לכל הרוחות

מאת ד"ר איל דודסון, ראש ההתמחות ללימודי ארץ ישראל

ארבע רוחות השמים הן לכאורה עניין לנווטים ולטייסים, אבל מבט מעמיק מגלה שלמצפן הקדום בלשון המקרא יש משמעויות פנימיות המכוונות לכל יהודי. המצפן הזה פונה גם אל לבו של האדם ומעורר אותו לכוון מחדש את דרכיו. כדאי להכיר מצפן זה בימים המוקדשים לתשובה ולחשבון נפש.
המשנה בפרקי אבות היא המדריך היסודי לימים המיוחדים שאנו שרויים בהם, המוקדשים לחשבון נפש. ממנה למדנו להתבונן לכל הכיוונים כדי לשאוב מהם את התעצומות להתמודדות עם השינויים הנדרשים. מחד גיסא, עלינו להתבונן לאחור, לחטט בנבכי העבר ולברר לעצמנו מהי הפסולת שעלינו להשליך ומה הם הניצוצות שעלינו ללקט – "דע מאין באת" (ג, א). מאידך גיסא, עלינו להביט קדימה ולהכין את עצמנו לעתיד – "ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון" (שם). בכך לא די, צריך להתבונן למעלה – "דע מה למעלה ממך" (ב, א), וגם למטה – "ולאן אתה הולך, למקום רימה ותולעה" (ג, א).
מעניין להתבונן במשמעות הכיוונים השונים. כיום, היוצאים לניווטים מצפינים את המפה, אבל פעם היו "מזריחים" את המפה. לכן המזרח נקרא גם "קדם", כי העומד עם הפנים קדימה פונה מזרחה. בלי ששמנו לב, אפילו הביטוי השגור 'אוריינטציה' במשמעות "כיוון" שומר על מסורת עתיקה זו, שהרי orient פירושו מזרח. זו גם הסיבה שים המלח נקרא "הים הקדמוני" (זכריה יד, ח), כי הוא הים המזרחי, ולעומתו נקרא הים התיכון "הים האחרון" (שם), כי הוא נמצא מאחוריו של האדם הפונה מזרחה. עכשיו ברור למה דרום הוא תימן, כי הוא נמצא מימינו של העומד. והשמאל? עד ימינו נקרא אזור סוריה בערבית א-שאם, כלומר: השמאל.
בשפת הקודש יש לכל כיווני רוחות השמים גם משמעות פנימית עמוקה. העתיד מכונה "אחרית הימים" (דברים ד, ל), ולעומתו העבר נקרא "ימי קדם". רגע! לא היה צריך להיות הפוך? הרי העתיד לפנינו והעבר הוא זה שמאחור? זה נכון, אבל רק בחשיבה המערבית המודרנית. בחשיבה המקורית היהודית שלנו האדם צריך לעמוד דווקא עם הפנים לעבר וללמוד ממנו, והעתיד הוא זה שמעבר לגב.
משה הציב בפני בני ישראל בעיה חינוכית: "כי ישאלך בנך מחר לאמר, מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אלקינו אתכם?" (שם ו, כ). מה תאמר לו? בני היקר, הבט לעתיד, תבנה את עצמך, חשוב איך תיראה מחר? לא, ממש להפך: "ואמרת לבנך, עבדים היינו לפרעה במצרים, ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה [...] למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותנו" (שם). במילים אחרות, סוד הקיום הרוחני שלנו נמצא דווקא בעבר ומשם צריך לשאוב את הכוח לעתיד.
ועוד מוסר השכל אחד: לימודי ארץ ישראל כוללים בתוכם עיסוק בשטח הגאוגרפי ובהתמצאות בתוכו. כאשר יודעים להתבונן ברבדים שמעל ומתחת לעצים ולאבנים מגלים עולם פנימי מופלא ומלא משמעויות רוחניות ותורניות, ובדוגמה שלפנינו – אפילו מוסריות. כל שנותר הוא להשקיע מעט חשיבה ומעט התבוננות – ולגלות אותו.
יהי רצון שיזכה אותנו השי"ת בשנה של לימוד פורה ובונה, לימוד שיחשוף את הרבדים הפנימיים והאמוניים של עולמנו, לימוד שבעקבותיו יחושו תלמידינו שהם בשלים לא רק לגלות בעצמם את פנימיות עולמם, אלא גם להנחיל אותה לתלמידיהם.