יום ראשון, 14 ביוני 2015

"המורה הצעיר כמוביל דרך"

מאת: ד"ר זאב קאים,
מרכז תכנית הסטאז' בקמפוס רחובות

כנס "יום המורה הצעיר" תשע"ה, לזכרו של מורה המורים מר יחיאל שוקרון ז"ל, עמד בסימן המורה הצעיר כמוביל דרך. הכנס התמקד באתגרים החינוכיים העומדים לפתחם של המתמחים וצייד אותם בארגז כלים יצירתי, ייחודי ומרתק להתמודדות מוצלחת עם אתגרי ההווה והעתיד.
היה מעניין ומרתק.
כמדי שנה, נערך בל"ג בעומר כנס "יום המורה הצעיר" בקמפוס רחובות של מכללת אורות ישראל, לזכרו של "מורה המורים" מר יחיאל שוקרון ז"ל שהיה ממייסדי המכללה. יום חגיגי זה מהווה יום שיא למתמחים בהוראה, שבו הם זוכים להעשרה ולחוויה ייחודית בתחומי הלכה וחינוך מפי אנשים בעלי ניסיון עשיר, ייחודיים ופורצי דרך בתחומם.
המושב הראשון נפתח, באופן מסורתי, עם רעיונות תורניים הקשורים לרוח התקופה של ספירת העומר. ראשון לדוברים היה דיקן הלימודים בקמפוס רחובות, הרב ד"ר יחיאל לאש, שהציג את הרקע ההיסטורי למנהגי האבלות בספירת העומר. במוקד דבריו הוא התעמק בדמותו ובתפישתו הייחודית של רבי עקיבא ביחס לחכמי ישראל והקשר של כל זה להשלכות הקשות של מות תלמידיו הראשונים ושמירה על עולם התורה על ידי תלמידיו האחרונים.
בהמשך, זכו המתמחים לדברי ברכות ו"צידה לדרך" מפי דיקן הסטודנטים, הרב ד"ר יוחנן קאפח. הרב התייחס לערך ההתמדה והעקביות בעבודה החינוכית עם התלמידים. גם כשנראה שהמאמצים אינם נושאים פרי – הם כן נושאים פרי. אין להתייאש, ההתמדה פועלת את פעולתה וגם אם ראשית מִצְער – האחרית תִשֹגה מאוד.
במושב השני, מושב החינוך, עסקנו בכישורים הנדרשים מהמורה הצעיר כמוביל דרך. בראשית המושב הציג ד"ר שמחה צ'סנר, נשיא ישיבת "בני חייל" לתלמידים בעלי השראות (= "הפרעות") קשב וריכוז, את עולמו הפנימי של הילד המאתגר בכיתה. במהלך ההרצאה למדו המתמחים להכיר את הגורמים המשפיעים על התפקוד הלימודי, ההתנהגותי והחברתי של הילד המאתגר בכיתה, ולראות את התנהגותו ואת עולמו הרגשי באופן מכיל ומקדם את תהליך הלמידה. במהלך הדיון שהתפתח סיפק ד"ר צ'סנר תובנות מניסיונו העשיר בתחום ארגז כלים להתמודדות הוליסטית עם התלמיד המאתגר בכיתה. אין ספק שהייתה זו חוויה ראשונה ומעשירה בחומר (מעשי) וברוח שהמתמחים חוו.
האורח השני במושב היה מר עזרא היידו, מומחה בתחומי אימון, גישור והנחיית קבוצות. בהרצאתו עסק מר היידו במושג "תקשובת" – פיתוח תקשורת משמעותית בין המורה לתלמידיו, שאם היא צולחת, הרי הכול נראה אחרת. במהלך המפגש הוא הציג בפני המתמחים כלים לרכישת אמון ולהיכרות מעמיקה עם התלמידים, מתוך הנחה שהמורה חייב להכיר היטב את הרקע האישי, את הכוחות ואת החולשות של כל תלמיד בכיתתו. המתמחים ראו כיצד ניתן לשלב את הכלים בעבודת המורה בפועל.
נראה כי המתמחים שגילו מעורבות פעילה לאורך השיחות בכנס נתרמו רבות, הן בפיתוח השקפה חינוכית הוליסטית הן בתפקוד יעיל יותר אל מול אתגרים בשדה החינוך. אנו מייחלים ומאמינים שהנהנים והנתרמים הגדולים מפֵּרותיו של הכנס יהיו תלמידיהם לעתיד של המתמחים.
נקווה בסיעתא דשמיא להגשים בדרך זו את דבריו של הרב נריה זצ"ל:
"לכל מחנך צריך שיהיו שתי אהבות ושלוש אמונות:
אהבה לתלמידיו,
אהבה למקצוע שלו,
אמונה בכוחותיו כאדם וכמנהיג,
אמונה בערכים שמבקש להקנות לתלמידיו,
ואמונה בתלמידיו כי יספגו את מה שמשקיע בהם".
 (הרב משה צבי נריה זצ"ל, "לימוד וצמיחה", עמ' 103).

