יום ראשון, 18 בספטמבר 2011

מכתב מרגש מסטודנטית

בס"ד

י' באב תשע"א
לכבוד
הרב פרופ' נריה גוטל - נשיא מכללת "אורות"
הרב דר' רחימי – דיקן מכללת "אורות"

הנדון: לימודיי בחוג למתמטיקה במכללת אורות
ברצוני לשתף מחוויותיי והתרשמותי במסגרת לימודיי לצורך הרחבת הסמכה להוראת המתמטיקה, במהלך השנתיים האחרונות, בחוג למתמטיקה שבמכללה. אני עוסקת בהוראה מזה 16 שנה, בתחום החינוך המיוחד. את השכלתי האקדמאית, תואר ראשון (בחינוך) ושני (בניהול), ותעודת הוראה רכשתי באוניברסיטת ת"א. הגעתי למכללת "אורות" על מנת ללמוד לקראת תעודת הוראה נוספת בתחום המתמטיקה.

אני רוצה לציין לשבח , את סגל החוג למתמטיקה , ובראשם את דר' זייטון. רמת הלימודים בחוג למתמטיקה היא גבוהה ומקצועית, ומהווה הן אתגר והן הנאה לסטודנטיות. לאור שנות לימודיי באונ' אני יכולה לאמר בבטחון, כי מכללת אורות יכולה להתגאות ברמת לימודים זו . כמו כן רמת ההוראה של המרצים , גבוהה מאוד, והם נוקטים בכל צעד נדרש, מבחינה פדגוגית ואישית על מנת שהתלמידות יבינו את החומר כהלכה. אין כאן את התחושה שנתקלתי בה לעיתים בלימודיי הקודמים, שהמרצה הגיע לשאת את דבריו וללכת.... כאן המרצה מלמד ומוודא שהתלמיד למד. במהלך הלימודים התאורטיים, והן במהלך העבודה המעשית, התרשמתי כי המרצים מחוייבים וממוקדים למטרה, שהיא להביא את הסטונדטיות להפוך למורות איכותיות , מדוייקות ומקצועיות ברמה הגבוהה ביותר. נקודה נוספת הראויה לציון היא היחס הקשוב החם והמתחשב של הסגל כלפי הסטודנטיות. שאכן לדעתי יכול לשמש דוגמה ומופת גם למוסדות אקדמאיים אחרים. ההתיחסות לשאלות ובקשות של הסטודנטיות, המוכנות לשבת עם הסטודנטיות מחוץ לשעות השיעורים ולהסביר נושאים שלא היו ברורים, התחושה שניתן לפנות אל הסגל בכל בקשה ושאלה, גם אם לא תמיד תענה בחיוב, עדיין תמיד מתקבלת תחושה של אכפתיות והקשבה. הדבר נכון גם לגבי היחס החם שלו זוכות הסטודנטיות, מצד הסגל המנהלי במכללה.
אחת ההתלבטויות שהייתה לי , בבחירת המכללה , הייתה העובדה שאני מגיעה מרקע חילוני, והיה לי חשש מסויים לגבי השתלבותי במכללה. אני רוצה לציין , כי כבר בשיחה הראשונה עם דר' זייטון, הוא הבהיר לי כי אינו רואה בכך בעייה, ועובדה זו לא תשפיע על מהלך לימודיי בחוג. ואכן במהלך הלימודים , לא חשתי בכל קושי מבחינת קבלתי על ידי סגל החוג, וכן בכל הקשור בהשתלבות בחברת הסטודנטיות, ואף להפך, הכרתי קהילה נהדרת. הסטודנטיות שזכיתי להכיר, הן בנות איכותיות ביותר, בעלות ערכים של כבוד ועזרה לזולת, שלצערי לא ניתן לפגוש בכל מקום. אני חייבת לציין שאף מושג כמו "טוהר הבחינות" , מקבל במכללה משמעות אחרת ואמיתית, וראוייה להערכה. קבוצת הסטודנטיות בחוג למתמטיקה, תרמה מאוד להיותן של שנות לימודיי במכללה מהנות ומשמעותיות.
אני מודה על ההזדמנות שהייתה לי ללמוד בחוג למתמטיקה, וממליצה בכל פה לסטודנטיות צעירות , ומורות ותיקות יותר , על הלימודים בחוג בפרט ובמכללה בכלל .
בכבוד רב,

