יום חמישי, 29 במרץ 2012

הסיור שנתי תשע"ב – ישיבת אורות יעקב, רחובות

אילון פרג,
שיעור ה, קמפוס רחובות

כמיטב המסורת, את אירועי חודש אדר המלאים שמחה והתרוממות הרוח – שבת זכור, מסיבת פורים, סעודת פורים וכו' – חתמנו בשלושה ימים מלאי תוכן, מאמץ, הנאה והזדככות הנפש, קצת לפני היציאה לחופשת בין הזמנים.

השכמה מוקדמת, תפילה, ארוחת בוקר והתארגנות זריזה. באיחור קל מצאנו את עצמנו ישובים באוטובוסים בדרך צפונה. שמענו הסברים מעניינים על האזור מפי המדריכים וירדנו למסלול הראשון בטיול – נחל יבנאל. לאחר הליכה נינוחה באדמה יבשה עלינו על האוטובוסים לכיוון מדרשת הגולן – בית הארחה בחספין. קיבלנו חדרים נעימים, אכלנו מיני מטעמים ויצאנו לבריכות החמות בחמת גדר. השתכשכנו להנאתנו במים הרותחים (חום שהיד סולדת בו...) ורשמנו סיום חמים ונעים ליום הראשון בטיול.

את היום השני פתחנו במסלול מאתגר יותר והרבה יותר רטוב. במרכזו של נחל אל-על נכנסנו למים הקפואים תחת המפל המרהיב. יישר כוח לכל בעלי התעוזה שלא חששו מהקור (ואף דאגו שכולם יישארו רטובים...). לאחר המסלול הנהדר והנופים היפהפיים שצילמנו בדרך, חזרנו קצת אחורה, לתקופה הביזנטית. בכפר אום אל-קנטיר (אם הקשתות) שבדרום הגולן נמצא אחד מבתי הכנסת החשובים והמפוארים שהתגלו בארץ. שמענו הסברים מרתקים על בית הכנסת ועל עבודות השחזור והבנייה שלו. את היום השני סיימנו ב"טיש" ישיבתי באכסניה עם דברי תורה, שירים וכיבוד קל.

את היום האחרון התחלנו בתצפית מרהיבה לכנרת במבוא חמה. בהמשך צפינו ב"משולש הגבולות" – תצפית לגבולות סוריה, ירדן וישראל – וקינחנו בתצפית בתל-סאקי, שם שמענו סיפורי גבורה מרתקים ממלחמת יום הכיפורים. בצהרי היום הגיע הרגע המרכזי – טיול אופניים. רכבנו, מיהרנו, עלינו, ירדנו, התאמצנו, החלקנו, נרטבנו, צחקנו ובעיקר נהנינו. חתמנו את הטיול בעין אורחה – מעיין הג'וחדר ועלינו על האוטובוסים לכיוון רחובות. תודה רבה לראש הישיבה, הרב עמי דנינו, ולכל העוסקים במלאכה.


חדשות מאגודת הסטודנטיות

מאת ענת עגם,
אגודת הסטודנטיות, קמפוס אלקנה
בחודש האחרון אנו חשים היטב את גשמי הברכה שהקב"ה מרעיף עלינו. חובתנו להודות ולהלל לה' על כל השפע היורד מהשמים. נודה ונתפלל לקב"ה על כל חסדיו ושנתברך בגשמי ברכה.
בחודש החולף התחלנו בשעה טובה את סמסטר ב' לשנה"ל תשע"ב. את פתיחת הסמסטר, שחל בראשית חודש אדר, חגגנו בקמפוס אלקנה עם בנות המעונות, הרווקות והנשואות גם יחד, בערב קריוקי באודיטוריום המכללה. היה מגבש, שמח וטעים לכולנו.

חוג זומבה שמפעילה האגודה מדי יום א' בערב, חזר לשגרה לאחר חופשת הסמסטר. כולן מוזמנות!
כמו כן התחלנו להפעיל את פרויקט "אורות ירוקים". פרויקט זה שם לו למטרה להעלות את המודעות בנושאי איכות הסביבה, שמירה על הטבע, מחזוּר, חינוך לקיימות ועוד. צוות "אורות ירוקים", הכולל סטודנטיות ממחלקות שונות בקמפוס, הקים בשיתוף פעולה עם צוות המרפ"ד פינה מיוחדת הכוללת מערכי שיעור רלוונטיים ועוד. בואו להתרשם!
בוודאי שמתן לב למודעות הקטנות במקומות אסטרטגיים הקוראות לחסוך במים, בחשמל ובנייר. נמשיך לשמור על עולמנו, כאות תודה לקב"ה על כל הטובות שמוריד אלינו מהשמים.

