יום חמישי, 2 ביוני 2016

מפגש לימודי משותף במסלול למחול מכללת אורות ישראל ומכללת סמינר הקיבוצים

מאת ד"ר לילך שליט
מרצה לכתב תנועה אשכול-וכמן ומדריכה פדגוגית


לאחרונה אירחו סטודנטיות שנה ג במסלול למחול במכללת אורות ישראל בקמפוס אלקנה את הסטודנטיות במסלול למחול ממכללת סמינר הקיבוצים, למפגש לימודי-חווייתי משותף. המפגש נפתח בברכתו של נשיא מכללת אורות ישראל, הרב פרופ' נריה גוטל, שכיבד את המשתתפות בנוכחותו. הרב גוטל דיבר על אודות חשיבות המחול ככוח מלכד מתוך המקורות. לאחר פעילות היכרות ראשונית, עיקר המפגש התמקד בנושא הקשור להתמחות המקצועית – כתב תנועה אשכול-וכמן, תחום הנלמד בשתי המכללות. הסטודנטיות לימדו אחת את רעותה והתנסו יחדיו בלמידת חומר תנועתי חדש מן הטקסט הכתוב בכתב תנועה. הן קראו, ביצעו ורקדו במשותף ריקוד לכבוד חג הפסח הקרב ובא.
תודתנו נתונה לגב' טליה פרלשטיין, ראש המסלול למחול ותנועה, שתמכה בכל מאודה בקיום המפגש; לד"ר שלומית עופר, ראש בית הספר לאמנויות המחול במכללת סמינר הקיבוצים, שנענתה ליזמה; ולד"ר טלי רונן, מדריכה פדגוגית ממכללת סמינר הקיבוצים, שליוותה את הסטודנטיות ועזרה בכל הנדרש.
אני מאחלת לכולנו המשך מפגשים מעשירים, מלמדים ומהנים.
מצורפים מעט מן הרשמים של הסטודנטיות:
"המפגש היה מעניין ביותר, קצר מדי, ושמחתי להכיר בנות כל כך מקסימות וכל כך דומות לנו ובכל כך הרבה מובנים. חוויה מאוד משמעותית ובהחלט מקרבת לבבות"; "השיעור המשותף היה מאוד מיוחד בגלל שלכל קבוצה הייתה אפשרות להיות גם לומדת וגם מלמדת. אני באמת חושבת שכתב תנועה זה השיעור המתאים ביותר למפגש כזה של מורות לעתיד"; "המפגש היה מאוד מעשיר ומרתק. אני חושבת שהמפגש הזה לא צריך להסתיים כאן, אלא להמשיך, פעם לכאן ופעם לכאן"; "עבורי זה היה מאוד משמעותי להיפגש עם בנות ממגזר אחר וחיים אחרים לגמרי עם תחום עניין משותף לשלנו ולראות איך התחום עניין הזה עולה על כל דבר ומחבר בין עולמות. אני חושבת שצריך להמשיך לקיים את המפגש הזה מדי שנה כדי שכמה שיותר בנות ייחשפו לזה. נשארתי אתמול לאחר המפגש עם עוד הרבה שאלות בראש שלא הספקתי לשאול. סה"כ היה מעולה לדעתי ומאוד מעשיר את שני הצדדים"; "באופן אישי מאוד נהניתי מהמפגש. ממש עניין אותי לראות בנות שגם לומדות מחול כמוני רק במקום אחר. המפגש באמת היה מבורך ובונוס אמיתי עבור הכיתה שלנו, לצאת מהבועה ולהכיר דברים אחרים שדומים אך גם שונים. אני ממש שמחה שבחרת בנו ואני ממש מרגישה שזכינו בזה כי ההיכרות אתן היא בהחלט זכות".
רצ"ב תמונה של נשיא מכללת אורות ישראל, הרב פרופ' נריה גוטל, בשיחתו בפתיחת המפגש של הסטודנטיות מסמינר הקיבוצים עם הסטודנטיות ממכללת אורות ישראל.

