כנס מגמות המחול בחמ"ד

ביום שני, כ"ט בשבט (8 בפברואר 2016), התקיים במכללת אורות ישראל, קמפוס אלקנה, הכנס השלישי של מגמות המחול בחמ"ד. בכנס השתתפו ארבע מאות תלמידות ממגמות מחול מכל רחבי הארץ: מהגולן, מירושלים, מטבריה, מגבעת ושינגטון, מגוש עציון ועוד. הכנס נפתח בברכתו של הרב פרופ' נריה גוטל, נשיא המכללה, ובברכתה של הגב' רויטל שטרן זיוון, המפקחת על לימודי תקשורת ואמנויות בחינוך הממלכתי דתי.

תלמידות המגמות השתתפו בשיעורי מחול בהדרכת מרצות המסלול למחול במכללה ומורות אורחות, ואף צפו בשני מופעים. במופע הראשון העלתה "נגה להקת מחול" את יצירתה של מרצת המכללה שרונה פלורסהיים, "גיאומטריה של התעלות". יצירה זו מבקשת  לחקור, חקירה ראשונה מסוגה, את הקשר העקיף והישיר שבין הפסוק "ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך" (ישעיהו נד, ז) ובין הגוף; לא רק בהקשר של מעשה יצירה אמנותי, אלא אף בהקשר של תפילה ודבקות. ראוי לציין כי 'נגה להקת מחול' היא חלוצת להקות המחול במגזר הדתי. היא הוקמה בשנת תשס"ט בחסות המכללה האקדמית לחינוך אורות ישראל, במטרה ליצור מסגרת מקצועית לכוריאוגרפיות ולרקדניות שומרות מצוות. במופע השני העלתה להקת "ביתא" (בית באמהרית) את היצירה "את אני ואני לא את", החוקרת את מושגי הזרות והשונוּת, ושואלת כיצד נראה האני בעיניו של האחר. היצירה יוצרת משחק של מראות והשתקפויות אשר האני תר בו אחרי שברי זהותו, הן האותנטיים הן אלה המושפעים ומעוצבים בידי החברה. להקת "ביתא" נועדה להיות בית ליצירה ולריקוד בהשראת המחול האתיופי.
כנס מגמות המחול מהווה ביטוי לתפישה החינוכית בחמ"ד, הרואה חשיבות בביטוי האישי של התלמיד באמצעות האמנויות ככלי לצמיחה ולחיבור אל הקודש. אנו גאים בכך שבוגרות המסלול למחול במכללת אורות ישראל הן חוד החנית בפיתוח התחום בחמ"ד והן מכהנות בתפקידי מפתח שונים: הדרכה ארצית למחול בחינוך הדתי, ריכוז מגמות, והוראת מחול באולפנות ובבתי ספר יסודיים.

תלחצו על קישור זה כדי לקרוא מכתב שקיבלה המכללה מרויטל שטרi (זיוון), מפקחת ארצית על לימודי תקשורת ואמנויות בחמ"ד, המודה למכללה על "יום מעשיר ומרומם כאחד".

אורות באזרחות

מאת ד"ר יוסי לונדין,
ראש התכנית להרחבת הסמכה באזרחות ומרצה בחוג להיסטוריה, קמפוס רחובות

