יום רביעי, 19 בנובמבר 2014

מנהיג ומנהל – מה ביניהם?

ביום ראשון, ט' במרחשוון (2 בנובמבר 2014) נערך במכללת אורות ישראל, קמפוס אלקנה, ערב השקה לספר "קוביית המנהיגות", שחיברה ד"ר עליה קולא. הספר מקיף מגוון חשיבות על ניהול, תוך דיון במושגים מנהיגות, חזון, אנדרוגוגיה (למידת מבוגרים) וזמן יעיל.
פתח את הערב הרב פרופ' נריה גוטל, נשיא המכללה. הוא עמד בדבריו על חשיבותם של המנהיגים בישראל לדורותיהם. כל מנהיג התנהל על פי דרכו והמציאות שבה חי. הדוגמה המתבקשת נזכרת בפרשת השבוע – אברהם אבינו שהתמודד עם אתגרי התקופה ובחר לחנך את האנשים שבמחנהו, איש איש לפי דרכו שלו.
חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, יו"ר ועדת הכספים, הצביע על קשר בין פרשת השבוע ובין אירוע ההשקה. הוא בחר להדגיש את השורש "חנך" המופיע שלוש פעמים בפרשה בהקשרים שונים, ואלה השיקו למחברת הספר כאשת חינוך.
הרב ד"ר עמית קולא, רב הקיבוץ עלומים שבנגב, בנה בכורה של כותבת הספר, העמיד במרכז דבריו את דמות המנהיג הרצויה. תיאורו של הרב עמית הבהיר כי המנהיגות הרצויה היא מנהיגות מצמיחה, בונה, מפורשת ולעתים סמויה, המסוגלת לצאת מן ה"קובייה" ולהתנהל בעולם שלא הכול בו מתוכנן. הוא ערך אנלוגיה מעולם אדריכלות הגנים. הגן הצרפתי המרהיב ביופיו, מסודר ומשורטט באופן סימטרי וגלוי, לעומת הגן האנגלי ה"פרוע" משהו, שעין הצופה אינה שבעה מראות. הרצון להקיף את המראה, להבחין בפרטים, להגיע לנסתר, יוצרים מפגש מרתק. כך גם בחינוך.
פרופ' יזהר אופלטקה, מומחה לניהול ומרצה באוניברסיטת תל אביב, ערך השוואה מרתקת בין מנהיגות בעבר, בהווה ובעתיד. את העבר ייצג סבו של פרופ' אופלטקה, המחנך יהודה חיים ענתבי, שהחל את דרכו החינוכית בצפת. אז והיום – אותם נושאים ואותן בעיות, סדנא דארעא חד היא.
ד"ר רבקה גלובמן, לשעבר ראשת החוג להכשרת מורים וללימודי תואר שני בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת בר-אילן, וחברתה של ד"ר עליה קולא, סיפרה על קשריה האישיים ובעיקר המקצועיים בכתיבה משותפת של ספרים.
מחברת הספר, ד"ר עליה קולא, מרצה בכירה וותיקה במכללה וממייסדי ההתמחות לניהול וארגון מערכות חינוך, סיימה את מסכת הדוברים והתייחסה בקצרה לספר. הספר "קוביית המנהיגות" נוגע בהיבטים תאורטיים ויישומיים של המינהל בבית הספר. הוא מיועד למנהלים בפועל, לאלה המתעתדים להיות מנהלים ולכל העוסקים בפיתוח ובשיפור החינוך, בארגונים חינוכיים ובמערכות חינוך. כן ציינה המחברת כי קיים בספר דיאלוג עשיר בין מקורות יהודיים: התנ"ך, המשנה, הגמרא וספרות חז"ל ובין התאוריות והמחקרים העכשוויים. גישה זו מבנה את הידע האקדמי החדש על רקע האוצר של העולם היהודי.
הערב המיוחד נפתח בכיבוד עשיר וטעים. אווירה מיוחדת הוסיפה ד"ר הודיה הופמן, פסיכולוגית ארגונית ומרצה למינהל החינוך במכללת אורות ישראל, אשר הנחתה בחן רב את הטקס. גב' אפרת מאור ליוותה את הערב בקטעי נגינה.