יום עיון לזכרו של ד"ר משה קדם, היועץ האקדמי וממקימי המסלול לריקוד (מחול ותנועה

מאת שרונה פלורסהיים,
רכזת המסלול למחול

ביום שלישי, ד' בניסן, 12.4, התקיים יום עיון לזכרו של ד"ר משה קדם, היועץ האקדמי וממקימי המסלול לריקוד (מחול ותנועה). יום עיון זה הוא מסורת מזה שנים ומהווה אירוע מרכזי בלמידה האקדמית המתקיימת במסלול זה לאורך שנת הלימודים.
ביום שלישי, ד' בניסן, 12.4, התקיים במסלול לריקוד (מחול ותנועה) יום עיון לזכרו של ד"ר משה קדם, היועץ האקדמי וממקימי המסלול. יום עיון זה הוא מסורת מזה שנים ומהווה אירוע מרכזי בלמידה האקדמית המתקיימת במסלול זה לאורך שנת הלימודים.
ביום העיון הציגו ארבע סטודנטיות נבחרות משנים א–ד את פרי עבודת החקר שלהן בפני המרצות והסטודנטיות של המסלול לריקוד (מחול ותנועה). נועה פלדשטיין ואסנת גלבנדורף, סטודנטית שנה א, הציגו את הסמינריון המחקרי שלהן (בהנחייתה של ד"ר נעמה רמות), שעסק בנושא: "תחילת הדרך: השנה הראשונה בהוראת המחול"; מוריה גרינבאום, סטודנטית שנה ב, הציגה את סמינריון היהדות שלה (בהנחייתו של ד"ר ראובן טבול) בנושא "בתנועה לאיזון: התנועה ככלי תרפויטי לקשיי קשב וריכוז – סקירה פסיכולוגית ויהודית". במסגרת קורסים שעוסקים במחול בישראל ובעולם, מיכל שאלתיאל, סטודנטית שנה ג, הציגה את הסמינריון (בהנחייתה של ד"ר עינב רוזנבליט), שניתח את יצירתו של כוריאוגרף להקת בת שבע, אוהד נהרין, " 'החור' – 'נוכחות מתוך היעדר' – חקירת מציאות החסר ביצירה 'החור' "; יוכבד פולונסקי, סטודנטית שנה ד,  במסגרת קורס סמינריון העוסק השנה ביוצרים ויצירות הציגה את עבודתה (בהנחייתה של ד"ר שרי אלרון), "לטפס ולחצות קירות", העוסק באופנים שבהם קירות מוציאים לאור צורות ותכנים חדשים באמנויות הציור והריקוד.
במסגרת השילוב בין הלימודים העיוניים לפרקטיקה המעשית, תכנית יום העיון כללה גם קטעי ריקוד מתוך רפרטואר שנתי שלמדו הסטודנטיות ומתוך שחזורי יצירות של כוריאוגרפים  שעשו הסטודנטיות.
סטודנטיות שנה א הציגו קטע מתוך היצירה ''גן נעול'' של הכוריאוגרף נאצ'ו דואטו, וסטודנטיות שנה ג הציגו קטע מתוך היצירה "טבולה ראסה" של הכוריאוגרף הישראלי אוהד נהרין. שחזור היצירות שהועלו נעשה במסגרת קורס רפרטואר של המרצה אליס דור כהן.
סטודנטיות שנה ד, אלישבע וולף, אורית מזרחי ואביה סולומון, הציגו ריקודים ששוחזרו על ידן במסגרת קורס "סמינריון המחול במערב" של המרצה ד"ר שרי אלרון.
הסטודנטיות, בהדרכת צוות המרצים של המסלול, הפגינו חשיבה עצמאית, מעמיקה וחוקרת ושיתפו את הנוכחים בתהליכי הלמידה האישיים של כל אחת מהן.
יום העיון לזכרו של ד"ר קדם מהווה נדבך משמעותי בהצמחת קהילת שוחרות מחול חוקרת ולומדת. פיתוח סקרנות החקר וההבניה של החשיבה האקדמית של סטודנטיות המסלול, לצד הלימודים המעשיים בסטודיו ותהליכי היצירה, מבססים בוגרות עם קשת רחבה של כישורים ויכולות.

סטודנטיות ההתמחות ללימודי ארץ ישראל יצאו לסיור של יומיים במדבר יהודה ובצפון ים המלח

מאת ד"ר איל דודסון,
ראש ההתמחות ללימודי ארץ ישראל

סטודנטיות ההתמחות ללימודי ארץ ישראל יצאו לסיור בן יומיים במדבר יהודה ובצפון ים המלח. הן ביקרו באתר על גדות הירדן, מול יריחו, שלפי המסורת דרכו נכנסו בני ישראל לארץ כנען. תאריך הביקור - ט' בניסן, היה סמלי: יום לפני התאריך שבו אירע המאורע, שלאחריו חגגו בני ישראל בפעם הראשונה את חג הפסח על אדמתם. הסטודנטיות צפו על העיר יריחו ולמדו על מקומה המרכזי בסיפור כיבושה של הארץ בידי יהושע בן נון וכן על הגבול בין יהודה לבניין שעבר באזור זה.
בחורבות קומראן למדו על האתר בימי הבית השני ועל חשיבות ממצאי המגילות שנמצאו במערות שממערב לים המלח. הן סיירו בנחל פרת (ואדי קלט) ולמדו על תכונותיו המיוחדות ועל פעילותו של הנביא ירמיהו שהתגורר בענתות הסמוכה.
תשומת לב מיוחדת בסיור הוקדשה לעין גדי. הסטודנטיות העפילו במעלה צפית אל ההר הצופה על עין גדי וסביבתה, ביקרו באתרי העתיקות ולמדו על דוד המלך שהסתתר באור זה מפני שאול המלך, על לוחמי בר כוכבא שניסו להסתתר מפני הרומאים, ועל היישוב היהודי בתקופה הביזנטית, שבמרכזו עמד בית כנסת מפואר עם כתובות עבריות החושפות את הווי החיים והקיום במקום.

