"חיים של שליחות"- לזכרם של הרב אודי ורותי פוגל וילדיהם הי"ד

מאת חגית רימון
נציגת אגודת הסטודנטיות, קמפוס אלקנה

הרב אודי ורות היקרים ה' יקום דמכם,
הרגשתי צורך לכתוב לכם מכתב תודה באופן אישי. תודה על כך שנתתם לי את הזכות לפגוש אתכם וללמוד מכם מהי מסירות נפש.
הגעתם למכללה שלנו, "מכללת אורות ישראל" ביום רביעי, ג' אדר ב' תשע"א במסגרת פרוייקט השידוכים "שכינה ביניהם".
ימים ספורים לפני מועד הראיונות המתוכנן, נציג אחר מישיבת איתמר ביטל את הגעתו והמליץ בחום לפנות אליכם. הוא אמר כי הזוג פוגל הם המתאימים והראויים ביותר למשימה החשובה הזאת. אז עוד לא ידעתי עד כמה צדק.
פניתי אליכם בהתראה קצרה ואתם נרתמתם למשימה מיד. החשש היחיד שלכם נבע מהדאגה לילדיכם בזמן שתעדרו מהבית. לאחר שנמצא סידור מתאים לילדיכם, הגעתם לכאן בתנאי מזג אוויר קשים, במסירות נפש, חדורי מוטיבציה וחדוות עשייה. יחד איתכם הגיעו הדס ז"ל וישי יבדל לחיים ארוכים.
בנות שהתראיינו אצלכם סיפרו בהתפעלות על שיחות מדהימות שהיו להן איתכם, על כך שקיבלתם אותן במאור פנים. פעלתם במרץ ובמסירות וכתבתם את כל הפרטים והרעיונות ויום לאחר מכן כבר התחלתם לפעול בכיוונים נוספים בנושא.
שכנות מאיתמר סיפרו כי כבר ביום חמישי למחרת צלצלתם אליהן וסיפרתם בהתלהבות ובהתרגשות על הפרוייקט וביקשתם מהן להצטרף לעשייה בתחום. היה זה מסר חזק שהשארתם לכולנו-"המשיכו לעשות!"
כמו בימים ההם, בימי מרדכי ואסתר, גם היום לצערנו יש מי שמנסה להשמיד, להרוג ולאבד, אך לנו מנגד יש את ההבטחה החזקה יותר מהכול: "כי בשם קודשך נשבעת לו שלא יכבה נרו לעולם ועד". כעת אני מרגישה יותר מתמיד את גודל השעה להמשיך ולפעול וכי מוטלת עלינו החובה להמשיך את הדרך אותה אתם סללתם.
הייתם אנשי חסד, אנשי שליחות וכל חייכם עסקתם בבנייה לשם שמיים. תרמתם הן בבניין הפרטי שלכם והן בבניין הכללי של עם ישראל. עד הרגע האחרון פעלתם ועמלתם בענווה כדי להיות שותפים בבנייה של בתים נאמנים נוספים בעם ישראל.
מי יתן ובעז"ה נזכה במהרה לגאולה השלימה ולבניין הבית הגדול והקדוש.

באהבה ובהערכה עצומה,
חגית, נציגת אגודת הסטודנטיות,
מכללת אורות ישראל-אלקנה.