יום רביעי, 12 בנובמבר 2014

מה הקשר בין עמותת גיל הזהב באלקנה ומכללת אורות ישראל?

מאת גב' צביה מינצר,
יו"ר עמותת גיל הזהב באלקנה, מועדון 50 פלוס, מערך התנדבות יישובי


שלום לכם,
שמי צביה מינצר ואני מכהנת כיו"ר עמותת גיל הזהב באלקנה מראשית הקמתה.
מספרם, הגדל מדי שנה, של התושבים הוותיקים באלקנה עורר בנו לפני כחמש שנים את הצורך לדאוג לעצמנו, הוותיקים, להקמת מערכת שירותים ביישוב שתשרת אותנו לעת זקנה. לשם כך הוקמה העמותה. הוטל עלינו לדאוג ולמלא את זמנם הפנוי של התושבים הוותיקים ביישוב בתוכן תרבותי וערכי ולשפר את איכות חייהם במגמה להפוך את אלקנה למקום שטוב לחיות בו גם לעת זקנה.
תשאלו בוודאי, מה לעמותת גיל הזהב באלקנה ולמועדון 50 פלוס של ותיקי אלקנה בני ה-65 פלוס ולמכללת אורות ישראל המכשירה דור של מורים ומחנכים צעירים במקצועות השונים???
התשובה היא:
א.  ההערכה הרבה והקשר החם של התושבים הוותיקים ביישוב עם המכללה האקדמית היושבת בקרבנו שנים רבות. מכללת אורות ישראל מהווה מרכז השפעה חיובי על היישוב ועל תושביו הוותיקים והצעירים כאחד;
ב. הרצון המשותף של כולנו להמשיך לשמור על קשר חם עם המכללה, לחבור ולהתחבר אליה בחיבור מעשיר של נתינה וקבלה ולהמשיך להתפתח יחד זה בצד זה.
לתושבי אלקנה הוותיקים קיימת קרבה רגשית עמוקה למכללה. הם מלווים ומכירים אותה מראשית הקמתה וביסוסה על ידי מנהלה הראשון ותושב ותיק ביישוב, חברנו הרב ד"ר יהודה פליקס, ואת המשך פיתוחה ובניינה הרוחני והפיזי של המכללה על ידי הרב פרופ' נריה גוטל.
המכללה שימשה ומשמשת מקור תעסוקה ופרנסה לרבים מחברינו באלקנה. רבים מהתושבים הוותיקים עבדו בה במשרות שונות ויש מהם שעדיין עובדים בה לפרנסתם.
קיימת קרבה רוחנית, תכנים וערכים משותפים בין היישוב ותושביו למכללה, לצוות הניהול ולמרצים, והערכה רבה לרמת ההכשרה האקדמית הגבוהה בה. רבים מאתנו, הוותיקים, רואים בה בית. יש מוותיקי אלקנה שלמדו בה הוראה, שלימדו והשתלמו בה, וכיום כבר שולחים את דור הנכדים ללמוד במסגרת המוסד.
היישוב אלקנה משמש בית חם לתלמידות המכללה המתגוררות בו בתקופת לימודיהן. לעתים הן נקשרות לבן זוג מבני אלקנה, בונות בה את ביתן הקבוע ומצטרפות לצוותי ההוראה במוסדות החינוך השונים ביישוב.
מתוך אותה תחושת קרבה לא היססנו בתחילת הקמת המועדון החברתי, משהתחלנו לעבוד ללא מקום קבוע לפעול בו וללא משאבים טכנולוגיים, לפנות למכללה בבקשה לתמוך בנו לשתף פעולה ולעזור במידת האפשר. ואכן, לשמחתנו נענינו ברצון ובמאור פנים.
לאורך ארבע וחצי שנות פעילות המועדון באלקנה מיטב ממרצי המכללה הגיעו להרצות במועדון 50 פלוס; החלה עבודה בין-דורית עם תלמידות המכללה; נוצר קשר הדוק עם המחלקה לתקשורת במכללה בתכנית "עושים רדיו", רואיינו בה ותיקי היישוב וסיפרו את סיפור חייהם; שיעור הדף היומי מועבר לתושבי היישוב באמצעות תחנת הרדיו המקומית; סטודנטיות לתקשורת במסגרת ההתמחות הרצו על תקשורת במועדון; התחברנו לעולם הדיגיטלי וקיבלנו כלים לחיבור לדור הצעיר בקורסים למחשבים שהתנהלו על ידי צוות ההוראה ותלמידות המכללה במעבדות המחשבים של המכללה. אנו אסירי תודה על האירוח באודיטוריום המכללה באירועים חווייתיים ומשמחים המתקיימים בו לרווחת החברים הוותיקים באלקנה.
יש תכניות חדשות ותקוות גדולות להרחבת שיתוף פעולה עם המכללה להקמת מרכז השכלה אזורי לוותיקי השומרון במכללה, לרווחת תושבי אלקנה ויישובי השומרון, מיזם שיחזק את הקשר של המכללה עם הוותיקים באזור ויחזק את מעמדה האזורי והארצי. אלה קיבלו כבר אישור עקרוני מהנהלת המכללה, אך טרם יצאו לפועל בגלל הצורך שלנו לבסס תחילה את המסגרת הקיימת של הפעילות למבוגרים באלקנה ולחזקה כלכלית ותרבותית, כדי שתהווה בעתיד בסיס טוב לתכנית שתתוכנן.
אני מודה להנהלת המכללה ולעומד בראשה, הרב פרופ' נריה גוטל, על העזרה ועל שיתוף הפעולה ומקווה שהקשר יעמיק ויתבסס.