הרבנית והאנייה של ערוץ שבע

מאת הרבנית ד"ר נעמי שחור
ראש ההתמחות לתנ"ך, קמפוס אלקנה

הרבנית שולמית מלמד, מנהלת ערוץ שבע ורעייתו של ראש ישיבת בית אל, הרב זלמן מלמד, הוזמנה למכללה כמרצה אורחת לסיום קורס "נשים יהודיות בעת החדשה".
הקורס נלמד במסגרת ההתמחות להיסטוריה ועסק בצמתים השונים של עם ישראל בעת החדשה בכלל, ונשים יהודיות בפרט. נידונו השאלות האישיות, האידאולוגיות והרוחניות שהעסיקו נשים בתקופות שונות: תקופת ההשכלה באירופה, העליות השונות לארץ ישראל, שנות השישים וצמיחת הפמיניזם בארה"ב, ומקומן של נשים במדינת ישראל. מקום מיוחד בקורס ניתן לנשים דתיות במדינת ישראל הן במסגרת תנועות פמיניסטיות הן בתנועות אחרות כמו "גוש אמונים" וההתיישבות ביש"ע.
הרבנית מלמד שיקפה בהרצאתה את התמורות הרבות שעברו על נשים דתיות בעשורים האחרונים. היא סיפרה על הבית שבו גדלה, החשיפה לעולם הישיבות וההחלטה להתחתן ולהיות אשת אברך הקשור לישיבת מרכז הרב, דבר שהיה חריג בתקופתה. היא שיתפה את הסטודנטיות בהכרעות השונות הקשורות להיותה נשואה לאדם הלומד תורה וכיצד השפיע הדבר על חלוקת התפקידים בבית.
הצעד המשמעותי הבא בחייה, שגם הוא שיקף שינויים בציבור הדתי לאומי, הייתה ההחלטה להקים את היישוב בית אל ב'. סיפוריה על הקמת יישוב צעיר, על כל הבעיות הטכניות והביטחוניות, לצד קשיים ואתגרים מול המשפחה והמרחק מירושלים, פתחו בפני הסטודנטיות צוהר רחב לדברים לא שגרתיים.
צעד נוסף חשוב שהרבנית סיפרה עליו היה היזמה להקמת ערוץ הרדיו "ערוץ שבע". היא סיפרה על הרעיון של קניית אנייה ושידור מלב ים, ועל הצעדים הראשונים והקשים בתחום הרחוק ממנה וממשפחתה – תחום התקשורת. סיפוריה על השאלות השונות – הכספיות, הטכניות והמהותיות – שהיא צריכה הייתה להכריע בהן, עוררו עניין רב. היא ממשיכה עד היום בניהול התחנה ובהכנסת שינויים מתמידים בהתאם למהלכים בעולם התקשורת.
נושא נוסף שהרבנית עסקה בו לאורך ההרצאה היה מעמד האישה היהודייה בכלל, ומעמדה במדינת ישראל בפרט. היא עסקה בשאלת התנועות הפמיניסטיות, מקומן של נשים במשפחה, תפקידיהן ותרומתן המשמעותית הן למשפחה הן לחברה בישראל. שאלת מעמד האישה ובמיוחד תפקידה כיום במערכת הזוגית והמשפחתית, עורר דיון ערני בין הרבנית ובין הסטודנטיות. התייחסויות הנוגעות לחלוקת תפקידים בבית הביא לתגובות חלוקות מצד הסטודנטיות והעלה את שאלת "פער הדורות" בזוגיות כיום לזו 'שהייתה פעם', וההשלכות של שינויים אלו.
הצלחת ההרצאה הייתה בעצם העובדה שהיא נגעה בשאלות המשמעותיות לסטודנטיות כיום: כנשים יהודיות, כאימהות, כדתיות, כישראליות, ומעל לכל – חוויית מפגש עם אישיות שהיא "היסטוריה" של ממש.

