"כיתה חכמה" – הטכנולוגיה בשירות הפדגוגיה החדישה

מאת רחלי ברטוב,
רכזת עבודה מעשית במכללת אורות ישראל, קמפוס אלקנה

בקמפוס אלקנה הוקם השנה חדר מיוחד המאפשר למידה חדשנית באמצעות עמדות למידה שיתופית, ומחשב הכולל מסך מרכזי משוכלל המופעל על ידי המורה.
בשנים האחרונות אנו עדים לתהליכים המשקפים את מהפכת המידע והידע בעולם החינוכי. לא עוד המורה כ"משפך" והתלמיד כ"כלי קיבול" קולט, מתמלא ומשנן, אלא המורה כמפעיל דרכי למידה מגוונות המספקות לתלמיד אחריות ושותפות בחיפוש הידע וארגונו לכדי מידע מסודר ומובנה. כחלק מתהליך זה הוצב היעד של התאמת מערכת החינוך למאה ה-21, ובתוכו גם המערכת להכשרת המורים.
מיומנויות המאה ה-21 כוללות: (1) אוריינות מדיה ומידע-איתור, ניתוח והערכה של מידע מסוגי מדיה שונים (התמצאות במדיה ובמיומנויות תקשורת); (2) חשיבה ופתרון בעיות (חשיבה ביקורתית, זיהוי בעיות ומציאת פתרונות, חשיבה יצירתית); (3) קשרים בין-אישיים וניהול עצמי (מיומנויות בין-אישיות ולמידה שיתופית, גמישות, ואחריות אישית).
הפדגוגיה החדישה אינה כולה חדשה. יש מיומנויות הוראה ולמידה שבהם השתמשו במקורותינו ובעולם בית המדרש כבר לפני שנים רבות, אך יש צורך להתאימן לעולם המודרני ולחדש יחד עמן מיומנויות וכלים חדשים הקיימים כיום.
המכללה מקיימת תהליך ספירלי להטמעת הפדגוגיה החדישה בכמה מעגלים:
1. מעגל קבוצת מרצים המשתלמים בתכנית "בית מדרש להתחדשות פדגוגית", המתקיימת בסמסטר ב' תשע"ו ובסמסטר א' תשע"ז;
2. מעגל כלל המרצים שישתלמו בימי עיון והעשרה מרוכזים;
3. מעגל המדריכים הפדגוגיים הנפגשים בימי למידה משותפים הכוללים התייחסות להיבטים של חדשנות פדגוגית ושימוש בטכנולוגיה לשירות הפדגוגיה (כדוגמת שימוש בסימולציות, שימוש בלמידה שיתופית וכיתה חכמה), והטמעתם בימי העבודה המעשית בשדה;
4. מעגל הסטודנטיות: קורסי למידה של אוריינות טכנולוגית ופדגוגית – קורסים חוצי מסלול בשנה ב', וקורסים ייחודיים לכל התמחות בשנה ג'. כן תשתלם קבוצת סטודנטיות ביישומי פדגוגיה חדישה ותיישם התנסויות אלה במסגרות העבודה המעשית.
המדריכים הפדגוגיים מהווים נדבך חשוב ומרכזי בהטמעת פדגוגיה חדשנית והעברתה אל השדה בימי העבודה המעשית עם הסטודנטיות.
במפגש למידה שהתקיים למד"פים בו' באדר ב' מסר אליהו קניאל, מיחידת המחשבים, הדרכה על התפעול הטכני של הכיתה החכמה, אפשרויות הכניסה דרך אפליקציה בטלפונים חכמים או דרך המחשבים הניידים בחדר, ותפעול עמדת המורה בכיתה הכוללת שליטה על שלושת המסכים והקרנה של המידע שהועלה בפני כל הכיתה במסך המרכזי. לאחר ההסברים הטכניים נערכה התנסות בלמידה שיתופית בהנחיית מר משה חסיד. ההתנסות תרמה להבנת הפוטנציאל הפדגוגי הקיים ב"חדר חכם" זה – יכולת הפעלת המשתתפים בחיפוש מידע, שיתוף וארגון המידע בקבוצות למידה, וחשיפתו בפני כלל השותפים. 

ביקור ראשי מחוז מרכז של משרד החינוך להיכרות עם תכנית אקדמיה-כיתה

מאת רחלי ברטוב,
רכזת עבודה מעשית, קמפוס אלקנה, ומתאמת אקדמית של תכנית אקדמיה-כיתה

