יום שני, 7 בספטמבר 2015

יפה ושונה תהא השנה

מאת הרבנית ד"ר לאה ויזל, דיקנית סטודנטיות (קמפוס אלקנה) ודיקנית לימודי חוץ
סטודנטים וסטודנטיות יקרים,

ימי אלול מביאים אתם רוח של התחדשות. שנת לימודים חדשה מתחילה  ועִמה שפע של תקוות, החלטות ותפילות ש"יפה ושונה תהא השנה". עוד מראשית שנות בית הספר, בכל תחילת שנה הקלמר מסודר, העפרונות מחודדים, הצבעים בוהקים ואף המחברות מזמינות לכתיבה עליהן; בכל תחילת שנה אנו מחליטים מחדש שהשנה הכול יהיה מאורגן, השיעורים יסוכמו כראוי והמשימות תבוצענה ללא כל דיחוי.

אלא, שלא פעם יש פער בין התכנית ובין הביצוע.

אלול הוא חודש הסוגר את השנה ומזמין לבחינת מעשי העבר. ללא ההכרה בעולם התשובה, ההתבוננות במעשינו בשנה החולפת עלולה לגרום לייאוש. רק התשובה העומדת בבסיס העולם היא ההסבר לשאיפה המתמדת של האדם והעולם להתקדם, והיא המונעת ייאוש. החטא, הכישלון וההחמצה הם חלק בלתי נפרד מחיי האדם, וללא אפשרות התשובה היה האדם אבוד, כלשון הרמב"ם במורה נבוכים:
ומבואר שהתשובה גם כן מזה הכלל [...] מן הדעות אשר לא יסודר מציאות אנשי התורה אלא בהאמין אותם, שאי אפשר לשום אדם שלא יחטא ויפשע , אם שיסכל בדעת שיבחרהו, או מידה והיא בלתי נבחרת באמת, או לתגבורת תאווה או כעס. ולו יאמין האדם שלא יוכל לתקן זה המעוות לעולם, היה מתמיד על טעותו, ואפשר שהיה מוסיף במריו, אחר שלא נשארה לו תחבולה. אך עם אמונת התשובה יתקן וישוב לטוב שבענינים ויותר שלם ממה שהיה קודם שיחטא.
הרמב"ם מונה סוגים שונים של גורמים לחטא ולגבי כולם התקווה נובעת מאמונה באפשרות התיקון. הרב קוק, בהקדמתו לאורות התשובה, כותב בתמצית כי על התשובה "בנויות כל התקוות האישיות והציבוריות".
בימים אלו אנו נדרשים לחשבון נפש הכולל וידוי על חטאי העבר, אולם יש גם מקום להסתכל לאחור בעיניים פקוחות ולהכיר גם בדברים טובים שעברנו ובנקודות שבהן התקדמנו במהלך השנה. הרב קוק זצ"ל, בהתייחסו למושג  "וידוי מעשרות", שבו איש מישראל אומר "עשיתי ככל אשר ציוויתני", מחדש:
נתנה לנו התורה דרך להערה שצריך האדם שישמח גם כן לפעמים בביטוי שפתיים על המעשה הטוב אשר עשה וכפי המדה הראויה לחזק לבבו בעבודה, ולשמח נפשו בפעלי יושר כתורה וכמצוה, ראוי שימצא בנפשו קורת רוח וימלא שמחה ושלווה, ולא יהיה תמיד בעיניו כרשע וכמקצר גם במקום שיצא באמת ידי חובתו. על כן כשם שיש תועלת גדולה לתיקון הנפש בווידוי העוונות, כן יש גם כן תועלת לפרקים קבועים, שאמנם רחוקים הם ואינם תדירים כ"כ כוידוי של החטאים, כדי שלא יזוח עליו לבבו ויהיה נוטה לעצלה ולגאוה ולשריריות לב. אבל לפרקים תמצא תועלת לעבדי ה' ישרי דרך גם כן בוידוי המצות, למען ישמח בהם בלבבו ויחזק ארחות חייו בדרך ה'.
וידוי פירושו להודות על האמת, "להסתכל לאמת בעיניים" מבלי "לעגל פינות". כדי להתקדם, יש להכיר גם בנקודות חיוב שהיו בשנה החולפת וגם במקומות הדורשים תיקון. מכאן אפשר להוסיף ולעלות מעלה מעלה.
בבואכם היום בשערי המכללה, נפתחים בפניכם אין-ספור אפשרויות להתפתחות ולצמיחה אישית, מקצועית ותורנית. לצד מגוון מסלולים והתמחויות תוכלו למצוא מסגרות שונות של העשרה תורנית הפועלים במכללה, לרבות מכון "פנימה", בית מדרש "ושננתם לבנותיך", המכון הגבוה ללימודי מנהיגות חינוכית ואמונה בימינו, ועוד מגוון פעילויות בתחום החינוך התורני-אמוני.

