יום ראשון, 17 במרץ 2013

הפקרנו את בתי הספר היסודיים

הרב יונה גודמן, 
ראש תחום חינוך אמוני במכללת אורות ישראל

בימים אלו מקיימת המכללה הרשמה לבנות המבקשות ללמוד להיות מחנכות ומורות בבתי ספר יסודיים. בשנת הלימודים תשע"ד ייפתח מסלול ייחודי שיכשיר מנהיגות חינוכית ייעודית לגילאי בית הספר היסודי. את הרקע לפתיחת המסלול וחלק ממאפייניו הייחודיים ראו במאמרו של הרב יונה גודמן המצ"ב.
שוב קיבלתי שיחת טלפון ממנהל מתוסכל של בית ספר יסודי איכותי. לפני שנים, המנהל הבין שאת יסודות עתידו של עם ישראל בונים בבית הספר היסודי, אשר כשמו כן הוא – בית שבונים בו יסודות. לכן הוא ויתר על הצעה חשובה לנהל ישיבה תיכונית ומתוך אידאל ביכר לנהל בית ספר יסודי. ברם הצלחתו תלויה ביכולתו לרכז סביבו צוות מורים איכותי ומסור, המאמין במגוון המידות והערכים שניתן להטמיע בגיל זה דווקא. להפתעתו, הוא נתקל בשני קשיים שנתקלים בהם גם מנהלים אחרים. ראשית, רבים הם המורים האיכותיים שאינם רוצים ללמד בבית ספר יסודי. "מבלי לזלזל, אני פשוט 'מתאים' לגיל תיכון ולא ליסודי", אומרים לו אנשים שלא מכבר היו מדריכים מעולים בתנועת הנוער – לילדים בגיל יסודי... שנית, גם כשהוא מוצא מי שמוכן לבוא וללמד אצלו פעמים רבות מדובר במי שלמד להיות מורה לגילאי תיכון וכלל לא התמחה בהוראה לגילאי יסודי.
הרי כל מי שעיניו בראשו מבין שדרכי ההוראה והחינוך בתיכון שונים מאלו שבגיל יסודי, וכי כל הרוצה לחנך בגיל המאתגר והמרתק המכונה "יסודי" מוכרח ללמוד זאת באופן ייעודי. למען הסר ספק – אין בדבריי משום הטלת דופי חלילה באנשים המדהימים המלמדים כיום בבתי ספר יסודיים. נהפוך הוא, הם עושים עבודת קודש, אך זקוקים לדור נוסף שיתגייס למען המשימה החשובה של חינוך ילדי ישראל. וכאן נדמה שאנו כציבור לוקים. צעירים רבים אומרים לי שאין דבר חשוב יותר מאשר להתגייס למשימת החינוך, אך הם אישית שואפים ללמד רק בישיבות ובאולפנות. אצל חלק ממחנכי המחר אני חש שיש זלזול באתגר רב-המשמעות של בניין היסודות בגיל היסודי. כאילו אין זה די מכובד או יוקרתי. הגיע הזמן שאנו כציבור נעשה מהפך בחשיבה! אנו זקוקים לאידאליסטים שישמשו כדור הבא של מנהיגות בבתי הספר היסודיים; שיראו אתגר ושליחות בטיפוח יסודות עולמנו היהודי והציוני, הערכי והמוסרי – בגיל שבו היסודות מתעצבים.
