יום רביעי, 24 באפריל 2013

מהנעשה בחודש ניסן בקמפוס רחובות – על קצה המזלג


חודש ניסן שעבר עלינו בשמחה היה גדוש בפעילויות שארגן גרעין המורים התורני מורשת יעקב – אושיות שעל יד מכללת אורות ישראל, קמפוס רחובות.
הצלחנו להגיע לכלל מגוון הקשת הרחבה של החברה בשכונה מילדים ונוער עד נשים, גברים ומבוגרים. החודש החל בלימוד חברותות של תלמידי התיכון הדתי אמי"ת ע"ש המר עם אברכים מישיבת ההסדר אורות יעקב. הלימוד נבע מתוך רצון לחשוף את התלמידים לאווירת הלימוד העוצמתית של בית המדרש. במהלך החודש עמלו חברי הגרעין רבות בנושא החסד באיסוף מצרכים, אריזתם והעברתם למשפחות נזקקות, תחת הכותרת "קמחא דפסחא". כחלק מהפעילות לקראת חג הפסח נערכה הצגה במתנ"ס אושיות בהשתתפות חברי הגרעין. ילדים רבים מהשכונה ומרחבי העיר הגיעו לצפות בה, נהנו מאוד ולמדו ממנה. בימי החופש שלפני החג נערכה קייטנה במרכזי הלמידה של הגרעין, שבסיומה ערכו הילדים סדר פסח ולמדו על המנהגים ועל הסימנים של ליל הסדר. בערב חג הפסח ערכו כמה מחברי הגרעין סיומי מסכת בבתי הכנסת ברחבי השכונה, לאלו הנוהגים לפטור את עצמם מתענית בכורות. רעיון זה החל כיוזמה והפך למסורת לאורך שנים אצל חברי הגרעין.

יום שני, 15 באפריל 2013

סיור לבית הרב קוק בירושלים


מאת הרב ד"ר אמיר משיח,  
ראש ההתמחות למחשבת ישראל

לפני מספר שבועות יצאו בנות ההתמחות למחשבת ישראל לסיור בירושלים. הסיור כלל ביקור בציונו של הראי"ה קוק זצ"ל בחלקת הנביאים בהר הזיתים. ליד קברו טמונים בנו הרצי"ה ועוד רבנים חשובים כמו הרב אברהם שפירא, הרב הנזיר, הרב גורן ועוד. בהיותנו שם התבשמנו מניחוח המקום ושמענו ממדריכת טיולים על משמעות ההר ועל מה שהוא מייצג במסורת ישראל מהימים ההם ועד לזמן הזה. היה מרומם, מחכים ומרגש.

לאחר מכן ערכנו ביקור בבית הרב ושמענו שיחות מפי הרב יוחנן פריד והרב ארי שבט. האחרון הוא מהמרצים הבולטים בהתמחות ולצד עיסוקו בהוראה הוא האחראי על גנזך כתבי היד של הרב קוק. הרב שבט הראה כתב יד של הרב וניסינו יחד לעמוד על תוכנו ועל כוונותיו. לגעת בצורה כזו בכתבים שכאלה היה אירוע מפעים לכל מי שנכח במקום.
אין ספק כי הסיור כולו נגע בכולנו. היה בזה קישור מעניין בין החזון אשר על ברכיו גדלנו ואשר לאורו אנו מחנכים ובין מפגש בלתי אמצעי עם מכוננו. הסיור היה נדבך נוסף בבניין האישיות של כולנו.

יום רביעי, 10 באפריל 2013

להישאר רזה לנצח


מאת שרה בר אשר, נטורופתית. 
מייסדת וראש בית הספר לרפואה משלימה (בהקמה) במכללת אורות ישראל

החגים הודיעו שהם יוצאים לחופשה מיד אחרי חג השבועות. חופשתם תימשך עד ראש השנה. לכן כעת כדאי לנצל את חלון הזמן הזה לצורך איזון המשקל. בואו ננסח את זה כך:
על שלושה דברים האדם משמין: על אכילה בהיסח הדעת, על אכילה בסתר ועל ה"חבלים". אפרש:

על אכילה בהיסח הדעת: אדם יכול להגיע לסוף היום ולהצהיר שהוא לא אכל כל היום, ובאמת להאמין בכך. הוא לא משקר. הוא פשוט לא היה שם בזמן האכילה.
אם נאכל תוך כדי נהיגה, שיחה, כתיבה או סתם בעמידה, לא נזכור שבכלל אכלנו. הזיכרון יישאר רעב ולכן נרצה לאכול עוד. כך שאם לא ישבנו ליד השולחן ואמרנו: "הריני מוכן ומזומן לקיים מצוות אכילת ארוחת צהריים..." ( אז מה אם אין ברכה כזאת?!?), אזי לא באמת אכלנו. הקלוריות כמובן נספרו, אך לא על ידי המוח שלנו, אלא רק על ידי תאי השומן.
על אכילה בסתר: אנחנו אנשים מנומסים. לא נעים להראות לכולם כמה ומה אנחנו מסוגלים לאכול. אך כדאי להיות זבוב על הקיר כשאנחנו נמצאים לבד במטבח. כך שאם הגלידה זועקת אליכם מן המקפיא ומתחננת שקר לה, אם היא מבקשת מעט חום בפה שלכם, פשוט אל תכניסו אותה מלכתחילה הביתה. אל תעמידו אותה ואתכם במבחן. כנ"ל לגבי כל שאר המרעין בישין.
על ה"חבלים": מסתבר שאנשים רבים אוכלים "חבלים". מכירים את אלה שאומרים שחבל על השניצל של משה? או שחבל על הכריך של יוסי? אתם לא שואב אבק. מגיע לכם את האוכל הטעים ביותר בעולם; זה שהוכן במיוחד עבורכם. רק הוא מוגש בצורה אסתטית (ולא עם ביסים); רק הוא מוגש בטמפרטורה הנכונה (ולא קר); רק הוא טרי (ולא יבש או רך). והחשוב ביותר – רק הוא נספר על ידי המוח ולכן הוא לא משמין (בתנאי כמובן שהוא מחומרים מזינים).      
לכן, שימו לב אם אתם פוסחים על אחד או חלילה על שלושת הסעיפים. ועוד דבר, אין דבר העומד בפני האמונה: כן. זאת לא טעות דפוס. כי אין אדם שסובל מעודף משקל ולא רוצה לרזות, אך כדי להשיג משקל תקין לא די רק לרצות אלא צריך בעיקר אמונה. הבעיה היא שרוב האנשים לא מאמינים שהם מסוגלים להגיע למשקל התקין. לכן הם מתייאשים ונשברים או שהם לא מנסים כלל. מה עושים? נסו להיזכר באנשים שרזו; כאלה השומרים על משקלם כבר שנים רבות. תאמרו לעצמכם: "אם הם הצליחו, אין שום סיבה שאני לא אצליח". ובאמת, כיוון שאתם לא עשויים מחומרים אחרים אין שום סיבה הגיונית שאתם לא תצליחו. האמינו בכך בכל מאודכם. אם תאמינו, זה יעבוד. אז נכון שכנגד כל אחד שהצליח לשמור על המשקל יש רבים אחרים שהפכו את גופם לאקורדיון. אך אתם רוצים לרזות. לכן תחשבו חיובי ותשכחו מכל האקורדיוניסטים. גם אם במקרה אלה אתם עצמכם.  
התאמה אישית: תפריט הרזיה טוב חייב להתחשב בנתונים האישיים שלכם.    הוא חייב להתחשב בחילוף החומרים, בתרופות הנלקחות באופן קבוע, בבדיקות דם, במשקל, באורח החיים, בתקציב, בזמן העומד לרשותכם ועוד. לכן השקיעו בעצמכם בתפריט המותאם לכם.

שיהיה לשובע ולרזון.

לסייר – הכי גבוה שאפשר


מאת  ד"ר איל דודסון, 
ראש ההתמחות ללימודי ארץ ישראל, קמפוס אלקנה

מספר ימים לפני פרוס החג, בעיצומם של הניקיונות הקדחתניים, יצאה ההתמחות ללימודי ארץ ישראל ללמוד במשך יומיים את החרמון – ההר הרם והגבוה בהרי ארץ ישראל – השיא, "שיאון". יש הטוענים כי גם שמו – "חרמון" –  מלשון חרם, איסור, רומז אולי לכך שבימי קדם שימש לפולחן אלילי, בתקופה שחיפשו את האלילים על ראשי ההרים הגבוהים.
הסיור נפתח בשמורת תל דן. למדנו על סיפור התיישבות בני דן למרגלות החרמון בימים שבהם לא היה מלך בישראל, ו"איש הישר בעיניו יעשה". המשכנו למעיינות הדן ללמוד על חשיבות מקור המים הגדול ביותר של נהר הירדן – "היורד מדן". את הסיור הדריך ברוב כישרון ד"ר אריה בורנשטיין. האתר הבא היה מבצר נמרוד – קלעת נמרוד, מבצר מימי הביניים החולש על הדרך הראשית בין החוף לדמשק. צפינו משם עד הלבנון וראינו בבהירות רבה את המבצר הצלבני בבופור, על נהר הליטני. את היום הראשון קינחנו בתצפית על ברכת רם, בריכת מים מופלאה ומסתורית שלפי אגדות עתיקות הייתה מקור המים של הירדן.
ביום השני טיפסנו ועלינו אל מרומי החרמון, בהדרכתו של שמיל קליין. השלג שירד יום קודם לכן לא פונה עדיין מן הדרכים ומנע מאתנו להגיע אל ראש הפסגה. הסתפקנו בתצפית מרשימה מגובה 1700 מ', מעל אתר החרמון, במוצב יפעת. התבוססנו בשלג ולמדנו גם על רזי הצומח והמסלע תחת המעטה הלבן. משם המשכנו במסלול רגלי מאזור אתר החרמון ועד לעיירה הדרוזית מג'דל שאמס.
"אִם אֶסַּק שָׁמַיִם – שָׁם אָתָּה" (תהלים קלט, ח). כך ביטא דוד את השגחתו של ה' בכל מקום ואולי גם את כמיהתו להתעלות רוחנית ולהגיע כביכול עד כיסא הכבוד. בסיור בחרמון למדנו את גדולתו של הקב"ה ב"שמים", בגובהי השחקים, ולמדנו "למצוא" אותו במקומות שלא הכרנו לפני כן.

סיור תושב"ע במכון צומ"ת


מאת  הרב אברם ווייס, 
ראש ההתמחות לתושב"ע, קמפוס אלקנה

בסוף סמסטר א ערכה ההתמחות לתושב"ע סיור במכון צומ"ת שבגוש עציון. מכון צומ"ת ("צוותי מדע ותורה") הוקם בשנת תשל"ז במטרה "לפעול בצמתי המפגש שבין דרישות ההלכה וחיי המעשה" (מתוך אתר המכון). המכון התפרסם בפיתוחיו ההלכתיים-טכנולוגיים, כולל מכוני חליבה לשבת, מעליות שבת, קלנועית עם פיקוד שבת ועוד. בשנים האחרונות פתח המכון מרכז מבקרים המאפשר לקהל הרחב להתרשם מקרוב מפיתוחיו השונים, תוך קבלת הסברים הלכתיים ויישומיים על אודות המכשירים שבתצוגה.
עבור בנות ההתמחות הייתה זאת הזדמנות לראות כיצד מיושמת ההלכה התאורטית "היבשה" במצבים עכשוויים: במכשור עבור בתי חולים, מערכת הביטחון, ואף בהקשרים ביתיים שכיחים. תרגום עקרונות ההלכה לשפת המעשה אִפשר גם חידוד של אותם עקרונות הלכתיים העומדים ביסוד הפיתוחים הטכנולוגיים. כך למשל נידון ההבדל בין "גרמא" ל"כוח כוחו", וכן התנאים הנדרשים לשימוש ב"גרמא" עצמה, ואף שאלת מקור איסור השימוש בחשמל בשבת בכלל: "בונה"/"מכה בפטיש", "מבעיר" או איסור "מוליד"? נידונו אף ההשלכות המעשיות של חילוקים אלה.
מרתק במיוחד היה הדיון שהתפתח סביב עיקרון "שינוי עצמת זרם החשמל" בשבת, העומד ביסוד השימוש במכשירי שמיעה בשבת וכעת גם בשימוש בשבת ב"קלנועית" ובעגלת נכים עם "פיקוד שבת" (להאצה ולהאטת המכשירים), בגלאי מתכות וב"שער" גלאי מתכות בשבת, בהגברת תאורת LED בשבת ועוד. שהרי אם אמנם איסור "מוליד" אין כאן, כפי שנטען, ואם הגבלת השימוש בעיקרון "שינוי עצמת זרם החשמל" לכדי מצבים של "צורך גדול" נובעת מחשש ש"תיעשה השבת כחול", או מחשש מראית העין שבשימוש נרחב בחשמל בשבת, אפשר שבעתיד הרחוק ישתנה המצב בתכלית – כשם שהשימוש בשעון השבת הפך נרחב חרף הדעות שביקשו תחילה להגביל את שימושו להדלקת האור בלבד, מחששות דומים.
כך או כך, סיפק הסיור הזדמנות טובה לסטודנטיות ההתמחות לחדד מושגים ולהרחיב אופקים. הרב ראובן ספולטר, המלמד במכללה קורס בתחום השבת והלכותיה, השתתף בסיור והעביר דברי תגובה וסיכום בסיומו.

ילד חריג – התמוטטות או התמודדות? זו השאלה


מאת ד"ר עידית ליוש, 
ראש מסלול הגיל הרך, קמפוס אלקנה

ביום ג', ט' באדר תשע"ג (19.3.13), התכנסו כל הסטודנטיות במסלול הגיל הרך למפגש מסלולי. מפגש כזה נערך פעמיים בשנה, בתחילת השנה ובתחילת סמסטר ב. במפגש משתתפות גם כל המד"פיות של המסלול וראש המסלול.
הכותרת לקוחה משמה של הרצאתו של מיקי לוי, יועץ ארגוני ועיתונאי בעיתון מקור ראשון. ההרצאה הייתה חלק מיום עיון של מסלול הגיל הרך שעסק בשאלות: האם לשלוח ילד עם צרכים מיוחדים למסגרת מיוחדת או לשנות (קצת) את המסגרת הרגילה כך שתתאים לילד בעל הצרכים המיוחדים?
סרט, דיון והרצאה של מיקי לוי, בעל צרכים מיוחדים בעצמו, האירו היבטים מגוונים בנושא.
מטרות המפגש
- היכרות. המפגש מאפשר היכרויות ברמות שונות, של הסטודנטיות מהשנתונים השונים, ושל הסטודנטיות עם המד"פיות. ההיכרות מונעת הרגשה של ניכור וזרות ומסייעת  בעיקר לסטודנטיות שנה א. לסטודנטיות שנים ב, ג המפגש מעניק הרגשה של תמיכה, של לכידות ושל "גאוות יחידה". גם המד"פיות נהנות מהמפגש שלהן האחת עם רעותה.
- חילופי מידע. במהלך המפגש הסטודנטיות יכולות להחליף ביניהן מידע, להתעדכן, לשאול שאלות, להתוודע לדרישות שונות של המערכת, והכול בצורה ידידותית, חמימה, לא פורמלית, כאשר המד"פיות וראש המסלול נמצאות שם ויכולות לענות על שאלות, על צרכים ועל בקשות בצורה ישירה.
- פעילות אקס-קוריקולרית. המפגש שאורכו שלוש-ארבע שעות לפחות, מאפשר לעסוק בנושאים שאינם מכוסה בצורה מספקת במסגרת הלימודים הסדירים, או כאלה הדורשים בירור נוסף. המפגש גם מאפשר הזמנת מרצים אורחים בחשיפה לכל הסטודנטיות הלומדות בשלושת השנתונים, ביחד.
במפגש האחרון עסקנו בנושא: שילובו של הילד החריג במערכת הלימודים הרגילה.  הסטודנטיות לומדות במהלך ההכשרה שני קורסים העוסקים בנושא מהיבטים שונים. בשנה ב הן לומדות את הקורס "שילוב הילד החריג", ובשנה ג – קורס העוסק בילד לקוי הלמידה. הכללתם של קורסים אלו במערכת היא מחויבת המציאות, לאור "חוק השילוב" ולאור העובדה שילדים רבים, שהוגדרו ככאלה עם צרכים מיוחדים, משולבים היום במערכת החינוך הרגילה.
שילובם של ילדים עם צרכים מיוחדים במערכת החינוך בגיל הרך היא מורכבת במיוחד. ילדים רבים המבקרים בגני הילדים לא אובחנו עדיין, עקב גילם הצעיר, ואינם זוכים כלל למענה טיפולי נוסף לזה של הגננת. פעמים רבות הגננת היא הראשונה שמזהה את הבעייתיות של ילדים צעירים, והיא זו שמפנה את תשומת לבם של ההורים ושל גורמים מערכתיים אחרים לצרכים המיוחדים של הילד.