אחרי חמישים שנה מקיימים את צוואתו של הרצי"ה קוק זצ"ל

לפני כחמישים שנה ישב עלם בן שמונה עשרה בשם הושע רבינוביץ וכתב באדיקות, מדי מוצאי שבת וחג דברים מפיו של הרב צבי יהודה, כדי שדבריו יישמרו לדורות הבאים. כך במשך ארבע שנים רצופות. השנים חלפו, העלם גדל בשנים ובחכמה והוא מוכר היום יותר כרב ד"ר הושע רבינוביץ, מי שהיה מרצה וראש החוג לתושב"ע במכללת אורות ישראל במשך שבע עשרה שנים. לימים ביקש הרצי"ה להוציא מהרישומים ספרים, בדומה לספרי השפת אמת.
לרב רבינוביץ לא הייתה היכולת הכלכלית להוציא את הספר לאור באופן שבו הוא חלם. הרב פרופ' נריה גוטל, נשיא המכללה, שמע את הסיפור, התרגש, והחליט לרתום את המכללה למשימה זו, כבקשתו של הרצי"ה.
את הספר ערך במשך שלוש שנים באהבה ובאדיקות הרב אליקים זית, חתנו של הרב ד"ר הושע רבינוביץ', וסידר אותו לפי פרקים לנוחות הקוראים, על פי פרשות השבוע והחגים.
משאבים רבים השקיעה המכללה ובפתיחת שנת השלושים לפטירתו של הרצי"ה יצא הספר "מאורות הרצי"ה" המגשים חלום של רבים מתלמידיו. "השיחות בספר מובאות ממש בלשון שבה הן נאמרו, כך שמי שקורא את הדברים והכיר את הרב ואת לשונו יכול ממש לשמוע את קולו מבעד למילים. הקפדנו גם בעריכה שלא לשנות מסגנון הדיבור של הרב ורק הוספנו הסברים ומקורות בתחתית הדף", אומר הרב ד"ר הושע רבינוביץ שרשם את ה"שיחות" עצמן. לספר יש במידה רבה גם ערך היסטורי. הרב צבי יהודה נהג בשיחת פרשת השבוע להתייחס לאירועים אקטואליים, והיה אומר ש"פרשת השבוע היא תמיד פרשת השבוע", כלומר שיש הקשר אקטואלי לפרשות השבוע והן תמיד רלוונטיות לנעשה במישור המדיני, הפוליטי והחברתי גם היום. ואכן, בהערות בספר מוזכר ההקשר האקטואלי שבו נאמרו הדברים. בין השאר ניתן למצוא שם את הדברים שאמר הרב צבי יהודה לתלמידיו ששהו בכלא דמון לאחר שיצאו להפגין נגד הפעילות המיסיונרית במגרש הרוסים בירושלים.
בין היתר ניתן למצוא שם שיחה של הרצי"ה לברית מילה – דברים שאמר בברית המילה של בנו הבכור של הרב חיים דרוקמן – ראש ישיבת אור עציון.
ביום ב', כ"ד באדר א', התקיים טקס השקת ספרו של הרב הושע רבינוביץ, "מאורות הרצי"ה", בבית כנסת "אשל אלקנה" שבאלקנה. הנחה את הערב חבר הכנסת לשעבר, שאול יהלום. נשאו ברכות: הרב פרופ' נריה גוטל, נשיא מכללת אורות ישראל שמטעמה ראה הספר אור, רב היישוב, הרב יהודה שטרן, ועורך הספר, הרב אליקים זית.
אורח הכבוד היה הרב צפניה דרורי, רבה של קריית שמונה וראש הישיבה, ששיבח מאוד את הספר והדגיש את ייחודו.
חתם את הערב המחבר, הרב הושע רבינוביץ, שהודה לבורא עולם על שזיכהו להגיע עד הלום.

הרב פרופ' נריה גוטל, נשיא המכללה ומי שהביא בסופו של דבר את הספר "מאורות הרצי"ה" לדפוס, מציין: "תפקידה של מכללה הוא לא רק להעביר מידע לסטודנטיות בתחום הידע שאותו הן רוצות לרכוש, אלא גם להיות מצפן חברתי, אמוני, ולהוביל את החברה בתחומים השונים. כמכללה אקדמית דתית ציונית לחינוך, ראינו עצמנו מועמד טבעי להוציא את ספר השיחות של הרצי"ה זצ"ל, מורנו ורבנו, ולאפשר לכל עם ישראל ליהנות מפניני דבריו על התורה. כתלמידו של הרב, רגע הוצאת הספר הוא גם עבורי רגע מרגש ביותר, ואני שמח שהתאפשר לי לקחת חלק בהגשמת בקשתו של הרצי"ה".

רכישת הספר אפשרית, באלקנה (טלפון 03-9061228).
הפצה כללית: ספריית בית אל (טלפון 1-801700201)

שמחת פורים או אבל על הנרצחים?

מפגש בין אירועי שמחה שתוכננו לשבוע שלפני פורים ובין פיגוע רצחני, מציב דילמה חינוכית ורוחנית. פינתו השבועית של הרב יונה גודמן.

המפגש בין אירועי שמחים שתוכננו לשבוע שלפני פורים ובין פיגוע רצחני, מציב דילמה חינוכית ורוחנית. האם לבטל את השמחות? האם להמשיך כרגיל בתוכניות? מה בכלל תפקידנו החינוכי בעת הזו? ואולי ילדינו כלל לא שמעו על הפיגוע? למה לעורר חרדות מיותרות?

