יום רביעי, 28 באוקטובר 2009

נקודה למחשבה מהמרפ"ד- שיווק הרעיון הציוני דתי

מאת: טלי פרידמן
מנהלת המרפ"ד

במעגלי העם – שיווק הרעיון הציוני דתי
האם שיווק הוא תחום שנועד להישאר בין דוכני השוק או שמא הוא בר אחיזה בתחום החינוך בכלל ובתחום הציוני דתי בפרט? האם ניתן להשתמש בכלים של הדור להפצת תורה מציון?
למאמר המלא לחצי כאן

במעגלי העם – שיווק הרעיון הציוני דתי
תורה מציון הוא ארגון ציוני דתי שהציב לו חזון לשווק את הרעיון הציוני דתי ברחבי העולם היהודי, לחזק ולגבש את הזהות היהודית ולהפיץ תורה מציון. גופים ציוניים נוספים פועלים במדינת ישראל ובתפוצות בשם חזון דומה, מתוך אותה מטרה של הגברת השפעתה של הציונות הדתית: בני-עקיבא העולמית, הסוכנות היהודית, ההסתדרות הציונית העולמית, המזרחי העולמי, בת-עמי ועוד. דומה שכולם ערים לאחד האתגרים הגדולים הניצבים כיום בפני עם ישראל בכלל ובפני הציונות הדתית בפרט – לעזור ליהודים להחזיק בזהותם. ארגון תורה מציון נוסד בשנת תשמ"ד על ידי זאב שוורץ, וזכה לברכת הדרך מפי מנהיגים רוחניים לצד מנהיגי המוסדות הציוניים בארץ: הרב אברהם שפירא זצ"ל, הרב אהרון ליכטנשטיין, הרב חיים דרוקמן והרב יוסף כרמל. הארגון שולח שליחים מישראל לקהילות יהודיות בתפוצות ללמד בבתי ספר יהודיים, ללמוד וללמד בכוללים הציוניים, דהיינו בכוללים המזוהים עם הציבור הדתי לאומי ומטרתם לימוד תורה וציונות. הכוללים הציוניים פרוסים במקומות רבים בעולם ובעיקר בארצות הברית. וכן באירופה, בדרום אמריקה, בדרום אפריקה ובאוסטרליה.עבודת השליחים כוללת הוראה בבתי הספר המקומיים, שיעורים והרצאות באוניברסיטאות שונות, כגון ישיבה יוניברסיטי, אוניברסיטת אוקספורד, אוניברסיטת ייל, קימברידג'. השליחים דואגים להפעלת בני נוער, לאירוח בני הקהילה לסעודות שבת וחג, לביקור בקהילות מרוחקות וכיוצא בזה. פעילות תורה מציון מניחה עוד אבן בבניית הגשר בין ארץ ישראל לתפוצות, על ידי ביסוס ערכים יהודיים, הבאת תורת ארץ ישראל לתפוצות והפיכתה לגורם מרכזי בחיי הקהילה. השליחים הציוניים עוזרים לקהילות היהודיות בכל קצוות תבל להיאבק בבעיות ההתבוללות והבורות ולפתח מנהיגות יהודית צעירה והם מהווים מקור גאווה ליהדות המקומית ונקודת אור ציונית. מיותר לציין שמדובר בשליחים אידאליסטיים ומסורים, שעברו תהליך מיון קפדני ויוצאים לשליחות רק לאחר לימוד תורני אינטנסיבי ושירות צבאי במסגרת ישיבות ההסדר והמכינות הקדם-צבאיות. ארגון תורה מציון בישראל מגייס, ממיין, משבץ ומכשיר את השליחים ואת בני משפחותיהם, מצייד אותם בחומרי הדרכה והוראה, ותומך בהם לאורך שליחותם. הקהילות מצדן מעניקות תמיכה בדיור, בתחבורה ובהפעלה שוטפת