דומה שאין מקצוע המסעיר יותר את דעת הקהל ממקצוע האזרחות.
מכללת אורות ישראל נוטלת גם היא חלק במערכה על דמותו של המקצוע.
במהלך החורף האחרון סערו שוב הרוחות סביב עיצוב דמותו של מקצוע האזרחות, כאשר ברור לכול כי סבב הוויכוחים הנוכחי אינו הראשון ואינו האחרון בעימות ארוך-השנים סביב תכנית הלימודים במקצוע זה.
מה יש במקצוע זה המושך אליו את האש יותר מכל אחד אחר? התשובה נראית כמובנת מאליה. מקצוע האזרחות נועד להכשיר את תלמידי ישראל להבין את התנהלות מדינת ישראל והחברה הישראלית, ונועד להקנות להם את הידע, את המיומנויות ואת הערכים שיהפכו אותם לאזרחים טובים יותר. הוויכוח מהו "הידע, הערכים והמיומנויות" בהקשר זה כמובן שהוא נפיץ מאין כמותו. אם נוסיף לכך את העובדה שתכנית הלימודים הנוכחית משותפת לכל המגזרים (כללי, דתי וערבי) הרי שקיבלנו "מתכון" לשדה-קרב אידאולוגי ופוליטי.
האמת היא, שעד לאחרונה היה המקצוע פחות שדה-קרב ויותר אזור הנתון לשליטה מלאה של אנשי אקדמיה מהשמאל ומהשמאל הקיצוני שפיתחו תכניות לימודים התואמות את השקפת עולמם. כך גדלו דורות על הבנת הדמוקרטיה כמבוססת על שיח זכויות ללא חובות, על הסכסוך היהודי-ערבי כסכסוך בין שני "נרטיבים" שווים (במקרה הטוב...) ועל המעטת דמותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.
בשנים האחרונות החל שינוי. מורים, אנשי אקדמיה ופוליטיקאים מהמחנה הלאומי והדתי החלו לתבוע את עלבונו של המקצוע. הם דרשו את הפיכתו למקצוע המייצג את דעותיהם של רוב אזרחי ישראל, רוב המאמין בכל לבו בדמוקרטיה ובזכויות המיעוט, אך הדורש חינוך גם למדינה יהודית, לחובות האדם ולא רק לזכויותיו, להצגת הסכסוך היהודי-ערבי מנקודת מבט ציונית, למיתון האקטיביזם השיפוטי ולעוד נושאים שאינם קיימים כיום בתכנית הלימודים.
הוויכוח על הוראת המקצוע בא לידי ביטוי בוויכוח על ספרי הלימוד, על מינויים לעמדות מפתח, על עיצוב תכנית הלימודים, אך בסופו של דבר – הנקודה החשובה ביותר היא מי הם המורים.
מזה חמש שנים מפעילה מכללת אורות ישראל תכנית להרחבת הסמכה להוראת האזרחות. בתכנית המתקיימת בקמפוס רחובות משתתפים מורים ור"מים למקצועות שונים, המקבלים הסמכה נוספת מעבר להסמכתם המקורית ולומדים את תכני המקצוע. במסגרת התכנית לומדים הסטודנטים את יסודות מדעי המדינה ואת הדידקטיקה של המקצוע ומקבלים העשרה מיוחדת בתחום הממשק שבין תורה למדינה ובסוגיות הנתונות במחלוקת בתוך החברה הישראלית. הכול כמובן מנקודת ראות לאומית ודתית וברמה המקצועית ביותר.
הסטודנטים מעודכנים כל העת בהתפתחויות השונות במקצוע ומכינים חומרי לימוד רלוונטיים. עשרות מהם נמצאים כבר במערכת (חלקם בתפקידים בכירים) ומשפיעים בדרכם על תלמידי ישראל להכשרתם להיות אזרחות טובים יותר. חלק מבוגרי התכנית משמשים גם כר"מים ומעבירים את המסרים השונים הקשורים בחינוך תלמידינו למען "ממלכת כוהנים וגוי קדוש" גם הרבה מעבר לשיעורי האזרחות. אלו גם אלו תורמים את תרומתם הייחודית במאבק על עיצובו של המקצוע. המשך התפתחותה של התכנית באיכות ובכמות יאפשר את המשך המהפכה בהוראת האזרחות, מהפכה שהמכללה גאה לקחת בה חלק.