על זאת ועוד בפינתו השבועית של הרב יונה גודמן. לשמיעת שיחתו של הרב יונה, יש ללחוץ כאן.

השקת הסרט "בתרי עברי דנהרא"

הסרט עוסק בנערה ממשפחה דתית העומדת להתחתן עם בחור חילוני והאתגרים שהדבר מציב בפניהם, בפני ההורים והמשפחה, החברה, הקהילה, הרב וכו'. הסרט מציג מציאות מורכבת וסבוכה המדגימה, אמנם בנימה הומוריסטית משהו, מציאות קשה וכואבת העלולה להעיב על חיי הנישואים.

העבודה על הסרט נמשכה כשנה. הרעיון נולד מפנייה שהגיעה לרב גוטל מטעם "לקראת שליחות", תכנית המכשירה רבני קהילות, פנייה שבה התבקש לבקר הלכתית חוברת דילמות שגיבשו. לצד הבקרה ההלכתית הציע להם הרב גוטל לחבור למכללה ולשתף פעולה עם סטודנטיות ועם בוגרות ההתמחות לתקשורת ולהפיק סרט בנושא זה. "לקראת שליחות" נענתה והשיתוף הוליד את הסרט. משתתפים בו שחקני תאטרון הבימה – חיים חובה ורותי לנדאו. המפיקה היא בוגרת המכללה, גב' טליה פיש, ולצדה כאמור בוגרות וסטודנטיות ההתמחות.

במהלך העבודה על הסרט נפגשו היוצרים עם זוגות "מעורבים" ולמדו להכיר זוגיות מורכבת של משפחה כזו. בסרט עצמו אין תשובות, אך הוא חושף דילמות, מעניק אפשרות לבחון מלכתחילה את הסיטואציה ולהבין שיש קשיים שלא כל אדם חושב עליהם מייד.

השקת הסרט התקיימה באודיטוריום קמפוס אלקנה של מכללת אורות ישראל. הרב פרופ' נריה גוטל – נשיא המכללה, הרב ראובן קרוגר – מנכ"ל "לקראת שליחות" וגב' טליה פיש – במאית הסרט, נשאו דברי ברכה. הסרט הוקרן בפני מאות צופים וצופות, ובסיומו התקיים דיון מרתק בהנחייתו של הרב יוחנן פריד. הרב יעקב אריאל בחן בפרוטרוט את הממד ההלכתי שהסרט מעורר, הרב יונה גודמן התייחס לממד החינוכי ומר מולי קימל הציג את הממד הקולנועי. זרי פרחים הוענקו לאלו שלקחו חלק בהפקה והם זכו לתשואות רמות מהקהל ולברכת המשך הצלחה.

לצפייה בריאיון שהתקיים בערוץ הטלוויזיה החינוכית, בהשתתפות במאית הסרט, הגב' טליה פיש, והרב ד"ר יהודה אלטשולר, ראש תכנית "לקראת שליחות", נא ללחוץ על הלינק כאן.

(הריאיון נמצא בדקה ה-45 של התכנית. יש להפעיל את המסך פעמיים: בפעם הראשונה יש פרסומת של כעשר שניות; בפעם השנייה יופיע מסך עם לוח זמנים של שעה. יש לכוון לדקה ה-45).

האם מפגש הורי סטודנטים תורם לתהליך החינוך במכללה ?

נתי פריד
דיקאן סטודנטים ומרכז הסטאז', קמפוס רחובות

לפני שש שנים הועלתה הצעה ליצור מפגש בין הורי תלמידי שנה א' ובין צוות המכללה והישיבה. הרקע להצעה היה הרצון והצורך להכיר את הורי התלמידים החדשים, ללמוד מכלי ראשון על בעיותיהם וכן לחשוף את ההורים לצוות החינוכי, להציג בפניהם את ה"אני מאמין" של המכללה וליצור שיח פתוח ושיתוף פעולה התחלתי בין ההורים וגורמי המכללה.