תכנית אקדמיה-כיתה היא תכנית פיילוט חדשה של משרד החינוך שמהותה שותפות בין המכללה לשדה. שותפות זו באה לידי ביטוי בהוראה של שני מורים בכיתה, מורה מיומן ותיק יחד עם סטודנט, למשך שלושה ימים בשבוע, לאורך כל שנת הלימודים.
בקמפוס אלקנה אנו מקיימים השנה שותפות זו על ידי מסלול יסודי במכללה יחד עם בית ספר "כרמים" באלקנה, בהובלת מנהלת בית הספר גב' מנו צרפתי.
בפיילוט משתתפות עשר סטודנטיות ועשר מורות מכשירות. גב' עליזה ליפסקר, רכזת מסלול יסודי, משמשת גם כמדריכה הפדגוגית של התכנית ומלווה מקרוב את ההוראה של הסטודנטיות בשדה.
בתחילת חודש אדר ב' התקיים ביקור חשוב בהשתתפות נציגים בכירים ממשרד החינוך שבאו לעמוד על יישומה של התכנית הייחודית באלקנה. השתתפו בביקור: מר אייל רם – סמנכ"ל משרד החינוך וראש מינהל עובדי הוראה ומיוזמי התכנית, ד"ר דליה עמנואל – מדריכה מחוזית של התכנית במחוז מרכז, ד"ר יהודה שוורץ – נציג האגף להכשרת עובדי הוראה וממובילי תכנית אקדמיה-כיתה בחמ"ד, אבי שושן – סגן מנהל האגף להכשרת עובדי הוראה, גב' עמליה חיימוביץ – מנהלת מחוז מרכז, גב' אביבה בן רפאל מלשכתה של מנהלת המחוז, מר גד ברטוב – מחמ"ד מחוז מרכז, מר יצחק אלחדד – מפקח כולל בבית הספר, גב' חנה חרוסט – המפקחת על הפיתוח המקצועי במחוז מרכז, עו"ד אסף מינצר – ראש מועצת אלקנה, גב' פועה כהן – מנהלת מחלקת החינוך באלקנה, גב' חני יוסף – מנהלת פסג"ה אריאל, גב' יהודית יומל מחברת מתודיקה, ונציגי מכללת אורות ישראל: הרב פרופ' נריה גוטל – נשיא המכללה, הרב ד"ר משה רחימי – דיקן הלימודים וראש בית הספר לתואר שני, גב' עליזה ליפסקר – מדריכת התכנית ורכזת מסלול יסודי, גב' רחל ברטוב – מתאמת אקדמית של התכנית ורכזת עבודה מעשית בקמפוס אלקנה, גב' שרית גזבר – ממובילות הפיתוח המקצועי למורים המכשירים, ד"ר לאה ויזל – דיקנית הסטודנטיות, גב' מנו צרפתי – מנהלת בית הספר, גלית אלבז – מקשרת בית ספרית של התכנית, נווית יהושע – רכזת פדגוגית וצוות המורות המכשירות, והסטודנטיות בתכנית.
בביקור התקיים סיור לראיית סביבות הלמידה הייחודיות – סל"ם – שפותחו בבית הספר:
סביבה לימודית משחקת: פרויקט משחוק בלמידה בכיתות א–ב;
סביבה לימודית מקשרת: תפקודי לומד בין-אישיים ותוך-אישיים בכיתות ג–ד;
סביבה לימודית  מנצחת: סביבות למידה ייחודיות של כיתות מקצוע בתחומי שפה, מתמטיקה ואנגלית בכיתות ה–ו.
לאחר הסיור התקיים רב-שיח משותף בין משתתפי הביקור על אודות ייחודיות תכנית אקדמיה-כיתה בבית הספר.
הסטודנטיות סיפרו על תרומת התכנית להכשרתן להוראה:
"אני חשה חלק מהכיתה, חלק מצוות, פונים אליי, אני יוזמת ומגדילה ראש, מעורבת בעיצוב סביבת הכיתה, בניהול התלמידים"; "התכנית נותנת לי ביטחון רב יותר בעמידה מול כיתה, יציבות, ניואנסים של התייחסויות של מורה לתלמידים"; "למדתי על עצמי כמורה, אסטרטגיות למידה ליישום, אני באה לכאן עם ברק בעיניים, ברק בעבודה עם המורה, זוהי הכנה מעולה לקראת הסטא'ז".
מנהלת בית הספר, גב' מנו צרפתי, הציגה את תפיסתה כמאמינה במורים חדשים ומאמינה בתכנית זו המאפשרת צמיחה אמתית של מורה חדש בתוך העולם הבית ספרי; מנהלת המחוז, גב' עמליה חיימוביץ, הודתה למורות על כך ש"פתחו את דלת הכיתה" הפרטית לשותפות מורכבת אך מעצימה ומצמיחה; גב' חני יוסף, מנהלת פסגה, סיפרה על השותפות בהובלת הפיתוח המקצועי בבית הספר בתוך תהליך של מנהלת בית הספר להובלת שינוי בית ספרי. הצלחת השיתוף נובעת גם מבשלות בית הספר בנקודת זמן זו לקבלת סטודנטיות והשתלבותן בתהליך השינוי הבית ספרי; גב' חנה חרוסט, המפקחת על הפיתוח המקצועי, סיפרה על השילוב הייחודי של חשיבה משותפת על תהליך הפיתוח המקצועי בבית הספר בכלל ושילוב תכנית אקדמיה-כיתה בפרט, תוך איגום משאבים משותף להובלת הפיתוח המקצועי של המורים המכשירים וכלל מורי בית הספר; עו"ד אסף מינצר, ראש המועצה, סיפר על השותפות הברוכה עם מכללת אורות ישראל ועל מיזם אקדמיה-כיתה המוכיח שבמקרים אלה אחד ועוד אחד הם ארבע , חמש ואפילו יותר...; הרב פרופ' נריה גוטל, נשיא המכללה, הדגיש את מעלת השותפות – מצב של WIN-WIN  שבו שני הצדדים נתרמים ומתפתחים, קרא לחשיבות קיומו של המעקב אחר הצלחת התכנית – רק בעוד כחמש שנים עם מניעת הנשירה של המורים החדשים, וכן הדגיש את עניין החידוש והמודרנה שלאמיתו של דבר אינם תמיד חדשים... כבר משה אהרון ובנו והזקנים, כששמעו את דבר ה' ולימדוהו לעם, חזרו על הנלמד ארבע פעמים. הם התנסו בלמידה ובהוראה לאחרים; ד"ר דליה עמנואל, מדריכה ארצית של התכנית, סיכמה בהתייחסותה למקצועיות בית הספר שנבחר להשתתף בתכנית, היות בית הספר שותף לעמיתות ועבודה בשיתופיות טובה עם נציגי המכללה, ומהווה דוגמה טובה לעמיתות בשותפות הסטודנטיות במשימות קהילתיות וחברתיות ולא רק לימודיות. היא המליצה להרחיב את דגמי ההוראה להוראה שיתופית ביחד – עמיתות דינמית תוך כדי שיעור משותף; גב' עמליה חיימוביץ סיכמה במילים: זה בית ספר שבו הייתי רוצה שילמדו ילדיי ונכדיי, אורח החיים הבית ספרי שקיימת בו שמחת עשייה, ברק בעיניים של מורות וסטודנטיות צעירות, אהבת ההוראה, היכולת להמליל את העשייה ולחשוב עליה, עבודת עומק, סביבה לימודית המדברת את העשייה, ועל כולן – תכנית אקדמיה-כיתה המשלבת בתוכה מעורבות, נוכחות, שותפות ועשייה קוהרנטית של הסטודנטיות בתוך העולם הבית ספרי.