יום היערכות למרצים תשע"ה

מאת הרב ד"ר יחיאל לאש,
דיקן לימודים קמפוס רחובות


מדי שנה מתקיים יום היערכות לכלל מרצי המכללה, לקראת שנת הלימודים החדשה. יום ההיערכות כולל ביקור בפרויקט חינוכי באחד מיישובי הארץ והיכרות עם יוזמיו, לצד שיעור של נשיא המכללה העוסק בנושא השנתי, וכן עדכונים בנושאים שונים, לימודיים ומנהלתיים.
ביום שני, ה' בתשרי תשע"ה, התכנסו מרצי המכללה והנהלתה בקמפוס רחובות ליום היערכות לקראת שנת הלימודים הבאה עלינו לטובה.
בחלקו הראשון של היום נשאו דברי ברכה הרב חיים סבן, המשנה לנשיא המכללה, ופרופ' ישראל ריץ', יו"ר המועצה האקדמית של המכללה ולאחר מכן שמעו המרצים שיעור מקיף בנושא שנת השמיטה מפי הרב פרופ' נריה גוטל, נשיא המכללה. בהמשך, סקר הרב גוטל את התפתחות המכללה ואת הגידול המשמעותי והמבורך במספרי הלומדים בשנת הלימודים תשע"ה.
חלקו השני של יום ההיערכות התמקד בפעילות "גרעין המורים התורני" בשכונת אושיות שברחובות. הגרעין הוקם לפני למעלה מעשר שנים ביזמת המכללה כדי להעצים את פעלם החינוכי והתורני של התלמידים והבוגרים, ולאור צורכי מערכות החינוך והרווחה. הכוונה הייתה שהאברכים הנשואים יתגוררו בשכונה ויתערו בקרב תושביה. כך הם יוכלו גם להמשיך את לימודיהם במכללה וב"כולל" שהוקם בישיבת ההסדר אורות יעקב. שכונת אושיות נבחרה לפרויקט עקב היותה שכונה במצוקה קשה, תרבותית, חינוכית ופיזית, בעלת אחוזי פשיעה גבוהים.
המרצים יצאו לביקור ולסיור בשכונה. הם שמעו סקירות מאלפות מפי חברי הגרעין על הפעילות בשני מוקדים: חינוכי ותורני. לאחר מכן התקיים במכללה רב-שיח בנושא "התפתחות הגרעין והפעילות בו". בין המשתתפים היו: הרב חיים פוגל, הרב חנוך הרבסט ואישים נוספים הקשורים לפעילות הגרעין, חלקם תושבי שכונת אושיות. הודגש השינוי הגדול שהתחולל בשכונה בזכות פעילות חברי הגרעין בתחומים שונים.
תודתנו והוקרתנו למארגני יום ההיערכות, מהמכללה ומגרעין המורים, הן על הצד התוכני הן על הצד הגשמי.