של התכנית. על כך נאמר "כל ישראל אחים ורעים הם" (תנחומא, נשא א). להבדיל מהתפיסה המקובלת לפיה יהדות התפוצות תורמת לתושבי המדינה, בארגון תורה מציון מאמינים ביכולת של תושבי מדינת ישראל לתרום ולחזק את יהדות התפוצות על ידי שיווק הרעיון הציוני דתי. שיווקו לכאורה אינו שונה משיווק רעיון אחר. כדי לשווק מוצר או רעיון נדרש תחקיר מקיף ומעמיק לא רק בנושא עצמו אלא גם לגבי קהל היעד והגדרת מאפייניו ברבדים השונים, החל במאפיינים פסיכולוגיים, סוציולוגיים וכלכליים, דרך בחינת מרכיבי התרבות בכלל ותרבות הצריכה בפרט, כלה בארגון המידע, בעיבודו ובהכנת תכנית פעולה ליישום בשטח. במהלך הכשרתם השליחים לומדים לפני ולפנים את הרבדים השונים וכיצד ניתן לשלב מדרש ומעשה בקהילת היעד שלהם. כמו בכל תהליך שיווק גם במקרה זה נדרשת בחינת המציאות ב"עין טובה". השליחים ערים לחסרונות ולמגרעות של החיים בגלות, אך אינם מפנים אצבע מאשימה כלפי מי שבחרו או שנאלצו לעשות כן, אלא מבקשים הם למעט בביקורת ולהעצים בשבחי הרעיון הציוני דתי. הדרכתו הרוחנית של הראי"ה היא להתבונן במעלות האומה ובסגולותיה, לרוממן ולפארן, ובו זמנית למזער את החסרונות ואת החולשות. לא חלילה מתוך ותרנות ופשרנות ולא מתוך כניעה למבחני החיים אלא בבחירה מודעת להאיר ולהעיר את הטוב. ברוח זו, ברוחו, פועלים השליחים חדורי תחושת התחדשות, התרגשות וקריאה לפעולה. ארגון תורה מציון, שבראשו עומד היום הרב בועז גנוט, מכשיר את שליחיו להיות מחד גיסא בעלי אמירה אמיצה, אמירה בלי פשרות, ללא חת מפי המלעיגים, ומאידך גיסא בעלי שמיעה אמיצה לשאלות ולתהיות המעסיקות את הדור: שאלות הנוגעות לזהות הציונית דתית, להיסטוריה, לאקטואליה, למהות, לדרך. אין לנו אלא להוסיף "כזה ראה וקדש". שיווק הרעיון הציוני דתי אינו מסתכם בהצהרותיהם או בפעילותם של דוברי ארגון, תנועה, מפלגה או חבל ארץ כזה או אחר, אינו מוגבל לתקופת זמן מסוימת ואינו מתבטא רק בשיווק הרעיון הציוני דתי לתפוצות, אלא מחייב כל אחד מאתנו לראות עצמו כשליח הנדרש לעמוד יום יום במבחן הערבות ההדדית, הנדרש יום יום להיענות לקריאתו המהדהדת של יוסף "את אחי אנוכי מבקש" (בראשית לז, טז).
מקורות
1. מאגר שיעורים ופעילויות:
http://www.torahmitzion.org/heb/resources/Files.asp
2. אתר תורה מציון דף הבית:
http://www.torahmitzion.org/heb/aboutus/default.asp
3. ברנדס יהודה, "הסנגוריה הציבורית", בתוך: נקודה, תשס"ז.
4. "רעיונות גדולים של שיווק", בתוך: מצב הרו"ח, מרץ 2008.
5. קוק אברהם יצחק, "הדור", בתוך: קוק אברהם יצחק, אדר היקר ועקבי הצאן, מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"ז, עמ' קז–קטז.