יום עיון למשתתפי תכנית תספ"ה

מאת הרב ד"ר יוחנן קאפח,
דיקן הסטודנטים, קמפוס רחובות

המכללה הצטרפה השנה למכללות המקיימות את תכנית תספ"ה (תקווה באמהרית) המיועדת לסטודנטים בני הקהילה האתיופית. במסגרת זו מקבלים הסטודנטים העשרות בתחומי דעת שונים.
לאחרונה קיימנו יום סיור עשיר וגדוש בפעילות בקריית גת. נפגשנו עם סגנית ראש העיר, גב' שולמית סהלו, לשיחה ארוכה על הכוח לפעול בתוך המערכת המוניציפלית, גם באמצעים מועטים ובזכות כוח הרצון. גב' סהלו ציינה את התהליך המדהים שעוברת העיר, מעיירת פיתוח הסובלת מתדמית נמוכה לעיר בפיתוח מואץ וכו'. חשוב לציין שהגב' סהלו היא בת הקהילה האתיופית ואשה דתייה.
דוברת העירייה ליוותה אותנו בסיור באתרים שונים בעיר בדגש על מרכזי הפיתוח הטכנולוגיים ומתן ביטוי לחשיבות שבזיהוי מוקדם ככל האפשר של שינויים עתידיים.
משם נסענו לביקור בכפר אתכלית-ביתא ישראל ונחשפנו שם לעושר התרבותי של העדה האתיופית. בכפר שוחח עם הסטודנטים הרב משה סולומון, מנכ"ל עמותת הנני, שהוא בן העדה וסא"ל במילואים.
לאחר מכן הגענו למנהלת תנופה וקיימנו דיון מרתק על כל חוויות היום. קינחנו בשיחה של הפסיכולוג העירוני.
הסטודנטים המשתתפים בתכנית באים מכלל מסלולי ההתמחות והתכניות השונות המתקיימות במכללה: סדירים, בני ישיבות והסבת אקדמאים. חלק גדול מהם משלבים במקביל ללימודיהם במכללה גם לימודים לרבנות. הביקור התנהל באווירה יפה ומרוממת וניכר שהשיג את ייעודו לעיצובם כמנהיגי קהילות ומחנכים.

ב"אורות" מחנכים יוצרים

מאת ד"ר זאב קאים,
מרכז תכנית הסטאז' בקמפוס רחובות

כנס ההוקרה למתמחים ולמורים חדשים לשנת תשע"ו שיקף עשייה משמעותית של מתמחים ממכללת אורות ישראל שזכו במקומות הראשונים בתחרות הארצית. יצירותיהם פותחות לנו צוהר לעולמם הערכי ולמורכבות תפקידם של אנשים המופקדים על חינוך ילדי ישראל. אשרינו שאלו בוגרינו!
אחת היוזמות המבורכות שיזם אגף ההתמחות במשרד החינוך בשנים האחרונות היא תחרות ארצית של יצירות חינוכיות מפרי עטם של המתמחים. הרעיון העומד מאחורי התחרות הוא להביא את הקול הפנימי של המורים הצעירים ולשקף דרך היצירות השונות את נקודת מבטם על ראשית דרכם בהוראה. בדרך זו מתאפשר גם לציבור הרחב להציץ אל המתרחש מאחורי דלת הכיתה ולהבין, ולוּ במעט, את מורכבות עולמו של המורה החדש.
מורים מתמחים חווים בשנתם הראשונה בהוראה משברים והצלחות, מתחבטים בדילמות חינוכיות והתנהלותם רוויה מתחים ושינויים. הם מעורבים באירועים רבים, נחשפים לתהליכים פדגוגיים מורכבים, ונדרשים להחלטות חינוכיות בעלות משמעות. למעשה, ניתן לדמות את חייו של המתמחה לגלי ים המשתנים ללא הרף; רגע אחד אתה רוכב על הגל וברגע שאחריו הגל טופח על פניך. מתמחים אלה מגיעים להוראה מתוך שליחות ורצון לתרום לעיצוב פני הדור הצעיר, והאופן שבו יחוו את שנתם הראשונה תעצב את תפיסתם החינוכית ותפיסת תפקידם.
התחרות הארצית נערכה השנה בקרב כ-7000 מורים וגננות חדשים. מאות יצירות מופלאות הוגשו לשופטים בעלום-שם. במסגרת התחרות השתתפו המתמחים בשלוש קטגוריות של יצירות חינוכיות: סיפורים, כרזות וסרטונים בתחום החינוך. אסיף היצירות החינוכיות שהוגש לשיפוט נבחן בקפדנות רבה על ידי צוותי שופטים שונים המורכבים מאנשי חינוך ואנשי מקצוע בתחומי הספרות, האמנות והקולנוע.
עם פרסום הזוכים התברר שמכללת אורות ישראל זכתה כהרגלה במקום מוביל בין הזוכים. בוגרי המכללה זכו בשני המקומות הראשונים בתחרות ובמקום השלישי בקטגוריית כתיבת הסיפור החינוכי. גם בקטגוריות האחרות של הכרזות והסרטונים החינוכיים זכו בוגרים שלנו במקומות מכובדים.
בין הזוכים מבוגרי המכללה פגשנו את אלעד יהודאי שבסיפורו "של נעליך מעל רגליך" הוא עומד על תפקידו של המחנך כמנהיג ועל המתח בדמותו בין הרצון לשמש לתלמידים כדמות סמכותית, כמודל לחיקוי עבור התלמידים, ובין רצונו להתקרב אליהם ולהרגיש את הקשר הרגשי אתם. זוכה נוסף ממכללתנו, שמואל חיון, קושר בסיפורו "חוויה בעלייה" בין הסוד של אביו שעלה לארץ ממרוקו וחוויות הקליטה הקשות שעבר בתקופת המעברות ובין הפרויקט המופלא "חוויה בעלייה" שאותו יזם בכיתתו בהשראת אביו. הסיפור מטלטל את הקורא בין העבר להווה ומסתיים במפגש מרגש בין האב, בנו המורה ותלמידי הכיתה. בוגר נוסף שלנו, אהרון בר-יעקב חושף בפנינו בסיפורו "כמים הפנים לפנים" את השינוי שעבר כמחנך, מדמות של מורה קפדן, נוקשה וסמכותי למורה רגיש, סובלני ובעל עין טובה ביחסו עם תלמידיו. אט אט מתרחש השינוי ומוביל את המחנך ליחסים משמעותיים ובונים עם שניים מתלמידיו המורכבים.
בתחום הסרטים זכה מאיר דדוש בסרטו "דרך אחרת". הוא מתאר בסרט את יחסו המיוחד עם עמית, תלמיד המרותק לכיסא גלגלים, שאותו הוא משלב בהצלחה רבה בכיתה. אחרונה חביבה היא הבוגרת בת-אל מרמלשטיין שזכתה בציון לשבח על הכרזה "יגעת ומצאת (באהבה) – תאמין".
שיא החוויה היה טקס הענקת המלגות בתאטרון הקאמרי. את הטקס כיבדו בנוכחותם מנכ"לית משרד החינוך – גב' מיכל כהן, מר אייל רם – סמנכ"ל ומנהל מינהל עובדי הוראה, מר יוסי וסרמן – יו"ר הסתדרות המורים, נשיאי מכללות, ובראשם נשיאנו הרב פרופסור נריה גוטל. הטקס נפתח במעגלי שיח שבהם הציגו הזוכים את משמעות יצירותיהם בפני האורחים וכל אורח קיבל ספר שריכז בתוכו את היצירות הזוכות. בהמשך הערב התקיים טקס הוקרה וחלוקת מלגות לזוכים, ובו זכינו לברכות מפי מכובדים ולהמחזה של חלק מהיצירות. המנחה ד"ר שרה זילברשטרום, מנהלת אגף ההתמחות והכניסה להוראה, ניצחה על הערב החגיגי בהתרגשות מדבקת וסיכמה אותו ב"מתנות הקטנות-גדולות שהעניקו לנו המתמחים בפרי יצירותיהם".
ואכן אין ספק: זו זכות להצמיח בוגרים שכאלה!