באיגרת החינוך המפורסמת של הרב קוק הוא קבע כי עיקר החינוך היהודי אינו נועד להקנות מקצוע ולהכין את הצעיר למה שהוא מכנה "מלחמת החיים". לדבריו, מהות החינוך הוא לסייע לילד להיות אדם "טוב וישר" הקורא בשם ה' באומר חייו, והמתגלה באישיותו המוסרית-רוחנית בכל מעגלי חייו. חברים, את זה לא מתחילים לבנות בגיל 15, אלא בגיל צעיר. זו בשורתנו וזו שליחותנו. בעבר לא היה כבוד גדול יותר מאשר להיות "המלמד" של הכפר. מה קרה לנו? האם גם אנו נסחפנו למירוץ הישגי-חומרני והפסקנו להאמין בבשורתנו הרוחנית-חינוכית?
בעשרות השנים האחרונות עשינו מהפך אדיר בחינוך העל-יסודי, בזכות מחנכים ומורים חדורי אידאלים שהתגייסו ללמד בישיבות ובאולפנות, בתיכונים ובמקיפים. אך משום מה הדור הצעיר של פרחי הוראה מפקירים (יחסית...) את בתי הספר היסודיים ואינם מבינים את השליחות העצומה הטמונה בהשתלבות בהם. כנגד כל עשר בנות הפונות ורוצות ללמוד להיות מחנכת ומורה של גילאי תיכון, פונה אחת (אולי...) שרוצה ללמד בגיל יסודי. כדי לסבר את האוזן אוכל לספר מניסיון אישי: במכללת אורות ישראל יש מאות בנות איכותיות הלומדות להיות מחנכות ומורות בגילאי תיכון, במגוון אדיר של מקצועות. והנה, נוכח האתגר הגדול של הכשרת מנהיגות חינוכית איכותית חדשה לבתי ספר יסודיים, החליטה המכללה לפתוח מסלול ייחודי להכשרת מחנכות לגיל יסודי שישולבו בו קורסים מקוריים וילמדו בהם על דרכים לטיפוח בניין של אמונה בגיל זה, על דרכים לטיפוח זהות דתית וציונית ועוד. אמנם בנות מעולות פונות ללמוד במסלול יסודי, אך נודה על האמת – הן מעטות. למה זה קורה? האם גם אנו חיים בדימויים שאולי ללמד בגיל יקר זה אינו מספיק יוקרתי? הרי במשך שנות דור האמנו שאין חשובים יותר מ"תינוקות של בית רבן" אשר "אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם" (שבת קיט). יש בימינו כאלה המתייחסים לתקופת הילדות בעיקר כשלב שבו מכינים את הילד לקראת חייו הבוגרים, ולבית הספר היסודי – כגורם שתפקידו לתת לילד ידע שיסייע לו להתקבל לתיכון או לישיבה תיכונית טובה. נגד תפיסה זו יצא הראי"ה בחריפות, בקבעו כי תקופת הילדות היא לא רק שלב הכשרה לקראת חיי הבגרות, אלא "חטיבה יקרה בחיים מצד עצמה, ולפעמים תעלה אצלנו בתור המעולה שבתקופות החיים" (מאמרי הראי"ה, עמ' 230).
הגיעה העת שנהיה תלמידיו של הרב קוק גם בזה ונתגייס לבניין הדור הבא של העם, הכמֵהַ כל כך לתוספת של מחנכות ומחנכים איכותיים, שעתיד העם בוער בעצמותיהם.