בוגרות התכנית להכשרת מנהלים יצאו לדרכן כמנהלות בתי ספר

מאת גב' עליזה ליפסקר, ראש התכנית להכשרת מנהלים, אלקנה

בשנת הלימודים תש"ע נפתחה במכללת אורות ישראל, קמפוס אלקנה, תכנית להכשרת מנהלות מטעם המכון למנהיגות בית ספרית אבני ראשה, בשיתוף עם משרד החינוך. תכנית דומה פועלת זה מספר שנים לגברים בקמפוס רחובות.
מטרת התכנית: לתת כלים ניהוליים מעשיים ללומדות, מתוך אמונה שתאוריה ומעשה חברו יחדיו ומתוך הכרת התאוריה תצמח העשייה הנכונה.
הלומדות הכירו מודלים ניהוליים מנהיגותיים שונים המתמקדים בהוראה ובלמידה, בתרבות ובמנהיגות. בראש הנושאים שנלמדו: "תפקידי כמנהלת בחמ"ד", כמנהיגה המנחילה ערכי דת, לאום וחברה. לנגד עינינו עמדה תמיד הנחייתו של מרן הרב קוק זצ"ל: "מנהל מומחה מובהק בכל מקצועות הפדגוגיה וירא שמים אמיתי ומסור בכל לבבו לחפץ תחיית עמנו" (אגרות הראיה א, קצח).
התכנית התקיימה בהיקף של 310 שעות בכל שנה, כאשר מחציתן מוקדשות להתנסות במערכות החינוך השונות. התכנית כללה עבודות, מבחנים, יומני סיור ועבודת גמר מקיפה המשלבת עבודה מעשית לאור תאוריות.
בטקס הסיום הוענקו לבוגרות תעודות מטעם מכון אבני ראשה ומכללת אורות ישראל. התעודה מקנה למסיימות אפשרות לגשת למכרזי ניהול שונים. הלומדות כולן בעלות תואר ראשון וחלקן בעלות תואר שני.
מכללת אורות ישראל מאחלת לבוגרות התכנית ברכה והצלחה בדרכן כמנהיגות החינוך של דור ההווה והעתיד.


בוגרות המחזור הראשון של "תכנית ההתאמה להוראה לעובדים פרא-רפואיים" במכללה יצאו לדרכן "בשבילי" מערכת החינוך