בימת עיון בקמפוס אלקנה לקראת פסח בסימן "את אחי אנוכי מבקש"

"אח רחוק- שכן קרוב:  מגזרים בחברה הישראלית" – במסגרת בימת עיון ייחודית שהתקיימה לפני חג הפסח נחשפו הסטודנטיות לשיחות של נציגים ממגוון מגזרים ולקחו חלק בדיון חינוכי על כור ההיתוך ומשמעויותיו בשדה החינוך.

לקראת חג הפסח התקיימה בימת עיון לכלל הסטודנטיות הלומדות בקמפוס אלקנה בנושא:
" את אחי אנוכי מבקש: ריבוי זהויות ותרבויות בדור הגאולה". את היום פתחה דיקנית הסטודנטיות, הרבנית ד"ר לאה ויזל, בשיחה על המפגש עם כור ההיתוך בכיתה. בדבריה, ביקשה להתחקות אחר מקור הביטוי "כור ההיתוך" ומשמעותו והצביעה על השינויים החברתיים שחלו מאז מדיניות "כור ההיתוך" שנהגה  בראשית שנותיה של המדינה וביקשה לייצר דמות ישראלי אחידה ועד לתפיסה המקובלת כיום הרואה יופי ויתרון במגוון התרבויות הקיימות בישראל.
בהמשך, התפצלו הסטודנטיות , לפי בחירה, למגוון שיחות שפתחו צוהר למגוון מגזרים בחברה הישראלית, ובכללן: צוהר לעולם החרדי שהציג ר' שלמה קוק, סופר ועיתונאי חרדי, "אחותי החילונית: מי את?" שהעבירה גב' חן קדם, מרצה במכינה לנשים לפני צבא, שיחה של משה סלומון, ראש ארגון "הנני" ששוחח עם השומעות על הקהילה של העולים מאתיופיה, ד"ר יוסי לונדין, מרצה להיסטוריה ולאזרחות במכללה, שהציג את הדילמה המורכבת  של עיצוב הזיכרון ההיסטורי בספרי ההיסטוריה, וד"ר ציפי ריין שעסקה בנישואים בין-עדתיים  ובשאלה איך לעשות זאת נכון? .
החלק העיוני נסגר בשיחת סיכום של הרב מתניה ידיד , רכז תחום חינוך אמוני במכללה, שהתמקד בצורך הבסיסי בהיכרות ובכיבוד של השונות, בבחינת "כגודל הידיעה- גודל האהבה".
בימת העיון נחתמה בהופעה ושיח של היוצר ג'קי לוי שנגע בנושאים עמוקים בהומור רב. בסוף היום יצאו סטודנטיות רבות עם "טעם של עוד" ונקודות למחשבה על המפגש הקצר עם האחר.
יתר על כן, אף ממעבירי היחידות התקבל פידבק נלהב של מפגש עם סטודנטיות מעמיקות ואכפתיות. כך, למשל, התבטא ר' שלמה קוק במייל ששלח לדיקנית, ואף כתב על כך בעלון שהוא מוציא לציבור החרדי. (לקישור ללחוץ כאן)
"נהניתי להעביר את ההרצאה בפני הסטודנטיות. הן היו קשובות, מעמיקות, ואף שאלו שאלות.
בשאלותיהן ניכרו השאיפות הרוחניות הגבוהות שלהן והתפילה לאחדות ישראל בין כל גווני האוכלוסייה הדתית-חרדית. אשרייך שאת מעמידה דור מיוחד כל-כך, שבוודאי יאיר את שדה החינוך, למען דור העתיד, בדרך התורה".
מסתבר שוב שמפגש בלתי אמצעי מוליד תוספת של אהבת חינם..

כנס עמדו"ת העשירי

הרב ד"ר יחיאל לאש,
דיקן הלימודים בקמפוס רחובות ומרכז הכנס

כנס עמדו"ת העשירי, בנושא "תמורות זהות – זרמים אידאולוגיים בחברה הישראלית, מגמות, שינויים והתפתחויות", התקיים ביום רביעי, י' באייר תשע"ו (18 במאי 2016) בקמפוס אלקנה.
לכנס התקבלה ברכתו הכתובה של נשיא המדינה, מר ראובן ריבלין, בה הוא מברך את המכללה והעומד בראשה, ומתייחס בהרחבה לנושא הכנס:
השותפות של כל הגורמים בחברה הישראלית, כחברה מלוכדת, להשגת מטרות משותפות. מתוך דבריו: "האתגר המרכזי העומד בפנינו הוא היכולת להבין שהחברה הישראלית היום משנה את פניה [...] אני מאמין שלאנשי החינוך יש תפקיד קריטי ביכולתנו לבסס אמון בין הקבוצות השונות, ולאפשר שותפות אמיתית במדינת ישראל. שותפות אין פרושה חזרה למדיניות "כור היתוך" [...] אנשי החינוך שהוכשרו לתפקידם ארוכות, וזהותם הפנימית יציבה ונהירה להם, רק להם יש את היכולת להנחיל הלאה חינוך לסובלנות והכלה של האחר, באופן שאינו מאיים על הזהות הייחודית של כל שבט ושבט".
המושב הראשון של הכנס התקיים באודיטוריום המכללה. הכנס נפתח בדברי ברכה שנשאו הרב פרופ' נריה גוטל – נשיא המכללה ופרופ' ישראל ריץ' – יו"ר המועצה האקדמית של המכללה. לאחר דברי הברכה שמעו המשתתפים את הרצאתו המעניינת של פרופ' אשר כהן, חבר המחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן, בנושא "מגן דוד בסבך הזהויות: ציונות, יהדות, דמוקרטיה". לאחריה התקיים פנל מרתק ומשמעותי בנושא: "זרמים אידאולוגיים מנוגדים: ייחודיות ושותפות בעת מחלוקת", בהשתתפות מר דני הירשברג – מזכ"ל תנועת בני עקיבא ומר רועי יסוד – מזכ"ל תנועת הנוער העובד והלומד. את הפנל הנחה הרב יונה גודמן.
בהמשך היום התקיימו שישה מושבי הרצאות שעסקו בנושאים הבאים: חינוך וגרעינים תורניים, זהות ישראלית, ביכורי מחקר – מצוינות, השפעות ותמורות בציונות הדתית, הוראה, פדגוגיה וקהילות, תמורות פנים מגדריות.
ברובם של המושבים התמלאו אולמות ההרצאה עד אפס מקום וההדים שנשמעו מפי המשתתפים היו חיוביים ביותר.
יש לציין כי ההרצאות נבחרו בקפידה על ידי הוועדה האקדמית של הכנס, מבין הצעות רבות שהוגשו.

יום רביעי, 6 באפריל 2016

טקס הענקת תואר ראשון בקמפוס אלקנה

מאת שבתאי טלר,
"קול-האורות"

בטקס מרגש, בהשתתפות קהל גדול של הורי הבוגרות, בעלים, בני משפחה ואורחים רבים, התקיים לאחרונה בקמפוס אלקנה טקס הענקת תואר ראשון לכ-150 בוגרות מכללת אורות ישראל.
התארים הוענקו במסלולי הגיל הרך, החינוך המיוחד, מסלול על יסודי ומחול ותנועה.
את הטקס פתח נשיא המכללה, הרב פרופסור נריה גוטל, ואחריו בירך יושב ראש המועצה האקדמית, פרופסור ישראל ריץ'.
ר' דוד בוסקילה, נציג האגף להכשרת עובדי הוראה, בירך אף הוא את מקבלות התואר.
אורח הכבוד בערב החגיגי היה יושב ראש הנהלת החמ"ד ורב היישוב עופרה, הרב אברהם גיסר. הוא עמד בדבריו על היתרון הערכי-חינוכי שיש למכללות על פני המוסדות האחרים להשכלה גבוהה והדגיש את תפקידן המכריע של הבוגרות המתעתדות להיות מורות בישראל בחינוכם של אלפי ילדי ישראל ובעיצוב דמותם הרוחנית.
תעודות הצטיינות הוענקו לבוגרות רבקה ארצי, חן בן חמו, רעות נוסבאום, ליטל עדות ועדי פלדמן.
בשם הבוגרות נשאה ברכה מיכל לנדאו, כיום מחנכת כיתה י' באולפנת אמי"ת בבאר שבע ומורה במגמת התקשורת. היא העלתה על נס את ההשקעה הרבה של המכללה וצוות ההוראה בשיטות הוראה ולימוד ובדרכה החינוכית-תורנית.
בוגרות המכללה משמשות היום בתפקידי חינוך רבים ומגוונים במגזרים שונים של מוסדות החינוך בכל רחבי הארץ.

מלגת "קרן אוקס" לסטודנטים מצטיינים

מאת הרב ד"ר יוחנן קאפח,
דיקן הסטודנטים, קמפוס רחובות

ביום שני, כ"ו באדר א' (6 במרץ) התקיים טקס הענקת תארים לסטודנטים מצטיינים להוראה. שני סטודנטים מהמכללה זכו במלגה היוקרתית.
קרן אוקס, שהוקמה לזכרם של הרב ד"ר דוד וגרדה אוקס, מעניקה מדי שנה מלגות לסטודנטים להוראה. השנה החליטה הנהלת הקרן להעניק מספר מלגות נכבדות לסטודנטים מצטיינים להוראה. בסופו של תהליך נבחרו שני סטודנטים ממכללת אורות ישראל וסטודנטית נוספת ממכללה אחרת.
הקריטריונים לזכייה במלגה היו: שקידה והישגים לימודיים, יכולת פדגוגית מוכחת, הובלת פרויקט חינוכי וכושר מנהיגות. כאמור, ממכללת אורות ישראל זכו עידן קראוני מקמפוס רחובות ואביטל (הרץ) וינשטוק מקמפוס אלקנה.
הטקס התקיים במעמד רב-רושם ב"בית שלום" בתל אביב, במעמד הנהלת הקרן, משפחת אוקס, נציג משרד החינוך הרב דוד בוסקילה, זוכי המלגה ובני משפחותיהם. במהלך הטקס נשאו הדוברים דברים בשבח הרב ד"ר אוקס ורעייתו והדגישו את חשיבות החינוך שאותה ראו נגד עיניהם. הרב אוקס עסק כל ימיו בחינוך ובהרבצת תורה בקהילתו, כך שהיה זה אך טבעי בעיני משפחתו להקים קרן שתסייע לסטודנטים בולטים להתפתח בתחום החינוך.
במהלך הטקס נשא הרב ד"ר שרון שלום הרצאה מרתקת בנושא "זיהוי וזהות".

הקולוקוויום המכללתי ה-16

מאת הרב ד"ר יחיאל לאש,
דיקן הלימודים, קמפוס רחובות

בתחילת חודש אדר א', התקיים בקמפוס אלקנה הקולוקוויום המכללתי ה-16.
מושב הפתיחה הוקדש לחיבורי שני מרצים אשר ראו אור לאחרונה, הרב ד"ר יחזקאל ליכטנשטיין וד"ר מאיר נזרי, אשר הרצו על נושאים אחדים מתוך חיבוריהם החדשים: הרב ד"ר יחזקאל ליכטנשטיין: "מסירה" לאויב – פועלן של מועצות היהודים ושותפיהן; ד"ר מאיר נזרי: קהילות תאפילאלת/סג'למאסא.
לאחר מכן התקיימו שני מושבים בהם סקרו מרצים את פֵּרות מחקריהם בתחומים שונים ומגוונים (תנ"ך, היסטוריה וספרות).
הרב ד"ר יוסף פריאל: היכול להיות פרשן העוסק בלשון ואינו בלשן? חזקוני כמקרה מבחן.
ד"ר ארי גייגר: ללמוד מהאויב: מה חיפשו הנוצרים ההבראיסטים במקורות היהודיים והאם מה שמצאו שם שינה את יחסם ליהדות?
הרב אופיר אחימאיר: מה פרצת עליך, פרץ?! / יצירתו הספרותית של י"ל פרץ כביטוי לביקורת דתית מוצדקת – הסיפור "ברל החייט" כמקרה מבחן.
מיוחדת ומרתקת הייתה הרצאתו של ד"ר יוסי פרץ על אודות "ספר תורה שלם אשכנזי מהמאה ה-13". להלן נקודות אחדות מתוך הרצאתו:
אלה מקצת מהמאפיינים המצביעים על עתיקותו של ספר התורה:
א.      כתוב ב-48 שורות בעמודה ובהקפדה על ווי העמודים;
ב.      מסומנות בו אותיות משונות ותגים מיוחדים השונים מאלה הנהוגים היום;
ג.       מקפיד להשאיר רווח גדול בין פסוקים;
ד.      החלוקה לפרשיות פתוחות וסתומות שונה מזו של הרמב"ם בהלכות ספר תורה;
ה.      החלוקה בסוף שירת הים שונה מהמקובל היום;
ו.        נוסח האותיות קרוב מאוד לנוסח המסורה, אבל אינו זהה לחלוטין.
בתקופה מאוחרת יותר נעשו בספר התורה תיקונים רבים מאוד כדי להכשירו לקריאה על פי נוהגי הלכה, תיקונים שלא מעט מהם דווקא שיבושים!
ההרצאה לוותה במצגת ובה תמונות של מספר עמודות מספר התורה, וכן תמונות מיוחדות המצביעות על מחיקות ותיקונים שנעשו בספר.
עשרות רבות ממרצי המכללה השתתפו בקולוקוויום, ותגובותיהם על תוכן ההרצאות היו חיוביות ביותר.