יום רביעי, 13 במרץ 2013

"חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" – הרהורים לקראת ליל הסדר

מאת הרבנית ד"ר לאה ויזל, 
נציבת הסטודנטיות ומרצה ליהדות

" הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג וְשִׂמְחַת לֵבָב כַּהוֹלֵךְ בֶּחָלִיל לָבוֹא בְהַר ה' אֶל צוּר יִשְׂרָאֵל" (ישעיה ל, כט). בפסוק זה פתח הרב חנן פורת ז"ל את פירושו להגדה של פסח. הוא הוסיף והסביר ששיר הודיה זה שנאמר לאחר מפלת אשור, שלפי המסורת התרחשה בליל הפסח, מקנה לשיר ההודיה על ההצלה משמעות משולשת: האחת, שיר הודיה על נסי יציאת מצרים שהתרחשו בעבר ביום זה; השנייה, שיר הודיה על נס ההצלה כאן ועכשיו בשערי ירושלים; השלישית, שיר תודה על העתיד לבוא. ללמדך ששירת הגאולים צריכה לשזור עבר, הווה ועתיד. אמירת ההגדה בכלל בליל הסדר, וקריאת ההלל בפרט, צריכים להיאמר כשירה בשמחת הלב "כהולך בחליל".

עלינו להשקיע מאמץ בשאלה כיצד להפוך את ליל הסדר לחוויה משמעותית שתחבר עבר, הווה ועתיד. השאיפה היא שכל המסובים יחושו בחוש כאילו הם יצאו ממצרים. לא בכדי ההגדה מפרטת את תלאות אבותינו ויציאתם לחירות דרך הפסוקים של "מקרא בכורים" המופיעים בספר דברים ולא מתוך הפרשיות מספר שמות המפרטות את סיפור יציאת מצרים בעת התרחשותו. הפסוקים מספר דברים (כו) שאותם נקרא בהגדה, הפותחים במילים "ארמי אובד אבי", נאמרים על ידי מי שמעלה לבית המקדש ביכורים מפרי נחלתו שבארץ ישראל.  האיש מישראל המביא את בכורי אדמתו למקדש, מתאר את תלאות עם ישראל ואת נס ההצלה מכלי שני ושלישי. הוא עצמו, פיזית, מעולם לא יצא ממצרים ובכל זאת תודעת היציאה מעבדות לחירות מצויה בקרבו
נדמה שדווקא לנו קל היום להתחבר לדגם זה של תודעת יציאה מעבדות לחירות. עם ישראל זכה לראות בדורות האחרונים ישועות ומתוך זיכרון חי של עול השעבוד וניסיון מתמיד לחיות חיים של חירות נוכל כולנו לישב אל שולחן החג.
השאלות כיצד נצליח להרגיש כאילו יצאנו משם וכיצד נגרה את הקטנים להקשות קושיות בליל הסדר צריכות להטריד את מנוחתנו כהכנה לחג החירות לא פחות מהדאגה לניקיון הבית. הדבר מזקיק הכנה מראש והשקעת זמן ובעיקר חשיבה
יש לזכור ולהזכיר שמשה בדרישתו מפרעה לשלח את בני ישראל ממצרים כדי לעבוד את האלוקים, התעקש על כך שבנערינו ובזקנינו נלך, בבנינו ובבנותינו. כל המשפחה לדורותיה, ללא יוצא מן הכלל, שותפה לעניין היציאה ממצרים. לפיכך יש להקפיד שכל בני המשפחה ישבו סביב שולחן הסדר ויעסקו בתכנים המיוחדים לליל היציאה לחירות מתוך הודיה ושמחת הלב. תנאי בסיסי ראשון לכך שנצליח כולנו, נשים, אנשים, זקנים, נערים וטף, לשיר במלוא פה את שירת הלילה הזה, הוא להיכנס לחג רעננים לאחר מנוחה פיזית קלה,  גם אם הדבר יהיה כרוך בוויתור על אחד מהמאכלים המיועדים לשלב של "שולחן עורך".
עם מעט יצירתיות והכנה מוקדמת אין קושי להתחבר לתוכני החג ולתחושות המלוות אותנו בכל דור ודור ובפרט בדורנו זה שבו זכינו לאתחלתא דגאולה
מתוך הודיה על כל הטוב שגמלנו ה' ותפילה שבעזרת ה' נזכה לשנה הבאה בירושלים הבנויה – שיהיה לכולנו חג שמח וכשר


יום שלישי, 12 במרץ 2013

ערב הוקרה לכבוד ד"ר יצחק ספיר לרגל הוצאת הספר "מנחת ספיר"