אני מניח שברקע הרצון שלנו עמדה הידיעה שחלק לא מבוטל מתלמידינו עדיין סמוכים על שולחן הוריהם, לא רק במשמעות הכלכלית וההורים הם בעלי השפעה רבה על תפיסת העולם של בניהם. לכן הדיאלוג החינוכי שלנו אמור להיות מוצג גם להם ולהפכם לשותפים שלנו במהלך החינוכי והלימודי שאנו מבצעים.

ההצעה לקיים את המפגש לוותה בהרמת גבה מצד חברים שטענו בצדק שישיבות הסדר, קל וחומר מכללות, לא מקיימות "אספות הורים" ושתלמידים לא ירצו לשתף פעולה היות שיש במפגש מעין רמז שהם עדיין לא בוגרים דיים והמכללה זקוקה להורים על מנת להעמידם במקום. נשמעו טיעונים נוספים שלכאורה נראו נכונים והיה גם חשש אמתי שאם ההורים לא יגיעו לכנס יהיה בזה מסר ברור שמשמעותו אינה מחמיאה למכללה.

למרות החששות נקבע תאריך למפגש. סדר היום כלל דברי פתיחה של ראש המכללה, ראש הישיבה ומרכז הלימודים האקדמיים ולאחר מכן נפגשו ההורים עם כל ר"מ בנפרד. הוצג ה"אני מאמין" החינוכי שלו ונערכה שיחה קצרה על מצבה של הכיתה וסבב שאלות והערות של ההורים.
למרות שהגיעו למפגש הורים מעטים, המפגש היה מעניין. שאלות והערות ההורים היו חשובות ושימשו אותנו בהמשך תכנון העבודה החינוכית במכללה. החשיבות העיקרית של המפגש הייתה השיחה והפגישה הבלתי אמצעית והישירה עם ההורים, היחשפותנו למצבים שונים בבית התלמידים, מצב משפחתי מיוחד, מחלה, עיסוק ההורים, יחסיהם עם הבנים וכו'.

המפגש הפך למסורת המתקיימת בכל שנה בסיום סמסטר א'. בראש חודש אדר השנה קיימנו את המפגש השישי. מהניסיון של המפגש הראשון למדנו שיש לחלקו לשלושה חלקים: בחלק הראשון – הצגת גורמי המכללה ותפקידם, הצגת ה"אני מאמין" המוסדי והשילוב בין המכללה לישיבה, הבעת הרצון לשיתוף פעולה עם ההורים וכו',
בחלק השני – שיחה של הר"מ עם הורי התלמידים על ה"אני מאמין החינוכי" שלו. לאחר מכן עריכת סבב התייחסויות של ההורים. בסבב זה נשמעות הערות שונות על התרשמותם של ההורים מהתקדמות בניהם בישיבה וכמובן במידה והעלאת בעיות בתחום מסלול הלימודים, עומס או חיי הפנימיה.
בחלק השלישי – פגישות של הורים המעוניינים בכך עם ראש הישיבה, עם הר"מ עם דיקן הסטודנטים או מדור שכר לימוד.

למדנו להבין מה חשוב להורים ואנו מנסים לענות על הציפיות שלהם מהמפגש. קבענו שאין זו "אספת הורים", איננו עוסקים כלל במצב לימודי של התלמיד הבודד או הכיתה; זהו מעין מפגש היחשפות הדדי בתחום מידע. ההורים נחשפים לראשונה למהות התואר האקדמי והשימוש בו, לישיבת ההסדר, לגיוסם הקבוצתי של בניהם לצה"ל, לפנימייה וכו'. הצוות נחשף במפגשים אלו להורי התלמיד, לבעיות הקיימות בביתו, לבקשות שונות של ההורים, ולבעיות כלכליות או בריאותיות שהן בעלות חשיבות לידיעת הצוות החינוכי.

ניתן לקבוע בוודאות שסימני השאלה והתמיהות שליוו את המפגש הראשון לפני שש שנים נעלמו. המפגש הפך להיות חלק מה"תפריט" החינוכי שהקמפוס מציע לתלמידים. יחסי האמון שבין ההורים, ההנהלה והר"מים שתחילתם במפגש זה מלווים את פעילותה החינוכית של המכללה.
ולסיום, בימים אלו, שבהם אנו עוסקים במסגרות חינוכיות "ידידותיות למשתמש", נראה לי שהערך המוסף של המפגשים היא יצירת אווירה חמה בין התלמיד ומשפחתו ובין הגורמים החינוכיים במכללה.