בחודש האחרון חגגנו במכללה את יום הסטודנט השנתי. השנה נכללה בו הופעה מרשימה מאוד, "מהודו לה' ", הכוללת סיפור אישי שריגש את כולנו ופתח לנו צוהר לעולמות אחרים. במעבר חד, המשכנו להפנינג ענק שכלל דוכני אוכל: פיצות, פוקאצ'ות, ברד, פופקורן, פנקייקס, ודוכני מכירות: דיסקים וספרים, בגדים ותכשיטים, וגם כיפות. התקיימה גם תחרות תחפושות נושאת פרסים יוקרתיים. סיימנו את היום בסדנאות מקצועיות ומיוחדות: סדנת איפור וסדנת העצמה אישית בתנועה.

אין ספק שביום הסטודנט החכמנו, נהנינו והשתעשענו.
גם פרויקט שכינה ביניהם לא שוקט על שמריו. לקראת סוף חודש אדר התקיימה הרצאה מפי מדריכת הכלות הבכירה אילנה רדעי, בנושא "תכונות הגבר ותכונות האישה". נגלה רק בסוד שמתוכננים ימי שיא מיד לאחר הפסח. עדכונים בהמשך אי"ה.

בחודש האחרון גם פייסבוק האגודה צבר תאוצה והתחדש. כל העדכונים, ההטבות, השאלות והתשובות – בפייסבוק. חפשו אותנו, ותתעדכנו בכל החשוב לכן.

אנו מאחלות לכל הסטודנטיות בקמפוס אלקנה המשך סמסטר מוצלח, וחג פסח כשר ושמח.
אגודת הסטודנטיות תשע"ב.








יוזמה של מרצים פורשים בשיתוף עם הנהלת המכללה להקמת תא גמלאים

בד' באדר (27 בפברואר) התקיים ערב הוקרה לגמלאי המכללה, אירוע משותף לגמלאי קמפוס אלקנה וקמפוס רחובות.
הערב היה מוצלח ביותר. היה מרגש לראות פגישות נרגשות בין אנשי הצוות של משפחת אורות ישראל. בערב נשאו ברכות נשיא המכללה – הרב פרופ' נריה גוטל, חברת ועד תא הגמלאים – ד"ר צביה צוקרמן שמעוני, ונציג הגמלאים – הרב ד"ר הושע רבינוביץ. על החלק האמנותי הופקד ג'קי לוי בתכניתו "צחוק עשה לי", ואכן צחוק גדול מאוד עשה לנו ג'קי לוי! בסיום הערב קיבלו הגמלאים שי מהודר ביותר מהנהלת המכללה.
מטרת הקמת התא היא לשתף את הגמלאים, הן מצוות ההוראה הן מהצוות המנהלי, באירועי המכללה, להסתייע בניסיונם ובמיומנויותיהם ולסייע ליוזמותיהם.
הגמלאים בירכו על היוזמה והביעו רצון להמשך פעילויות משותפות.

ערב הוקרה לכבודו של הרב ד"ר יהודה פליקס והשקת הספר מאורות ליהודה

מכללת אורות ישראל החליטה להביע הוקרה מיוחדת לראש המכללה הראשון ומייסדה, הרב ד"ר יהודה פליקס ולהוציא לכבודו ספר מאמרים בנושא הגות וחינוך. הספר "מאורות ליהודה", שנערך על ידי הרב ד"ר משה רחימי, כולל בתוכו מאמרים מפרי עטם של רבנים, מדענים, שותפיו לדרך החינוכית ומרצים מהמכללה, ועוסק במגוון עניינים תורניים וחינוכיים עדכניים.

ביום רביעי, כ"ז באדר תשע"ב, נערך ערב הוקרה לכבודו של הרב פליקס והשקת הספר בקמפוס המכללה באלקנה. הערב נערך במעמד נשיא המכללה, הרב פרופ' נריה גוטל וחברי ההנהלה, הרב יעקב אריאל, רבה של העיר רמת גן ומרצה במכללה, הרב חיים דרוקמן, יו"ר מרכז ישיבות בני עקיבא, מר יגאל כהן-אורגד, נגיד המרכז האוניברסיטאי באריאל, אישי ציבור וחינוך, ובנוכחות קהל רב ובני משפחה.