ביום ג', כ"ג באדר, התקיים בקמפוס אלקנה ערב הוקרה לכבוד ד"ר יצחק ספיר לרגל הוצאת הספר "מנחת ספיר" – אסופת מאמרים לכבודו. את האירוע הנחה ד"ר איל דודסון, ראש ההתמחות ללימודי ארץ ישראל, והוא נערך בנוכחות נשיא המכללה, הרב פרופ' נריה גוטל, ראש המכללה הראשון ומייסדה, הרב ד"ר יהודה פליקס, עורך הספר ולשעבר ראש החוג ללימודי ארץ ישראל במכללה, ד"ר יוסי שפנייר, מרצי המכללה, בוגרות, בני משפחה וחברים רבים. האירוע לווה בקטעי נגינה על פסנתר על ידי תלמידתו של ד"ר ספיר, אביב גוזלן. כחלק מהערב נשמעה ברוב קשב הרצאה מרתקת של ד"ר אריה מורגנשטרן בנושא "בניין  החורבה – כאתחלתא דגאולה בתפיסת תלמידי הגר"א".

"הערב הזה מאוד מרגש וייחודי" ציין נשיא המכללה, הרב פרופ' נריה גוטל, והוסיף כי: "מה שמייחד את הערב הזה הוא שהוא צמח מלמטה. המכללה תמכה וסייעה כמובן בהוצאת הספר, אבל היוזמה וההתארגנות להוצאתו נעשתה על ידי עמיתיו, חבריו ואוהביו של יצחק, ואני רואה בכך ביטוי מובהק לערב זה, לספר זה ולאיש זה. הספר מבטא אהבה, אחווה ורעות. בזמן יציאת מצרים השארנו 80% מהעם מאחור, אך במעמד מתן תורה שבנו וחזרנו להיות עם אחד: 'כאיש אחד בלב אחד'. כך גם הספר והערב הזה המקבץ את העוסקים בדעות, בתחומים ובחוגים שונים, ומהווה מעבר לאחדות ולעשייה אחת".
ד"ר יוסי שפנייר, מעורכי הספר ולשעבר ראש ההתמחות ללימודי ארץ ישראל במכללה: "לפני כארבע שנים חשבנו, פרופ' ישראל רוזנסון ואני, לקבץ לחברנו ד"ר יצחק ספיר ספר הוקרה לרגל פרישתו. בשנים שחלפו אספנו, מיינו וסידרנו את המאמרים. בעריכת הספר עמדו לנגד עינינו תחומי העניין והעשייה של יצחק לאורך השנים, ביניהם התנ"ך, בתי הכנסת, התפילה, ההיסטוריה של ארץ ישראל, חקר הצומח בארץ וארכאולוגיה. למרות שהתעכבנו מעט מעבר למצופה אנו סבורים שהמוצר הסופי לא מכזיב וכי הספר משקף את איש הספר – יצחק, ככתוב בכריכת הספר: 'החוט המקשר העיקרי בין המאמרים הוא חיבתם והערכתם של המחברים לדמות שלכבודה נכתבו דבריהם כמנחה – יצחק ספיר. הוא החוט המקשר בין הכותבים ויצירתם ובין הקוראים. ספיר מקשר בין עולמות, מקשר בין אנשים. בכל הקשור לצד האקדמי, הרב-תחומיות שלו בולטת על כל צעד ושעל [...] ספיר, באישיותו ובקורותיו, יוצר אינטגרציה על גבי אינטגרציה – בין דת למדע, בין תורה לדרך ארץ, בין אדם למה שלמעלה ממנו. האסופה נכתבה כמנחה של אהבה לאדם, איש משפחה, חוקר, סייר, איש אשכולות, מחנך ובעיקר ידיד. לאדם הזה יש שם – יצחק ספיר' ".