מצ"ב מכתבה של ד"ר דליה עמנואל לסיכום הביקור:

   

לכבוד הרב פרופ נריה גוטל – נשיא המכללה, ד"ר משה רחימי – דיקן לימודים, גב' רחל ברטוב –מתאמת אקדמית, גב' עליזה ליפסקר – מד"פית התכנית ומרכזת מסלול יסודי, ואנשי צוות נוספים מן המכללה.
למחמ"ד מחוז מרכז הרב גדי ברטוב, למפקח בית הספר הרב יצחק אלחדד, ולמפקחת על הפיתוח המקצועי הגב' חנה חרוסט,
לראש מועצת אלקנה אסף מיצנר ולפועה כהן מנהלת מחלקת החינוך,
למפקחי ההכשרה על מכללת אלקנה-אורות ישראל, ד"ר יהודה שורץ בשיתופו של אבי שושן,
לנציגי מרכז הפסג"ה  באריאל, גב' חני יוסף וצוותה.
למנהלת ביה"ס הגב' מנו צרפתי לדלית המקשרת הבית ספרית ולכל המורות המכשירות,
למנחת הפיתוח המקצועי מ"מתודיקה" – יהודית יומל
לכל הסטודנטיות בתכנית "אקדמיה-כיתה"
לכל שותפנו  לתכנית "אקדמיה-כיתה" שלום,
רב תודות לכל מי שעמל על הביקור ואפשר לכל המשתתפים שנכחו בו להכיר מקרוב את העשייה הברוכה המתבצעת במסגרת ההכשרה בבית הספר "כרמים" באלקנה.
ראשית, ברצוננו להודות לרחלי ברטוב המתאמת האקדמית ועליזה ליפסקר המדפ"ית על  המאמץ בארגון הסיור, בתיאום עם  הנהלת המכללה, המפקח ד"ר יהודה שוורץ והמפקחים חנה חרוסט, הרב יצחק אלחדד והמחמ"ד הרב גבי ברטוב. רב תודות לעמליה חימוביץ, מנהלת המחוז  שבהגעתה ונוכחותה הביעה מעורבות רבות בקידום התכנית וביישומה בפועל.
כפי שצוין בפגישה, תנאים רבים בבית הספר הנבחר  תורמים להצלחת התכנית ולקידום יעדים חינוכיים רבים שמעבר לה.
התרשמנו מעוצמותיה של מנהלת בית הספר, הגב' מנו צרפתי ומעורבות המקשרת דלית בכל הקשור לשילוב הסטודנטיות בכיתות  וקידום שיתופי הפעולה הטובים עם המורות המכשירות. ראינו דגמי עמיתות מגוונים וניכר היה שעוצבה בבית הספר גישה תומכת ומאפשרת חדשנות והצלחה בהוראה וביסוס ביטחונן של הסטודנטיות בעשייה החינוכית.
התוודענו בסיור לתמיכת ההנהלה ביצירת תרבות ארגונית התומכת בשילובן והתאקלמותן של הסטודנטיות ומתן ערך לעבודת המורות המכשירות המעורבות בלווי המורות ונכונות לתת משוב ולהיפתח למשוב בונה מצדן.
ראינו כיצד כלל הגורמים בסיור, בהם  מנהל הרשות (אסף מיצנר) מנהלת מחלקת החינוך  (פועה כהן) ומנהלת מרכז הפסג"ה באריאל (גב' חני יוסף), תרמו לאופייה הייחודי של השותפות שנרקמה ולעיצוב דגם הפיתוח המקצועי, בו לומדים יחד המורות המכשירות וסטודנטיות ומורים עמיתים בבית הספר.
מתוך השיחה התרשמנו מהיתרונות שנזקפו לדגם העמיתות ולתרומה לקידומם של תלמידים בכל שכבות הגיל, בתחומי דעת מגוונים לצד שילוב טכנולוגיה.
למדנו רבות מהעשייה שתוארה לגבי החוזקות של התכנית אך גם הערכנו את הנכונות של כל השותפים להציף קשיים,  חולשות  ולקחים על-מנת לשפרם לקראת תשע"ז.
אנו ממליצים כבר השנה הבאה לבחון כיתות לשילוב סטודנטיות שבהן אין  תמיכה של מורות נוספות, מעבר למורה המכשירה ולהרחיב את דגמי העמיתות בהוראה בקו.
מודים אנו שוב להנהלת המכללה (הרב-פרופ' נריה גוטל) ולהנהלת המחוז על התמיכה הנרחבת המוענקת לתכנית, בביה"ס בו ביקרנו.  כמו גם מצויה תמיכת הנהלת המחוז בבתי ספר אחרים ברחבי המחוז,  בהם מעורבת המכללה ומוסדות אקדמיים נוספים.
אנו מלאים הערכה לעבודת המורות והסטודנטיות הנפלאות הטורחות בימי ההוראה המשותפים להפוך את ההוראה לטובה, מותאמת, חווייתית ומשמעותית יותר.
מסרו גם את תודתנו ליהודית יומל המדריכה התורמת להעשרת הלמידה במסגרת הפיתוח המוסדי.
נשמח לבקר בהמשך וללמוד עוד על מאפייני הדגם שהוצג.
לסיכום נודה שוב על המאמצים בהתנעת השותפות מצד הגורמים האקדמיים והגורמים הבית ספריים  שהציבו, סטודנטיות, מורות מכשירות, מתאמות ומקשרות המהוות  נשות מפתח מצוינות להובלת התכנית ולמימושה בפועל.