אושיות פורחת מחדש

מאת אופיר אביקסיס
מנהל גרעין המורים התורני, קמפוס רחובות

"אם הייתם באים לפני כמה שנים", אומר לנו אחד מתושבי השכונה, "אושיות הייתה בדרך למטה. פחדנו לצאת מהבית בלילה. ניסינו לברוח מהשכונה, אבל אף אחד לא רצה לבוא לגור בה. היום אין לנו כבר סיבה לעזוב. אושיות פורחת מחדש"! מנתוני המשטרה חלה ירידה של יותר מ-50% ברמת הפשיעה בשכונה משנת 2005, השנה שבה נכנס הגרעין לעבודה.

גרעין המורים התורני ברחובות פועל מזה כעשור ומצליח לשנות את הלך הרוח ואת חיי החברה של האוכלוסייה שעמה הוא עובד. בשכונת אושיות אחוז ניכר של עולים חדשים מחבר העמים, מתימן ובעיקר מאתיופיה. שינוי פני השכונה מצליח הודות לחברי הגרעין המתגוררים בשכונה ומתחילים את השינוי מבפנים.
הגרעין החל את דרכו עם מספר מצומצם של חברים וכמעט ללא משאבים. החברים נשלחו לשכונה על ידי מכללת אורות ישראל קמפוס מורשת יעקב וישיבת ההסדר אורות יעקב הפועלות בעיר, ורואות בכך משימה לאומית. הגרעין שם לו כמטרה להגיע לכל בית נזקק בשכונה. רובם המוחלט של חברי הגרעין, ששירת ביחידות קרביות, לומד במכללה, בישיבת ההסדר או בכולל אורות יעקב. המטען הפדגוגי חינוכי והתורני שלהם נרכש בלימודיהם במכללה ובישיבה.
על מנת לקדם את מטרות הגרעין הוקמו מספר פרויקטים; אחד מהם מתרכז בעולים מאתיופיה. הפרויקט כולל קידום וחיבור העולים לחברה הישראלית הוותיקה תוך צמצום הפערים הקיימים. החברים בפרויקט שקיבלו הדרכה וכלים לטיפוח בני העדה האתיופית מעבירים לבני הנוער סמינרים למנהיגות צעירה, סדנאות הכנה לצבא, אירועי תרבות והקימו בעבורם מרכז תרבות ומפגש חברתי. אם עד כה לא היה לבני הנוער בשכונה מקום מפגש ובילוי ראוי, כעת הם מגיעים למרכז ומנתבים שם את חייהם לדרכים ולפעילויות חיוביות.
פרויקט נוסף של הגרעין הוא "מיזם נאמנים". המיזם פועל בשיתוף עם גורמי הרווחה בעיר ושם דגש על איתור משפחות ספציפיות בשכונה הזקוקות לליווי ולהדרכה אישיים. "נאמן", כך מסביר לנו אחד מרכזי הגרעין, "הוא חבר גרעין שברשותו ניסיון רב בפעילות חברתית קהילתית מעמיקה, דוגמת הפעילות הנדרשת בשכונה. כל נאמן מקבל על עצמו אחריות לצרכיהן של מספר משפחות, מרמת הפרט והיום-יום ועד לצרכים המבניים ארוכי הטווח. מחויבותו של הנאמן למשפחות היא ארוכת טווח, רב תחומית. הנאמן פועל על מנת להוביל לשינוי פנימי, תוך מתן כלים הנדרשים להעצמת המשפחה כדי לאפשר להם לממש את יכולתם במסגרת החברה הישראלית".
פעילותו של הגרעין, פעילות של דאגה לזולת וקירוב בין החלקים השונים בעם ישראל, זוכה לשבחים ולתמיכה רבה מצד גורמים בעירייה ומצד גורמים בשכונת אושיות עצמה. הגרעין העלה את איכות החיים של התושבים בשכונה ואת ערך הדירות באזור. האור הקטן שאתו התחיל הגרעין את פעילותו בשכונת אושיות ממשיך ומאיר עד היום.