מאת ד"ר אביה גוטמן, ראש התכנית והמסלול לחינוך מיוחד, אלקנה

ביום שלישי, י"ד באלול תשע"א (13 בספטמבר 2011), התקיים טקס סיום המחזור הראשון של "תכנית ההתאמה להוראה לעובדים פרא-רפואיים".
בשנת 1988 עבר חוק החינוך המיוחד המחייב העסקה של עובדים פרא-רפואיים בבתי הספר של החינוך המיוחד. בשנת תשע"א נפתחה במכללת אורות ישראל תכנית התאמה להוראה לעובדים פרא-רפואיים. זוהי המכללה הדתית הראשונה בארץ שמתקיימת בה תכנית מבוקשת זו.
התכנית החלה בתחילת שנת הלימודים תשע"א. למדו בה למעלה מעשרים סטודנטיות בעלות תואר ראשון וחלקן אף בעלות תואר שני: מרפאות בעיסוק, קלינאיות תקשורת ומטפלות בהבעה וביצירה.
מטרת התכנית היא הקניית עקרונות עיוניים והיבטים מעשיים בחינוך המיוחד ובחינוך הרגיל, כדי להכשיר עובדים פרא-רפואיים לעבודה במערכת החינוך. התכנית ייחודית בכך שהיא נותנת מבט דתי-יהודי-ייעודי בתחומי החינוך המיוחד.
התכנית בנויה בהתאם לדרישות משרד החינוך ובתיאום עם הפיקוח על אגף החינוך המיוחד ונועדה להרחיב את הידע בנושאים הקשורים למערכת החינוך והחינוך המיוחד. התכנית התקיימה בהיקף של 150 שעות וכללה כתיבת עבודה וציון.
בטקס הסיום הוענקו תעודה המוכרת על ידי משרד החינוך ואישור לימודים מטעם מכללת אורות ישראל. סיום הלימודים בהצלחה הוא שלב בהשגת תנאים של עובדי הוראה, כגון קביעות, שבתון וצבירת גמולי השתלמות במערכת החינוך.
מכללת אורות ישראל מאחלת לכל בוגרות התכנית ברכה והצלחה בדרכן בשבילי מערכת החינוך, ותהיה עבודתן ומשכורתן שלמה, בבחינת "עולם חסד ייבנה" (תהלים פט, ג).

לכל הרוחות

מאת ד"ר איל דודסון, ראש ההתמחות ללימודי ארץ ישראל
ארבע רוחות השמים הן לכאורה עניין לנווטים ולטייסים, אבל מבט מעמיק מגלה שלמצפן הקדום בלשון המקרא יש משמעויות פנימיות המכוונות לכל יהודי. המצפן הזה פונה גם אל לבו של האדם ומעורר אותו לכוון מחדש את דרכיו. כדאי להכיר מצפן זה בימים המוקדשים לתשובה ולחשבון נפש.
המשנה בפרקי אבות היא המדריך היסודי לימים המיוחדים שאנו שרויים בהם, המוקדשים לחשבון נפש. ממנה למדנו להתבונן לכל הכיוונים כדי לשאוב מהם את התעצומות להתמודדות עם השינויים הנדרשים. מחד גיסא, עלינו להתבונן לאחור, לחטט בנבכי העבר ולברר לעצמנו מהי הפסולת שעלינו להשליך ומה הם הניצוצות שעלינו ללקט – "דע מאין באת" (ג, א). מאידך גיסא, עלינו להביט קדימה ולהכין את עצמנו לעתיד – "ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון" (שם). בכך לא די, צריך להתבונן למעלה – "דע מה למעלה ממך" (ב, א), וגם למטה – "ולאן אתה הולך, למקום רימה ותולעה" (ג, א).
מעניין להתבונן במשמעות הכיוונים השונים. כיום, היוצאים לניווטים מצפינים את המפה, אבל פעם היו "מזריחים" את המפה. לכן המזרח נקרא גם "קדם", כי העומד עם הפנים קדימה פונה מזרחה. בלי ששמנו לב, אפילו הביטוי השגור 'אוריינטציה' במשמעות "כיוון" שומר על מסורת עתיקה זו, שהרי orient פירושו מזרח. זו גם הסיבה שים המלח נקרא "הים הקדמוני" (זכריה יד, ח), כי הוא הים המזרחי, ולעומתו נקרא הים התיכון "הים האחרון" (שם), כי הוא נמצא מאחוריו של האדם הפונה מזרחה. עכשיו ברור למה דרום הוא תימן, כי הוא נמצא מימינו של העומד. והשמאל? עד ימינו נקרא אזור סוריה בערבית א-שאם, כלומר: השמאל.
בשפת הקודש יש לכל כיווני רוחות השמים גם משמעות פנימית עמוקה. העתיד מכונה "אחרית הימים" (דברים ד, ל), ולעומתו העבר נקרא "ימי קדם". רגע! לא היה צריך להיות הפוך? הרי העתיד לפנינו והעבר הוא זה שמאחור? זה נכון, אבל רק בחשיבה המערבית המודרנית. בחשיבה המקורית היהודית שלנו האדם צריך לעמוד דווקא עם הפנים לעבר וללמוד ממנו, והעתיד הוא זה שמעבר לגב.
משה הציב בפני בני ישראל בעיה חינוכית: "כי ישאלך בנך מחר לאמר, מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אלקינו אתכם?" (שם ו, כ). מה תאמר לו? בני היקר, הבט לעתיד, תבנה את עצמך, חשוב איך תיראה מחר? לא, ממש להפך: "ואמרת לבנך, עבדים היינו לפרעה במצרים, ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה [...] למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותנו" (שם). במילים אחרות, סוד הקיום הרוחני שלנו נמצא דווקא בעבר ומשם צריך לשאוב את הכוח לעתיד.
ועוד מוסר השכל אחד: לימודי ארץ ישראל כוללים בתוכם עיסוק בשטח הגאוגרפי ובהתמצאות בתוכו. כאשר יודעים להתבונן ברבדים שמעל ומתחת לעצים ולאבנים מגלים עולם פנימי מופלא ומלא משמעויות רוחניות ותורניות, ובדוגמה שלפנינו – אפילו מוסריות. כל שנותר הוא להשקיע מעט חשיבה ומעט התבוננות – ולגלות אותו.
יהי רצון שיזכה אותנו השי"ת בשנה של לימוד פורה ובונה, לימוד שיחשוף את הרבדים הפנימיים והאמוניים של עולמנו, לימוד שבעקבותיו יחושו תלמידינו שהם בשלים לא רק לגלות בעצמם את פנימיות עולמם, אלא גם להנחיל אותה לתלמידיהם.