                             בברכה,
ד"ר דליה עמנואל-נוי          וד"ר יהודה שוורץ
מנהלת תכנית ארצית          מפקח המכללה – אגף א' להכשרת עובדי הוראה
אקדמיה-כיתה                   משרד החינוך

חמץ ומצה – זריזות והחמצת השעה

מאת הרבנית ד"ר לאה ויזל, דיקנית סטודנטיות (קמפוס אלקנה) ודיקנית לימודי חוץ

שלושים ימים קודם פסח דורשים בענייניו ובהלכותיו. חג הפסח כחג החירות מחייב הכנה של שלושים יום כדי להגיע למדרגה של חירות כאילו כל אחד מאתנו יצא ממצרים ומכל מה שמצרים מסמלת. לשם כך נדרשת זריזות ועשייה ולא רק בהקשר של הניקיונות הטכניים.
התורה החמירה עד מאוד בחמץ יותר מבשאר האיסורים. בעל ספר החינוך, בהסברו לאיסור להקריב חמץ על המזבח (מצוה קיז), מדגיש שחימוץ הבצק נובע מהשהייתו ללא שנעשה בו דבר. כלומר, חוסר העשייה הוא הגורם לחימוץ האסור בפסח אפילו ב"משהו". התבוננות בעניין המצה והחמץ מביאה את האדם מישראל להתחזק במידת הזריזות בעבודת ה' באופן כללי: "ושמרתם את המצות – ר' יאשיה אומר: אל תקרי כן אלא ושמרתם את המצות, כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה, אלא אם בא מצוה לידך עשה אותה מיד" (מכילתא בא, פרשה ט).
גם בעשייה החינוכית, העצלות היא אם כל חטאת. במקביל לחימוץ המצה הנובע מחוסר מעש מעיר הרמח"ל: "כי הנה העצל אף על פי שאינו עושה רע בקום עשה, הנה הוא מביא את הרעה עליו בשב ואל תעשה שלו". הזריזות, לעומת זאת, מעלתה גדולה. הזריזות מבטאת את הזדהותו של העושה עם מעשיו. נוסף על כך היא פועלת גם בכיוון ההפוך – ממלאת אותו בהתלהבות, כדברי הרמח"ל במסילת ישרים: "כמו שהזריזות הוא תולדת ההתלהטות הפנימי, כן מן הזריזות יולד ההתלהטות". זריזות אין פירושה פעילות מהירה או תנועות גוף עצבניות. זריזות פירושה פעילות באופן מיידי ומתוך להט לפעולה. לא פעם דווקא הזריזות מולידה עשיית מעשים ביסודיות ובהקפדת יתר ללא "חיפוף". הדגש הוא על הירתמות מיידית למשימה, ללא שיהוי.
ר' צדוק הכהן מלובלין מדגיש שראשית "כניסתו של אדם לעבודת ה' צריך להיות בחפזון" כדוגמת פסח מצרים ושיש לנצל את "הרגע שמתעורר בו רצון" לנתק עצמו מכבלי תאוות העולם הזה ולהתקדם ברוחניות. רק בדרך זו נוודא שלא נפסיד שעת רצון זו.
אף תמצית שיר השירים שנוהגים לקרוא בשבת חול המועד פסח, היא תיאור ההתמהמהות הטרגית של הרעיה שהחמיצה הזדמנות למצוא את אשר ביקשה נפשה ולחדש את הקשר עם דודה. כך מתאר הרב סולוביצ'יק במסתו הידועה "שש דפיקות" את עצלותו של דורנו להתעורר, להקשיב ולענות לדפיקותיו של הקב"ה על דלתותינו.
התקופה שבין פורים לפסח היא זמן ראוי להתחזק במידת הזריזות, זריזות בעשיית מצוות מעשיות, זריזות בלמידה משמעותית והשקעה בכך וזריזות בכל מגוון המשימות היום-יומיות שלנו. כל זאת תוך התגברות על חולשות אנושיות ומתוך תפילה לריבונו של עולם שיסייע לנו להוציא מהכוח אל הפועל את רצוננו הבסיסי, הטוב והמשוחרר להתחבר מחדש עם דודנו : "רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב? שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות; יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם, ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם". חג חירות שמח!