להפוך רעיונות למראות

ד"ר חיים שקד וד"ר הודיה הופמן,
מרצים בתכנית לתואר שני בניהול וארגון מערכות חינוך

הסטודנטים של שנה א' בתכנית לתואר שני בניהול וארגון מערכות חינוך, יצאו לאחרונה לסיורים בבתי ספר. מטרת הסיורים הייתה לחבר בין מה שלמדו הסטודנטים במהלך הסמסטר ובין המציאות בשטח. לשם כך נפגשו הסטודנטים עם מנהלים ועם צוותים חינוכיים, שחשפו בפניהם את העשייה הניהולית-חינוכית. הסטודנטים ביקרו בשני בתי ספר: הישיבה התיכונית "אמי"ת עמיחי" ברחובות, ובית ספר "גוונים" בסתריה.
במהלך הסיור בישיבת "אמי"ת עמיחי" התוודעו הסטודנטים מקרוב למושג "חדשנות פדגוגית" וראו כיצד הוא מתורגם הלכה למעשה. חדשנות פדגוגית היא חלק מתהליך מקיף של "למידה בונה זהות", שנבנה דרך שינוי והתחדשות בישיבה. שינוי זה כלל שינוי בתפיסת תפקיד המורה ובניית שיח אחר בין באי הישיבה. במהלך הסיור נפגשו הסטודנטים עם מורים, עם בעלי תפקידים, ועם תלמידים, ושמעו את הדברים מזווית הראייה של כל אחד מהם. במפגש עם ראש הישיבה הבינו הסטודנטים את התפקיד המשמעותי של המנהל בהובלתה של חדשנות פדגוגית. הסיור בבית ספר "גוונים" התמקד ברעיון המנהיגות המבוזרת הגורס שפרקטיקת המנהיגות הבית-ספרית מבוזרת על פני קשרי הגומלין שבין המנהיגים והמונהגים. במהלך הסיור ראו הסטודנטים כיצד תפיסת המנהיגות המבוזרת מתורגמת הלכה למעשה בבית הספר, תוך השתתפות במעגלי שיח, מפגש עם הנהגה צעירה ועוד.
הסיורים הם גרסה חדשה של קורס פרקטיקום המהווה חלק מהלימודים לתואר שני בניהול וארגון מערכות חינוך. בתי הספר אירחו אותנו ברוחב לב, בלבביות ובעיקר מתוך אמונה בשיח המשותף שבין האקדמיה לשדה. הביקורים בבתי הספר הותירו רושם רב על הסטודנטים וציידו אותם בתובנות רבות למחשבה ולעשייה פדגוגית וניהולית ראויה. הסיור פתח לסטודנטים צוהר חדש לרעיונות, לגישות וליזמות שלא הכירו, ובעיקר כיצד אפשר להם להפוך רעיונות – למראות!

"אבינו האב הרחמן": הראי"ה כאב רחום לרצי"ה

מאת נשיא המכללה,
הרב פרופ' נרי' גוטל

הרב קוק מוכר - בעיקר - כאישיות "כללית": רב ופוסק, הוגה דעות, מנהיג היסטורי. אך הרב קוק היה גם איש משפחה "פרטי": בעל לרעייתו ואב לילדיו. צד זה של הרב קוק מוכר הרבה פחות. לאחרונה נחשפה גלויה אבהית אותה שלח הראי"ה לבנו הרצי"ה, מן השנים שצבי יהודה הצעיר היה נער מתבגר, בן ישיבה, והאבא, ככל אבא, פשוט דאג לו. הגלויה הומצאה אליי בהשתדלות ר' אברהם זק"ש, והוא ניאות לחושפה לרגל כנס חינוכי חשוב שנערך לאחרונה במכללת אורות ישראל. כנס זה אירח את הנהלות המכללות האקדמיות לחינוך מן המיגזר הדתי ואיתם את ראשי מינהל החמ"ד, וזה היה לה פרסום ראשון.
המעיין בגלויה כמות שהיא, בלא שהוא מקבל עליה ביאור, עלול שלא למצוא בה את ידיו ואת רגליו. לא זו בלבד שהיא כתובה ישר והפוך ואפילו מן הצדדים,  היא כתובה בעברית וגם ביידיש, והיא מכילה ארבעה כתבי יד שונים!
מה הענין?
תאריך הגלויה הוא: יא לחדש מ"ח [= מרחשון] תרס"ו, והיא נשלחת מיפו לירושלים. משפחת קוק הגיעה ארצה בכ"ח באייר תרס"ד (1904), כלומר כשנה וחצי קודם. הנער צבי יהודה (נולד בט"ו בניסן תרנ"א, 1891) הסתופף תחילה ביפו, בצילו של האב הגדול, אך די מהר התברר לצבי יהודה וגם לאביו, הרב, ש"כך" אי אפשר ללמוד. הראי"ה היה מאוד טרוד בענייני יפו והמושבות, ואכן כל שנחשף לפעילותו, ולו רק דרך האגרות הרבות, רואה שלרב לא היה יום ולא היה לילה. ידיו בכל ויד כל בו, פשוטו כמשמעו. או-אז הוחלט שהנער עולה לירושלים ולומד תורה בעיר העתיקה, בישיבת תורת חיים שבראשות הרב זרח אפשטיין.
סלולרי לא היה, גם לא טלפון נייח, והתקשורת נעשתה אם כן בכתב, תוך ניצול "עוברים ושבים" שהלכו מהכא להתם ויכלו להעביר מכתבים וגלויות. זו הגלויה שלפנינו - איגרת שמכילה הדרכות והנחיות וגם דאגה של אב רחום לבנו, איגרת שאליה מצרפת גם הרבנית את דבריה, ואף האחיות מנצלות את קצוות הגלויה בהוספת כמה מילים.