מנחה הערב, מר ציון ששון, פתח בסקירת פועלו התורני-חינוכי-אקדמי של הרב ד"ר יהודה פליקס ושיבח את המכללה על היוזמה להוקיר מפעל חיים זה. נשיא המכללה, הרב פרופ' גוטל, עמד בברכתו על תרומתו הייחודית של הרב פליקס בבניין המכללה בחומר, בתורה ובאקדמיה, והדגיש את התודה העמוקה שהמכללה רוחשת לפועלו. הרב חיים דרוקמן הדגיש בברכתו את המהפכה שחולל הרב פליקס בהתוויית דרך חינוכית לבנות ברוח הציונות הדתית אשר פירותיה ניכרים היום בכל רחבי הארץ. את בוגרות המכללה ותלמידותיה ייצגה גב' אורלי וייצמן, בוגרת המחזור הראשון. גב' וייצמן שיתפה את הנוכחים בהרגשת החלוציות ובפריצת הדרך שהן חשו בלימודיהן במכללה תחת מנהיגותו של הרב פליקס. את מסכת הברכות סיים הרב צבי אלימלך נויגרשל שיחד עם הרב פליקס היה מראשוני המורים ולימד במכללה במשך כשלושים שנה. הרב נויגרשל דיבר על התכונות הנדרשות ממנהיג ועל הרוח שעליו להשרות על סביבתו. לדבריו, הרב פליקס היה מנהיג מצטיין, הן בתחילת הדרך בייסוד המכללה הן בהמשך – בניהולה, בהצבת המטרות הנעלות, בהתוויית הדרך ובגיבוש הצוות והתלמידות סביב הרעיון הגדול. הרב פליקס ידע להכתיב את הדרך הגדולה ובד בבד לאפשר את הביטוי האישי של כל אחד מהמורים והתלמידות.

נוסף על הברכות, פרופ' יוסף ישורון, רקטור המכללה לשעבר, ריתק את הנוכחים בהרצאה אקדמית בנושא: בזכות המחלוקת-מחלוקות מדעיות והשלכותיהן.
בסוף הערב הוענק לרב פליקס הספר מאורות ליהודה בכריכת עור מהודרת. המכללה הוקירה גם את פועלה של הרבנית דבורה פליקס, הן כמורה במכללה הן כעזר כנגדו של הרב אשר לא מעט בזכותה התפנה הרב פליקס לפועלו החינוכי הציבורי.
את הערב הנעימו זוג נגנים בקטעי נגינה בנבל ובכינור.

ארבעה בנים – אבולוציה רוחנית

מאת הרב ד"ר אמיר משיח
ראש ההתמחות למחשבת ישראל, רב בית הכנסת לצעירים כפר גנים ג, פתח תקווה

"כנגד ארבעה בנים דברה התורה: אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול". יש מקום לומר כי ארבעת הבנים היא האבולוציה הרוחנית שעל כל אחד מהמאמינים לעבור. דרך זו עוברת החל מהחכם, דרך הרשע, דרך התם וכלה בשאינו יודע לשאול. זה האחרון, הוא הגיבור שלי.

החכם הוא הילד החכם שכל מה שמלמדים אותו הוא יודע. הוא שואל שאלות ללא ביקורת, רק לברר לעצמו את שכולם עושים ודורשים גם ממנו להיות חלק מהמסורה. הוא שואל לפרטים, אבל הכול בתמימות נטולת ביקורתיות. לכן גם משיבים לו רק בענייני הלכה: "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן".

הרשע הוא שלב ההתפתחות הבא. הוא כבר שואל שאלות שאסור לשאול; הוא כבר ביקורתי עד התרסה: "מה העבודה הזאת לכם?" אמנם יש כאלה שלא הגיעו לשם, הם מדחיקים את השאלות מפחד החברה שמא יוכרזו ככופרים, אבל אדם שלא שואל הוא לא מאמין כי אם פתי, פתי שמאמין לכל דבר. הפילוסוף הסקוטי דיויד יום כתב: "לגבי אדם מלומד, להיות ספקן פילוסופי, משמעו הצעד הראשון והחיוני ביותר אל המאמין השלם. זו הדעה שאני ממליץ עליה ברצון" (דיאלוגים על הדת הטבעית, עמ' 172–173). הרשע קיבל את ההמלצה, הוא שואל שאלות כדי לברר את האמונה.