"זכר לעולם בריתו", אסופת מאמריו וכתביו של פרופ' אלעזר טויטו זצ"ל

מאת הרב ד"ר אוריאל טויטו
ראש תכנית מצוינות


אסופת מאמריו וכתביו של פרופ' אלעזר טויטו, "זכר לעולם בריתו" (בשני כרכים), יצאה לאור בהוצאת מכללת אורות ישראל. באסופה זו מכונסים מאמרים בעברית ובלועזית, שעניינם פרשנות המקרא וחקר הפרשנות, למן פרשני ימי הביניים ועד לאחרונים. מקום מיוחד בספר מוקדש למחקריו על רש"י ופירושו לתורה. אל אלה נוספו מאמרים בנושאי חינוך, דברים לפרשות השבוע וכן הרצאות ששכתב ודברים שפרסם בבמות שונות. רובם ראו אור בעבר ומיעוטם רואים אור בקובץ זה לראשונה.
 פרופ' אלעזר טויטו נולד בכ"ח בטבת תרפ"ט (1928) באלג'יריה. בנעוריו למד בתיכון הממשלתי הצרפתי ובמקביל למד בישיבת עץ חיים, שבראשה עמד רבי יוסף ג'נאסיה זצ"ל. במלחמת העולם השנייה סולקו היהודים מבית הספר הצרפתי. עזיבתו, גם אם מאונס, את בית הספר הצרפתי הביאה לשקיעתו בלימוד תורה בהדרכת רבי יוסף ג'אנסיה. נוסף על לימודיו הוא התלווה אל רבו לישיבות בית הדין ועקב אחר פעילותו הרבנית. בכך שילב לימוד תורה עם שימושה. ברבי יוסף ג'נאסיה ראה את רבו המובהק. בקיץ תש"ז עלה לארץ ישראל בספינת המעפילים "שיבת ציון". הספינה נתפסה בידי הבריטים וכל נוסעיה הועברו למחנות המעצר בקפריסין. באדר תש"ח הצליח לחמוק ממחנה המעצר, הגיע ארצה והצטרף לפלוגה הדתית של הפלמ"ח. הוא השתתף בכל מלחמות ישראל, ממלחמת השחרור ועד למלחמת שלום הגליל. לאחר מלחמת השחרור עסק בהוראה, תחילה בבית ספר יסודי ובחטיבת ביניים ולאחר מכן עבר למוסד להכשרת מורים בגבעת ושינגטון. את לימודיו האקדמיים, לתארים הראשון והשני, למד באוניברסיטת בר-אילן, ואת הדוקטורט כתב במסגרת החוג לתנ"ך באוניברסיטה העברית, בהנחייתו של פרופ' עזרא ציון מלמד. החל משנת 1975 ועד פרישתו לגמלאות לימד באוניברסיטת בר-אילן. כן לימד כמרצה אורח בישיבה-אוניברסיטה בניו-יורק ובסורבון בפריז. בשנים האחרונות לימד גם במכללת אורות ישראל באלקנה ושימש בה בד בבד כראש המועצה האקדמית.