אני מאחלת לכל אחד ואחת מכם שנה טובה, שנה של התפתחות מתמדת ללא עמידה במקום, כתיבה וחתימה טובה לאלתר, לכם ולכל בני ביתכם.

יום רביעי, 2 בספטמבר 2015

סטודנטיות ההתמחות ללימודי ארץ ישראל השתתפו בחפירות הארכאולוגיות בשילה הקדומה

מאת ד״ר איל דודסון, ראש ההתמחות ללימודי ארץ ישראל

סטודנטיות ההתמחות ללימודי ארץ ישראל השתתפו בחפירות הארכאולוגיות בשילה הקדומה. במיזם המיוחד, שהובילה ד"ר ענת שנקמן, היו הסטודנטיות פעילות בגילוי צפונותיה של עיר המשכן בתקופת המקרא ובראשית ימי הבית השני.
בממצאים שגילו היו שרידי בתים וכלים המלמדים על החיים בתקופות הקדומות, שבהן הידיעות על ההתיישבות במקום מצומצמות מאוד. לפי המקורות הידועים, היישוב בשילה פסק בשלב כלשהו בימי ממלכת ישראל, ואין מקור היסטורי המצביע על חידושו לאחר מכן. ממצאי החפירות מוכיחים כי היישוב במקום התקיים, הן בשלהי תקופת הבית הראשון הן בימי הבית השני. באזור שנחפר בידי הסטודנטיות נמצאו שרידי מבנים וכלים מימי שיבת ציון, ובאזורי חפירה סמוכים התגלו עדויות גם משלהי ימי הבית השני.
הסטודנטיות הבינו את חשיבות המחקר, ושיתפו פעולה במרץ ובמוטיבציה יתרה, על אף החום הכבד ששרר במשך כל ימי העבודה. הסטודנטיות היו שותפות גם לסינון החרסים, לניקויים, ולמיונם לתקופות השונות. כמורות לעתיד, הן הבינו את החשיבות המתודית של החפירה הארכאולוגית ככלי למידה, והביעו את תקוותן שבפעמים הבאות הן ימצאו את כלי המשכן...