המפגש התחיל בצפייה משותפת בסרט "כוכבים על הארץ". הסרט עוסק בילד בן תשע הסובל מדיסלקציה שאינה מאובחנת. הוא אינו מטופל כהלכה, לא בבית הספר וגם לא על ידי משפחתו, שדוחה אותו. הסרט, המציג את הנושא בדרך רגישה ומרגשת מאוד, נגע ללב כולנו (טוב שהבאנו ממחטות נייר לרוב...) והעיר אצל כל אחת חוויות משנותיה היא בבית הספר.
לאחר הסרט נערך דיון בהנחייתה של המד"פית והמרצה ורד ינאי. בדיון ניתן מקום לבירור נושאים שאינם מובנים, לשאילת שאלות ובעיקר להעלאת חוויות אישיות וניסיון חיים על צרכים שנענו, או שלא נענו, על ידי מחנכים שונים. הדיון, שנערך בצורה מקצועית, האיר שתי מסקנות שאם כי הן מוכרות – הן בהחלט קיבלו חיזוק והדגשה:
- לכל תלמיד, גם אם אינו מוגדר כבעל צרכים מיוחדים, יש צרכים מיוחדים.
- תפקידי המחנכת הם לנסות לזהות את הצרכים הייחודיים של כל תלמיד ולנסות לענות עליהם במידת האפשר.
לאחר הדיון התקיימה הרצאה של העיתונאי והיועץ הארגוני מיקי לוי. להרצאה זו זומנו כל המרצים במסלול הגיל הרך.
הקשר שלי עם מיקי נוצר לאחר קריאת כתבה מרתקת ומרגשת שלו. ראו קישור.
מיקי, כאילו יצא מהסרט, האיר בפנינו את נקודת המבט של הילד בעל הצרכים המיוחדים. הוא תיאר את התפתחותו האישית, בהיותו בעל יד אחת בלבד, מלידה, וסיפר גם על  התפתחות התפיסה ההורית של אמו כאם לילד בעל צרכים מיוחדים. אמו של מיקי, לאחר שנודע לה כי נולד לה ילד פגוע, גידלה אותו כילד רגיל לכל דבר. אל התובנה שהוא "מוגבל" או "שונה" הוא הגיע בגיל מאוחר. הדימוי העצמי שלו כל כך בריא ושלם, שלדבריו: "אם הייתי מקבל היום יד נוספת לא הייתי יודע מה לעשות אִתה. אולי הייתי תורם אותה לגמ"ח ידיים". מיקי ציין שאנשים שנפגשים עמו לא שמים לב כלל להיעדרה של יד אחת אצלו.
מיקי תיאר והדגים, בחכמה ובהומור שופע, איך הוא למד לבצע פעולות שלביצוען נדרשות שתי ידיים, כמו קשירת נעליים, ביד אחת בלבד. הוא הראה, תוך שימוש במושגים תאורטיים ומעשיים, כיצד ילד שמקבל התייחסות בריאה, יחד עם סיוע מקצועי לפתרון בעיות, גדל להיות מבוגר נורמטיבי שהדימוי העצמי שלו נכון, שלם ובריא, בעל משפחה ותורם לחברה.
סיימנו את יום העיון בהרגשה שכולנו נתרמנו, מבחינה מקצועית, שכלית ורגשית.