הרב כתב:
"בני מחמדי ויקירי שליט"א
ברוך שם ד' אשר זיכני לקבל ממך מכתב כתוב בטהרת לבב ובשמחתה של תורה, מהולל שם ד' אשר נתן לך לב נכון לבחור בשקידת תוה"ק [תורתנו הקדושה] ואשר זיכנו שתסתופף בחצרות השי"ת בעיר קדשנו ותפארתנו תובב"א. אקוה כי תתאמץ להוציא אל הפועל את מחשבת לבבך הטהור לשקוד בתורה, בגמ', בשתי המסכתות כאשר נדברנו, ובתנ"ך בשים שכל, ולא יגרע לך אפילו יום אחד מהגיון בספרי מוסר ודעת השי"ת בהגיון שכל ושימת לב, כדי שתשמח בעבודת השי"ת ובעסק  תוה"ק מאהבה כי כל חפצים לא ישוו בה. כתוב נא לנו מכל הפרטים אשר אתך. ולמע"ה [ולמען השם] תראה להתפלל בכונה ולהזהר בברכת הנהנין ועניית אמן בכונה ובשמחה. לעשות כל המצות המזדמנות כמו צדקה וגמ"ח בגופו ובממונו ואהבת רֵעים, רק שלא לפזר יותר מדאי, כ"א המעט שעושים לעשות בלב טוב, ולהתחבר רק עם ילדים יראי שמים ובעלי מדות טובים ושקדנים בתורה ולהתרחק מן הבטלנים המבטלים את זמנם בשיחות בטלות ובעצלות, ולהשגיח על בריאותך בענין אכילה ושינה כראוי. והשי"ת יעזרך ויצליחך בחסדו ית"ש כנה"י ונפש אביך מצפה אשרך, איה"ק ה"ל [אברהם יצחק הכהן קוק הנזכר לעיל].  דר"ש ידי"נ הישיש היקר וחביב ר"א מוכ"ז שי' וכב"ב שי' באה"ר. ה"ל."
מדריך אם כן האב את בנו לשקוד על לימוד גמרא (שתי מסכתות - אולי אחת "עיון" והשניה "בקיאות"?) ותנ"ך, מוסר ו"דעת – בהגיון שכל" (אולי מה שהיום נקרא: מחשבת ישראל?), שמחה בעבודת השם, כוונה בתפילה, בברכות הנהנין ועניית אמן, צדקה וגמילות חסדים בגופו ובממונו אם כי במידה סבירה שאינה פזרנית. לכך מתווספת הדרכה חברתית: "להתחבר רק עם ילדים יראי שמים ובעלי מדות טובים ושקדנים בתורה, ולהתרחק מן הבטלנים המבטלים את זמנם בשיחות בטלות ובעצלות". לצד ההיבטים הרוחניים, מוקדשת תשומת לב גם להיבטים גופניים-בריאותיים: "להשגיח על בריאותך בענין אכילה ושינה כראוי" – סוף סוף מדובר בנער בגיל ההתבגרות, נער שידוע כי לא תמיד הקפיד על כך.
אגב ענין זה של דאגה לבריאותו של הנער צבי יהודה, נכון לציין כי גם באיגרת נוספת מאותה תקופה (גם היא עדיין בכתב יד, ופורסמה רק בחלקה), ביקש הרב מבנו תיאור מפורט ביותר של התנהלותו הגופנית-בריאותית:
"כתוב נא לנו בני יקירי מכל פרטי הנהגתך, ממש לפרטי פרטיות, כי הלא תוכל לשער כמה גדולה היא התעניינותנו בכל עניניך, ממש שבתך וקומך, באיזה שעה אתה אוכל פת שחרית ומה, ובאיזה שעה סעודת הצהרים וסעודת הערב, ומתי תלך לישן, ואם התרגלת לקרות ק"ש שעל המטה כראוי, ומתי תקום ובאיזה חדר הוא מקום מלונך בקביעות, ואם הוא רחוק מן החלון, שלפעמים האויר קר בירושת"ו".
לב רחום של אב ואם: לפעמים האויר קר בירושלים...
נחזור לאיגרת שלפנינו. אחר שהשלים הרב-האב את שהיה לו לומר, האם גם היא לא יכלה להתאפק מהבעת רגשותיה, ואף היא הצטרפה להדרכות ולברכות. היא עשתה זאת ביידיש, השפה שהייתה שגורה על לשונה, ואולם בשל מצוקת המקום שכבר כמעט ולא נשאר פנוי לכתיבה, הרי שהיא סובבה סחור סחור את כתיבת הרב ורשמה את דבריה מתחת לדבריו, לצד דבריו, מעל דבריו, ישר ו"הפוך". שעה שהיא סיימה, גם אחיות הרצי"ה ביקשו למסור דרישת שלום, ולו גם בקצרה: "אנחנו מחכים לתשובתך וכתבך, שמחתני מאוד, היה שלום ועשה חיל, אחותך הדורשת בשלומך הטוב", חתמה האחת - "פרידה חנה קוק", ואחותה היותר צעירה – ב. מ. ק. (בתיה מרים קוק), הוסיפה גם היא מספר מילים ביידיש לאח היקר: "טאערער ברודער". 