עיסוקו המדעי המרכזי היה בפרשנות המקרא. הוא עסק רבות בתורתם של חכמי צרפת בימי הביניים. את עבודת הדוקטורט שלו הקדיש לחקר פרשנותו של רבי חיים בן עטר לתורה "אור החיים". מחקריו נגעו גם בפרשנותם של חכמים נוספים דוגמת הרמב"ן, המלבי"ם ועוד. את מחקריו על רבי חיים בן עטר פרסם בספרו "רבי חיים בן עטר ופירושו אור החיים על התורה" (תשמ"ב) ואת מחקריו על הרשב"ם פרסם בספרו "הפשטות המתחדשים בכל יום" (תשס"ג).
מלבד שני ספרים אלה פזורים רבים ממחקריו ודברי תורתו בבמות שונות. את שלא פורסם בספרים שהוציא בחייו כינסנו כאן. הוספנו עליהם שיעורים ודרשות שהעלה על הכתב וכן מאמרים שכתב וטרם ראו אור.
את עיסוקו הרב במחקר ופריצת הדרך המדעית שהוביל בחקר הפרשנות[1] ליווה כל העת בעבודתו החינוכית. הוא הקדיש עצמו לחינוך וראה בחינוך את המשימה החשובה של דורנו. נוסף על ההוראה ועל פעילותו החינוכית במוסדות שבהם לימד, הוא הִרבה להעביר שיעורים בקהילתו, בבית הכנסת שבו התפלל ובחוגים והרצאות במקומות שונים, אך פעילותו לא הצטמצמה להעברת שיעורים והרצאות. הוא היה דמות חינוכית בכל הליכותיו והיטיב לקשור קשרים עם הנוער שסביבו כמו גם עם מבוגרים שראו בו כתובת לשאלות ולהתייעצות. מקום מיוחד בהגותו החינוכית, וממילא גם בפעילותו החינוכית, הקדיש לשאלת חינוכם של בני השכבות החלשות. הוא קרא לשילובם במערכת החינוך הרגילה, כפר בהגדרתם כ"טעוני טיפוח" והתנגד להפרדה של מערכות החינוך בשל פערים ברמה לימודית או דתית. בדרך חינוכו עסק בגיבוש זהותו של התלמיד מתוך הרקע שממנו צמח ובהתאמה לכישוריו האישיים. אוסף מאמרים שחיבר על נושאי חינוך ומכתב בנושא אינטגרציה בחינוך שמצאנו על מחשבו, צירפנו אל האסופה שלפנינו.
אסופת המאמרים רואה אור בהוצאת מכללת אורות ישראל. תודתנו נתונה לרב פרופ' נריה גוטל, נשיא המכללה, על עידודו להוצאת הספר ועל עצתו ועזרתו במהלך עריכת הספר והבאתו לדפוס. 

