מאת הרבנית נעמי שחור, מרכזת ההתמחות לתנ"ך ומרצה להיסטוריה וליהדות
"מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה" הוא המוטיב המרכזי של חג הפסח. מדוע אין להסתפק ביציאה לחירות, הרי חירות וחופש הם משאת נפשו של כל אדם בעולם, וכדברי השיר: "תן להיות חופשי ומאושר"?!
מה מוסיף הביטוי "שעבוד לגאולה", ומה ההבדל בין חירות לגאולה? וכן, מדוע דווקא אנחנו, העם היהודי שקיבל על עצמו עול תורה ומצוות, חוגג חירות? ובכיוון נשי יותר – מה לנו כנשים לחגוג את החג שבו אנו מרגישות את ה'שעבוד' הגדול ביותר? ראשית יש לדון אם קיים בעולם הזה מושג של חירות במובן של חופש מוחלט. ההנחה היסודית של תורת הכלכלה היא "עיקרון המחסור", כלומר הכול בעולם שלנו מוגבל, ולשם ייצור או רכישת מוצר אחד יש לוותר על מוצר אחר. לכן עלינו להניח שלא נוכל לעולם להשיג את כל רצוננו ומאוויינו. ויותר מכך, האדם אינו באמת חופשי אלא אסור ב"כבלי הברזל" של חוקי הטבע, ולכן רק בכניעה לאלוקים ניתן להשיג את החירות האמתית.[1] תשובה זו נכונה לכל אדם בעולם באשר הוא, אך לגבי יהודים השאלה מורכבת יותר. עצם הכניעה לקיום תורה ומצוות בצורה המוכתבת מלמעלה נראית כמגבילה את החירות האישית של האדם. אך ניתן להפוך מגבלה זו לשאיפה למימוש הצו האלוקי, תוך חיפוש הייחודיות והעצמיות בקיום המצוות או כדברי הרש"ר הירש: זוהי שמחה של מצוה המקוימת מרצון, זוהי חירות שבמשמעת ומשמעת שבחירות, והיא באה לכלל תודעת האישיות העצמית – דווקא בשעת השתעבדותה המוחלטת לרצון הבורא, תוך הרגשת עצמיותה בשמחה שאין למעלה ממנה.[2]
דווקא ההשתעבדות לרצון ה' היא המחייבת את האדם לברר את אישיותו העצמית, את כוחותיו ואת יכולותיו הניתנות לו מה'. מכאן להבדל שבין מימוש עצמי המכוון להצלחה אישית והישגים כלכליים, ובין טיפוח העצמיות המכוון לטיפוח כוחות רוחניים ואישיותיים הייחודיים לאדם. [3]
למרות הכול קורה שמתגנב ללבנו, הנשים, הרצון ל"חופש", במיוחד בשבועות לפני פסח. נראה לנו כי נשים בלי עול של בית, ילדים, ניקיונות – שמחות ומרוצות יותר. כבר אמרנו: חופשי ומאושר. אך מתברר שהדברים לא כך הם. למרות הדגש בעולם המערבי על המימוש העצמי של האישה והחופש לבחור, המחקר מוכיח שהאושר טמון בכך שנשים תגדרנה לעצמן שאיפות המתאימות להן ותהיינה שלמות עם בחירתן.[4]
מכאן להבדל בין חירות לגאולה. להגיע לחירות יכול כל אחד שמנתק עצמו ממחויבויות ועושה רק "מה שבא לו". אך גאולה היא דרגה שונה לחלוטין. בעוד חירותש מוחקת עבר של עבדות פיזית, הגאולה אינה מסתפקת בשינוי פיזי זמני, אלא נותנת לבן החורין חיים של ייעוד ומטרה, עשייה ומשמעות. גאולה שואפת לעתיד טוב יותר על ידי שינוי ההווה, ודורשת מן האדם ניצול כוחותיו וכישוריו לפיתוח עצמו, סביבתו ועולמו. החירות תדרוש מהאדם ניתוק מהסביבה המשעבדת אותו, והגאולה תדרוש ממנו חיפוש אישי המכוון לפיתוח האישי – גאולת הפרט לצורך השינוי הכלל – גאולת הכלל. אנו כנשים, רק מאתנו ניתן לצפות למבצע פסח מורכב כל כך: סידור הבית וניקיונו, הלבשת כל המשפחה, בישולים מיוחדים ויצירת אווירת חג בכל פינה. נכון, קשה לעסוק ברעיונות רוחניים בזמן עבודה פיזית, אך עלינו להשוות את עצמנו לנשים אחרות ולהודות על הקושי שלנו: משפחה, ילדים, ארונות בגדים, מטבח עם מכשירי חשמל, צעצועים ועוד. רק העבודה שלנו עם עצמנו על משמעות הגאולה האישית שלנו, ובמה אנו תורמות לעצמנו, למשפחתנו ולעולם כולו – היא שתהפוך את חודש ניסן לחודש של חירות נשית. בזכות נשים צדקניות כמוכן, ניגאל כולנו בגאולה שלמה, אמן.
______________________________________________________
______________________________________________________
[2] הרש"ר הירש, שמות ל"ט, מ"ג
[3] הרב אליעזר שינוולד, 'חינוך למימוש עצמי או ל'קוממיות'?, בתוך: אידיאליזם ומימוש עצמי, בהוצאת אל עמי, תשנ"ט, עמ' 27-28.
[4] ד"ר אשר מאיר, "פרדוקס הבחירה – האם ריבוי אפשרויות פוגע בתחושת האושר?", מקור ראשון י"ג סיון תשס"ט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה