יום שלישי, 10 בדצמבר 2013

נכנסנו לתיבת נח...

מאת ברוריה מכמן,
מרצה להוראת מקרא במסלול הגיל הרך


במסגרת השיעור "הוראת מקרא בגיל הרך" יצאה קבוצה של סטודנטיות הלומדות במסלול זה לביקור ב"בית המקרא" ברמת גן. המטרה הייתה לחוות דרכים מגוונות ויצירתיות להפגשת הלומד הצעיר עם התנ"ך.
"בית המקרא" השוכן ברמת גן נועד לקרב את סיפורי התורה לעולמם של התלמידים ולחבב אותם עליהם בדרך פעילה וחווייתית. קהל היעד של המקום הם תלמידים בגני חובה, חטיבות צעירות וכיתות א–ג בחינוך הממלכתי, הממלכתי דתי והממלכתי תורני.
התלמידים חווים את סיפורי התורה כמשתתפים פעילים בהתרחשויות. בעזרת שחקנים, נגנים, תחפושות, תפאורה ותאורה, חוזרים הילדים במנהרת הזמן אל "תיבת נח", "אוהל אברהם", "מסע העבד למצוא אישה ליצחק", "חלום יעקב בבית אל" ועוד. נוסף על כך, משתתפים התלמידים בסדנת משחקים המותאמים לרמה ולגיל, כשהדגש הוא על למידה משמעותית תוך פעילות יצירתית. כדי לפתח אחריות קבוצתית המשימות שעל התלמידים למלא מושתתות על בסיס של שיתוף פעולה בין חברי הקבוצה, למשל לבנות על שטיח קיר אילן יוחסין למשפחת האבות, להרכיב פאזלים, למיין את היקום כולו על פי ימי הבריאה וכדומה. כל זה נעשה באמצעים פשוטים הזמינים ונגישים לכל גננת ולכל מורה.
בין היתר מתייחד "בית המקרא" בכך שההפעלות בו אינן כוללות הפעלות דיגיטליות. העובדה שיש להזמין ביקור במקום לפחות חצי שנה מראש מעידה על כך שגם במאה העשרים ואחת ילדים נהנים ונתרמים מהפעלות שאינן עתירות טכנולוגיה.
הסטודנטיות נטלו חלק בהמחזות ושיחקו במשחקי ההמחשה המוצעים ללומדים הצעירים. ההנאה הייתה רבה, כפי שניתן לראות בתמונות המצורפות וכפי שמעידים המשובים שכתבו:
"כל הכבוד על המחשבה תחילה בכל משחק והרכבה, ועל ההשקעה בתכנון ההצגה והתפאורה, תוך שיתוף הלומדים הצעירים בהתפתחות העלילה".
 "אהבתי במיוחד את החוויה בכל החושים יחד – זה חשוב ותורם המון".
"אהבתי שהפכו הכול למוחשי יותר ויצרו משחקים הקשורים לסיפורי התורה".
"ראיתי רעיונות שבודאי ארצה ליישם בעבודה המעשית וגם בעתיד כגננת".

"יען כי גבהו בנות ציון" לעשרה בטבת – אז כהיום: הרהורים אקטואליים על סיבת החורבן ודרכים לתיקון

מאת הרבנית ד"ר לאה ויזל,
דיקנית הסטודנטים (קמפוס אלקנה) ודיקנית לימודי חוץ


ישעיהו הנביא מותח ביקורת נוקבת על המצב המוסרי של החברה היהודית ערב חורבן בית ראשון:
"וַיֹּאמֶר ה' יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן וַתֵּלַכְנָה נטוות נְטוּיוֹת גָּרוֹן וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם הָלוֹךְ וְטָפֹף תֵּלַכְנָה וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה".  כתוצאה ישירה של החטא מתאר הנביא בפסוקים הבאים את העונש:
"וְשִׂפַּח ה' [...] בְּנוֹת צִיּוֹן וַה' פָּתְהֵן יְעָרֶה [...] וְהָיָה תַחַת בֹּשֶׂם מַק יִהְיֶה וְתַחַת חֲגוֹרָה נִקְפָּה וְתַחַת מַעֲשֶׂה מִקְשֶׁה קָרְחָה וְתַחַת פְּתִיגִיל מַחֲגֹרֶת שָׂק כִּי תַחַת יֹפִי: מְתַיִךְ בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ וּגְבוּרָתֵךְ בַּמִּלְחָמָה".
חִצֵי הביקורת מופנים אל בנות ישראל ואופן הליכתן. מדוע הנביא רואה בכך את הסיבה לחורבן? יש להניח שמשהו יסודי בדרך התנהלותה של החברה הביא להתפוררותה, והחורבן היה תוצאה טבעית של התפוררות זו בבחינת "קמח טחון טחנת".
חז"ל במסכת שבת (סב ע"ב) פורטים את תוכן הנבואה הנ"ל לפרוטות:
"מאי דכתיב: 'יען כי גבהו בנות ציון'? שהיו מהלכות בקומה זקופה. 'ותלכנה נטויות גרון', שהיו מהלכות עקב בצד אגודל. 'ומשקרות עינים', דהוה מלאן כוחלא לעינייהו ומרמזן. 'הלוך וטפוף', שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה. 'וברגליהן תעכסנה', מלמד שמטילות מור ואפרסמון במנעליהן ומהלכות בשוקי ירושלים וכיוון שמגיעות אצל בחורי ישראל בועטות בקרקע ומתיזות עליהם ומכניסות בהן יצר הרע כארס בכעוס".
הרב קוק מבאר את הדברים בעין אי"ה. הרב לומד, בעקבות חז"ל, כי אופן ההליכה מעיד על מצבו הנפשי של ההולך גם אם הלה אינו מודע לכך. לפיכך, הליכתן של נשות ציון מלמדת על גאוותן. הן חיו באשליה שהן מושלמות ואין להן צורך בביקורת עצמית כמו גם בלימוד מהסביבה. מקור הצרות הוא גאווה מופרזת של בנות ציון, היעדר ענווה כלפי אחרים באופן המונע התקדמות, שיפור ולמידה. המטרה היחידה שלשמה נוצרה החברה בעיני דור החורבן היא לצרכים אנוכיים: להאדיר ולפאר את עצמם. החברה נדרשת כדי לאפשר יצירת תדמית מנופחת ולא כדי לפתח שיח אמתי שיש בכוחו לתקן את היחיד. הליכה נטוית גרון מתפרשת על ידי חז"ל כהליכה של עקב בצד אגודל. הליכה נטוית גרון מחייבת, טכנית, הליכה אטית של עקב בצד אגודל, וכן גם מהותית: חוסר הכרה בחיסרון עצמי וחוסר בקרה על הפעולות מוליד עצלות, שאננות וחוסר מוטיבציה לפעול לתיקון. מכאן קצרה הדרך לחיים שבמרכזם עומד הרצון לשפר את התדמית האישית בכל דרך. החל מהדגשה מופרזת של היופי באמצעות איפור כבד, "וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם", "מלאן כוחלא לעינייהו", ועד להרס הצניעות ודרדור המיניות. שורש הרע הוא ניסיון נואש למשוך תשומת לב בכל מחיר. לשם כך נעשה שימוש אפילו בכיעור. הולכות להן נשות ציון "הלוך וטפוף", ארוכה בצד קצרה, כדי לבלוט. מעין רצון ליצור "רייטינג" בכל מחיר גם דרך צעדה של גבוהה לצד גמדה. העיסוק האובססיבי ביופי ובחיצוניות עובר למאמץ לגרות יצרים על ידי הפצת בושם: "וברגליהן תעכסנה מלמד שמטילות מור ואפרסמון במנעליהן. וכיון שמגיעות אצל בחורי ישראל בועטות בקרקע ומתיזות עליהם ומכניסות בהן יצר הרע".
הנביא וחז"ל מתארים דור שגדל באשליה שלפיה ככל שהאדם ייחשב יותר הוא אמנם שווה יותר. התרבות מתרחקת מעיסוק בתכנים ופונה לעיסוק ביצירת כותרות ומשיכת תשומת לב. העונש הוא כיעור תחת התמכרות לעיסוק ביופי והחברה שאיבדה את תפקידה המקורי מתפרקת.
ערב י' בטבת תשע"ד הדברים נשמעים רלבנטיים מתמיד. כותרות החדשות הביאו לפתחנו פרשיות בעייתיות הנוגעות לאנשים מפורסמים שהיו למושא הערצה של בני נוער רבים. תפקידנו החינוכי מחייב התייחסות ובחינה של השאלה מי הן הדמויות שאִתן אנו בוחרים להזדהות? מה הם מייצגים? עלינו להתבונן בשורש הרעה כדי לכוון אל דרך התיקון. התיקון צריך לבוא דרך השבת העיסוק בתכנים המתאימים לרוח ישראל שמעולם לא אבדה כליל. ככל שנעסוק יותר בתכנים, ככל שנמלא את זמנם ואת עולמם של ילדינו בתכנים חיוביים ומשמעותיים, ככל שנצליח לעזור להם להאמין בעצמם ובכוחותיהם הפנימיים, כך יזדקקו פחות למשיכת תשומת לב בדרכים פסולות.
זאת ועוד, אף כי המציאות כיום מזכירה את הכתובים על מצב הדור ערב החורבן, יש להדגיש שאין זהות מוחלטת. היום ניתן בהחלט לזהות מגמה חיובית, אף כי אטית, של אתחלתא דגאולה. קיים צימאון גדול לשמוע תכנים יהודיים מקוריים, צימאון שיש לחשוב איך נכון להרוותו.

יום שני, 9 בדצמבר 2013

סטודנטיות ייעוץ (פק"ם) מתנסות בסדנה לקלפים טיפוליים

מאת יהודה לובין,
מרכז ההתמחות "פרט, קבוצה, מערכת" (ייעוץ), קמפוס אלקנה

אחד האתגרים העומד בפני יועצת הוא חיפוש דרכים להגיע לנועץ, לגרום לו לפתוח את סגור לבו ולשתף אותנו בעולמו הפנימי. יש ילדים עם קושי מיוחד לתמלל את עולם הרגש ולתאר את התפיסות שלהם. אחד הכלים הנמצא היום בשימוש נרחב הוא קלפים טיפוליים.
כדי להכיר את המדיה הזאת התכנסו סטודנטיות משנים א, ב, ג לסדנה שבה למדו על הרציונל העומד מאחורי הקלפים הטיפוליים, הכירו את התחומים השונים הקיימים, ולמדו את המתודיקה של חיפוש ושיקוף המסרים העולים בשיחה עם הנועץ. איציק שמולביץ, שיצר את הקלפים ומעביר סדנאות בכל הארץ בנושא, הנחה את הסדנה בחן ובחיוך שגרמו תחושה של חדוות הלימוד. הקלפים עובדים על עיקרון ההשלכה, שבו מניחים שהילד יהיה חופשי יותר לדבר על משהו מבחוץ, אבל תוך כדי השיחה הוא בעצם חושף את מחשבותיו ואת עולמו הנפשי.
על הבנות היה לבחור קלף שיש בו כובע המתאים לדמות של היועצת, או שלט שיש בו תמונה שתחליף את השם בדלת של היועצת, או קלף שידגים הצלחה לילד, או ילד שידגים "אני" בהפסקה, "אני" בבית או "אני" במשפחה.
בהמשך הסדנה הוצגו סטים חדשים שיצאו זה עתה בנושא "עץ ויועץ" ו"אני תפילתי". הסטודנטיות ראו בקלפים שימוש אפשרי עתידי ככלי בעבודה מעשית ובהמשך העבודה כיועצת. נוסף על ההנאה בסדנה, הסטודנטיות הוסיפו כלי לארגז הכלים שלהן.

"שאגתי מנהמת לבי"

תערוכת ציורים חדשה בספריית קמפוס אלקנה

אוסף ציוריה של ד"ר בלה ליוש המוצג בקומת הכניסה של ספריית המכללה בקמפוס אלקנה, חושף בפנינו את זיכרון השואה, האמונה והתקווה – חוויות הדור השני לשואה, כפי שרואה אותם האמנית.
ד"ר בלה ליוש, ילידת גרמניה (1948), עלתה לארץ בגיל שנה, בת לניצולי שואה; ד"ר למנהל החינוך מאוניברסיטת בר-אילן ומרצה במכללה במסגרת לימודי התואר השני במנהל חינוכי; בוגרת המדרשה להוראת האמנות בסמינר בית צעירות מזרחי. במשך השנים למדה אמנות ותולדות האמנות – רישום, צבע, פיסול והדפס במסגרות מגוונות ואצל אומנים שונים: "ישכיל" בטבריה; אריה למדן בנתניה, רחל שחר בתל אביב, קורס בסגנון "האקדמיה הרוסית" בתל אביב ואצל בתיה מגל בכפר מע"ש. שימשה כמורה וכמדריכת אמנות במשך ארבעים שנה לסירוגין. ד"ר בלה ליוש השתתפה במספר תערוכות. האחרונות שבהן: תערוכה קבוצתית במרכז "אווניו" בקריית שדה התעופה (מרץ 2009); "אות חיים", תערוכה קבוצתית ב"מרכז הבינלאומי לקבלה" בצפת (דצמבר 2010); "אור שבעת הימים" בגלריית "אמנות ישראלית" בצפת (דצמבר 2010); " אמנים חדשים", תערוכה קבוצתית בגלריית "הציפור הכחולה" בפתח תקווה (פברואר 2012).
בציוריה של ד"ר  ליוש, המוצגים בספריית המכללה, אנו רואים את המעבר משואה לתקומה, את האמונה ואת התקווה.
בספריית המכללה בקמפוס אלקנה מתקיים קשר הדוק בין הספרות לאמנות, בין מקורות הידע ובין הרגש והנשמה. לתערוכת הציורים נלווית תצוגת ספרים העוסקים בנושאים הבאים לידי ביטוי בתערוכה. השנה בחרנו להציג יחד עם תערוכת הציורים ספרים העוסקים בזיכרון השואה, במשמעותו ובהנחלתו לדורות הבאים. הספרים בתצוגה הם חלק קטן מאוסף הספרים בנושא השואה הנמצא במרכז מל"ה בספרייה.
התערוכה פתוחה לקהל הרחב בשעות פתיחת הספרייה, בימים א–ה, בשעות 8:00–19:45.

תרומת עיזבונו של פרופ' יוחנן סילמן לספריית המכללה

מאת הרב ארי שבט
מרצה למחשבת ישראל ותושב"ע, ועמליה צורן מנהלת הספרייה, קמפוס אלקנה

זכינו לקבל לספריית מכללת אורות ישראל באלקנה תרומה מכובדת מאוד של ספרים וכתבי-עת מעיזבונו של הרב פרופ' יוחנן דוד סילמן, באדיבות אשתו ושותפתו, יהודית, וביזמתו ובתיווכו של הרב ארי שבט.
פרופ' יוחנן סילמן ז"ל היה אחד מחלוצי הדור החדש המנסים לשלב תורה ומחקר מתוך נאמנות, יראת שמים ואהבת התורה. על כן הננו מקווים שלא רק ספריו הרבים אלא גם דמותו ומשנתו יעמדו לנגד עיני הסטודנטיות שלנו כתורה שבעל פה יחד עם התורה שבכתב, שהעניקו לנו בני משפחתו באדיבותם.
פרופ' יוחנן סילמן (תרצ"ב–תשע"ב) למד בעולם הישיבות, בעיקר בחברון, בפוניבז' ובמרכז הרב. בין השאר למד בחברותא תקופה ארוכה עם הרב ד"ר צבי אלימלך נויגרשל, מוותיקי המרצים במכללת אורות ישראל, ואף הוצע לו שיעמוד בראש ההתמחות למחשבת ישראל במכללה. בשלב מסוים, תוך כדי לימודיו התורניים, למד גם לימודים אקדמיים באוניברסיטה העברית והתמחה בפילוסופיה ובתולדות ישראל. פרופ' סילמן היה פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת בר-אילן במשך עשרות שנים, למד ולימד מתוך תפישה תורנית ומחקרית ללא פשרות. ספריו ומאמריו, וכן ספרייתו העשירה, מעידים שהיה בקי גם בתחומי ההיסטוריה והתורה שבעל-פה ובתחומים רבים אחרים.
פרופ' סילמן כתב את הדוקטורט שלו בנושא "הא-ל והחומר לאור מערכות היחסים ההירארכיים בספר הכוזרי". הוא חיבר מאמרים רבים, ואת הספרים: "בין פילוסוף לנביא: התפתחות הגותו של ר' יהודה הלוי בספר הכוזרי", "קול גדול ולא יסף: תורת ישראל בין שלמות להשתלמות", ו"בין 'ללכת בדרכיו' ו'לשמע בקלו': הוראות הלכתיות – כהנחיות או כציוויים". הוא היה בין העורכים של כתבי-העת דעת ובד"ד, ושל ספרים רבים, ביניהם: "אברהם אבי המאמינים: דמותו בראי ההגות לדורותיה".
פרופ' סילמן התמחה במיוחד במשנת ר' יהודה הלוי וכתב עליה מאמרים רבים ושני ספרים, אך עיקר תרומתו היה בתחום הפילוסופיה של ההלכה, שבה היה מאלו שיצרו את המחקר הראשוני ואף קבעו את הגדרות היסוד. ספרו "קול גדול ולא יסף" משלב את ידיעותיו התורניות הרחבות עם חשיבתו השיטתית כדי להעמיק בשאלות יסודיות ביותר.
ספריית המכללה הועשרה בספרים מעיזבונו של פרופ' סילמן בתחומי הפילוסופיה הכללית, אתיקה, מוסר, מחשבת ישראל, דת ומדע, תולדות עם ישראל והגותו בימי הביניים ובתקופת ההשכלה, הפולמוס היהודי-נוצרי, וגם מעט על ההיסטוריה של ארץ ישראל. הוקרת המכללה נתונה למשפחת על התרומה החשובה.

יום רביעי, 23 באוקטובר 2013

הקפות שניות באושיות, רחובות

כמדי שנה, במוצאי שמחת תורה התאספו רבים מתושבי העיר רחובות כדי לחגוג הקפות שניות במתנ"ס חוויות שבשכונת אושיות, בחסות גרעין המורים התורני מורשת יעקב שעל יד מכללת אורות ישראל.
הזמר אלדר יחיאל הרקיד את הבאים לשמוח בשמחת התורה. בין המשתתפים הרבים היו רבני בתי הכנסת שבשכונת אושיות, ראשי הגרעין – הרב חיים פוגל והרב חיים סבן, ראש כולל אורות יעקב – הרה"ג צבי צרפתי שליט"א, ראש העיר – רחמים מלול, ראש הבית היהודי – אמיתי כהן וסמנכ"ל מכללת אורות ישראל – יניב דוד.
תודה רבה לעדי דויטש – מנהל רשת המתנ"סים ברחובות, ולמירב אהרון – מנהלת מתנ"ס חוויות אושיות, ויישר כוח לעדן כהן על הפקת האירוע.

יום שני, 21 באוקטובר 2013

חדש במכללת אורות ישראל: בית הספר בריאה – לרפואה משלימה

מאת שרה בר אשר,
מייסדת וראש בית הספר לנטורופתיה במכללת אורות ישראל, קמפוס אלקנה

בית הספר החדש "בריאה" לרפואה משלימה נפתח בשעה טובה ומוצלחת בקמפוס אלקנה, בהנהלת הנטורופתית שרה בר אשר. הקורס הראשון שנפתח בי"א במרחשוון (15 באוקטובר 2013), עוסק בנושא הייחודי "רפואת צמחים יהודית". הקורס מתקיים בהנחיית מר אברהם דהאן, עורך אנציקלופדיית "תלמוד הצמחים".
הקורס מתבסס על מחקר אנציקלופדי-בוטני-יהודי. אנציקלופדיית "תלמוד הצמחים" מאגדת ומנגישה את עולם צמחי המרפא שהיו בשימוש הרופאים היהודיים. מידע זה היה מפוזר עד כה במקורות היהודיים השונים, מאז ספר בראשית ועד המאה ה-18. הקורס סוקר מגוון רחב של צמחי מרפא, צמחי תבלין וצמחי בושם, ומדגיש את יתרונותיהם ואת השימושים הבריאותיים של צמחים אלה כפי שהם מצוינים במקרא, בתלמוד ובכל הכתבים הרפואיים של חכמי ישראל לדורותיהם.
הקורס מעניק לבוגריו ידע וכלים מעשיים לשימוש בצמחי תבלין, צמחי מרפא וצמחי בושם לחיזוק ולשיפור בריאות הגוף, וידע מעשי נרחב להכנת מרקחות, תכשירים, ממרחים ויינות מתובלים. כל זאת כחלק מאורח חיים בריא. 
בכל אחד מהמפגשים רוקחים, מבשלים, אופים וטועמים מרשמים ומתכונים עתיקים בני מאות ואלפי שנים, כגון מרשמים של עזרא הסופר, הרמב"ם, אסף הרופא, רבי חיים ויטאל, טוביה כץ, רבי נתן בן יואל פלקירה, רבי מאיר אבן אלדבי ועוד. באחד ממפגשי הקורס נצא בע"ה ליום סיור מקצועי באזור עמק יזרעאל לליקוט צמחי בר למאכל (הסיור יתקיים באחד מחודשי החורף).

את הקורס פתח בדברי תורה ובברכות נשיא המכללה, הרב פרופ' נריה גוטל, שהתכבד בכוס תה צמחים בניחוח תלמודי ישראלי. התה הכיל עלי פותנק (זוטה), פרחי סמלק (יסמין) ונגיעות של עלי לואיזה לימונית, שהומתקו בקוביות סוכר קענדיל, שהופק מקני סוכר משובחים ועסיסיים.
הקורס הבא שייפתח בע"ה בט' בכסלו (12 בנובמבר 2013) יעסוק ב"תזונה ותעשיית המזון", בהנחיית הנטורופתית שרה בר אשר. 

יום שלישי, 15 באוקטובר 2013

סיומה המוצלח של תכנית הסבת האקדמאיות לגננות, קמפוס רחובות

מאת ד"ר יעל שגב, מרכזת התכנית להסבת אקדמאיות לגננות, קמפוס רחובות

בעקבות  חוק חינוך חינם לגילאי 3 שנכנס לתוקפו לפני כשנתיים נוצר צורך דחוף להכשיר מספר רב של גננות. מכללת אורות ישראל "הרימה את הכפפה" והפכה למכללה היחידה המכשירה גננות בתכנית הייחודית והחד-פעמית לציבור החמ"ד.
בקיץ האחרון, לאחר שנה וחצי אינטנסיביות ביותר, הסתיימה תכנית ההכשרה בקמפוס רחובות, במסיבת סיום מרגשת שיזמו הסטודנטיות.
הסטודנטיות הדגישו את הקשר החם והמיוחד שהן חשות לצוות המכללה, והביעו את רצונן לשמור על קשר עם המכללה בתכניות המשך שונות.
מדברי אחת הסטודנטיות:
תודה רבה לצוות שעומד מאחורי הקלעים, שתמיד תמך בנו ותמיד הבין, תמיד חיבק והיה שם עבורנו. ידוע שכל סטודנטית הגיעה עם ה"מזוודה" שלה, אך ידוע גם שהיו כמה וכמה שהגיעו עם מטען "כבד" במיוחד. תודה לכל הצוות המדהים שעשה רבות למעננו כדי שהלימודים יעברו בצורה היעילה ביותר שיכולה להיות [...] על כל אלו, אני מרגישה צורך לומר תודה ענקית. תודה לה' שזיכה אותנו בצוות כל כך מיוחד ורגיש, צוות מבין ותומך. תודה ענקית לכל הקבוצה המדהימה שאתה למדתי ולכל הבנות התומכות.
מאחלת בריאות ואושר לכולם, צמיחה מקצועית ואישית בכל התחומים שתבחרנה [...] רגע לפני הסוף חשוב היה לי שכל אנשי הצוות ידעו וגם הקבוצה שאתה עברתי שנה וחצי תמימות, שכולכם הייתם נפלאים, תומכים ומעודדים.
יפית טירי, סטודנטית בתכנית.

חלק גדול מהסטודנטיות כבר שובצו כגננות במסגרות החינוך העירוניות השונות.
נאחל לכולן הצלחה!

יום היערכות תשע"ד ובו לראשונה טקס הענקת פרס מרצה מצטיין

במסגרת יום ההיערכות לקראת שנת הלימודים תשע"ד, שקיימה המכללה האקדמית לחינוך אורות ישראל בעיר לוד, נערך לראשונה טקס הענקת פרס מרצה מצטיין. ועדה של בכירי הסגל האקדמי במכללה, בראשות מר ציון ששון, ישבה על המדוכה, אספה נתונים מגוונים מסטודנטים, מממונים ועוד חוות דעת, שִקללה את הנתונים ובסופו של דבר דירגה שלושה מצטיינים: ד"ר פנינה שטיינברגר במקום השלישי, הרב אורי סמט במקום השני, והרב ארי שבט במקום הראשון. נשיא המכללה, הרב פרופ' נריה גוטל, ציין כי ב"ה רבים ממרצי המכללה מצטיינים וכי מלאכת הוועדה לא הייתה קלה. הוא הוסיף והדגיש כי לצד תִגמול על הצטיינות מחקרית, תִגמול שהנהיגה המכללה השנה, הדגש כאן הוא על "עשייה מעבר": מתן מענה לפניות סטודנטים בשעות שאינן יום ואינן לילה, הישארות בשעות שאינן שגרתיות, זמינוּת, הקשבה, אכפתיות וכו'. "אנחנו מצפים ממרצינו להיות מקצוענים ובד בבד 'מענטשים' ולא רואים בכך כל סתירה"!  הרב שבט כוּבד בתעודת הוקרה וזכה בתגמול כספי נאה. נשיא המכללה הודיע כי בע"ה כך ייעשה מעתה בכל שנה.

מה קורה כשה"נסיכה" מגיעה לגיל 21 ועדיין לא מצאה חתן?

מאת ד"ר ציפי ריין, מרצה במכללת אורות ישראל ובאוניברסיטת בר אילן, פסיכולוגית ומטפלת זוגית ומשפחתית, מנהלת מחלקת הייעוץ בארגון ישפה

בממלכה רחוקה מעבר לים חיה לה נסיכה. כל חייה עברו עליה במסגרות החינוכיות הרגילות של כל נסיכה טיפוסית, ולאחר סיום לימודיה היה ברור לנסיכה, כמו רעם ביום בהיר, כי היא אמורה להתארס לאחד מיורשי העצר הרבים שהיו פזורים בממלכות השכנות. הכול היה אמור להיות פשוט ומאורגן. עד גיל 21 הייתה הנסיכה אמורה למצוא את בחיר לבה ולהתחתן. ואז, כשהגיע היום הגורלי שבו הנסיכה החלה לקבל הצעות מבכירי בחורי הסביבה, קרה דבר מוזר. הנסיכה החלה להיפגש עם מיטב הבחורים מהממלכות השכנות, אבל אף לא אחד מהם היה האביר המושלם על הסוס הלבן שלו כמהה וייחלה כל חייה. האחד לא היה מספיק דתי ואידאליסט, אצל השני משהו במראה החיצוני "לא היה זה", והשלישי היה נמוך ממנה בראש, הרביעי ממש התאים מחשבתית אבל הרגש שם לא התפתח, והחמישי לא ידע איך לחזר אחריה ולא התנהל בפגישה כמו שצריך. המלך והמלכה שצפו בתופעה היו ממש לחוצים. הרי כל חברותיה של בתם כבר התארסו וגם הנסיכה החלה להיות לחוצה. לא פשוט להיות נסיכה בת 21 רווקה. טובי המומחים התכנסו במצוות המלך כדי לטכס עצה איך לעזור לנסיכה.
גם בעולמנו הדברים היו אמורים לכאורה להיות פשוטים – סך הכול למצוא את המכסה לסיר, כלומר להתאים בין בחור לבחורה. אבל לפעמים קשה הזיווג כקריעת ים סוף. לדוגמה, השבוע הגיע אליי בחור מקסים לייעוץ. הוא סיפר על בחורה שאִתה הוא יוצא כבר שלושה חודשים ומרגיש כלפיה משהו, אבל זה עוד לא מספיק מבחינתו כדי להציע נישואים. בחורה אחרת פנתה אליי כדי לבחון אם היא עושה משהו לא נכון בדייטים, כי רובם נגמרים אחרי פגישה אחת או שתיים. בחורה נוספת שקבעה עמי לשבוע הבא רוצה להתייעץ איך להתגבר על קשר שנגמר עם בחור ועדיין מלווה אותה כשהיא יוצאת עם בחור חדש.
בעבר זה היה מספיק. בחור ובחורה היו מתחתנים כי הייתה ביניהם התאמה – לא התאמה נפשית, אלא התאמה במעמד הכלכלי ובדרישותיהם מהנישואים. הם בנו בית והביאו ילדים לעולם, וגם אם הם לא הסתדרו, וגם אם הם רבו לעתים, הם נשארו יחד נשואים, כי לא מתגרשים. לא היה נהוג להתגרש וגם לא היה נהוג שלא להתחתן. כמעט שלא היו רווקים. רק את אלה שכנראה היה בהם פגם לא הצליחו לחתן. פעם, בעבר, היה קשה להסתדר אם לא היית נשוי. היו עבודות בית רבות- כביסה,בישול וכו'(ולא היו מכונות שעשו הכול), וכמובן היה צורך גם לפרנס. אדם אחד לא יכול היה להספיק לעשות הכול לבדו- גם עבודות בית וגם עבודה בחוץ; נדרשו שניים למלאכה.
למה לפעמים למצוא בן/בת זוג הוא עניין מסובך כל כך? אולי כי כיום עברנו ממצב שבו היינו צריכים זוגיות למצב שבו אנחנו בוחרים בזוגיות. אם בעבר היה קשה להסתדר אם לא היית נשוי וזה גם לא היה נורמטיבי לא להתחתן, הרי היום עברנו לעולם שבו בוחרים להתחתן, בוחרים בזוגיות. עכשיו יש ללמוד איך יודעים לבחור, איך בוחרים באדם מתאים, איך יודעים מתי קשר אינו מתאים.
שלושה דברים חייבים להיות בקשר זוגי ויעזרו בבחירת בן/בת זוג:
  1. בכל קשר זוגי חייבת להיות איזושהי משיכה/התאהבות. עם זאת, יש אנשים שהמשיכה/התאהבות שלהם יציבה ויש כאלה שהיא עולה ויורדת. לכן אין להשוות בין שני סוגי אנשים אלו. בחורים ובחורות בדפוס העולה ויורד צריכים ללמוד לא להיבהל גם בירידות של הרגש.
  2. תקשורת טובה: תקשורת היא דבר שמתפתח עם הזמן ולכן בתחילת קשר יש לראות שיש ניצנים של תקשורת טובה. כלומר שניתן לספר לשני לא רק צדדים יפים וטובים של עצמי, אלא גם דברים פחות טובים.
  3. הימצאות עם אדם טוב בעל מידות טובות.
הכלל הנוסף הוא שבכל שאלה או בעיה בנושאי זוגיות כדאי להתייעץ עם בעל מקצוע שיעזור בבחירה ובעיקר כדי להגיע לסיום אגדת הילדים שבו הנסיכה מצאה את בחיר ליבה והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה.

מכללת אורות ישראל מאפשרת ייעוץ אתי בנושאי דייטים ושאלות על זוגיות לפני חתונה ללא עלות.
זמני קבלה: יום א', משעה 12:00 עד 14:00 ויום ד' משעה 10:00 עד 12:00. ניתן לתאם אתי מועד אחר.
לפרטים ולתיאום: ציפי 052-5619884

"כשהנשמה מאירה גם שמיים עוטי ערפל מפיקים אור נעים"- על פתיחת סמסטר חורף

מאת הרבנית ד"ר לאה ויזל, דיקנית סטודנטיות (קמפוס אלקנה) ודיקנית לימודי חוץ

לכל הסטודנטים והסטודנטיות
שלום וברכה,

יצאנו מחודש החגים אל ימי השגרה. האופן שבו כל אחת ואחד חווים את המעבר בין חגי תשרי לחודש מרחשוון תלוי אך ורק בהם. אירועים יוצאי דופן של חגים ושל שמחות אינם יכולים להחליף שִגרה. בסופו של דבר הבניינים האמתיים נבנים בתהליך בנייה אטי וממושך הדורש עמל והתמדה, והאתגר הוא לראות את השליחות בתוך עשייתנו היום-יומית. משקלם המצטבר של המעשים הקטנים הם הבונים את האישיות הגדולה והשלמה ולא רק מעשים יוצאי דופן.
כל מי שבחר להצטרף למשפחת אורות ישראל מתוך ראיית חינוך ילדי ישראל כאחת ממשימות הדור המשמעותיות ביותר, יידרש כעת לשמר את תחושת השליחות לאורך שבועות, ימים ושעות. בדרכו של הסטודנט לעבר המטרה שהציב לעצמו ייפגש בע"ה  במקורות רבים ומגוונים שמהם יוכל ללמוד ולהעשיר את עולמו הפנימי. באפשרותו לרכוש ידע וכלים חיוניים למקצוע ההוראה ולתפקיד המחנך, לבנות קומה משמעותית באישיותו, לעשות לו רב ולקנות חברים טובים.
מניסיוני, דבר חשוב אחד אבקש לומר לכם בשלב זה של השנה: אל תתנו לשעות, לימים, לחודשים ולשנים לעבור לידכם. בכל מקום שתהיו השתדלו להיות נוכחים באופן פעיל וללמוד מכל אדם. בדרככם אל עבר המטרה יהיו מן הסתם גם מטלות ונושאים שפחות "תתחברו" אליהם ושלא תראו בהם חשיבות עליונה. אולם אם תשכילו להציב לעצמכם את המטרה מול עיניכם תבינו שהפרטים הם היוצרים את השלם. שימור תחושת השליחות לאורך הדרך תשפיע על האופן שבו תעשו את המוטל עליכם ועל מידת ההזדהות שלכם עם הדברים.
קצת על תפקידי במכללה: בתחילת שנת הלימודים הנוכחית נכנסתי לתפקיד דיקנית סטודנטיות בקמפוס אלקנה ואחראית על לימודי החוץ במכללה. את עיקר תפקידי (באלקנה) אני רואה בדאגה לכל צורכי הסטודנטיות, החל מהצדדים [הלכאורה] טכניים, לרבות מעונות ומלגות וכלה בעניינים של תוכן, כגון פעולות שונות שמטרתן העצמה תורנית-נשית-אישית של הלומדות ומתן מענה לכל בעיה.
משהותי הקצרה בתפקיד למדתי שהמכללה מתפקדת כמשפחה ממש, ובתוכה ניתן מענה למגוון צרכים על ידי נושאי תפקידים שונים. בכוונתי לנצל במה זו כדי להכיר לכן מעת לעת שירותים וכתובות בתוך המכללה שאולי לא שמעתן על קיומם. אני קשובה לכל הצעה/רעיון/בקשה שיש בכוחם לקדם את כולנו. כמו כן דלתי פתוחה לצורכי כל אחת באופן אישי. חדרי נמצא בבניין יהדות בקומה העליונה משמאל ואשמח מאוד לראותכן.
לימדנו הרב זצ"ל במשפטו הידוע, "כשהנשמה מאירה גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים". כשמתבוננים במציאות במבט פנימי, בהתייחס לתכלית, גם שמים עוטי ערפל של סתיו ושל חורף, וגם האפרוריות של היום-יום מפיקים אור נעים.

בברכת חורף טוב ושגרה ברוכה ומאירה,
הרבנית ד"ר לאה ויזל
דיקנית סטודנטיות (קמפוס אלקנה) ודיקנית לימודי חוץ.
vizel@orot.ac.il
052-7024866/03-9061320

יום שני, 2 בספטמבר 2013

ערב הוקרה לגמלאי המכללה ופורשיה

מכללת אורות ישראל קיימה לאחרונה בקמפוס אלקנה ערב הוקרה לכבודם של מרצי המכללה ועובדיה אשר יצאו לגמלאות. את האירוע כיבדו בנוכחותם יו"ר חבר הנאמנים הרב חיים פוגל, נשיא המכללה הרב פרופ' נריה גוטל, מייסד המכללה הרב ד"ר יהודה פליקס, הגמלאים ובני משפחותיהם. בשם הגמלאים נשאו דברים מר יעקב פשקוס וד"ר יעל צהר. הנעימו באומר ובצליל הלל מאלי ולהקת ניגון ירושלמי.

על הסכין

מאת הנטורופתית שרה בר אשר,
מייסדת וראש בית הספר לרפואה משלימה (בהקמה) קמפוס אלקנה

יש אמונה טפלה הגורסת שאסור לשתות מים אחרי אכילת פירות ובמיוחד אחרי אכילת אבטיח. אפשר להקדיש טור שלם לדיון בסוגיה זאת, אך עדיף להתרכז בדברים החשובים כמו פיטוכימיקלים, ויטמינים, מינרלים ועוד דברים טובים הנמצאים בפירות.
לפי הרפואה הסינית, לפירות יש אנרגיה מקררת ולכן הם מצננים ומרעננים בקיץ. הבעיה היא שהם מכילים מרכיב אחד הגורם לחוסר נוחות אצל רבים. לרכיב זה קוראים סוכר ורק בגללו יש אנשים החושבים שפירות משמינים. אז זהו, שלא. פירות זה בריא, רק אל תגזימו עם הכמויות. הסתפקו בשלוש עד ארבע מנות פרי ליום. מנת פרי היא למשל כוס קוביות (מכילה כ-170 גרם פרי) של אבטיח, של מלון או של ענבים, שני שזיפים או אפרסק אחד.
השתדלו מאוד לאכול פירות בחמישה צבעים. הצבעים השונים תורמים לנו פיטוכימיקלים שהם נוגדי חמצון המחזקים את מערכת החיסון.
בחרנו להתייחס לשני פירות מתוך כל השפע, גם אם חבל ששניהם תורמים רק 0.5 מ"ג של סיבים תזונתיים:
אבטיח: אין ספק שהוא המלך הבלתי מעורער של הקיץ. מי שחושב שמדובר בפרי ישראלי או לפחות ים תיכוני, יופתע לגלות שהאבטיח היגר לכאן בצורה לגמרי חוקית ממרכז יבשת אפריקה.
מה יוצא לנו ממנו? 100 גרם של אבטיח תורמים 31 קלוריות. הוא מכיל 92% מים והיתר סוכר מסוג פרוקטוז Fructos)) שהוא חד-סוכר הנמצא בפירות. נוסף על כך, גם ויטמין C, ויטמין B3, B5, B6, בטא קרוטן שחשוב בין היתר לבריאות העיניים וליקופן המוכר לנו מהעגבניות. הליקופן הוא פיטוכימיקל הנותן לאבטיח את צבעו האדום. מי שרגיש לחומציות של העגבניה יכול ליהנות מהליקופן של האבטיח, אלא אם כן הוא אוכל אבטיח בצבע צהוב.
תכנית חיסכון: משתמשים בכל חלקי האבטיח, לרבות בקליפה הירוקה. מי שעדיין חושב שקליפת האבטיח מיועדת לסוסים – טועה. רבים וטובים מכינים קליפות אבטיח מוחמצות, מסוכרות ואפילו ריבות. פרט לכך קולים את גרעיני האבטיח לפיצוחים, אך 100 גרם גרעיני אבטיח תורמים 417 קלוריות, וזה המון.
מה עוד חשוב לדעת עליו? בשנים האחרונות ניתן לקנות אבטיחים קטנים כמעט בגודל אישי. כשתקפצו לביקור ביפן, אל תשכחו לקנות אבטיח מרובע. יתרונו הוא בכך שהוא נוח לאחסון כיוון שהוא משתלב טוב יותר עם הצורה המלבנית של המקרר.
מלון: זהו בן הזוג של האבטיח ולא בכדי שניהם נושאים את אותו שם משפחה, משפחת הדלועים. המלון נולד לפני 4,000 שנה בפרס ובאפריקה.
מה יוצא לנו ממנו? 100 גרם של מלון תורמים 34–36 קלוריות, תלוי בסוג ובצבע המלון. הוא מכיל 90% מים והיתר סוכר, כמו גם ויטמין A, ויטמין C, ויטמין B1, B3, B6, חומצה פולית, אשלגן ומגנזיום. כמו כן הוא מקור חשוב של בטא קרוטן ולוטאין שהם פיגמנטים נוגדי חמצון.
תכנית חיסכון: לא זורקים את גרעיני המלון; מכינים מהם משקה ספרדי בשם פיפיטאדה. להכנת המשקה, משתמשים בארבע כפות גרעיני מלון מיובשים וטחונים, סוכר לפי הטעם וליטר מים.
מה עוד חשוב לדעת עליו: מבדילים בין המלון הכתום בעל הצורה המאורכת למלון הצהוב שהוא עגול וקטן יותר. לכל אחד מהם יתרונות תזונתיים ייחודיים. 100 גרם של מלון כתום מכילים 37 מ"ג של ויטמין C. הוא מהווה מקור חשוב לנוגדי חמצון מסוג הקרטנואידים שמעניקים למלון את צבעו. לעומתו, המלון הצהוב הוא מקור חשוב לאשלגן. גם הוא עשיר בוויטמיןC , אך עני באופן יחסי בקרטנואידים .

שיהיה לשובע ולרזון.

קורס חדש במסלול החינוך המיוחד: תקשורת תומכת וחלופית (תת"ח)

מאת גב' אופירה רג'ואן,
מרצה בשלב"ר-חנ"ם, גב' אילה מוקדס, מרצה בקס"ם-חנ"ם

במסגרת קורס תקשורת תומכת וחלופית (תת"ח) לשנה ג במסלולי החינוך המיוחד התקיימה הרצאת אורחת על ידי הגב' צופית אלבק שהתמחתה בתחום בארה"ב בעבודה צמודה עם ד"ר גוסנס, מהמובילות בתחום. צופית, שהיא מחנכת, מומחית ויועצת בתחום התת"ח (על"ה – גדרה, מ.ש.ל – מרכז שיקומי לוד), פרשה בפני הסטודנטיות את דרכי עבודתה הייחודיות בתחום התת"ח לאוכלוסיות מורכבות בחינוך המיוחד.
דבריה שולבו במצגת שהדגימה לוחות תקשורת שונים של הילדים בספקטרום האוטיסטי, ואת האופן שבו המורות עושות בו שימוש כדי לקדם את התקשורת באוכלוסייה זו. 
מה היא "תקשורת תומכת וחלופית"?
ארגון הבריאות העולמי פיתח גישה שמשולבת בה חשיבה חינוכית טיפולית שתאפשר לאדם/לתלמיד את היכולת להשתתף בסביבות חברתיות שונות באופן אופטימלי, להיות מעורב ושותף במצבים שונים ולשפר את איכות חייו.
כדי לאפשר לתלמיד להשתתף במתרחש בסביבתו יש לספק לו אפשרויות והזדמנויות לעשות כן. כלומר עלינו להנגיש את הסביבה. לשם כך ניתן להיעזר בתקשורת תומכת וחליפית.
תקשורת תומכת וחליפית (תת"ח) היא כל דרך שימוש בשפה, השונה מדיבור, המסייעת ותומכת באינטראקציה חברתית תקשורתית ((ASHA, 1989. שימוש בתת"ח הוא תהליך של שימוש באמצעים ייצוגיים (סימנים, תמונות, סמלים ועוד) להעברת המסר התקשורתי.
התת"ח מאפשר השתתפות ושיתוף פעולה של התלמיד, קידום אינטראקציה בין-אישית וחברתית, קידום התפתחות דיבור ועוד. עם זאת, בניית מערכות תת"ח ושימוש בהן במסגרות חינוכיות ובקהילה הוא תהליך הדורש תכנון ומיומנות של הצוות החינוכי.
בהרצאה הוצג ידע תאורטי ומעשי על תת"ח מהיבטים שונים ונחשפו בפני הסטודנטיות כלים יישומיים בתחום, בהדגמות ובסרטונים ממסגרות חינוכיות שונות.


"אני לוקחת מכאן את כל ארץ ישראל": סמינר קיץ: "בית חנה" – דנייפרופטרובסק

מאת גב' עליזה ליפסקר,
מרכזת התכנית, קמפוס אלקנה



"אני לוקחת מכאן את כל ארץ ישראל"
אכן!
בטקס לסיום חודש של לימוד מרתק, מאתגר וחווייתי אמרה אחת התלמידות: "מה אקח עמי לאוקראינה? אני לוקחת מכאן את כל ארץ ישראל".
חודש שכולו לימוד חווייתי. זאת הייתה מטרת השהייה של בנות "בית חנה" מדנייפרופטרובסק (אוקראינה), שלוחה של מכללת אורות ישראל, היחידה בחבר העמים שבה לומדות סטודנטיות יהודיות הוראה כדי שתהיינה בעתיד מורות במגזר היהודי ברחבי חבר-מדינות העמים (לשעבר).
מגמת הלימוד הייתה להקנות להן עברית, יהדות ופדגוגיה ושתחווינה את ארץ ישראל על אווירתה ותרבותה. חוויה יהודית, ישראלית ופדגוגית.
כדי שהלמידה תהיה משמעותית, מוסיפה דעת ומיוחדת, למדו הסטודנטיות בכל יום מהשעה 9.00 בבוקר עד 22.00 בערב. חלק מהשיעורים ניתנו בכיתות וחלקם בסיורים ובלמידה חוץ בית ספרית.
הסטודנטיות שהו במבנה הפנימייה החדש של מכללת אורות ישראל באלקנה ונהנו ממעדני הבישול של המטבח של רחל. השפע והגיוון בארוחות היו חלק מחווייתן בארץ. "איזה שפע!"
יום הלימודים החל בתפילה ובשיעור בחסידות על ידי הרב משה וובר, שליח חב"ד בבית חנה. לאחר מכן למדו התלמידות ארבעה שיעורי עברית דרך שירי ארץ ישראל, כאשר מילות השירים הוסיפו להן ידע בגאוגרפיה ובהיסטוריה. פעילות נוספת הייתה במרפ"ד המכללה על ידי גב' שרית גזבר שעבדה כצוות עם המרצה לעברית גב' נורית אלקלעי  והכינה אִתן עזרי למידה ללימוד השירים, בשילוב הוראה דידקטית.
"ארץ ישראל יפה ארץ ישראל פורחת...", שירים שנשמעו ברקע לאורך כל שהייתן במקום. את השירים זכינו לשמוע בנסיעותינו הרבות ברחבי ארץ ישראל.
נוסף על שיעורי העברית למדו הסטודנטיות מתודיקה בסדנה מיוחדת, תורה והלכה דרך מצגות ומשחקים מעניינים, תקשורת כמתווכת למידה ושמעו על החינוך בארץ ישראל, על הבית היהודי, על השואה, וביקרו במכון "שם עולם" בכפר הרואה.
בערבים נהנו מחוגים לריקודי עם, אמנות, ערבי חברה, איפור וסידורי פרחים. ערב מיוחד נערך בט"ו באב עם דגש לאופי היום ופעילות תואמת. במשך היום יכלו הבנות לשחות בבריכה של המכללה ולהתרחץ בימה של הרצליה.
התקיימו טיולים רבים ברחבי הארץ. לירושלים הוקדשו שני ימים כשלכל יום ניתן דגש אחר. בערב תשעה באב ביקרו התלמידות ביד ושם ובעיר העתיקה והיו שותפות לאמירת קינות (בלילה) בכותל. סיור נוסף התקיים בכנסת, בבתי הכנסת בעיר העתיקה ובעיר דוד. כמו כן ביקרו הבנות בעכו, בטבריה, במירון, בצפת וברמת הגולן. הן שטו בקיאקים, השתתפו בטיולי ג'יפים, שטו בסירות טורנדו וערכו תצפיות לעבר לבנון, ביקרו במיני ישראל, ביד לשריון, בלונה פארק ובעולם הדממה בחולון. בראש חודש אלול הגיעו לחברון, סיירו במערת המכפלה ובקבר רחל והתפללו על קברי אבות.
השבתות עצמן וההכנה לקבלת שבת היו חוויה בפני עצמה: הכנת שולחן שבת, סידורי פרחים, תפילות שבת וסיור באלקנה מישן לחדש. כמו כן נערכה שבת בצפת, באווירתה המיוחדת.
בסיומה של תקופה נטעו התלמידות במכללה עץ פרי משבעת המינים והציגו תערוכה של עבודות שהביעו את התרשמותן ועזרים שהכינו ויצרו. בטקס הסיום קיבלו תעודות בציון המקצועות ושעות הלימוד. הרב פרופ' נריה גוטל, נשיא המכללה, שוחח עם התלמידות על התרשמותן מהשהייה במכללה. כל אחת תיארה, מי בעברית מי ברוסית, את מה שנתנה לה תקופה זו בארץ. היה מעניין לראות ולשמוע את התרגשותן.
את הרצון לחזור לארץ ישראל הביעו הבנות באמרן: "מה אקח מארץ ישראל? את כל הארץ ואת כל מה שחוויתי".
אכן היה זה מסע מרתק וחווייתי שהשאיר בכל אחת חוויה יהודית, ישראלית.


ללמוד וללמד - השתלמות בתנ"ך

מאת הרבנית נעמי שחור,
מרכזת ההתמחות לתנ"ך, קמפוס אלקנה
התכנית החדשה בתנ"ך אִתגרה מורים רבים לתורה שנתקלו בקושי ללמד חומרי לימוד שלא נלמדו בעבר בכיתות ז–ח, וכוללת מעתה לימוד פרשיות סבוכות בספרים בראשית וויקרא. הצורך בהוראת נושאים אמוניים לצד נושאים הקשורים לאישוּת: נישואין, יולדת ואיסורי עריות, תפסו את המחנכים נבוכים מעט וחסרי כלים. במכללת אורות ישראל החליטו "להרים את הכפפה" ובמשך שלושה ימי השתלמות מוצלחים ביותר הוענקו כלים והדרכה מעשית כיצד ללמד פרשיות מורכבות מעין אלו. יעיד על כך מכתבה המרגש של מורה לחינוך גופני שהשתתפה בהשתלמות זו וסיפרה על מסקנותיה מהרצאה על מגילת אסתר...
התכנית החדשה בתנ"ך אִתגרה מורים רבים, במיוחד בכל הנוגע להוראת ספרי התנ"ך הנלמדים בכתות ז–ח. להשתלמות נבחרו מרצים המכירים כיתה מקרוב, בקיאים בנושאים הנלמדים ויכולים לתת כלים מעשיים ודרכי הוראה פרקטיים להוראת ספרים אלו. כתשעים מורים מכל רחבי הארץ השתתפו וביקשו המשך.
תשומת לב מיוחדת ניתנה ללימוד ולהוראת פרשיות סבוכות בספרים בראשית וויקרא ובתוכם דינים הקשורים לנשים, לנישואין, ליולדת ולאיסורי עריות, שתפסו את המחנכות והמחנכים נבוכים מעט וחסרי כלים להוראה. הושם דגש על היבטים חינוכיים ונושאים אמוניים הנלמדים בספרים אלו והתאמתם לחטיבת הביניים. גולת הכותרת של ימי העיון הייתה בשתי יחידות ששיתפו יועצת חינוכית, הגב' אביטל בן-חור, שעמדה על דרכי הוראה מתאימות של נושאים משפחתיים בחומשים בראשית וויקרא, והרבנית נעמי שחור שהביאה עמה את המבט החינוכי-ערכי על הנושא. בין הדגשים שניתנו דובר רבות על הזהות הנשית הנבנית בגיל זה, במה כדאי ואיך כדאי לגעת, ומה עדיף שלא לפתוח.
מתוך המכתבים הרבים של משתלמים מרוצים בחרנו להביא את מכתבה של טליה ארד, מורה לחינוך גופני שהשתתפה בימי ההשתלמות בתנ"ך. היא שיתפה אותנו במחשבותיה ובמסקנותיה האישיות בעקבות הרצאה ששמעה על מגילת אסתר מפי הרבנית ד"ר יעל צהר, ואלו דבריה:
"הרעיון מאחורי המילים: 'אל תדמי בנפשך' מרדכי פונה לאסתר במילים הכל כך מניעות, מעוררות ומחברות למהותה של אסתר. 'מי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות'.
אל תחשבי רק על עצמך, היי חדורה אמונה וביטחון. בכוחך לעשות את ההיסטוריה ולשנות את גורל עמך, וכן, אומר לה מרדכי, עלייך להיות קשובה.
הקב״ה שולח לך איתותים ועלייך להקשיב ולעשות. אל תחמיצי את השעה.
אסתר בתפילתה, קודם לכתה אל המלך, מתחברת אל מהותה הפנימית 
במסירות נפש ולוקחת על עצמה את משימת ההצלה. 'וכאשר אבדתי אבדתי'. 
אמנם לא המתים יהללו יה, אבל כן, מה שצריך במסירות נפש אעשה הכול למען הצלת עמי.
הדברים אמורים גם בהקשר לימינו. כמה פעמים אנו מוצאים עצמנו מול אותות מאת השם יתברך; כמה פעמים תכננו לנסוע למקום מסוים והגענו למקום אחר ובמקרה (ואין מקרה) פגשנו באדם. 
אנחנו אמנם בוחרים את הדרך, אך מלווים בסימנים בלתי פוסקים. לפעמים אנו קשובים לסימנים ולפעמים אנו 'בועטים' בהם. לא מעט שואלים אנו את עצמנו האם זוהי שעתנו? אם לחתונה?! ללידה?! לעבודה ?! ועוד...
בהיבט האישי, התחברתי לדבריה של הרבנית צהר כאשר דיברה על אסתר ועל ההזדמנות. איך כמעט בעטתי בהזדמנות להינשא לבעל אלמן וארבעת ילדיו. בעודי חד-הורית כשבע שנים עם ארבעה ילדים משלי, נקרתה הזדמנות כזאת בחיי, ואז כשהרגשתי שהקשר לא ממשיך לשום מקום, סיימתי אותו. כעבור חודשיים הקב"ה שוב סימן לי שזהו מסלול חיי. היום אנחנו נשואים שנתיים, ולמשפחתנו הצטרפה לפני כחצי שנה קטנטונת מתוקה. אז כן, הסימנים והשאלות קיימים כל הזמן ומסירות הנפש חייבת להיות... 
כולי תפילה שאסתר תהיה לנו להשראה במסירותה ובחיבורה לשורשיה הפנימיים ושנזכור תמיד מאין באנו".
  
 ואנו יכולים רק להצטרף לתפילתה בימים אלו של שנה חדשה.


יום שני, 5 באוגוסט 2013

מתמטיקה בגן הילדים, או מתי תבואו שוב?

מאת לוזית אודסר
מסלול הגיל הרך, קמפוס אלקנה

סטודנטיות שנה ב' במסלול הגיל הרך הגיעו לגן של הגננת סיגלית באלקנה. הן באו עמוסות בציוד והקימו בחצר הגן שש תחנות ובהן פעילויות מגוונות. הפעילות דרשה מהילדים להפעיל מיומנויות מתמטיות של ספירה, מנייה, חיבור, ייצוג כמויות והכול תוך כדי פעילות תנועתית-משחקית שכללה קפיצה, ניתור, קליעה למטרה ואפילו דייג.

גן הילדים מהווה מסגרת למידה חשובה עבור הילד. הלמידה המשמעותית בגן מתרחשת בעיקר באמצעות פעילות שהילד שותף פעיל בה. במושג "פעילות" כוונתנו למשחק, לשיר, לסיפור ועוד. הלמידה יעילה יותר כאשר הילד משתמש במהלך הפעילות לא רק במלל, אלא בערוצי למידה נוספים כמו הערוץ התחושתי והערוץ החזותי.
בגיל הגן הילד רוכש ומפתח מושגים מתמטיים שונים ולכן חשוב לזמן לילד התנסויות למידה מתמטיות מגוונות תוך שמירה על המאפיינים הייחודיים של גן הילדים. עיסוק במתמטיקה תוך כדי פעילות גופנית במרחב הפתוח מאפשר התנסות חווייתית הן לילדים הן לסטודנטיות. פעילות המשלבת בין תחומים מגוונים וערוצי למידה שונים מעמיקה את ההבנה המתמטית והופכת את הלמידה לחוויה משמעותית.
איך יודעים שהפעילות הצליחה? כאשר הילדים, לאחר שעה וחצי של פעילות אינטנסיבית, רואים את הסטודנטיות מתכוננות לעזוב ושואלים: "מתי אתן באות עוד פעם"?


ספר חדש: "חשיבה ותלמוד: תשתית מדעית לידע פדגוגי"

אנו שמחים לבשר כי מחקרם האינטר-דיסציפלינרי של שני חברי סגל של מכללת אורות ישראל, פרופ' שלמה קניאל וד"ר דניאל רביב, רואה כעת אור בספר ייחודי תחת הכותר: "חשיבה ותלמוד: תשתית מדעית לידע פדגוגי".

הספר מציע אסטרטגיה שיטתית ומודולרית ללימוד סוגיה תלמודית. במסגרתו משורטט מכלול רחב של פעולות חשיבה וביטויין בתחום התלמוד, הן אצל יוצריו הן כמודל לשימוש בהוראת התלמוד ולמידתו, תוך השבחתם באופן משמעותי, לאחר הסברים והדגמות הפעולות בגופי הידע התלמודיים ועל בסיסם.
על בסיס הספר ניתן יהיה לפתח חיבורי המשך, הן בכיוון המחקרי הן בכיוון הפדגוגי. הכיוון המחקרי יוכל להתבטא באפיון יצירות חז"ל בהיבטי עולם החשיבה, והכיוון הפדגוגי יחייב לגבש מערכת תיווכים ייחודית בין המוצע בספר ובין הלומדים לסוגיהם ולרמותיהם, כגון מדריך למורה ומדריך לתלמיד.
הרעיון לספר נולד כתוצאה ממפגש בין שני אנשי חינוך ואקדמיה תורניים: פרופ' שלמה קניאל מתחום הפסיכולוגיה והחשיבה, פרופסור-חבר בבית הספר לחינוך באוניברסיטת בר-אילן, המשמש שנים רבות כראש החוג לחינוך במכללת אורות ישראל, וד"ר דניאל רביב מתחום היהדות, המשמש מרצה במכללת אורות ישראל (ובעבר היה ראש החוג לחינוך וראש ההתמחות למחשבת ישראל), ואשר צבר בעבר ניסיון כר"מ בישיבה תיכונית בהוראת התלמוד.
כאמור, מפגש זה הביא לתוצר ייחודי: חיבור אינטר-דיסציפלינרי בין עולם החשיבה לעולם התלמוד, כאשר לנגד עיני המחברים עמדו החזון והשאיפה לרתום את המדע לטובת עולם החינוך. חיבור זה נועד ליצור תשתית מדעית להפקת ידע פדגוגי ואשר יוכל אף לשמש מודל להעברות למפגשים בין-תחומיים נוספים בין מדע החשיבה לתחומי הדעת השונים, תחומים המשמשים כיום בשדה החינוך כמקצועות לימוד.
המכללה מברכת את המחברים, מוקירה את פועלם ומתעתדת לקיים בע"ה "אירוע השקה" לרגל הוצאת הספר לאור. פרטים יבואו.
את הספר ניתן לרכוש דרך הוצאת ראובן מס, ת"ד 990, ירושלים 91009.


מפגש בוגרי מחזור א' בתכנית ארגון ומינהל החינוך עם תלמידי השנה הראשונה

מאת ד"ר דוד טאוב
ראש לימודי תואר שני בארגון ומנהל החינוך

במסגרת סיור לימודי, שאורגן על ידי ד"ר עליה קולא, נפגשו תלמידי שנה א' עם בוגרי המחזור הראשון המשמשים בתפקידי פיקוח וניהול מוסדות חינוך. המפגש התקיים באולפנת להב"ה שבקדומים.

גב' עינת וולך, בוגרת המחזור הראשון, המשמשת כמנהלת אולפנת להב"ה בקדומים, אירחה את המפגש ועזרה בתכנונו ובקיומו. במסגרת המפגש סיירו הסטודנטים בבית הספר, נפגשו עם נושאי תפקידים ניהוליים בכירים, למדו על מקום החזון הבית ספרי וקיימו פאנל עם בוגרי המחזור הראשון. בפאנל השתתפו 6 בוגרים: בוגר אחד מועסק כמנכ"ל המועצה האזורית מטה בנימין, אחת בתפקיד מפקחת על גני ילדים במרכז הארץ, המארחת שמנהלת אולפנה גדולה שבה לומדות כ-1000 תלמידות, בוגרת אחרת שקיבלה פרס חינוך מכובד, מנהלת בית ספר של בית חולים והשאר מנהלי בתי ספר יסודיים ותיכוניים.
בוגרי המחזור הראשון, שזו שנתם הראשונה בעבודת הניהול והפיקוח, ריתקו את המשתתפים בתארם את שנתם הראשונה כמנהלים. הם הרחיבו בנושאים שונים שלמדו וכלים שרכשו המסייעים להם בעבודת הניהול  וביישום החזון הבית ספרי.
ד"ר עליה קולא, האחראית על ההכשרה וההתנסות, יזמה את המפגש הייחודי והמוצלח. ד"ר קולא הרצתה על הקשר שבין לימודי מנהיגות חינוכית ומיומנויות ניהול ובין תכנון ויישום חזון בית ספרי במערכות החינוך; ד"ר שרגא פישרמן, ראש לימודי תואר שני במכללה, דיבר על הקשר בין תכנית לימודי ארגון ומינהל ובין התמודדות עם קונפליקטים במערכת החינוך; ד"ר דוד טאוב, ראש לימודי תואר שני בארגון ומינהל החינוך במכללה, דיבר על הקשר בין קבלת התואר ובין אפשרויות הקידום בתפקידים במערכת החינוך בתקווה שגם מחזור התלמידים הנוכחי יתרום מניסיונו לסטודנטים העתידיים.