בנו של ד"ר ספיר, אורי, נשא דברים בשם המשפחה: "אנו מספר ימים לאחר פורים ואחד הביטויים השגור בפי כל בקריאת מהגילה הוא 'ונהפוכו'. מיותר לציין בפני כל מי שמכיר את אבא את חשיבות הנושא עבורו. השורש הפ"כ מופיע בספר תהלים פרק קיד, ומתואר שם נס יציאת מצרים בהשוואה לתופעות הנוגדות את הטבע. הנס מובא לאור הניגודיות בין הקושי של הסלע שלא זז ממקומו לעומת תכונתם של המים הזורמים ומכילים. אף חז"ל המשילו את התורה לסלע ולמים. באופן דומה, הקשיחות והרוך הם רק ניגוד אחד מיני רבים המאפיינים את אבא. דרך חייו המכילה סתירות וניגודים יוצרת עומק רב, בדומה לתווי דרך עם רכסים, עמקים והרים. דבקות באמת באה בחייו של אבא בחיי המעשה, וכדברי הרמב"ם: 'עושה האמת, מפני שהוא אמת'. לעתים תכונה זו יוצרת אנטגוניזם, ניתוק וריחוק מאנשים, אבל אצל אבא זה לא כך. מוריו, חבריו, תלמידיו ושותפיו לדרך מכירים אדם ההולך עם האמת שלו ויחד עם זאת אוהב ותומך ללא תנאי. האמת והשלום הם שני ערכים שבדומה לסלע ולמים יש סתירה מובנת ביניהם, אבל כדברי הנביא 'האמת והשלום יאהבו' – האהבה מאפשרת להכיל את שניהם, ואצל אבא אכן הדברים עומדים זה לצד זה בצורה מלאה כערכים מושלמים".
נעמה אריאל, נציגת הבוגרות אמרה: "ד"ר ספיר המליץ לנו לקרוא את רב המכר העולמי – התנ"ך – ולהוציא ממנו פנינים. הוא רואה בכל פרק ופסוק את דבר השם שצריך ללמוד, ותמיד התפעלנו מידיעותיו ומסירותו לכל ספר ופסוק. לצד כל הלמידה השכלתנית יש הרבה רגש ביחסו לארץ ישראל, ואחד מחלקיקי האוויר שהוא נושם היא הארץ. הוא לא מורה במובן הרגיל של המילה, אלא קודם כל מחנך אוהב ודואג".
"אחד הרגעים המביכים בחיי היה כאשר סיפרו לי ישראל ויוסי על מחשבתם להוציא לאור את הספר וביקשו את הסכמתי", ציין ד"ר ספיר בסיום הערב, והוסיף: "התלבטתי עד שנעניתי בחיוב להצעתם, וכשראיתי את מוריי ואת חבריי שנענו ברצון ובשמחה וכתבו מתורתם, ויותר כאשר אני רואה את הספר שהוא בבחינת קנקן חדש מלא ישן, אני שמח ומודה. ברגע נדיר נטול ציניות כתבתי בפתיחה לעבודת המחקר שלי: 'עבודה זו היא פריין של אהבות – אהבת התורה, אהבת הארץ, אהבת הלשון העברית ואהבת ישראל וההיסטוריה שלו'. לבקשתי מעורכיו של הספר, הוא בנוי מארבעה שערים התואמים ארבע אהבות אלו. אין צורך לומר שיש זיקה של ממש בין ארבעת השערים וכמה מאמרים שבספר בלולים בתחומי כמה שערים שבו. אני רואה אתכם לפני – מוריי, חברותיי וחבריי, המלווים אותי במהלך חיי; חברים וחברות ללימוד התורה, חברים לאהבת הארץ וידיעתה, חברים למעשה ההתיישבות בה וחברים למלחמה עליה. אני אוהב את כולכם, ותודה לכם על שנקבצתם ובאתם".

הי דרומה לאילת


מאת ד"ר איל דודסון, ראש ההתמחות ללימודי ארץ ישראל

מה הקשר בין כרישים, דקלים וסלעי גרניט?
התשובה – ההתמחות ללימודי ארץ ישראל. כעשרים סטודנטיות יצאו משגרת המבחנים בחופשת הסמסטר והקדישו שלושה ימים להיכרות עומק עם עיר הנופש הדרומית. הצטרפו אליהן שני מרצים – חיים צבי אלבוים וד"ר איל דודסון. מה אפשר כבר להכיר בשלושה ימים? לאור הניסיון הסתבר שיש צורך בשלושה ימים נוספים כדי שההיכרות תהיה רצינית יותר.