כנס מגמות המחול בחמ"ד

ביום שני, כ"ט בשבט (8 בפברואר 2016), התקיים במכללת אורות ישראל, קמפוס אלקנה, הכנס השלישי של מגמות המחול בחמ"ד. בכנס השתתפו ארבע מאות תלמידות ממגמות מחול מכל רחבי הארץ: מהגולן, מירושלים, מטבריה, מגבעת ושינגטון, מגוש עציון ועוד. הכנס נפתח בברכתו של הרב פרופ' נריה גוטל, נשיא המכללה, ובברכתה של הגב' רויטל שטרן זיוון, המפקחת על לימודי תקשורת ואמנויות בחינוך הממלכתי דתי.

תלמידות המגמות השתתפו בשיעורי מחול בהדרכת מרצות המסלול למחול במכללה ומורות אורחות, ואף צפו בשני מופעים. במופע הראשון העלתה "נגה להקת מחול" את יצירתה של מרצת המכללה שרונה פלורסהיים, "גיאומטריה של התעלות". יצירה זו מבקשת  לחקור, חקירה ראשונה מסוגה, את הקשר העקיף והישיר שבין הפסוק "ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך" (ישעיהו נד, ז) ובין הגוף; לא רק בהקשר של מעשה יצירה אמנותי, אלא אף בהקשר של תפילה ודבקות. ראוי לציין כי 'נגה להקת מחול' היא חלוצת להקות המחול במגזר הדתי. היא הוקמה בשנת תשס"ט בחסות המכללה האקדמית לחינוך אורות ישראל, במטרה ליצור מסגרת מקצועית לכוריאוגרפיות ולרקדניות שומרות מצוות. במופע השני העלתה להקת "ביתא" (בית באמהרית) את היצירה "את אני ואני לא את", החוקרת את מושגי הזרות והשונוּת, ושואלת כיצד נראה האני בעיניו של האחר. היצירה יוצרת משחק של מראות והשתקפויות אשר האני תר בו אחרי שברי זהותו, הן האותנטיים הן אלה המושפעים ומעוצבים בידי החברה. להקת "ביתא" נועדה להיות בית ליצירה ולריקוד בהשראת המחול האתיופי.
כנס מגמות המחול מהווה ביטוי לתפישה החינוכית בחמ"ד, הרואה חשיבות בביטוי האישי של התלמיד באמצעות האמנויות ככלי לצמיחה ולחיבור אל הקודש. אנו גאים בכך שבוגרות המסלול למחול במכללת אורות ישראל הן חוד החנית בפיתוח התחום בחמ"ד והן מכהנות בתפקידי מפתח שונים: הדרכה ארצית למחול בחינוך הדתי, ריכוז מגמות, והוראת מחול באולפנות ובבתי ספר יסודיים.

תלחצו על קישור זה כדי לקרוא מכתב שקיבלה המכללה מרויטל שטרi (זיוון), מפקחת ארצית על לימודי תקשורת ואמנויות בחמ"ד, המודה למכללה על "יום מעשיר ומרומם כאחד".