"אורות ישראל" ו"תורה מציון" – שיתוף פעולה


כמה יהודים היו במינכן לפני השואה? כמה יהודים חיים במינכן כיום? אצל כמה מהם אפשר לאכול (בוודאות) אוכל כשר? לתשובות עוד נגיע, אך עוד קודם לכן נבהיר שזה הבסיס הראשוני למלאכה המורכבת הניצבת בפני חברי "כולל תורה מציון" שעושים מלאכת קודש לא קלה בקהילת מינכן.
"תורה מציון" הוא ארגון המתמקד בהפצת יהדות בתפוצות: במינכן ובמוסקבה, בוושינגטון, בדרום אפריקה ובאוסטרליה – כל מקום לפי אופיו ולפי ייחודו, אך מכנה משותף לכולם: חינוך יהודי. בדרך של שיעורים ושל חברותות, של מפגשים ושל "אירועים", הן לימודיים הן "חברתיים". כל האמצעים טובים, ובלבד שהמטרה תושג.
"תורה מציון" פנתה לפני מספר שנים למכללת אורות ישראל, בהיותה המכללה הגדולה והאיכותית במסגרת החמ"ד, וביקשה להסתייע בה ולשתף אתה פעולה. המכללה אכן מסייעת באופנים שונים, כולל גם הצעת אפשרות ללומדי המכללה – נשים וגברים כאחד – לערוך הכשרה במסגרת המכללה לקראת שליחות קצרת-מועד בחו"ל.
לאחרונה ביקשו ראשי "תורה מציון" להציג בפני נשיא המכללה, הרב פרופ' נריה גוטל, את פועלם. הרב גוטל "קפץ" אפוא למינכן לביקור-בזק בן יומיים, דחוסים ואינטנסיביים. ראש הכולל, הרב אליעזר נוי ורעייתו, אירחו אותו בחמימות רבה ולצד יתר חברי הכולל דאגו לחשוף לפניו את פועלם. חלק ניכר מעשייתם מופנה לציבור הסטודנטים. צריך לזכור שאוכלוסיית יהודי מינכן מורכבת כיום ברובה מבני מהגרים ממדינות "חבר העמים" (לשעבר) ומבני ישראלים "יורדים", ולצדם גם סטודנטים מישראל שהגיעו ללמוד באוניברסיטאות המקומיות. אלה וגם אלה רחוקים לרוב מתורה ומצוות. לא קל "להגיע" אליהם; קשה מאוד "להתחבר" אליהם.
הרב גוטל נכח אפוא ב"מסיבת פונדו" שלצד הקולינריה החביבה התמקדה בהלכות ובהליכות ספירת העומר – משחק פדגוגי; הוא ראיין שני סטודנטים (מאורסים!) שהתקרבו ליהדות בזכות "תורה מציון" ופניהם לעלייה ארצה; פגש את מנהל בית הספר היהודי (כיתות א–ד); מורה ליהדות בתיכון הכללי; את שני סגניו של הרב המקומי; את מנהלי "אקדמיית יאנוש קורצ'אק" הנתמכת על ידי הסוכנות היהודית ועוד. אחת מגולות הכותרת הייתה פגישה עם נשיאת הקהילה היהודית, מהנשים המשפיעות ביותר בפוליטיקה הגרמנית בכלל, פגישה שלא הייתה מתוכננת בשל סדר יומה העמוס, ובסופו של דבר התקיימה והייתה לבבית מאוד.
ועתה נשוב לשאלות שלעיל: ובכן, כ-11,000 יהודים גרו במינכן לפני השואה. ממשלת גרמניה עשתה ועושה מאמצים "להחזיר עטרה ליושנה" (?) ו"הצליחה" להגיע לכ-9,000 יהודים הגרים כיום במינכן (לא ניכנס לשאלת "מיהו יהודי" בספירה זו), אולם אם חשקה נפשכם לאכול כשר, בוודאות, הרי שאין יותר מעשרות בודדות של משפחות אצלם תוכלו לסעוד!
זה בתמצית, וממש על רגל אחת, האתגר הניצב לפני השלוחים – "להשיב לב בנים".
לא קל. ללא ספק רק המסירות, האמונה והתקווה, הם המניעים את עשייתם הברוכה של השליחים, גם אם הסבוכה. מכללת אורות ישראל שמחה, כתמיד, לסייע, ובשם ה' נעשה ובע"ה נצליח!