כולנו מכירים את החוף הקסום של ים סוף, אבל לא תמיד שמים לב להרים המעטרים את אילת. בהרים אלה יש תופעות טבע ייחודיות ומרהיבות, והאזור היחידי בארץ שיש בו סלעי בראשית שלא כוסו במשקעים ובסלעים ה"מספרים" רבות על עברה הגאולוגי העשיר של ארץ ישראל. ביניהם מסתתרת אוכלוסייה מכובדת מאוד של צמחים, שבעונה זו של השנה נמצאים בשיא פריחתם.
הנוף של אילת הושפע מהבקע הסורי-אפריקני. לפני היווצרותו היו הרי אילת והרי אדום יחידה גאוגרפית אחת. וכיום מפריד ביניהם ים סוף והערבה. ירדנו לערבה, מספר קילומטרים מצפון לאילת, והתרשמנו מעולם הצמחייה המגוון ומהמינים הנדירים, במיוחד דקל הדום, שזו הנקודה הצפונית ביותר בעולם שהוא גדל בה. אדמת הערבה ספוגה במלחים רבים, אבל הצמחים לא מתייאשים ונאחזים בה בכל כוחם בשיטות מופלאות.
גם על עולם הדגים לא ויתרנו, וירדנו אל מתחת לפני הים, אל שמורת האלמוגים במצפה התת-ימי. עמדנו על הייחודיות הזואולוגית של מפרץ אילת, שדווקא בו מתהווים מינים מקוריים ומרהיבים של בעלי חיים ימיים. הצירוף של טבע עשיר ומגוון ביחידת שטח כה קטנה ובמזג אויר כה חם, השאיר אותנו נפעמים מכוחו וגבורתו של ריבון העולם, "מה רבו מעשיך ה' "!
מעבר לתכנים אלו התעכבנו על עברה היהודי וההיסטורי של אילת – יישוב יהודי המוכר עוד מימי שלמה המלך כ"עציון גבר", ובהמשך, בתקופת המשנה והתלמוד וימי הביניים. למדנו שהתושבים התפרנסו בעיקר מדייג וממסחר, וצפינו אל אתר ההתיישבות הקדומה הנמצא כיום מעבר לגבול, בשטח ירדן.

פר"חים מצטיינים בקמפוס רחובות


מאת נתי פריד, דיקן סטודנטים (רחובות), רכז התמחות בהוראה, אופק שלב א

חלק גדול מתלמידי קמפוס רחובות משתתפים בפרויקט החונכות הארצי - פר"ח. המכללה מעודדת את הפעילות ורואה בה חלק משמעותי בהכשרת הסטודנטים להוראה ולתרומה לקהילה.
לאחרונה זכו  שניים מתלמידי המכללה בפרסי הצטיינות של פר"ח על עבודתם הייחודית בשנת הלימודים תשע"ב.

הסטודנט עזרא אברהם, תלמיד שנה ב, זכה בפרס פר"ח כמצטיין ארצי, והתלמיד אושרי כהן, תלמיד שנה ג, זכה בפרס כמצטיין אזור המרכז.ברכות לזוכים.