רגע עוצרים

מאת הרב ד"ר אמיר משיח
ראש ההתמחות למחשבת ישראל, מכללת אורות ישראל; רב בית הכנסת לצעירים פ"ת

בהודו, מספרים על חכם שצעד ערב אחד על חוף הים עד שהגיע לכפר דייגים קטן. הוא חצה את הרחוב הראשי של הכפר, וכשהחל להתרחק רץ בעקבותיו מישהו עד שהשיג אותו.
"עצור! עצור בבקשה!", אמר האיש לחכם, "תן לי את הפנינה היקרה שלך!".
"על איזו פנינה אתה מדבר?", שאל אותו החכם והמשיך לצעוד.
"על הפנינה הנמצאת בשק שלך", אמר האיש. "הלילה חלמתי שאפגוש חכם גדול והוא ייתן לי פנינה יקרה שתהפוך אותי לאדם עשיר עד סוף חיי". החכם עצר מלכת. הוא פתח את השק והוציא ממנו פנינה יפהפייה, ענקית ובוהקת כמו אלף להבות.
"ממש לפני כמה דקות, על שפת הים, הבחנתי בכדור הגדול והנוצץ הזה", אמר החכם והושיט את הפנינה לאיש הנדהם. "הוא מצא חן בעיניי ושמתי אותו בתרמיל הקבצנים שלי. זוהי כנראה הפנינה שעליה חלמת. קח אותה. היא שלך".
האיש היה מאושר. הוא לקח את הפנינה מידו של החכם והתרחק משם בדילוגים שמחים ואילו החכם השתרע על החול והתארגן לקראת הלילה שהחל לרדת.
האיש התקשה להירדם והתהפך במיטתו מצד לצד. הוא פחד שמישהו יגנוב את אוצרו. כך, במשך כל הלילה, לא הצליח למצוא לעצמו מנוחה.
למחרת, עם עלות השחר, לקח את הפנינה וירד אל החוף לחפש את החכם.
"אני מחזיר לך את הפנינה", אמר האיש לחכם כשמצא אותו. "היא מקור לדאגה יותר מאשר מקור לאושר ולעושר. אני מעדיף שתיתן לי קצת מהחכמה שאפשרה לך לוותר על הפנינה בקלות רבה כל כך. זה נראה לי העושר האמתי".