בית חנה תשע"ה

"על כל אלה, על כל אלה, שמור נא לי אלי הטוב". המילים מהדהדות במבטא רוסי, אתה מסתובב לשמוע את השירה, ולהפתעתך השרות הן בנות בית חנה מדנייפרופטרובסק, אוקראינה.
25 נשים הגיעו לפני כחודש ללמוד במכללת אורות ישראל באלקנה. הוכנה להן תכנית עשירה ומגוונת, מאתגרת ומעניינת, במטרה להשאיר בזיכרונן חוויה מיוחדת יהודית-ישראלית.
הגיעו סטודנטיות הלומדות הוראה וקבוצה של מורות וגננות המשרתות זה כבר בתפקידי הוראה ברחבי אוקראינה. מטרת בואן הייתה השתלמות בפדגוגיה יהודית והתחדשות בידע חדש ובמתודות חדשות, בעיקר ביהדות ובתנ"ך.
תכנית הלימודים התחילה מדי בוקר בשעה 8.30 בלימוד חסידות ובתפילה. השיעור הראשון התחיל בשעה 9.15. השיעורים היו בתחומי יהדות, תנ"ך, היסטוריה, עברית, והכול בדרך של לימוד חווייתי, יצירה, שירה ישראלית וצפייה במדיה לסוגיה;
שיעורי תנ"ך בספר דברים, בפרשת השבוע, בית מדרש יוצר ומדרשי חז"ל, בדרך מיוחדת דרך האמנויות השונות; סיור וירטואלי בארץ ישראל לקראת יציאה לסיור בחלקי הארץ השונים במעגל האישי והלאומי; לימוד ועשייה במרפ"ד; ספרות דרך תאטרון בובות, מודעות עצמית ושיעורי מתודיקה יהודית.
הנושא השנה היה: מעגלים – מהמעגל האישי למעגל המשפחתי והלאומי.
בין השאר נערך ביקור במערכת החינוך ברבבה כולל סדנה.
את השיעורים העבירו חלק ממרצי המכללה, וחלק מרצים דוברי רוסית ממקומות שונים בארץ.
כן הורכבה תכנית טיולים עשירה ומגוונת ברחבי הארץ, בליווי שירה ישראלית. נערכו סיורים  בירושלים העתיקה, עיר דוד, ירושלים החדשה, מוזיאון ישראל ומוזיאון המדע. בטיילת ארמון הנציב פצחו המשתתפות בשירת התקווה בראותן את הנוף המרהיב. ברקע הסיור במשכנות שאננים הושמע השיר "והוא עלה למרכבה ודיו לסוסים אמר...".
סמוך לתשעה באב הוקדש יום לימודים לתקופת השואה, "לזכור ולא לסלוח", נערך ביקור בבית העדות בניר גלים, מפגש עם אשת עדות, והוקרן סרט על בית הזכוכית. משם נסענו לסיור בנמל אשדוד וראינו מהי בנייה. אותנו לא ישמידו!!! "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ". בערב הוקרן סרט על השואה.
בליל תשעה באב, בחצות, נסענו לכותל לחוות עם כל עם ישראל אמירת קינות ולשיר "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני".
במצדה שמעו הבנות על תקופת המרד הגדול  ומשם - לעין גדי. הבנות צפו בנוף הנגב המיוחד והתרשמו מכפות התמרים שבצד מעיינות מים. טבלנו מעט במימי ים המלח.
בליל ט"ו באב חגגנו וחוללנו עם בנות ישראל בכרמי שילה הקדומה.
לאחר טיול בצפון, במוחרקה, בטיול על הגשרים באזור נשר, בספורט ימי בכינרת, בטיול בטבריה ובצפת, נערכנו לשבת בצפת. חשנו את האווירה המיוחדת של העיר וטיילנו בין בתי הכנסת העתיקים. למחרת יצאנו לבניאס, לחצבני, לשיט בקייקים ולטיול בצפונה של ארץ.
בצד הטיולים היו גם פעילויות רבות: בילוי בלונה פארק, רחצה בים, שחייה בבריכה המקומית, טיול ערב לקניון, לקניות, שיטוט בשוק ראש העין, בשוק מחנה יהודה עוד. בערבים, לאחר לימוד מרוכז מבוקר ועד ערב, השתתפו הבנות בשיעורי ריקודי עם ישראליים, סדנת משחקי חברה, סדנת שוקולד, סדנת הכנת תכשיטים, צפייה בסרטים ועוד.
את התכנית ריכזה מטעם המכללה גב' עליזה ליפסקר.
לקבוצה התלוו מרכזת מטעם בית חנה בדנייפרופטרובסק, גב' מלכי פלדמן, ושתי מדריכות ישראליות.
התכנית נערכה כחודש ובסיומה התקיים טקס חלוקת תעודות בנוכחות נשיא המכללה, הרב פרופסור נריה גוטל, שבמהלך הסמינר העביר שיעור אמונה בצורה מתודית מיוחדת.
במהלך הלימודים התכבדנו בביקורו של הרב סטמבלר, מנהל בית חנה באוקראינה.
אכן היה זה חודש מיוחד!