מאגר עם מבט תורני (עממי) על סוגיות אקטואליות

הרב יונה גודמן
ראש תחום חינוך אמוני

מורה או מחנכת המחפשת קטעי עיתון קצרים ובהם דעותיהם של רבנים שונים על סוגיות אקטואליות יכולה למצוא קטעים רבים באתר חדש ברשת. עיתון מקור ראשון היומי (יש דבר כזה, היוצא באמצע שבוע במקום מה שפעם היה עיתון הצופה) מפעיל מזה כשלושה חודשים מדור הנקרא "ראש בראש" בו כותבים בכל פעם שניים או שלושה רבנים את דעתם על סוגיות אקטואליות בוערות.
כל הפינות של המדור הועלו כעת לאתר אינטרנט היושב כאן.


חלק מהנושאים עשויים להיות מענייניים וחשובים לעולם התלמידים, וניתן לקחת מהם קטעים כפתיח לדיון חינוכי (כמובן שחלק מהנושאים קשורים יותר לעולם המבוגרים).
שימו לב כי בצד ימין למעלה ניתן לעבור לחודש אחר ולדפדף אף בו ברשימת הנושאים.



שילוב סטודנטיות בהתמחות לקידום נוער בהתנדבות עם נוער בחוף דוגית

רקע
במהלך חודשי הקיץ בשנים האחרונות עמותת על"ם – עמותה למען נוער במצבי סיכון – מקימה אוהל פתוח לנערים בסיכון בחוף דוגית. האוהל, המאויש באנשי מקצוע ובמתנדבים, פתוח בשעות הער
ב והלילה, ומהווה מרחב הידברות בין המבוגרים במקום ובין בני הנוער המעוניינים לשוחח על קשייהם.
המטרה המרכזית של הפרויקט היא סיוע לבני הנוער במתן מידע, בהכוונה, בתמיכה, ובאוזן קשבת על ידי המבוגר המשמעותי במקום. לעתים השיחה היא אישית – נער ומתנדב, ולעתים היא קבוצתית – מספר נערים או מספר מתנדבים. בנוסף, נעשה ניסיון לאתר נוער במצבי סיכון תוך הליכה לאורך החוף.
גורמי הסיכון של הנערים בחוף הם רבים: עישון כבד, לבוש פרובוקטיבי, אלימות, לחץ חברתי, אלכוהול, סמים ויחסי מין. לעתים נכנסים לאוהל גם נערים נורמטיביים המעוניינים בשיחה, בהפוגה או בכיבוד קל. כאמור, רוב הנערים המגיעים לאוהל הם מבתים דתיים.
המתנדבים במקום הם אנשי חינוך או טיפול, סטודנטים המתמחים בנוער בסיכון ואחרים. ערב התנדבות נפתח בהדרכה מקצועית קצרה של עמותת על"ם לכלל המתנדבים, ומסתיים בסיכום ובעיבוד קצר של ההתנדבות באותו הערב.

שילוב הסטודנטיות ממכללת אורות ישראל
בקיץ תשס"ט הוחלט לשלב בפרויקט סטודנטיות מההתמחות לחינוך חברתי קהילתי, המכשירה את הבנות לעשייה גם בתחום קידום נוער. ההחלטה לשלב את הסטודנטיות נבעה מתוך מחשבה שההתנסות היא חשובה ומשמעותית ועשויה לתרום לסטודנטית אישית ומקצועית. בנוסף, כיוון שרוב הנוער מגיע מבתים דתיים, התבקשנו על ידי עמותת על"ם, וביקשנו אנו ליצור מענה המכיר את השפה, הדילמות והקשיים של נוער זה. מטרה אחרת של השילוב בשנה זו הייתה ניסיון ובחינה האם נכון בעינינו למסד את שילוב הסטודנטיות בפרויקט בשנים הבאות.
השתתפות בנות המכללה בפרויקט בחוף דוגית נעשתה תוך חשיבה מרובה וליווי חינוכי צמוד. כהכנה לנסיעה שמעו הבנות שיחות מפי הרב נריה גוטל והרב יונה גודמן ולבנות התלוו הרב יונה גודמן ונורית סרי (ראש ההתמחות), שפעלו לצדן במשך הלילה. נערך דיון מסכם עם הבנות בחוף, בסוף הלילה. הדיון נועד לאפשר עיבוד שיטתי של החוויה בצד הרצון להפיק מסקנות לתחום הכשרת הבנות לעשייתן עם נוער דתי בסיכון.
לסיכום נאמר, כי ההתנסות הייתה משמעותית ומאתגרת. המפגש הישיר עם נערים בסיכון, במיוחד מרקע דתי, חשוב, קשה ואף מעורר תהיות – כיצד זה קורה לנו? איך נכון להתמודד? וכדומה. התחושה הכללית של הסטודנטיות ואנשי הצוות הייתה חיובית: המפגש תורם לנוער ועשוי לסייע לו, אם כי במידה מוגבלת; עולמו הדתי של המתנדב עשוי להיות משמעותי מאוד בהבנת מצבו של הנער הדתי בסיכון; המפגש תורם לסטודנטית אפשרות להבין פן נוסף של נוער בסיכון ושל דרכי עבודה עמו. בשנים הבאות בע"ה נמסד את ההתנדבות.