כתב העת "שמעתין"

מאת הרב מנחם מקובר, העורך

כתב העת "שמעתין" יוצא על ידי משרד החינוך ומכללת אורות ישראל והוא מהוותיקים והידועים שבכתבי העת התורניים. הוא מיועד בעיקר לאוכלוסיית מורי מקצועות הקודש ושוחרי התורה והדעת ועוסק בקשת רחבה של נושאים תורניים בתחום התנ"ך, התורה שבעל פה ועולם המחשבה והחינוך. בשנה האחרונה החל לערוך את כתב העת הרב מנחם מקובר, מרצה במכללה, וכתב העת עבר שדרוג הן בפן הגרפי הן בפן התוכני. לאחרונה יצא לאור הגיליון ה-177, המוקדש ברובו לנושא השפה העברית, הנושא השנתי במערכת החינוך.

"שמעתין" הוא מהוותיקים שבכתבי העת התורניים ומהמובילים בתחום היצירה הספרותית התורנית. זו לו השנה המ"ח להופעתו ולאחרונה יצא לאור הגיליון ה-177.
כתב העת נוסד על ידי אנשי חינוך שחשו את הצורך בקיומו של ביטאון תורני המיועד לקהל מורי מקצועות הקודש. הרב דב שחור שליט"א, איש חינוך ותיק, היה היוזם וראשון העורכים, וחבר מערכת עד היום.
במהלך שנותיו הארוכות התפרסמו בכתב העת מאמרים רבים, בנושאים מגוונים, המעידים על חשיבותו הרבה. כתב העת יצא לאור שנים ארוכות על ידי משרד החינוך, המינהל לחינוך דתי, וקיבל משנה תוקף כאשר יצא במשותף עם מכללת מורשת יעקב, שהיא כיום חלק ממכללת אורות ישראל. עם התמזגות המכללות, נשיא המכללה הרב פרופ' נריה גוטל, המשנה לנשיא הרב חיים סבן ויו"ר חבר הנאמנים הרב חיים פוגל, הובילו במשותף מהלך שאִפשר את המשך הוצאתו לאור של כתב העת בגרסה משופרת. כחלק ממהלך זה התבקשתי לעסוק בעריכת כתב העת, כמרצה במכללה, זאת לאחר שנים ארוכות שבהן שרביט העריכה היה בידי אנשי משרד החינוך.
מטרתו המקורית והברוכה של הביטאון היא העשרת רוחם וידיעותיהם של מורי הקודש במגזרים השונים, אולם רוחו של העלון התפרסה לה אל מחוזות רבים של שוחרי תורה ודעת. כדי שכתב העת ימשיך לשאת בגאון את מורשתו הייחודית, וכדי שימשיך להוות מקור ומעיין לקהל הלומדים והמעיינים, יש לטפח ולפתח את תכניו, את עיצובו ואת מדוריו השונים. מאז הגיליון הקודם (גיליון 176), שבו החילותי בעריכה, כתב העת מחדש את פניו הן בהיבט העיצובי הן בהיבטי התוכני. על בסיס המורשת המפוארת של כתב העת השאיפה היא לרומם את רוח הביטאון למחוזות נוספים שיענו לצרכים הקיימים כיום בשטח. במסגרת זו ניתנת גם במה מכובדת לסגל המרצים של המכללה לומר את דברו, ואכן בגיליון האחרון מופיע מספר לא מבוטל של מאמרים פרי עטם של מרצי המכללה.
הגיליון הנוכחי מוקדש ברובו לנושא השנתי של משרד החינוך – השפה העברית, אולם יש בו גם מאמרים נוספים. בכתב העת מופיעים דרך קבע המדורים הבאים: תנ"ך, תורה שבעל פה ובירורי הלכה, מחשבת ישראל והגות, חינוך והוראה ובשדה ספר. המטרה היא לצרף מדי פעם גם קונטרסים צבעוניים שיופיעו בהם נושאים מיוחדים ומידע שימושי לקהל המורים, המרצים ורבני בתי הספר.
חברי המערכת, נוסף על העורך, הם המפמ"רים של משרד החינוך: הרב יששכר גואלמן, הרב יהודה זולדן והרב ד"ר יוחאי רודיק, המפקח הרב אריה שלום, והעורך לשעבר, הרב ד"ר משה רחימי, מהמכללה, וכן חברי המערכת הוותיקים: הרב מאיר זיכל, הרב צבי סלושץ והרב דב שחור.
אני קורא לכל סגל המכללה להעשיר את רוחנו, להוסיף ולהפרות אותנו במאמרים מעניינים ומגוונים.