פרויקט פר"ח פועל בקמפוס רחובות כעשרים וחמש שנה ברציפות. בכל שנה משתתפים בפרויקט כ-60% מתלמידינו הסדירים. פעילות פר"ח חושפת לראשונה את הסטודנטים למצוקות משפחתיות, לקשיים לימודיים וחינוכיים ועוד.
כיוון שהמכללה רואה בפעילות זו חלק חשוב מהכשרתו להוראה של הסטודנט, היא מסייעת לה באמצעות דיקן הסטודנטים, מר נתן פריד.
שני תלמידי קמפוס רחובות זכו לאחרונה בפרסי הצטיינות על ביצוע מיטבי של חונכות פר"ח בשנת תשע"ב. אחד מהם, עזרא אברהם, תלמיד שנה א (תשע"ב), המשרת עתה שירות סדיר במסגרת ישיבת ההסדר אורות יעקב, זכה בפרס כמצטיין ארצי של פרויקט פר"ח. בטקס רב משתתפים בבית בגין בירושלים, בחנוכה תשע"ג, הוענק לו הפרס על ידי מנכ"ל פר"ח ומנכ"ל בית בגין.
עם פתיחת שנת הלימודים נשלח עזרא לחנוך תלמיד כיתה ג. לתלמיד היו קשיים לימודיים וחברתיים רבים, הוא נהג באלימות כלפי חבריו, עמד על דעתו ללא מוכנות להבנת הצד השני והיה חסר כישורי חיים בסיסיים. עזרא החליט לתמוך בו תחילה מבחינה לימודית על ידי הכנת שיעורי בית והשתתפות במשחקי כדור. לאחר חודש הבין שהחניך אמנם מרוצה מתכנית זו, אולם הפעילות לא הביאה לשינוי כלשהו בהתנהגותו. לאחר התייעצות עם צוות פר"ח החליט לשנות את מהלך החונכות ולהתמקד בחינוך ובהקניית כישורי חיים. כל זאת תוך פעילות חברתית ולימודית התואמת את מטרותיו החינוכיות של החונך. לאחר זמן נראו בהדרגה התוצאות. התנהגותו של החניך התמתנה, הוא נקשר לחונך, שיתפוֹ בבעיותיו האישיות ונחשף לתחומי עניין נוספים, כמו קולנוע, אמנות פיסול ועוד. לקראת סוף השנה ניכר היה שהחניך עבר תהליך אישי וחברתי מורכב והשיח שלו השתנה לחלוטין.
מרכזת פר"ח שעקבה אחרי תהליך החונכות ציינה שעזרא, כבחור צעיר וכתלמיד שנה א, עבר גם הוא תהליך שבו למד מהי "שפת הילדים", כיצד ניתן לדבר בגובה העיניים ולהישאר אסרטיביים.
בשיחה עם עזרא הוא ציין ששנת החונכות והעבודה עם הילד חשפו בפניו חלקים מאישיותו שלא היו גלויים לו.

פרס פר"ח מחוזי לתשע"ב לחונך אושרי כהן
 באוניברסיטת בר אילן נערך בחודש שבט טקס הענקת תואר "חונך מצטיין מחוזי" לאושרי כהן, תלמיד שנה ג במכללת אורות ישראל, קמפוס רחובות.
אושרי, כיום תלמיד שנה ד במכללה, בן העדה האתיופית, היה חונך בשנת הלימודים תשע"ב. החניך גילה סקרנות אינטלקטואלית ורצון רב להצליח בלימודיו למרות מגוריו בשכונת מצוקה וקושי במציאת חברים מתאימים. אושרי הצליח להעניק לו אוזן קשבת ושותפות בהתקדמות לימודית, וחשיפה לנושאי עניין חדשים ובלתי מוכרים. במהלך החונכות נוצרה ביניהם חברות ואושרי סייע לחניך להתגבר על מחסור בחברים מתאימים משכונתו.
נשמר קשר רצוף עם מחנכת כיתתו של החניך ועם הוריו ובסופה של החונכות הביעו כולם הערכה רבה לפעילותו החינוכית והלימודית של אושרי.
בנימוקים להמלצה להעניק לאושרי תואר חונך מצטיין של מחוז המרכז צוין: "אושרי עבר תהליך ארוך, מתחילת דרכו בפר"ח, שבמהלכו הפך כבר ל'מחנך'. מדובר בחונך שהתגלה כבעל 'נשמה של מחנך' והוא מהווה דוגמה מצוינת לחניכו".