סיור סליחות – ברחוב שינקין!


בעשרת ימי תשובה יצאו בנות המכון לחינוך ואמונה בימינו בראשותו של הרב יונה גודמן לסיור תשובה ייחודי. במקום לנסוע מזרחה, לירושלים עיר הקודש ולבתי כנסיותיה, נסעו הבנות מערבה, ללב תל-אביב, לחפש את העם ואת תפקידנו כלפיו. בנות המכללה ביקרו בשלושה מוקדי "קירוב" / "החזרה בתשובה" / "הפצת יהדות" (כל מקום והגדרותיו) אשר הוקמו בשנתיים האחרונות בלב גוש דן על ידי משפחות מהציונות הדתית. התחנה הראשונה הייתה ברמת אביב, בה פגשנו משפחה שהחליטה לאחר הגירוש מגוש קטיף לעזוב את ביתה בעיר דוד ולעקור ללב האליטות; התחנה השנייה הייתה ב"המקום", אשר הוקם על ידי משפחות שעזבו את בית-אל ועברו ללב תל-אביב, צמוד לרחוב שיינקין; התחנה השלישית הייתה המדרשה לבעלות תשובה שהוקמה על ידי "ראש-יהודי" ובה לומדות כעשרים צעירות (בנות 25–35), שהחליטו שלא להסתפק בשיעורים ובקבלות שבת (המוצעים ב"ראש יהודי") אלא לעשות צעד ממשי נוסף ולקבל על עצמן חיי תורה ומצוות.
הסיור פתח בפני בנות המכללה סוגיות ושאלות רבות שיצרו דיונים פוריים. בין היתר נמנה את חלקן במבזקים:
א. מה ההבדלים המהותיים בין שלושת המרכזים שפגשנו בכל הקשור לקביעת מטרת בואם לשכונה ודרכי פועלם? הניתן לקבוע מי מהם צודק?
ב. האם הקמת מוקדי "קירוב" ליהדות ברוח ציונית-דתית הוא מהלך נכון בעינינו? אם כן, מדוע לא עשינו זאת עד היום?
ג. האם ניתן להקנות לילדים מהמשפחות הדתיות שעברו למעוזים חילוניים חינוך תורני בתנאים רוחניים כה קשים? האם משפחה שעוקרת ללב גוש דן למשימה שכזו מקריבה את ילדיה? כל משפחה הסבירה בצורה שונה את הדרך שבה היא מתמודדת עם אתגר חינוך ילדיה ב"לב שינקין".
ד. האם ניתן לדבר על התעוררות רחבה בעם, של חיפוש שורשים יהודיים? האם תהליכים שעוברים על חלק מאמני ישראל מלמדים על תהליכים ציבוריים רחבים יותר?
ה. מניין הכוח ומסירות הנפש לשלם מחירים כה יקרים (כולל במובן הכלכלי הפשוט, שכר דירה וכדומה)? האם גם לנו יש מסירות נפש שכזו כדי לפעול בדרכים הנראות לנו?
הסיור הסתיים במפגש מרתק עם בעלות תשובה "חדשות" שנמצאות בתחילת הדרך של חיי תורה ומצוות.
ולסיום – שני ציטוטים:
א. אחת מבעלות התשובה נשאלה מדוע היא בחרה לשוב בתשובה דווקא לכיוון ציוני-דתי. בין השאר היא השיבה: "אתם לא יודעים מה נתתם לי. נתתם לי עם וארץ כה נפלאים. אני שנים עובדת בהיי-טק, מכירה את מדינת תל-אביב ואת הכביש לנתב"ג משם נוסעים לטייל. מי הכיר מושג שנקרא "עם ישראל"?? מי שמעה על "ארץ ישראל"?? הפגשתם אותי עם מורשתי במובן הרחב של המילה ואין לי מילים כדי להודות לכם על כך".
ב. אחת מתלמידות המכללה (תושבת בנימין, דתייה מלידה) אמרה בסוף המפגש עם חיוך על פניה: "כשאהיה גדולה, גם אני רוצה להיות בעלת תשובה".