--------------------------------------------------------------------------------
[1]      תקציר של דרכו במחקר ראה: עיוני מקרא ופרשנות, ח, מנחת ידידות והוקרה לאלעזר טויטו, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן ומכללת אורות ישראל, ישראל תשס"ח, עמ' 11–14.








ביקור הרב הראשי במכללה

בשבוע האחרון שלפני ראש השנה התכבדה מכללת אורות ישראל בביקורו של הרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו שליט"א. את פני הרב קיבל נשיא המכללה הרב פרופ' נריה גוטל ואתו דיקנית הסטודנטיות ולימודי החוץ הרבנית ד"ר לאה ויזל. מאות הסטודנטיות קידמו את הרב באודיטוריום שהיה מלא מפה לפה. המפגש כלל שני חלקים: ענייני דיומא ושאלות ותשובות.

"רחמנא ליבא בעי"

בחלקו הראשון של המיפגש עמד הרב על עומק עניינה של תפילה. העובדה שנהגו לקרות ביום הראשון של ראש השנה דווקא את פרשת שילוחו של ישמעאל, אומרת דרשני!  קריאת היום השני מובנת – עקידת יצחק, אך מה כה חשוב ב"פרשת ישמעאל"!  זאת ועוד, לכאורה עולים ממנה שני מסרים סותרים: מחד גיסא: "המתפלל על חבירו נענה תחילה", כשרה אשת אברהם שנענתה עם תפילת אברהם על אנשי גרר. מאידך גיסא, עולה דווקא עדיפות לתפילת החולה על עצמו, כפי שבא לידי ביטוי בתפילת ישמעאל שנענית: "וישמע אלוקים את קול הנער". [אגב, דוגמה נוספת לדבר: תפילת חזקיהו על עצמו אחר "הבשורה" הקשה שהטיח בו ישעיהו: "צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה", ואחר תפילת חזקיה על עצמו נוספו לו 15 שנים]. ובכן, דבר הוא, מה עדיף – החולה על עצמו או דווקא זולתו עבורו !

אין זה – הסביר הרב – אלא שהדבר אינו חד-מימדי וחד-משמעי. יש אדם ויש אדם, יש תפילה ויש תפילה, יש מצב ויש מצב.  יש אדם שההתעוררות העיקרית שלו היא דווקא בתפילתו על עצמו, ויש שדווקא להיפך – אדם שאצלו עיקר ההתעוררות היא דווקא עבור זולתו. אלה ואלה מכנה משותף להם: הלב. ליבו של אדם, ליבו של המתפלל, זה עיקר עניינה של תפילה. מי שמתפלל מעומק הלב – בע"ה נענה, ולא משנה כיצד התעורר.

עם זאת, תנאי בדבר, שהוא "קורא" לה' "באמת"! הגר"א דייק שבמזמור "תהלה לדוד" אותו אנחנו אומרים שלוש פעמים בכל יום, כל הפסוקים מכילים שתי צלעות שביניהן וי"ו החיבור, להוציא שני פסוקים, שאחד מהם הוא: "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת"; "לכל" ולא "ולכל אשר יקראוהו...". אין זה אלא שכאן שתי הצלעות מחוברות, מאוחדות ואף מותנות זו בזו. אין ה' עונה לכל קוראיו אלא אם כן הם אכן קוראים לו "באמת". סיכם אם כן הרב שזה אחד ממוקד ענייני הימים הנוראים: תפילה, ולכך צריך להיערך כדבעי.

מאתגרי השמיטה – "סקופ" הגינון !

הרב נענה לבקשת נשיא המכללה, הרב פרופ' נריה גוטל, והסכים להשיב על מיקבץ שאלות שהיפנו אליו הסטודנטיות. מטבע הדברים – שבוע לפני שמיטה, ולאור היות הנושא מועצם ביותר במכללה – נסבה אחת השאלות על השמיטה: מה היא מדיניות הרבנות הראשית ומה יחסה למכלול החלופות שלפתחנו. הרב נענה לאתגר וביאר באופן ממצה את הסוגיות שלפניהן ניצבה, ועדיין ניצבת, הרבנות הראשית. הרב פתח בתיאור מיגוון החלופות: היתר מכירה, אוצר בית דין, מצע מנותק וחממות, איסום ששית, וכן יבולי נכרים מהארץ ומחו"ל. מגמת הרבנות הראשית היא לספק לכל גוון באוכלוסיה את שמתאים להשקפת עולמו, ובלבד שהדבר ייעשה כנדרש בהלכה.

היתר המכירה – למשל – הוא הכרח שחייבים להמשיכו גם כעת. בכל הכבוד לנמנעים מכל מלאכה בקרקע, כמו גם הכבוד שמגיע לחקלאים שנשמעים להנחיות בית הדין – "אוצר בית דין" -  עדיין אין להתעלם מהעובדה שרוב אוכלוסיית עובדי האדמה, כמו גם רוב אוכלוסיית האזרחים-הצרכנים, הם בעלי "כיפה שקופה". מנקודת מבט של מדינה, המכירה היא הכרח לשנה זו ומכל שכן לשנים שאחריה: תפיסת שטחים היום; תפיסת שווקי ייצוא לשנה זו ואלה שאחריה; ואף מקור פרנסה. אסור לנו לעשות חקלאים אלה עבריינים; המדינה זקוקה גם ליבולים אלה. ואחר שגדולי עולם במהלך כל הדורות צידדו ותמכו בהיתר המכירה – גם אם לא כולם – אזיי ברור שתקפותו אינה בת-עוררין. 