קישורים:
לשם הסרט בהודית:   http://www.imdb.com/title/tt0986264/
שם הסרט באנגלית: "Like stars on earth".
לכתבה של מיקי לוי: מצורפת למייל.

במת עיון בנושא: "היבטים ייחודיים בחינוך בנות"


מאת הרבנית ד"ר לאה ויזל, 
נציבת הסטודנטיות ומרצה ליהדות, קמפוס אלקנה

במסגרת "במת העיון" – במה מרכזית לדיון בנושאים אמוניים-חינוכיים-תורניים, התקיים בקמפוס אלקנה בוקר עיון בנושא : "חינוך בנות הציונות-הדתית, היבטים ייחודיים ואתגרים מיוחדים". יום העיון עסק בהיבטים מגוונים של חינוך בנות בדורנו.
לאחר דברי ברכה מפי נשיא המכללה, הרב פרופ' נריה גוטל, הוצגו דילמות מחייה של אשת החיל המודרנית כפתיחה לנושאים האקטואליים שנדונו בהמשך היום.
בחלקו הראשון של הבוקר התקיימו חמש סדנאות בחירה בנושאים מגוונים שהועברו על ידי מרצות שונות. הרבנית נעמי שפירא עסקה בשאלה אם יש לחנך "חינוך נשי" ומהו; גב' מירב שפירא, מרצה במסלול מחול במכללה, העבירה סדנת כתיבה בנושא חינוך לתפילה נשית; גב' מורשה פלסר, יועצת גנטית, פתחה צוהר לנושא של גנטיקה כמקרה מבחן לחינוך להשתדלות מתוך אמונה וביטחון; גב' רמה גנזל, מדריכה בחמ"ד בתכנית "חיים במשפחה", שוחחה עם הבנות על חינוך מיני למתבגרות; והרבנית ד"ר לאה ויזל, נציבת התלמידות, ניתחה את הסוגיה של נשים כמנהיגות ציבור כדוגמה להתייחסות חינוכית לסוגיות מגדריות.
בחלקו השני של היום שמעו כלל הסטודנטיות הרצאה חשובה ומרתקת מפי הגב' אילנית ימיני, יועצת בנושא פגיעות מיניות במשרד החינוך, בנושא תפקידה של המורה המחנכת בהתמודדות עם פגיעות מיניות בציבור הדתי-לאומי.
בהרצאה שמעו הסטודנטיות רקע על התופעה, על ממדיה ועל דרכים לאיתור ותגובה ראשונית. האולם היה מלא מפה אל פה והסטודנטיות קיבלו מידע חיוני בנושא שהוא בבחינת "פיקוח נפש". ההרצאה הועברה מתוך מבט אמוני משולב בדוגמאות ובהומור, ולמרות הקושי הטבוע בנושא השיחה הותירה מקום לאופטימיות. המרצה שידרה אמון רב ביכולותיהן של הסטודנטיות כמחנכות לעתיד לעזור לתלמידים במצוקה.
את יום העיון חתם הרב יונה גודמן, ראש תחום חינוך אמוני במכללה, בדברי סיכום שהעלו את הצורך לדבר על כל נושא מטריד ללא חשש. הרב גודמן ציין שחלקו של יום העיון עסק בצד הנורמטיבי, הבריא, של חינוך הבנות, ואילו חלקו האחר – במצבי משבר וחולי שגם אליהם חשוב להיחשף.
הדיונים עוררו עניין רב בקרב הבנות. לאחר דברי הסיכום של הרב גודמן ניתנה אפשרות לסטודנטיות המעוניינות בכך להישאר לשיח פתוח עם הגב' ימיני. מספר המשתתפות הרב בחלק זה העיד על חשיבותו הרבה של נושא יום העיון ועל כך שהדברים דורשים פיתוח עתידי.