פרסי הצטיינות אקדמית לסטודנטיות

מאת הרב ד"ר משה רחימי,
דיקן הסטודנטים (קמפוס אלקנה) וראש בית הספר לתואר שני

סטודנטיות לתואר ראשון במכללת אורות ישראל כותבות בשנה ב' ללימודיהן סמינריון מחקרי בתחומי היהדות. הן עוברות תהליך שתחילתו לימוד והתנסות בכתיבה אקדמית, וסופו – עבודה סמינריונית מחקרית ראויה ומוקפדת.
המכללה, האמונה על מצוינות אקדמית (בצד, וכמו גם, מצוינות תורנית, חינוכית ופדגוגית), מבקשת לעודד את המחקר במעגלים שונים, אף של הסטודנטיות לתואר ראשון.
כחלק מפעולות המכללה לעידוד קידום הלמידה המחקרית, הוחלט להעניק בכל שנה פרסי הצטיינות לעבודות שהן העידית הנבחרת. העבודות המומלצות על ידי המנחים עוברות שלושה מעגלי שיפוט עד לבחירת שלוש העבודות הנבחרות.
לתהליך זה שתי תוצאות. האחת, דחיפה וקידום הסטודנטיות במחקר ובכתיבה אקדמית, והשנייה, עבודות מחקר ראויות הגורמות לקורא הנאה רבה. אף שכל כותבות העבודות מתאמצות להפיק עבודה מיטבית מתחת ידן שלא לשם פרס, אין ספק שפרסים אלו מעודדים ומגבירים מוטיבציה ומהווים נדבך נוסף בעידוד ובטיוב המחקר האקדמי במכללה.
לוועדות השיפוט הוגשו שתים עשרה עבודות מצטיינות, אשר עברו שני מעגלי שיפוט, ומתוכן נבחרו שלוש הטובות ביותר.
בשנה זו חולקו פרסי ההצטיינות לעבודות הבאות:
מקום ראשון:    אוריה רשף (דהן): ילדים במנזרים בתקופת השואה, בהנחיית הרב ארי שבט;
מקום שני:      עטרה שלומוביץ: זלגו עיניו דמעות – לדמותו של ר' אלעזר בן הורקנוס, בהנחיית הרב ד"ר אוריאל טויטו;
 מקום שלישי:   מזל כהן (אינגדה): הלכות הכשרות בביתא ישראל בהשוואה להלכות הכשרות בשולחן ערוך, בהנחיית הרב ארי שבט.
הנהלת המכללה וסגל המרצים מברכת את כל המועמדות כולן ובעיקר את הזוכות בפרסי ההצטיינות. אנו שמחים וגאים בהישגיהן ומעודדים אותן להמשיך ולצעוד בשבילי הלימוד והמחקר.