כחומר ביד היוצר

מאת הרב מתניה ידיד, מרכז תחום החינוך האמוני
מלמד במכון הגבוה לחינוך ואמונה, קמפוס אלקנה


החינוך האמוני מתחיל בקשר היוצר שבין המחנך לתלמיד, באמון הבלתי פוסק של המחנך בו וברצון של התלמיד להעמיק ולשאול. התפילה שאנו נושאים ביום כיפור בפיוט "כחומר ביד היוצר" מתייחסת לקשר בין הבורא ליצוריו, אבל יכול להיות גם מצפן לקשר בין מחנך לתלמידו.
נפש המחנך ממש כנפשו של החניך הרי היא כחומר ביד היוצר, היא מעוצבת על ידי מפגש יום-יומי עם נפש התלמידים, עם שאלותיהם, בקשותיהם, תמיהותיהם וקשייהם. המחנך אינו בא רק להחכים את תלמידיו, אלא בראש ובראשונה להיפגש עמם, להקשיב להם ולהורות אותם לאחר הקשבה זו. באופן מופלא מתואר כך הקשר בין רב לתלמידו במשנה במסכת אבות המציינת שאחד מארבעים ושמונה דברים שהתורה נקנית בהן הוא "המחכים את רבו" שמשמעו, התלמיד הופך את רבו לחכם יותר על יד שיתוף השאלות והתובנות ובירורן יחד עם רבו. התלמיד מקבל תשובות, והרב מחכים על ידי שאלת התלמיד. זהו תהליך למידה אמתי שאינו מטשטש את מקום המחנך והתלמיד, אך הופך אותם למעמיקים ושותפים יחדיו בתהליך הלמידה. במובן זה ה"יוצר" המכוון במילים "כחומר ביד היוצר" הרי הוא האדם עצמו ולא מישהו חיצוני לו. הפתיחות והרצון להיפגש יוצרים את המפגש עם התלמידים למפגש פורה והדדי שבו התלמיד מרגיש חלק אינטגרלי מתהליך הלמידה, שותף לו ומשפיע עליו.
כך אני רואה את תחום החינוך האמוני במכללה, המהווה השלמה והעמקה להכשרה האקדמית והפדוגית המתקיימת במכללה. בתחילת שנת תשע"ו ארכז תחום זה שבראשו עומד הרב יונה גודמן.
החינוך האמוני בא לתאר את מפגש העומק עם תלמידינו, התמודדויות קטנות כגדולות, מתוך חיבור אמוני ונשמתי ומתוך אמון מלא ביכולת של התלמיד להתקדם ולהתגדל. במסגרת זו נפגיש בקורס מרוכז את הסטודנטיות בקמפוס אלקנה עם מחנכות בוגרות של המכללה ונקיים מפגשים ושיח על הקשיים ועל האתגרים העומדים לפני מחנכות כיום (סמארטפון בכיתה, פערים כלכליים, קשר אישי, האם להצטרף לווטסאפ הכיתתי וכדומה). כן נקיים שיעור ולימוד אחת לשבוע שיעסוק בתחום החינוך האמוני; נארגן שבת מרוכזת לכלל הסטודנטיות, שבה נחווה ונעמיק את מושג המחנך והחינוך האמוני; נעסוק בנושא השנתי "בכל דרכיך דעהו – בשבילי הקודש והחול בחינוך ובחיים", העוסק באתגר גדול העומד לפתחנו בין הקִדמה והשפע המוצעים לנו היום ובין חיי קודש. נעסוק בשאלה אם יש סתירה או השלמה בין קִדמה לקדושה במקצועות הלימוד, בתרבות הפנאי ואף בבית המדרש פנימה.
בפתיחת השנה החדשה נאחל ששנה זו תהא שנת עוז וענווה, שנה שנגלה בה את עוז הרוח שבנו, את עומקו וגודלו מחד גיסא, וענווה גדולה כלפי מורי הדרך הגדולים שלנו, מאידך גיסא. נהווה יחדיו בית מדרש יוצר, מרצים כתלמידים, ונחנך דור נאמן ומסור לתורתו, לעמו ולארצו.