דומה שזו - כמעט - פעם ראשונה שהיבט זה של "רחמי אב על בנו", וכמובן גם אם ואחיות על בן ואח, באים לידי ביטוי משמעותי במשפחת קוק בכלל ואצל הראי"ה בפרט. לבו הכללי של הראי"ה ידע לפעום גם בקצב פרטי, אישי. חשובים הדברים להיחקק על לבנו-כולנו, לב אבות ואמהות ואחיות, ובכלל. 

הי דרומה לאילת

מאת ד"ר איל דודסון
ראש ההתמחות ללימודי ארץ ישראל

תלמידות ההתמחות ללימודי ארץ ישראל יצאו לשלושה ימי סיור ולימוד בעיר השמש הנצחית - אילת. התלמידות נפגשו עם אנשים ש"עושים ציונות" בערבה. הן טיילו במסלולים ארוכים ומאתגרים בהרי אילת ולמדו על התופעות הגאולוגיות המיוחדות. גולת הכותרת הייתה סיור שנורקלים בים האדום. התלמידות הכירו את עולם החי המופלא בין שוניות האלמוגים, ושמעו הרצאה על המגוון האקולוגי המייחד את חוף מפרץ אילת.
בראשית חודש שבט, כשבכל הארץ ירדו גשמי ברכה, יצאו תלמידות ההתמחות ללימודי ארץ ישראל לשלושה ימי סיור ולימוד באילת. התלמידות נפגשו עם אנשים ש"עושים ציונות" בערבה – עם גלעד אלון, שמגדל פלפלים וגפנים בחממות, בתנאים טבעיים קשים ביותר, ועם נתנאל אלינסון, שחי בשומרון עד לאחרונה. הוא עבר עם משפחתו להתגורר בספיר, ועומד בראש המכינה הקדם צבאית בערבה. התלמידות טיילו במסלולים ארוכים ומאתגרים בהרי אילת, תצפתו מראשי הרים גבוהים וירדו בקניונים עמוקים. הן למדו על התופעות הגאולוגיות המיוחדות, והכירו מקרוב את עולם הצומח המיוחד המתמודד עם קשיי המדבר.
גולת הכותרת הייתה סיור ייחודי ומקורי בים האדום. מצוידות בשנורקלים, יצאו התלמידות לשחייה מודרכת בין שוניות האלמוגים. הן למדו מקרוב על האלמוגים ועל הדגים שחיים ביניהם, וקיבלו הסברים מפי מדריכה מקומית על עולם החי המופלא מתחת למים. למסע המיוחד הזה קדמה הרצאה מלווה בשקופיות ובסרטים על המגוון האקולוגי המייחד את חוף מפרץ אילת.
מזג האוויר כמעט לא אכזב. אמנם ביום אחד היה אובד כבד אבל בשאר הימים השמים היו בהירים ומזג אוויר נוח. על החורף הסוער ברחבי הארץ שמעו התלמידות רק בחדשות.
בנוהג שבעולם, לימודים אקדמיים מתנהלים בין ארבע קירות, כאשר התלמידות יושבות קשובות להרצאה מלומדת. הלימוד האקדמי שיוצא מהכיתה, ולא מסתפק בהצגת ממצאים, מחקרים ואמצעים ויזואליים, הוא לימוד בעל ערך מוסף. הוא מפגיש את התלמידות באופן בלתי אמצעי עם תכני הלימוד, וממחיש באופן העמוק ביותר את הערכים הנדרשים, מבלי לפגום בכהוא זה ברמת הלימוד המצופה. על הערך הלימודי נוסף הערך החוויתי-חברתי, שנוטע את הלימוד היטב בתודעה ובזיכרון האישי, ומבטיח את הפנמתו.