"כיתה חכמה" – הטכנולוגיה בשירות הפדגוגיה החדישה

מאת רחלי ברטוב,
רכזת עבודה מעשית במכללת אורות ישראל, קמפוס אלקנה

בקמפוס אלקנה הוקם השנה חדר מיוחד המאפשר למידה חדשנית באמצעות עמדות למידה שיתופית, ומחשב הכולל מסך מרכזי משוכלל המופעל על ידי המורה.
בשנים האחרונות אנו עדים לתהליכים המשקפים את מהפכת המידע והידע בעולם החינוכי. לא עוד המורה כ"משפך" והתלמיד כ"כלי קיבול" קולט, מתמלא ומשנן, אלא המורה כמפעיל דרכי למידה מגוונות המספקות לתלמיד אחריות ושותפות בחיפוש הידע וארגונו לכדי מידע מסודר ומובנה. כחלק מתהליך זה הוצב היעד של התאמת מערכת החינוך למאה ה-21, ובתוכו גם המערכת להכשרת המורים.
מיומנויות המאה ה-21 כוללות: (1) אוריינות מדיה ומידע-איתור, ניתוח והערכה של מידע מסוגי מדיה שונים (התמצאות במדיה ובמיומנויות תקשורת); (2) חשיבה ופתרון בעיות (חשיבה ביקורתית, זיהוי בעיות ומציאת פתרונות, חשיבה יצירתית); (3) קשרים בין-אישיים וניהול עצמי (מיומנויות בין-אישיות ולמידה שיתופית, גמישות, ואחריות אישית).
הפדגוגיה החדישה אינה כולה חדשה. יש מיומנויות הוראה ולמידה שבהם השתמשו במקורותינו ובעולם בית המדרש כבר לפני שנים רבות, אך יש צורך להתאימן לעולם המודרני ולחדש יחד עמן מיומנויות וכלים חדשים הקיימים כיום.
המכללה מקיימת תהליך ספירלי להטמעת הפדגוגיה החדישה בכמה מעגלים:
1. מעגל קבוצת מרצים המשתלמים בתכנית "בית מדרש להתחדשות פדגוגית", המתקיימת בסמסטר ב' תשע"ו ובסמסטר א' תשע"ז;
2. מעגל כלל המרצים שישתלמו בימי עיון והעשרה מרוכזים;
3. מעגל המדריכים הפדגוגיים הנפגשים בימי למידה משותפים הכוללים התייחסות להיבטים של חדשנות פדגוגית ושימוש בטכנולוגיה לשירות הפדגוגיה (כדוגמת שימוש בסימולציות, שימוש בלמידה שיתופית וכיתה חכמה), והטמעתם בימי העבודה המעשית בשדה;
4. מעגל הסטודנטיות: קורסי למידה של אוריינות טכנולוגית ופדגוגית – קורסים חוצי מסלול בשנה ב', וקורסים ייחודיים לכל התמחות בשנה ג'. כן תשתלם קבוצת סטודנטיות ביישומי פדגוגיה חדישה ותיישם התנסויות אלה במסגרות העבודה המעשית.
המדריכים הפדגוגיים מהווים נדבך חשוב ומרכזי בהטמעת פדגוגיה חדשנית והעברתה אל השדה בימי העבודה המעשית עם הסטודנטיות.
במפגש למידה שהתקיים למד"פים בו' באדר ב' מסר אליהו קניאל, מיחידת המחשבים, הדרכה על התפעול הטכני של הכיתה החכמה, אפשרויות הכניסה דרך אפליקציה בטלפונים חכמים או דרך המחשבים הניידים בחדר, ותפעול עמדת המורה בכיתה הכוללת שליטה על שלושת המסכים והקרנה של המידע שהועלה בפני כל הכיתה במסך המרכזי. לאחר ההסברים הטכניים נערכה התנסות בלמידה שיתופית בהנחיית מר משה חסיד. ההתנסות תרמה להבנת הפוטנציאל הפדגוגי הקיים ב"חדר חכם" זה – יכולת הפעלת המשתתפים בחיפוש מידע, שיתוף וארגון המידע בקבוצות למידה, וחשיפתו בפני כלל השותפים. 

ביקור ראשי מחוז מרכז של משרד החינוך להיכרות עם תכנית אקדמיה-כיתה


מאת רחלי ברטוב,
רכזת עבודה מעשית, קמפוס אלקנה, ומתאמת אקדמית של תכנית אקדמיה-כיתה