אפשר לסכם ולומר שהסיור הלימודי היה מוצלח, לשביעות רצונם של המארגנים, הבוגרים והסטודנטים. המארגנים מרגישים שעשו חיל בפועלם וקוצרים את פירות השקעתם. הבוגרים ציינו את תרומת הידע התאורטי לעבודתם הניהולית ואת חשיבות המשכיות הקשר אתם בהכוונה של מגמת ארגון ומינהל החינוך במכללה. הסטודנטים הפנימו את חשיבות הלימודים התאורטיים והסיורים הלימודיים ביישום העבודה המנהלית וראו את הגדלת סיכוייהם להשתלב בתפקידים בכירים במערכת החינוך. 

אתה שותה או שוטה?

מאת שרה בר אשר, נטורופטית, 
מייסדת וראש בית הספר "בריאה" לרפואה משלימה (בהקמה) במכללת אורות ישראל

לפי שיטת התזונה המקרוביוטית ולפי שיטת קינגסטון קליניק, אדם אינו צריך לשתות. את הנוזלים הוא אמור לקבל מהמזון ובעיקר מהפירות, מהירקות ומהדגנים. מזל שלפי שאר השיטות אדם חייב לשתות ולוּ רק משום שהתזונה של רוב האנשים כוללת בדרך כלל מזונות עם כמות מים קטנה וכמות נתרן (שסופח את המים) גדולה.
עם תחילת הקיץ, להלן כל מה שצריך לדעת על שתייה.

  • הכינו כל בוקר שלושה בקבוקים של חצי ליטר כל אחד. שתו בקבוק אחד עד השעה 12:00, בקבוק נוסף עד השעה 16:00 ובקבוק שלישי עד השעה 20:00. כך תהיו בטוחים שאתם שותים ליטר וחצי ביום. זה המינימום. יש שיטה הממליצה לשתות בכל שעה כששומעים את החדשות. זה אולי טוב לניו זילנד. בארץ, האזנה לחדשות בכל שעה לא מוסיפה בריאות. שיטה אחרת ממליצה לספור שמונה כוסות ביום. בואו נגיד את האמת: מי סופר? בטוח שתתבלבלו.
  • קשה לכם לשתות מים? שתו סודה. אפשר לקנות מים מינרליים מוגזים ואפשר להכין סודה בבית ממים שעברו סינון דרך פחם או דרך אוסמוזה הפוכה (האחרון מומלץ יותר).
  • רוצים את זה אלגנטי? הכינו קנקן מים עם פלחי לימון ועלי נענע. לפי הרפואה הסינית לנענע יש אנרגיה מקררת, כך שהרווחתם עוד משהו. אפשר לשים בקנקן לימון ננסי או תפוז ננסי, לחלוט במעט מים רותחים ולמלא את הקנקן במים קרים.
  • הרמב"ם כתב במשנה תורה, הלכות דעות, פרק ד: "לא ישתה מים בתוך המזון אלא מעט ומזוג ביין". אז שתייה זה טוב, אך בין הארוחות. בזמן הארוחה, כדי לא להפריע לתהליך העיכול, עדיף רק להרטיב את הפה. הבעיה היא שהמזון המערבי ובמיוחד המזונות המעובדים והמתועשים מכילים הרבה מאוד מלח שמצמיא. המלצתי, אל תשתו בזמן הארוחה; אִכלו מזונות המכילים באופן יחסי הרבה מים ומעט מלח.
  • קשה לכם לשתות כל כך הרבה? מתברר שככל ששותים יותר, כך צמאים יותר. לכן אם מדד השתייה שלכם בקיץ עומד על 2–3 כוסות ביום, הוסיפו בכל יום כוס מים אחת עד שתגיעו לשמונה כוסות לפחות, או אמצו את ההמלצה מהסעיף הראשון. די מהר תמצאו את עצמכם נלחצים כשאתם מגלים ששכחתם לקחת אתכם את חברכם הטוב – בקבוק מים.
  • את מי לא סופרים? משקאות שמכילים קפאין כמו קולה, קפה, שוקו, תה שחור ותה ירוק, כיוון שחלק גדול מהנוזלים שבהם מופרש מהגוף. אז מה התועלת בזה ששתינו?
  • גם דברים טובים מגיעים במידה, לכן אל תגזימו! שיטה כמו שתיית שלושה ליטרים של מים על הבוקר גורמת לעומס גדול על הכליות, לדילול מיצי העיכול ועלולה לגרום לעלייה בלחץ הדם. כאמור, ככל ששותים יותר צמאים יותר, לכן אפשר בקלות להגיע לארבעה ליטרים מים ביום. זה לא נכון לגוף. צמצמו!
  • פעם בקיץ היה חם ולכן שתינו כדי להתקרר; היום יש מזגן ועל כן לא צמאים. שימו לב! המזגן מייבש.
  • חבל לכם לקנות מים ולכן אתם קונים מים עם צבע וסוכר? לכו לסופרמרקט, קנו את הבקבוקים הקטנים של צבעי מאכל, מלאו בקבוק מים, שִפכו לתוכו בקבוק של צבע מאכל והוסיפו סוכר. נשמע לכם נורא? אז תפסיקו לקנות מים עם צבע.

שיהיה לשובע ולרזון.

סיור ספרותי בירושלים

מאת ד"ר ראובן טבול
ראש ההתמחות לספרות, קמפוס אלקנה

ביום א', י"ז בסיוון, יצאנו לסיור ספרותי בירושלים. התכנסנו בבוקר (ל"ב סטודנטיות) בחנות הספרים "דברי שיר" ונפגשנו לשיחה מרתקת עם הרב רן שריד, עורך ספרותי, מו"ל ומייסד הרשת "דברי שיר" ליצירה יהודית. הרב רן תיאר את הנסיבות שהובילו אותו לצרוך, למכור וליצור תרבות יהודית חדשה, והעניק לנו הצצה אל מאחורי הקלעים של היווצרות מהפכה תרבותית מרתקת.

הרב רן חידד על פי השקפתו את תפקידן של המורות לספרות לקראת שינוי תרבותי מהותי בעם ישראל. לאחר השיחה והביקור בחנות יצאנו לסיור ירושלמי-ספרותי בהדרכתה של גב' עולש גולדברג. הסיור התמקד במפגש עם מספר יוצרים, כאשר דרך הכתבים שקראנו סיירנו ברחובות העיר. כך התלוו לסיורנו ש"י עגנון, לאה גולדברג והרב חיים סבתו וגילו לנו, בשפתם המיוחדת, את סודותיה הכמוסים של העיר ואנשיה המיוחדים. לאחר הפסקת צהריים קצרה נכנסנו למוזיאון גוש קטיף. במוזיאון הקטן פגשנו את אמציה יחיאלי, רכז הנוער האזורי של גוש קטיף ת"ו וכיום מלווה את נוער הגוש דרך מנהלת תנופה. אמציה אף ערך את הקובץ "חלום קטוף" שבו נאספו קטעי שירה ומחשבות של נוער הגוש לפני תהליך העקירה ואחריה. הסיור במוזיאון היה מלווה בסיפורו האישי והמשפחתי של אמציה יחד עם קריאה של כשלושים שירים מ"חלום קטוף". התגובות לסיור מצד הבנות היו נרגשות מאוד. המפגש עם האירוע הקשה דרך עיני היצירה פתח אופק חדש ולא מוכר לרחשי הלב, למצוקה ולכאב, אך גם לתעצומות הנפש ולאמונה. אמציה הקפיד, בזכות היכרותו הצמודה עד היום, לספר על עולמם של הנערים והנערות הכותבים, הן אז בימי גוש קטיף והן כיום כבעלי משפחות וקצינים בצה"ל. מנהלת המוזיאון שהתלוותה לסיור המיוחד סיפרה לי שזוהי ההדרכה החזקה והמטלטלת ביותר ששמעה.

סיימנו יום גדוש בתוכן ובתחושת סיפוק. בע"ה נתחיל לתכנן את הסיור לשנה הבאה...