סדנאות ערב בנושאי זוגיות, בקמפוס אלקנה

בשעות הערב, כשמסתיימים הלימודים הרשמיים במכללה, מתחילים "חיי הלילה" של המכללה. בימי א' מתקיימת סדנת זוגיות המועברת על ידי ד"ר ציפי ריין (פסיכולוגית ויועצת במכללה) ועל ידי הרבנית ד"ר לאה ויזל (דיקנית הסטודנטיות). הסדנאות מתקיימות בשתי קבוצות, אחת לסטודנטיות נשואות ואחת לסטודנטיות רווקות. בסדנה לסטודנטיות הרווקות ניתנים כלים לבחירת בן זוג, לבניית זוגיות טובה, לניהול קונפליקטים ועוד; הסטודנטיות הנשואות פוגשות בסדנה תכנים של ניהול קונפליקטים, חיי אישות בריאים, ניהול כלכלי  ועוד. בסדנאות משתתפות למעלה מחמישים סטודנטיות מדי שבוע.
במפגש שיא של הסדנאות הגיעו למכללה שתי מרצות אורחות: אפרת קלפר, אשתו של מח"ט שומרון, עובדת סוציאלית ואם לארבעה ילדים, שניהלה שיח עם הסטודנטיות בשאלה "מה זו אישה חזקה". אפרת סיפרה על רגעי חוזק וגם על משברים וקשיים בחייה כאישה הנשואה לאיש צבא קבע. השיח הפתוח נגע בהגדרה של כל אחת על עוצמה נשית וכן ביכולת להיעזר בשעות הצורך בעזרה מקצועית.
במקביל, המרצה השנייה, שמרית יפת, שאף היא נשואה לאיש קבע, העבירה סדנה באמצעות קלפים טיפוליים ובעזרתם שיתפה כל סטודנטית את הנוכחות בקשיים בחייה בהקשר הזוגי (הן כרווקה הן כנשואה). שמרית אף תרמה מעולמה העשיר כמדריכת כלות.
הסדנאות העוצמתיות הללו נוגעות בצורך עמוק לשיח כן ופתוח של הדרכה והכוונה בנושאי זוגיות והעצמה נשית, והביקוש לסדנאות-המשך מלמד על כך.

ערב השקה לספרי מרצים במכללת אורות ישראל

מאת ד"ר יוסי פרץ
ראש ההתמחות ללשון העברית

שימור מסורות ותיעוד העבר בשני ספרים חדשים ממזרח וממערב  – קהילות יהודים במרוקו מזה וקהילות יהודי אירופה בשואה מזה

1. מאיר נזרי, קהילות תאפילאלת, א – מעגל האדם (726 עמודים); ב – מעגל השנה (504 עמודים), הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן תשע"ו.
2. יחזקאל ליכטנשטיין, והסנה איננו אֻכָּל, הוצאת יד ושם, ירושלים תשע"ה (363 עמודים).

לפני כשלושה שבועות התקיים במכללת אורות ישראל, קמפוס רחובות, ערב חגיגי לכבוד השקת ספרים של שני מרצים במכללה: ד"ר נזרי והרב ד"ר ליכטנשטיין. בין האורחים בלטו אישים ממוסדות אקדמיים שונים, עמיתים, חברים ובני משפחה. שניים מהמשתתפים דיברו על תרומתם הייחודית של המחקרים: פרופ' משה בר-אשר, נשיא האקדמיה ללשון העברית וחתן פרס ישראל – על שני ספריו של ד"ר נזרי; וד"ר אסף ידידיה מ"יד ושם" – על ספרו של הרב ד"ר ליכטנשטיין.