אורות באזרחות

מאת ד"ר יוסי לונדין,
ראש התכנית להרחבת הסמכה באזרחות ומרצה בחוג להיסטוריה, קמפוס רחובות

דומה שאין מקצוע המסעיר יותר את דעת הקהל ממקצוע האזרחות.
מכללת אורות ישראל נוטלת גם היא חלק במערכה על דמותו של המקצוע.
במהלך החורף האחרון סערו שוב הרוחות סביב עיצוב דמותו של מקצוע האזרחות, כאשר ברור לכול כי סבב הוויכוחים הנוכחי אינו הראשון ואינו האחרון בעימות ארוך-השנים סביב תכנית הלימודים במקצוע זה.
מה יש במקצוע זה המושך אליו את האש יותר מכל אחד אחר? התשובה נראית כמובנת מאליה. מקצוע האזרחות נועד להכשיר את תלמידי ישראל להבין את התנהלות מדינת ישראל והחברה הישראלית, ונועד להקנות להם את הידע, את המיומנויות ואת הערכים שיהפכו אותם לאזרחים טובים יותר. הוויכוח מהו "הידע, הערכים והמיומנויות" בהקשר זה כמובן שהוא נפיץ מאין כמותו. אם נוסיף לכך את העובדה שתכנית הלימודים הנוכחית משותפת לכל המגזרים (כללי, דתי וערבי) הרי שקיבלנו "מתכון" לשדה-קרב אידאולוגי ופוליטי.
האמת היא, שעד לאחרונה היה המקצוע פחות שדה-קרב ויותר אזור הנתון לשליטה מלאה של אנשי אקדמיה מהשמאל ומהשמאל הקיצוני שפיתחו תכניות לימודים התואמות את השקפת עולמם. כך גדלו דורות על הבנת הדמוקרטיה כמבוססת על שיח זכויות ללא חובות, על הסכסוך היהודי-ערבי כסכסוך בין שני "נרטיבים" שווים (במקרה הטוב...) ועל המעטת דמותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.
בשנים האחרונות החל שינוי. מורים, אנשי אקדמיה ופוליטיקאים מהמחנה הלאומי והדתי החלו לתבוע את עלבונו של המקצוע. הם דרשו את הפיכתו למקצוע המייצג את דעותיהם של רוב אזרחי ישראל, רוב המאמין בכל לבו בדמוקרטיה ובזכויות המיעוט, אך הדורש חינוך גם למדינה יהודית, לחובות האדם ולא רק לזכויותיו, להצגת הסכסוך היהודי-ערבי מנקודת מבט ציונית, למיתון האקטיביזם השיפוטי ולעוד נושאים שאינם קיימים כיום בתכנית הלימודים.
הוויכוח על הוראת המקצוע בא לידי ביטוי בוויכוח על ספרי הלימוד, על מינויים לעמדות מפתח, על עיצוב תכנית הלימודים, אך בסופו של דבר – הנקודה החשובה ביותר היא מי הם המורים.
מזה חמש שנים מפעילה מכללת אורות ישראל תכנית להרחבת הסמכה להוראת האזרחות. בתכנית המתקיימת בקמפוס רחובות משתתפים מורים ור"מים למקצועות שונים, המקבלים הסמכה נוספת מעבר להסמכתם המקורית ולומדים את תכני המקצוע. במסגרת התכנית לומדים הסטודנטים את יסודות מדעי המדינה ואת הדידקטיקה של המקצוע ומקבלים העשרה מיוחדת בתחום הממשק שבין תורה למדינה ובסוגיות הנתונות במחלוקת בתוך החברה הישראלית. הכול כמובן מנקודת ראות לאומית ודתית וברמה המקצועית ביותר.
הסטודנטים מעודכנים כל העת בהתפתחויות השונות במקצוע ומכינים חומרי לימוד רלוונטיים. עשרות מהם נמצאים כבר במערכת (חלקם בתפקידים בכירים) ומשפיעים בדרכם על תלמידי ישראל להכשרתם להיות אזרחות טובים יותר. חלק מבוגרי התכנית משמשים גם כר"מים ומעבירים את המסרים השונים הקשורים בחינוך תלמידינו למען "ממלכת כוהנים וגוי קדוש" גם הרבה מעבר לשיעורי האזרחות. אלו גם אלו תורמים את תרומתם הייחודית במאבק על עיצובו של המקצוע. המשך התפתחותה של התכנית באיכות ובכמות יאפשר את המשך המהפכה בהוראת האזרחות, מהפכה שהמכללה גאה לקחת בה חלק.

