מאת נתן פריד,
דיקן סטודנטים, קמפוס רחובות
לפני שלוש שנים פנו אלינו מ"יד לבנים" ברחובות בבקשה לשלוח שני סטודנטים למשימה של תמיכה במשפחה ששכלה את בנה במהלך שירותו הצבאי.
מלכתחילה הרעיון נראה מעניין ובעל ערך לאומי-יהודי. הבקשה הפתיעה אותנו משום שכל הפעילות ההתנדבותית של הסטודנטים עד עתה הייתה מול תלמידי בית ספר ועתה היו אמורים לעסוק במעין "חונכות" להורים מבוגרים שנושאים על גבם נטל של שכול. מנהלת "יד לבנים" התגייסה לעזרתנו. היא ערכה את ההיכרות של הסטודנטים עם המשפחה השכולה וליוותה אותם במהלך המפגשים. לאור ההדים החיוביים שהגיעו למנהלת ואלינו הוחלט על הגדלת המסגרת לשמונה סטודנטים שליוו ארבע משפחות. הם עסקו בליווי בפועל לביצוע פעולות במשרדים, שיחות עם ההורים על הבן שנפל, שיחות על פרשת השבוע וכדומה, והכול בהתאם לנטיית המשפחה. נוצר תהליך של מעין שילוב המלווים במשפחה השכולה.
השנה (תשע"ב) משתתפים בפרויקט שלושה עשר סטודנטים, ביניהם שלושה אתיופים המלווים שתי משפחות שכולות ממוצא אתיופי. לחלק מהמשפחות זו השנה השנייה לפעילות. חלק ממשימות הקבוצה הוא הכנת מעין "ספר זיכרון" לחלל. נערכים ראיונות עם קרובי משפחה, נאספות תמונות וסיפורים מחברים ומוציאים לאור אוגדן הנמצא בספריית "יד לבנים".
הפעילות כולה ממומנת על ידי האגף להכשרת עובדי הוראה בשיתוף המכללה. מעבר לחשיבות הגדולה להיות אוזן קשבת ולסייע להורים, הסטודנטים חווים תהליך חינוכי עמוק ומשמעותי בעיצוב דמותם כמחנכים לעתיד ושותפים בבניית אישיותם של תלמידיהם. לאור שביעות הרצון מצד הגורמים המפעילים את התכנית אנו מקווים שבשנה הבאה יגדל היקפה.
דיקן סטודנטים, קמפוס רחובות
לפני שלוש שנים פנו אלינו מ"יד לבנים" ברחובות בבקשה לשלוח שני סטודנטים למשימה של תמיכה במשפחה ששכלה את בנה במהלך שירותו הצבאי.מלכתחילה הרעיון נראה מעניין ובעל ערך לאומי-יהודי. הבקשה הפתיעה אותנו משום שכל הפעילות ההתנדבותית של הסטודנטים עד עתה הייתה מול תלמידי בית ספר ועתה היו אמורים לעסוק במעין "חונכות" להורים מבוגרים שנושאים על גבם נטל של שכול. מנהלת "יד לבנים" התגייסה לעזרתנו. היא ערכה את ההיכרות של הסטודנטים עם המשפחה השכולה וליוותה אותם במהלך המפגשים. לאור ההדים החיוביים שהגיעו למנהלת ואלינו הוחלט על הגדלת המסגרת לשמונה סטודנטים שליוו ארבע משפחות. הם עסקו בליווי בפועל לביצוע פעולות במשרדים, שיחות עם ההורים על הבן שנפל, שיחות על פרשת השבוע וכדומה, והכול בהתאם לנטיית המשפחה. נוצר תהליך של מעין שילוב המלווים במשפחה השכולה.
השנה (תשע"ב) משתתפים בפרויקט שלושה עשר סטודנטים, ביניהם שלושה אתיופים המלווים שתי משפחות שכולות ממוצא אתיופי. לחלק מהמשפחות זו השנה השנייה לפעילות. חלק ממשימות הקבוצה הוא הכנת מעין "ספר זיכרון" לחלל. נערכים ראיונות עם קרובי משפחה, נאספות תמונות וסיפורים מחברים ומוציאים לאור אוגדן הנמצא בספריית "יד לבנים".
הפעילות כולה ממומנת על ידי האגף להכשרת עובדי הוראה בשיתוף המכללה. מעבר לחשיבות הגדולה להיות אוזן קשבת ולסייע להורים, הסטודנטים חווים תהליך חינוכי עמוק ומשמעותי בעיצוב דמותם כמחנכים לעתיד ושותפים בבניית אישיותם של תלמידיהם. לאור שביעות הרצון מצד הגורמים המפעילים את התכנית אנו מקווים שבשנה הבאה יגדל היקפה.
מרגש מאוד.
השבמחקתוכניות מהסוג הזה הן חוד החנית של העשייה החברתית על המפה של ארצנו.
לצערי גם במשפחתנו, כמו במשפחות ישראליות רבות, חווינו אובדן. שמירת הקשר עם החברה זה מהדברים ששומרים את ראשנו מעל המים.