אנחנו חיים בעולם של ריצה מטורפת אחר עושר ושגשוג. יש בזה הרבה מן החיוב. המרוץ הזה הביא את האנושות כולה להישגים כבירים בכל הקשור למדע ולטכנולוגיה. האדם כבש את הים ואת המצולה; כבש את מרחבי האוויר והחלל; הצליח לשעבד את קרני השמש ואת זרמי המים והאוויר לטובת הפקת אנרגיה; סלל עורקי תחבורה אשר צמצמו משמעותית את זמן ההגעה ממקום למקום; הפך באמצעות המחשב והאינטרנט את העולם כולו לכפר גלובלי קטן אשר בלחיצת כפתור מביאים את הגולש לכל קצוות תבל בשניות; ועוד... אולם הישגים אלה, על אף חשיבותם הנעלה, אינם המכלול כולו. התורה מלמדת אותנו כי האדם הוא יצירה המורכבת משניים: גוף ונשמה. אין ספק שאת הגוף פיתח האדם לממדים מעוררי כבוד, אולם בעולם מודרני ופוסט-מודרני, כאשר ההגדרה של הזמן היא הכסף (Time is money), הרי שמשהו חשוב מאוד חסר כאן.
על האדם, למרות הישגיו המרשימים, להבין כי התמונה חסרה אם ההתמקדות היא חד-ממדית, רק החומר. עושר, אין פירושו רק עושר גשמי. העושר בהא הידיעה הוא השלמות הנפשית. לא בכדי אומר לנו בן זומא: "איזהו עשיר? השמח בחלקו" (אבות ד, א).
בגלל מרדפו של האדם אחר "פנינה יקרה שתהפוך אותי לאדם עשיר עד סוף חיי", באה התורה ונותנת לנו זמן לעצור ולחשוב. הימים הנוראים, אשר מתחילים בראש השנה ומגיעים לשיאם ביום הכיפורים, הם זמן להתמקד ברוח. עד כדי כך, שביום הכיפורים אנחנו מנותקים לחלוטין מן החומר, לא אוכלים ולא שותים, לא מתרחצים ולא סכים. אנחנו ממש כמו מלאכים – רוחניים לגמרי. לא! אין כוונת התורה להפוך את האדם למלאך. מלאכים יש לקב"ה הרבה בשמים. אנחנו, כבני אדם, צריכים להיות שילוב נדיר של יצירה מאוזנת המורכבת משניים – רוח וחומר, גוף ונשמה. משימה זו איננה קלה ועל כן היא מוענקת בראש ובראשונה לעם ישראל. עם ישראל, בעשותו כן, יגיע לשלמותו שלו ויאיר את העולם כולו באור יקרות של הבנה אמתית של המושג "צלם אלוהים".
לא בכדי המצווה היחידה בראש השנה היא לשמוע קול שופר. קול פשוט ולא מורכב; קול המייצג את הנמצא מעבר למילים ולצלילים; קול הקורא לנו לעצור ולחשוב על החלק המוזנח והיקר המצוי בנו, חשיבה שתביא אותנו לוותר על ה"פנינה" ולהגיע לשלמות האמתית – האיזון הקדוש בין החומר והרוח.
בהתמחות למחשבת ישראל במכללה אנו לומדים את הגותם של גדולי ישראל במשך כל הדורות, אך מעבר ללימוד העיוני של כתביהם אנו לומדים בעיקר להפנים את חכמת חייהם. בעשותנו כן, נלמד להחיל את הגות דמויות המופת מהימים ההם, לחיים שלנו כפרטים וכחברה בזמן הזה. ההפנמה היא משימה לא קלה, אך בע"ה נלמד, נפנים ונצליח.

שנה טובה ובהצלחה.