סטודנטיות במסלול לחינוך מיוחד השתתפו בכנס לכבוד פרופ' פויירשטיין באוניברסיטת בר-אילן


מאת ד"ר אביה גוטמן, ראש המסלול לחינוך מיוחד, קמפוס אלקנה

סטודנטיות במסלול לחינוך מיוחד השתתפו בכנס אקדמי בבית הספר לחינוך באוניברסיטת בר-אילן בנושא: חינוך קוגניטיבי, השתנות, למידה, מוח ומה שביניהם?! הכנס התקיים לכבוד יום הולדתו ה-91 של פרופ' פויירשטיין, חתן פרס ישראל.

בשנים האחרונות נהוג היה לקיים יום עיון במכללת אורות ישראל לסטודנטיות במסלול לחינוך מיוחד, בנושאים רלוונטיים לחינוך בכלל ולחינוך מיוחד בפרט. השנה שינינו ממנהג זה. פרופ' חפציבה לפשיץ פנתה אליי בבקשה להזמין סטודנטיות להשתתף בכנס מכובד וחשוב לכבוד פרופ' פוירשטיין, ואכן אושרה השתתפות כל הסטודנטיות במסלול לחינוך מיוחד שנתונים א–ד.
הכנס בנושא: חינוך קוגניטיבי, השתנות, למידה, מוח ומה שביניהם?! נולד וצמח מתוך האגודה הישראלית לחינוך קוגניטיבי, שאני חברה בה, בשיתוף עם בית הספר לחינוך באוניברסיטת בר-אילן.
הכנס התקיים ביום שני, כ"ה בטבת תשע"ג (7 בינואר 2013), באודיטוריום של בית הספר לחינוך, לכבוד יום הולדתו ה-91 של פרופ' פוירשטיין, חתן פרס ישראל. בפתיחת הכנס נשאו ברכות פרופ' זמירה מברך, דיקנית הפקולטה למדעי החברה, פרופ' פנינה קליין, כלת פרס ישראל לחינוך, בית הספר לחינוך, אוניברסיטת בר-אילן, פרופ' חפציבה לפשיץ, נשיאת האגודה ועוד.
הרצאות הכנס היו בעלות חשיבות אקדמית משמעותית. שתי ההרצאות הראשונות היו כלליות והתקיימו באודיטוריום. פרופ' דוד צוריאל, מומחה בין-לאומי לאבחון דינמי, סיכם שלושים שנות מחקר והרצה בנושא: למידה מתווכת וכושר ההשתנות השכלית. פרופ' משה בר, ראש המרכז הבין-תחומי לחקר המוח באוניברסיטת בר-אילן, הרצה על הנושא: ללמוד לזכור, מוח האדם מינקות עד זקנה.
לאחר מכן התקיימו סימפוזיונים מקבילים בנושאים שונים בחינוך קוגנטיבי – יישומים בתחומי חיים שונים, שבהם הסטודנטיות התפזרו בהתאם לנטיית לבן. ההרצאות ניתנו על ידי מרצים מאוניברסיטאות שונות בארץ. אני ייצגתי את מכללת אורות ישראל, הייתי יו"ר של סימפוזיון ונשאתי הרצאה בנושא של אימון קוגניטיבי לאחר פגיעות מוחיות.
לסיכום היום ניתנה הרצאה מחכימה על ידי פרופ' פויירשטיין, ראש מכון פוירשטיין בנושא: תורת כושר ההשתנות הקוגניטיבית המבנית והנוירו-פלסטיות של המוח, שבו הציג שינויים מוחיים כתוצאה מלמידה ושינון אף לאנשים בעלי מוגבלות שכלית.
בסיומו של יום העיון הביעו הסטודנטיות את שמחתן והודו למכללה על שאפשרה את השתתפותן בכנס יוקרתי זה, ועל שניתנה להן הזדמנות להכיר את מחברי המאמרים והספרים שבהם הן נפגשות במהלך לימודיהן, וזכו לראות אקדמיה במיטבה.
בתקווה לכנסים ולימי עיון נוספים ומעניינים.