כנס עמדו"ת התשיעי, תשע"ה

בחודש אייר התקיים בקמפוס רחובות כנס עמדו"ת התשיעי של המכללה. נושא הכנס המדעי-מחקרי היה "כשיהדות פוגשת מודרנה" – יחסה של יהדות לאתגרי העת החדשה.
את הכנס פתחו בדברי ברכה נשיא המכללה, הרב פרופ' נריה גוטל, ויו"ר המועצה האקדמית, פרופ' ישראל ריץ'.
במושב המליאה שפתח את הכנס שמענו שלוש הרצאות מאלפות: הראשונה, מפי מנחם (מריו) קליין, שופט בית משפט השלום בתל אביב בנושא, "מעולמו ואולמו של השופט הדתי בישראל". בין היתר עסק השופט קליין בשאלת סמכות בתי המשפט – האם אין הם בחינת "ערכאות", ובאפשרויות הפסיקה בבתי המשפט בהתאם למשפט העברי. השופט קליין הציג בכנות ובפתיחות את מורכבות מלאכת השפיטה של שופט דתי המחויב לחוק במדינת ישראל, וזאת הוא עשה במגוון דוגמאות.
ההרצאה השנייה הייתה מפי הרב אריה שטרן, הרב הראשי של העיר ירושלים. בהרצאתו, שנושאה היה "התמודדות ההלכה עם החידושים המודרניים", הוא דן בדוגמאות שונות של ההתפתחות הטכנולוגית והמדעית והיחס ההלכתי אליהן. ככל שהדברים חדשים יותר, רבות יותר הגישות ההלכתיות כלפיהן, כיוון שעניינים אלו לא נידונו בעבר בספרות הפסיקה ויש צורך לדמות מילתא למילתא. נדונו על ידו סוגיות שונות, החל ב"מצות יד – מצות מכונה", כלה בפונדקאות, ועוד שבתווך.
את ההרצאה השלישית נשאה פרופ' שולמית לבנברג, מומחית לביו-הנדסה בטכניון. נושא הרצאתה היה, "הנדסת רקמות ותאי גזע". ההרצאה עסקה בנושא מחקרה שבו התפרסמה כאחת החוקרות המובילות בעולם. האפשרות לפתח תאים שניתן ליצור מהם איברים שונים אשר יושתלו בחולים הזקוקים לאיברים אלו, היא חדשה ומאתגרת. בעקבותיה מתעוררות גם שאלות רבות, הלכתיות ואתיות כאחד. התרשמנו עמוקות מהתפתחות המחקר בתחום זה, כמו גם מאישיותה המיוחדת של החוקרת הציונית-דתית.
לאחר מכן התקיימו שלושה מושבי הרצאות מקבילים שניתנו בהם הרצאות על ידי חוקרים מן המכללה ומחוצה לה, בנושאים שונים ומגוונים הקשורים לנושא הכנס: אישים ושיטות, חברה דתית, אמנות ואתיקה, קהילות ישראל, מדע וטכנולוגיה, חילון וחילונים, חינוך, ועוד.
חתם את הכנס מושב מליאה – פנל בנושא "החמ"ד: השתלבות במודרנה מתוך תורה?", בהנחיית הרבנית ד"ר לאה ויזל. שלושת חברי הפנל, הרב יונה גודמן, הרבנית ענבל מלמד וגב' מירי שליסל, עסקו בשאלות חינוכיות רבות הקשורות למודרנה ותורה, בין היתר: התמודדות מחנכים והורים עם אמצעי התקשורת והתקשוב המודרניים, הזמינים לרוב ככל בני הנוער; העמדת התורה במרכז החיים, גם חיי המעשה; הדרך החינוכית המתאימה להצמחת "בעלי בתים" העוסקים בכל תחומי החיים, המונחים ומודרכים על פי דרכה של תורה, ועוד.
ריכז את הכנס: הרב ד"ר יחיאל לאש.