נשיא המכללה, הרב פרופ' נריה גוטל, פתח בדברי ברכה לשני המחברים ועמד על המכנה המשותף בין מחקריהם – שימור מסורות והנהגות – זה של העדה הספרדית וזה של העדה האשכנזית. הוא אף קישר את הדברים לפרשת השבוע ולדברי חז"ל בעניין השמירה על המנהגים של בני ישראל, שבזכותם הם נגאלו ממצרים, "שלא שינו את שמם, ולא שינו את לשונם...". הוא סיכם את ברכתו בדברים: "מרצי מכללת אורות ישראל שבים ומוכיחים כי לא זו בלבד שהם מרצים מצוינים, הם גם חוקרים מעולים".
יו"ר המועצה האקדמית, פרופ' ישראל ריץ', דיבר בשבחם של המחברים המשלבים הוראה ומחקר, ובחיבוריהם הם משמרים ומתעדים את העבר. 
אורח הכבוד הראשון, פרופ' משה בר אשר, הפתיע את הנוכחים כשביקש לפתוח בשבחה של אכסניה. הוא סיפר כי בצעירותו למד במחזור הראשון ב"ישיבת הדרום", סיים בה את לימודי התיכון ואת לימודי בית המדרש למורים, ומשם החל את פעילותו החינוכית והאקדמית. אף שחלפו מאז כשישים שנה הוא זכר במדויק שמות של מחנכיו שעיצבו את דרכו וכן אירועים מכוננים באותה התקופה ותאריכם המדויק.
בהתייחסו של פרופ' בר אשר לספריו של ד"ר נזרי הוא שיבח אותו על מחקרו היסודי והמקיף. הוא ציין כי ד"ר נזרי נעזר לצורך מחקרו בחומרים רבים, כמו כתבי-יד, תעודות וראיונות עם כחמישים אנשי תאפילאלת. בין המרואיינים הייתה גם אמו של פרופ' בר אשר שמסרה מידע רב, ולימים גילתה את אוזן בנה שד"ר נזרי היה "חופר" בשאלותיו.
פרופ' בר אשר עצמו נולד במרוקו, בעיירה שבמחוז תאפילאלת [=עמק התמרים], והכיר מקרוב את המנהגים הייחודיים לאזור. הוא עמד על מנהגים המאפיינים את האזור וביניהם אלה הקשורים בעריכת חופה וקידושין, אכילת ארבה ועוד וכן על הייחודיות של תושבי המקום בענייניים לשוניים שונים. בהקשר לכך אף סיפר כי רשם מפי אִמו כ-2500 מטבעות לשון מחורזים בערבית.
אורח הכבוד השני, ד"ר ידידיה, סקר את ספרו של הרב ליכטנשטיין ועמד על ייחודו. הוא ציין כי ספרות ענפה נכתבה בנושא השואה וכאן לראשונה נכתב ספר בהוצאת "יד ושם" העוסק כולו בשאלות הלכתיות שעלו בתקופת השואה.
בין העניינים הנידונים בו: האם מותר לבחור ישיבה להתנדב להיהרג תחת חברו? האם מותר ליהודי חסיד למסור את נפשו במקום רבו? האם מותר היה ליהודים לאבד את עצמם לדעת, וכיצד להתייחס אליהם? האם המרד בוורשה העמיד בסכנה את יהודי הגטו או שהוא היה מעשה של קידוש השם? האם המרד הוא מלחמת מצווה? האם מותר היה לראשי היודנרטים להכין רשימות גירוש ולמסור זקנים, חולים וילדים כדי להציל את השאר? שאלות אלו ואחרות נידונות מפרספקטיבה הלכתית ופותחות צוהר לאופן ההתמודדות החל מהתנ"ך ומפרשיו, דרך המשנה והתלמוד, מדרש ואגדה, ספרות השו"תים, וכלה בספרי הלכה והגות בימינו.
בתום הטקס הודו שני המחברים במילים חמות לראשי המכללה על היזמה ועל ארגון הערב, וכן לשני הדוברים, פרופ' בר אשר וד"ר ידידיה, אשר ריתקו את קהל השומעים בהרצאותיהם.
הנחה את הטקס הרב ד"ר יחיאל לאש.