להפוך רעיונות למראות

ד"ר חיים שקד וד"ר הודיה הופמן,
מרצים בתכנית לתואר שני בניהול וארגון מערכות חינוך

הסטודנטים של שנה א' בתכנית לתואר שני בניהול וארגון מערכות חינוך, יצאו לאחרונה לסיורים בבתי ספר. מטרת הסיורים הייתה לחבר בין מה שלמדו הסטודנטים במהלך הסמסטר ובין המציאות בשטח. לשם כך נפגשו הסטודנטים עם מנהלים ועם צוותים חינוכיים, שחשפו בפניהם את העשייה הניהולית-חינוכית. הסטודנטים ביקרו בשני בתי ספר: הישיבה התיכונית "אמי"ת עמיחי" ברחובות, ובית ספר "גוונים" בסתריה.
במהלך הסיור בישיבת "אמי"ת עמיחי" התוודעו הסטודנטים מקרוב למושג "חדשנות פדגוגית" וראו כיצד הוא מתורגם הלכה למעשה. חדשנות פדגוגית היא חלק מתהליך מקיף של "למידה בונה זהות", שנבנה דרך שינוי והתחדשות בישיבה. שינוי זה כלל שינוי בתפיסת תפקיד המורה ובניית שיח אחר בין באי הישיבה. במהלך הסיור נפגשו הסטודנטים עם מורים, עם בעלי תפקידים, ועם תלמידים, ושמעו את הדברים מזווית הראייה של כל אחד מהם. במפגש עם ראש הישיבה הבינו הסטודנטים את התפקיד המשמעותי של המנהל בהובלתה של חדשנות פדגוגית. הסיור בבית ספר "גוונים" התמקד ברעיון המנהיגות המבוזרת הגורס שפרקטיקת המנהיגות הבית-ספרית מבוזרת על פני קשרי הגומלין שבין המנהיגים והמונהגים. במהלך הסיור ראו הסטודנטים כיצד תפיסת המנהיגות המבוזרת מתורגמת הלכה למעשה בבית הספר, תוך השתתפות במעגלי שיח, מפגש עם הנהגה צעירה ועוד.
הסיורים הם גרסה חדשה של קורס פרקטיקום המהווה חלק מהלימודים לתואר שני בניהול וארגון מערכות חינוך. בתי הספר אירחו אותנו ברוחב לב, בלבביות ובעיקר מתוך אמונה בשיח המשותף שבין האקדמיה לשדה. הביקורים בבתי הספר הותירו רושם רב על הסטודנטים וציידו אותם בתובנות רבות למחשבה ולעשייה פדגוגית וניהולית ראויה. הסיור פתח לסטודנטים צוהר חדש לרעיונות, לגישות וליזמות שלא הכירו, ובעיקר כיצד אפשר להם להפוך רעיונות – למראות!

"אבינו האב הרחמן": הראי"ה כאב רחום לרצי"ה

מאת נשיא המכללה,
הרב פרופ' נרי' גוטל

הרב קוק מוכר - בעיקר - כאישיות "כללית": רב ופוסק, הוגה דעות, מנהיג היסטורי. אך הרב קוק היה גם איש משפחה "פרטי": בעל לרעייתו ואב לילדיו. צד זה של הרב קוק מוכר הרבה פחות. לאחרונה נחשפה גלויה אבהית אותה שלח הראי"ה לבנו הרצי"ה, מן השנים שצבי יהודה הצעיר היה נער מתבגר, בן ישיבה, והאבא, ככל אבא, פשוט דאג לו. הגלויה הומצאה אליי בהשתדלות ר' אברהם זק"ש, והוא ניאות לחושפה לרגל כנס חינוכי חשוב שנערך לאחרונה במכללת אורות ישראל. כנס זה אירח את הנהלות המכללות האקדמיות לחינוך מן המיגזר הדתי ואיתם את ראשי מינהל החמ"ד, וזה היה לה פרסום ראשון.
המעיין בגלויה כמות שהיא, בלא שהוא מקבל עליה ביאור, עלול שלא למצוא בה את ידיו ואת רגליו. לא זו בלבד שהיא כתובה ישר והפוך ואפילו מן הצדדים,  היא כתובה בעברית וגם ביידיש, והיא מכילה ארבעה כתבי יד שונים!
מה הענין?
תאריך הגלויה הוא: יא לחדש מ"ח [= מרחשון] תרס"ו, והיא נשלחת מיפו לירושלים. משפחת קוק הגיעה ארצה בכ"ח באייר תרס"ד (1904), כלומר כשנה וחצי קודם. הנער צבי יהודה (נולד בט"ו בניסן תרנ"א, 1891) הסתופף תחילה ביפו, בצילו של האב הגדול, אך די מהר התברר לצבי יהודה וגם לאביו, הרב, ש"כך" אי אפשר ללמוד. הראי"ה היה מאוד טרוד בענייני יפו והמושבות, ואכן כל שנחשף לפעילותו, ולו רק דרך האגרות הרבות, רואה שלרב לא היה יום ולא היה לילה. ידיו בכל ויד כל בו, פשוטו כמשמעו. או-אז הוחלט שהנער עולה לירושלים ולומד תורה בעיר העתיקה, בישיבת תורת חיים שבראשות הרב זרח אפשטיין.
סלולרי לא היה, גם לא טלפון נייח, והתקשורת נעשתה אם כן בכתב, תוך ניצול "עוברים ושבים" שהלכו מהכא להתם ויכלו להעביר מכתבים וגלויות. זו הגלויה שלפנינו - איגרת שמכילה הדרכות והנחיות וגם דאגה של אב רחום לבנו, איגרת שאליה מצרפת גם הרבנית את דבריה, ואף האחיות מנצלות את קצוות הגלויה בהוספת כמה מילים.



