמות ודרכי עשייה", ושולבו בה עדויות אישיות בתוך מידע היסטורי כולל.
במת העיון אפשרה לכל סטודנטית לעצור את מירוץ החיים השגרתיים, להתייחד עם זכר קדושי השואה ולתת את הדעת על היבטים חינוכיים של זיכרון השואה.
אסיים בנימה אופטימית, לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל וחג עצמאותנו: הרב יונה עמנואל ז"ל בחר לספר את סיפורו האישי על שלושה פסחים שעברו עליו בנוראה שבגלויות דווקא, בסעודת הברית של נכדו, וכך חתם את דבריו:
"ולו יכולתי לתאר לעצמי באותו ליל סדר של שנת תש"ה שמץ ממה שהתרחש כאן היום, לו יכולתי לדמיין לעצמי שאזכה להגיע לארץ ישראל, למדינה יהודית, שאזכה לראות את אחותי ואת שני אחיי יוצאים עמי, שאזכה להקים משפחה, שאזכה לגדל שבעה ילדים, שאזכה להיות כעבור ארבעים שנה סנדק בברית המילה של נכדי בירושלים, לו יכולתי לדמיין לעצמי אך משהו מכל זה אולי הייתי מצליח לסיים אז, בליל הסדר תש"ה, את קריאת ההגדה...".
יהי רצון שכשם שזכינו לאתחלתא דגאולה כן נזכה לשמוע קול שופרו של משיח במהרה בימינו.

אורות ישראל ברדיו גלי ישראל

'חינוך באורות', תכנית רדיו חדשה בנושא אתגרי החינוך המשודרת ברדיו גלי ישראל  (בתדרים 94 FM באזור המרכז, 102.5 FM בדרום הארץ ו-89.3 FM, ו 106.5 FM באזור ירושלים). בימי שלישי בשעה 20:00, מגישה הרבנית ד"ר לאה ויזל דיקנית סטודנטיות, בקמפוס אלקנה, ולימודי החוץ במכללת אורות ישראל. במסגרת התכנית, עוסקת ד"ר ויזל בסוגיות בוערות בחינוך ומארחת אנשי חינוך ואקדמיה מובילים. התכנית 'חינוך באורות' עוסקת בכל שבוע בנושא חינוכי מוגדר. בתכניות הראשונות השתתפו הרב פרופ' נריה גוטל, נשיא מכללת אורות ישראל, ד"ר נירית ראוכברגר, הרב ד"ר אמיר משיח, הרב יונה גודמן והרב מרדכי זמיר. איחולינו להצלחת תכנית חשובה זו!

כנס עמדו"ת - קרבה שנת השבע

ביום רביעי, י"ד באייר, יתקיים במכללה כנס אקדמי–מחקרי בנושא "קרבה שנת השבע": החברה הישראלית ואתגרי שנת השמיטה.
בכנס יתקיימו שני מושבי מליאה, בהשתתפות רבנים, חברי כנסת ואישי ציבור. מושב הסיום של הכנס מוקדש לזכרו של הרב עוזי קלכהיים זצ"ל, במלאות עשרים שנה לפטירתו.
בשאר המושבים יתקיימו הרצאות בנושאים שונים הקשורים לשנת השמיטה, כגון: היסטוריית השמיטה, אישים ושיטות, היתר מכירה, עניינים חקלאיים וטכנו-הלכתיים, כלכליים וחברתיים, וכן ענייני הגות וחזון הקשורים בשמיטה. לפרטים על הכנס לחצו כאן.