אמנם התגובה כלפיו קשה: "הקהה את שניו [...] אילו היה שם לא היה נגאל". מחד גיסא, התגובה הנכונה נגד פרובוקטור היא ההתעלמות ממנו, אך מאידך גיסא, יש כאן אקט פדגוגי, לא כלפי ה"רשע" כי אם כלפי המסובים האחרים. הדיון עם הרשע צריך להיות בארבע עיניים, אשר שאר המסובים לא צריכים להיחשף אליו, בוודאי לא ילדים קטנים או אף מבוגרים שטרם הגיעו לשלב האבולוציוני האמוני של שאילת שאלות. אך יש לקוות כי לאחר הסדר יהיה עם הרשע דיון סוער ומַחכים.

התם הוא השלב הבא. אנו נוהגים לראות בתם נער מנותק, שלא לומר מעט טיפש. ברם יעקב אבינו נקרא "איש תם", האם מישהו חושב שתואר זה הוא לגנאי? התם הוא השלם. הוא שואל שאלות, אבל מתוך רצון לדעת, בתוספת ביקורתיות מבורכת: "מה זאת?" זהו התם שהגיע כבר לבירור האמוני, אך רוצה לדעת מה צריך לעשות להלכה ולמעשה. לא סתם שאלה תמימה "מה זאת?" עם פרצוף המום, אלא בלשון תקיפה. הוא השלם הדתי שהגיע רחוק.

אך העליון מכולם הוא שאינו יודע לשאול. הוא הגיע לשלב ההתפתחות הדתי-אמוני הנשגב מכל. הוא כבר לא שואל, הוא הגיע לשלב השתיקה. אביא שיטה אחת לבאר את דרכו:
על פי המהר"ל, יש שלושה עולמות: עולם המחשבה, עולם הדיבור ועולם המעשה. השתיקה שייכת לעולם המחשבה ולכן השותק חכם. המדבר שייך לעולם הדיבור ולכן נחשב פחות חכם. יותר מכך, המדבר מראה כי הוא מחובר לעולם החומר והגשם, ואילו השותק מראה כי הוא רוחני יותר, נבדל לגמרי מהחומריות:

"חושך אמריו יודע דעת [...] כי מי שהוא מונע הדבור שלו מורה שהוא יודע דעת ולכן מונע הדבור [...] כי כאשר מרבה דברים העיקר אצלו נפש המדברת אשר נפש המדברת יש לו חבור וצירוף אל החומר ואינו נבדל לגמרי [...] אבל כאשר מונע הדבור שאז מורה כי השכל שלו אינו מוטבע בחומר רק נבדל ממנו, ולפיכך אינו מדבר הרבה כי השכל הנבדל אצלו עיקר" (נתיבות עולם, נתיב השתיקה).

אם כך, מדוע יש לפנות לשאינו יודע לשאול, שהגיע לרמה דתית-תודעתית כה גבוהה: "את פתח לו. שנאמר, והגדת לבנך"? מדוע להפריע את שתיקתו העליונה ולהורידו לעולם של שאלות ודיבורים?

נראה כי הפנייה היא לא מבעל ההגדה לאב שיפתח את פי בנו ה"אינו יודע לשאול", אלא פנייה של אבי ה"אינו יודע לשאול" אל ה"אינו יודע לשאול" עצמו, שידבר אל בנו שלו. כרוצה לומר, אדם כזה שהגיע לשתיקה אינו יכול להעביר את המסורת הלאה לדורות הבאים. לכן "והגדת לבנך": חובת ה"אינו יודע לשאול" להעביר את המסורה לבנו שלו.
נסכם: ארבעת הבנים הם תהליך אבולוציוני דתי-אמוני שעל כל מאמין לעבור בחייו הרוחניים. מהחכם, עובר לרשע, דרך התם ומסיים ב"אינו יודע לשאול". שהוא, האחרון, הגיבור שלי.

יום חמישי, 22 במרץ 2012

שירת הנשים: דבר תורה לפרשת ויקרא תשע"ב מאת הרבנית נעמי שחור

מאמרה של הרבנית נעמי שחור, מרכזת ההתמחות לתנ"ך, שהופיע בעלון "גילוי דעת", פרשת ויקרא תשע"ב
(לחצו על המאמר לקרוא בגודל מלא. )