הרב כתב:
"בני מחמדי ויקירי שליט"א
ברוך שם ד' אשר זיכני לקבל ממך מכתב כתוב בטהרת לבב ובשמחתה של תורה, מהולל שם ד' אשר נתן לך לב נכון לבחור בשקידת תוה"ק [תורתנו הקדושה] ואשר זיכנו שתסתופף בחצרות השי"ת בעיר קדשנו ותפארתנו תובב"א. אקוה כי תתאמץ להוציא אל הפועל את מחשבת לבבך הטהור לשקוד בתורה, בגמ', בשתי המסכתות כאשר נדברנו, ובתנ"ך בשים שכל, ולא יגרע לך אפילו יום אחד מהגיון בספרי מוסר ודעת השי"ת בהגיון שכל ושימת לב, כדי שתשמח בעבודת השי"ת ובעסק  תוה"ק מאהבה כי כל חפצים לא ישוו בה. כתוב נא לנו מכל הפרטים אשר אתך. ולמע"ה [ולמען השם] תראה להתפלל בכונה ולהזהר בברכת הנהנין ועניית אמן בכונה ובשמחה. לעשות כל המצות המזדמנות כמו צדקה וגמ"ח בגופו ובממונו ואהבת רֵעים, רק שלא לפזר יותר מדאי, כ"א המעט שעושים לעשות בלב טוב, ולהתחבר רק עם ילדים יראי שמים ובעלי מדות טובים ושקדנים בתורה ולהתרחק מן הבטלנים המבטלים את זמנם בשיחות בטלות ובעצלות, ולהשגיח על בריאותך בענין אכילה ושינה כראוי. והשי"ת יעזרך ויצליחך בחסדו ית"ש כנה"י ונפש אביך מצפה אשרך, איה"ק ה"ל [אברהם יצחק הכהן קוק הנזכר לעיל].  דר"ש ידי"נ הישיש היקר וחביב ר"א מוכ"ז שי' וכב"ב שי' באה"ר. ה"ל."
מדריך אם כן האב את בנו לשקוד על לימוד גמרא (שתי מסכתות - אולי אחת "עיון" והשניה "בקיאות"?) ותנ"ך, מוסר ו"דעת – בהגיון שכל" (אולי מה שהיום נקרא: מחשבת ישראל?), שמחה בעבודת השם, כוונה בתפילה, בברכות הנהנין ועניית אמן, צדקה וגמילות חסדים בגופו ובממונו אם כי במידה סבירה שאינה פזרנית. לכך מתווספת הדרכה חברתית: "להתחבר רק עם ילדים יראי שמים ובעלי מדות טובים ושקדנים בתורה, ולהתרחק מן הבטלנים המבטלים את זמנם בשיחות בטלות ובעצלות". לצד ההיבטים הרוחניים, מוקדשת תשומת לב גם להיבטים גופניים-בריאותיים: "להשגיח על בריאותך בענין אכילה ושינה כראוי" – סוף סוף מדובר בנער בגיל ההתבגרות, נער שידוע כי לא תמיד הקפיד על כך.
אגב ענין זה של דאגה לבריאותו של הנער צבי יהודה, נכון לציין כי גם באיגרת נוספת מאותה תקופה (גם היא עדיין בכתב יד, ופורסמה רק בחלקה), ביקש הרב מבנו תיאור מפורט ביותר של התנהלותו הגופנית-בריאותית:
"כתוב נא לנו בני יקירי מכל פרטי הנהגתך, ממש לפרטי פרטיות, כי הלא תוכל לשער כמה גדולה היא התעניינותנו בכל עניניך, ממש שבתך וקומך, באיזה שעה אתה אוכל פת שחרית ומה, ובאיזה שעה סעודת הצהרים וסעודת הערב, ומתי תלך לישן, ואם התרגלת לקרות ק"ש שעל המטה כראוי, ומתי תקום ובאיזה חדר הוא מקום מלונך בקביעות, ואם הוא רחוק מן החלון, שלפעמים האויר קר בירושת"ו".
לב רחום של אב ואם: לפעמים האויר קר בירושלים...
נחזור לאיגרת שלפנינו. אחר שהשלים הרב-האב את שהיה לו לומר, האם גם היא לא יכלה להתאפק מהבעת רגשותיה, ואף היא הצטרפה להדרכות ולברכות. היא עשתה זאת ביידיש, השפה שהייתה שגורה על לשונה, ואולם בשל מצוקת המקום שכבר כמעט ולא נשאר פנוי לכתיבה, הרי שהיא סובבה סחור סחור את כתיבת הרב ורשמה את דבריה מתחת לדבריו, לצד דבריו, מעל דבריו, ישר ו"הפוך". שעה שהיא סיימה, גם אחיות הרצי"ה ביקשו למסור דרישת שלום, ולו גם בקצרה: "אנחנו מחכים לתשובתך וכתבך, שמחתני מאוד, היה שלום ועשה חיל, אחותך הדורשת בשלומך הטוב", חתמה האחת - "פרידה חנה קוק", ואחותה היותר צעירה – ב. מ. ק. (בתיה מרים קוק), הוסיפה גם היא מספר מילים ביידיש לאח היקר: "טאערער ברודער". 

דומה שזו - כמעט - פעם ראשונה שהיבט זה של "רחמי אב על בנו", וכמובן גם אם ואחיות על בן ואח, באים לידי ביטוי משמעותי במשפחת קוק בכלל ואצל הראי"ה בפרט. לבו הכללי של הראי"ה ידע לפעום גם בקצב פרטי, אישי. חשובים הדברים להיחקק על לבנו-כולנו, לב אבות ואמהות ואחיות, ובכלל.