בחידוד מסויים – אך אמיתי לגמרי – אמר הרב: אהבת חינם וגם שנאת חינם הן מצוה ועבירה דאורייתא, בעוד ששמיטה בזמן הזה אינה אלא מדרבנן... נוח לנו לבקר את זולתנו, להצביע על קלקוליה ופגמיה של שיטתו, ובמקביל איננו נוטים לעשות זאת כלפי עצמנו. טוב יעשה כל אדם וכל חוג אם יתרכז במשנתו-שלו ובשיטתו-הוא, יבסס אותה כדבעי ויהלך לפיה, תוך שהוא מותיר מרחב לשיטת זולתו, שגם לה בסיס הלכתי.

אגב כך, חשף הרב "סקופ" מרתק בנוגע לשנת השמיטה הנוכחית. מן המפורסמות שגם כאשר מבוצע "היתר מכירה", בכל זאת אין מסתמכים עליו בכל שנוגע לגינות נוי וכדו'. מאחר וכאן כבר לא מדובר בכורח, לכן בכל הנוגע לגינות – פרטיות וציבוריות כאחד – ההכרעה היא שיש לשמור שמיטה כהלכתה – טיפול משמר ותו לא. כך היה וכך הווה, לכולי עלמא, גם למצדדים ב'היתר המכירה'. ובכן, מתברר שבתשע"ה, לראשונה מאז ייסודו של 'היתר המכירה', ובאופן חריג מאוד וחד-פעמי, ניתן היתר לגינון מסויים בשמיטה !

במה דברים אמורים? ובכן, לעיר הבה"דים שנבנית בנגב אמורים לעבור בסיסים צה"ליים רבים. מדובר במפעל לאומי ממדרגה ראשונה, מפעל שעלותו גבוהה ביותר. עתה מתברר שכחלק מהמכרז, הקבלן שזכה בו נדרש – בין השאר – גם לגינון, ובהיקף גדול מאוד. בהתקרב שנת השמיטה ואיסור עשיית מלאכה בקרקע, אמר הקבלן: "אין בעיה. אני מוכן לעצור את עבודות הגינון ולא לבצעם, אך אתם מחוייבים כלפיי. הפרתם חוזה – שלמו טבין ותקילין". למען הסר ספק: מדובר במיליונים רבים, סכומים שיילכו לריק, במקום להיות מושקעים בצרכי בטחון מובהקים.

הרב לאו סיפר כי הסוגיה התגלגלה לפיתחה של 'ועדת השמיטה' של הרבנות הראשית, והוועדה נחלקה בדעותיה: שלשוה חברים בוועדה – הרב יעקב אריאל, הרב אברהם יוסף והרב דוד לאו עצמו. הרב אריאל התנגד, ואולם שני החברים האחרים צידדו להתיר, מה גם שהאיזור המדובר הוא בגדר "כיבוש עולי מצרים" ולא "כיבוש עולי בבל", ולכן הדבר קל יותר. כאמור, הכרעה חריגה וחד-פעמית זו, ממש 'הוראת שעה', היא חידוש של ממש, וזו לו חשיפה ראשונה.

הרב עוד נשאל שאלות נוספות, לא מעט מהן בענייני כשרות: מה בין בד"צים שונים להכשרי הרבנות הראשית; מה דין אבקת חלב נכרי; מה יעשה מי שמתארח אצל הוריו שמקילים בכשרות כזו ואחרת ועוד. כן נשאל הרב על יציאה מחו"ל בכלל ועל נסיעה ל'אומן' בפרט ועוד ועוד. בקיצור, היה זה ביקור חשוב, מרתק, ובזמן הנכון.

עם יציאתו מהמכללה הביע הרב קורת רוח מרובה מהאירוע ומאיכות הסטודנטיות, ומראש הביע הסכמה, בחפץ לב, להגיע שוב.