תכנית אקדמיה-כיתה היא תכנית פיילוט חדשה של משרד החינוך שמהותה שותפות בין המכללה לשדה. שותפות זו באה לידי ביטוי בהוראה של שני מורים בכיתה, מורה מיומן ותיק יחד עם סטודנט, למשך שלושה ימים בשבוע, לאורך כל שנת הלימודים.
בקמפוס אלקנה אנו מקיימים השנה שותפות זו על ידי מסלול יסודי במכללה יחד עם בית ספר "כרמים" באלקנה, בהובלת מנהלת בית הספר גב' מנו צרפתי.
בפיילוט משתתפות עשר סטודנטיות ועשר מורות מכשירות. גב' עליזה ליפסקר, רכזת מסלול יסודי, משמשת גם כמדריכה הפדגוגית של התכנית ומלווה מקרוב את ההוראה של הסטודנטיות בשדה.
בתחילת חודש אדר ב' התקיים ביקור חשוב בהשתתפות נציגים בכירים ממשרד החינוך שבאו לעמוד על יישומה של התכנית הייחודית באלקנה. השתתפו בביקור: מר אייל רם – סמנכ"ל משרד החינוך וראש מינהל עובדי הוראה ומיוזמי התכנית, ד"ר דליה עמנואל – מדריכה מחוזית של התכנית במחוז מרכז, ד"ר יהודה שוורץ – נציג האגף להכשרת עובדי הוראה וממובילי תכנית אקדמיה-כיתה בחמ"ד, אבי שושן – סגן מנהל האגף להכשרת עובדי הוראה, גב' עמליה חיימוביץ – מנהלת מחוז מרכז, גב' אביבה בן רפאל מלשכתה של מנהלת המחוז, מר גד ברטוב – מחמ"ד מחוז מרכז, מר יצחק אלחדד – מפקח כולל בבית הספר, גב' חנה חרוסט – המפקחת על הפיתוח המקצועי במחוז מרכז, עו"ד אסף מינצר – ראש מועצת אלקנה, גב' פועה כהן – מנהלת מחלקת החינוך באלקנה, גב' חני יוסף – מנהלת פסג"ה אריאל, גב' יהודית יומל מחברת מתודיקה, ונציגי מכללת אורות ישראל: הרב פרופ' נריה גוטל – נשיא המכללה, הרב ד"ר משה רחימי – דיקן הלימודים וראש בית הספר לתואר שני, גב' עליזה ליפסקר – מדריכת התכנית ורכזת מסלול יסודי, גב' רחל ברטוב – מתאמת אקדמית של התכנית ורכזת עבודה מעשית בקמפוס אלקנה, גב' שרית גזבר – ממובילות הפיתוח המקצועי למורים המכשירים, ד"ר לאה ויזל – דיקנית הסטודנטיות, גב' מנו צרפתי – מנהלת בית הספר, גלית אלבז – מקשרת בית ספרית של התכנית, נווית יהושע – רכזת פדגוגית וצוות המורות המכשירות, והסטודנטיות בתכנית.
בביקור התקיים סיור לראיית סביבות הלמידה הייחודיות – סל"ם – שפותחו בבית הספר:
סביבה לימודית משחקת: פרויקט משחוק בלמידה בכיתות א–ב;
סביבה לימודית מקשרת: תפקודי לומד בין-אישיים ותוך-אישיים בכיתות ג–ד;
סביבה לימודית  מנצחת: סביבות למידה ייחודיות של כיתות מקצוע בתחומי שפה, מתמטיקה ואנגלית בכיתות ה–ו.
לאחר הסיור התקיים רב-שיח משותף בין משתתפי הביקור על אודות ייחודיות תכנית אקדמיה-כיתה בבית הספר.
הסטודנטיות סיפרו על תרומת התכנית להכשרתן להוראה:
"אני חשה חלק מהכיתה, חלק מצוות, פונים אליי, אני יוזמת ומגדילה ראש, מעורבת בעיצוב סביבת הכיתה, בניהול התלמידים"; "התכנית נותנת לי ביטחון רב יותר בעמידה מול כיתה, יציבות, ניואנסים של התייחסויות של מורה לתלמידים"; "למדתי על עצמי כמורה, אסטרטגיות למידה ליישום, אני באה לכאן עם ברק בעיניים, ברק בעבודה עם המורה, זוהי הכנה מעולה לקראת הסטא'ז".
מנהלת בית הספר, גב' מנו צרפתי, הציגה את תפיסתה כמאמינה במורים חדשים ומאמינה בתכנית זו המאפשרת צמיחה אמתית של מורה חדש בתוך העולם הבית ספרי; מנהלת המחוז, גב' עמליה חיימוביץ, הודתה למורות על כך ש"פתחו את דלת הכיתה" הפרטית לשותפות מורכבת אך מעצימה ומצמיחה; גב' חני יוסף, מנהלת פסגה, סיפרה על השותפות בהובלת הפיתוח המקצועי בבית הספר בתוך תהליך של מנהלת בית הספר להובלת שינוי בית ספרי. הצלחת השיתוף נובעת גם מבשלות בית הספר בנקודת זמן זו לקבלת סטודנטיות והשתלבותן בתהליך השינוי הבית ספרי; גב' חנה חרוסט, המפקחת על הפיתוח המקצועי, סיפרה על השילוב הייחודי של חשיבה משותפת על תהליך הפיתוח המקצועי בבית הספר בכלל ושילוב תכנית אקדמיה-כיתה בפרט, תוך איגום משאבים משותף להובלת הפיתוח המקצועי של המורים המכשירים וכלל מורי בית הספר; עו"ד אסף מינצר, ראש המועצה, סיפר על השותפות הברוכה עם מכללת אורות ישראל ועל מיזם אקדמיה-כיתה המוכיח שבמקרים אלה אחד ועוד אחד הם ארבע , חמש ואפילו יותר...; הרב פרופ' נריה גוטל, נשיא המכללה, הדגיש את מעלת השותפות – מצב של WIN-WIN  שבו שני הצדדים נתרמים ומתפתחים, קרא לחשיבות קיומו של המעקב אחר הצלחת התכנית – רק בעוד כחמש שנים עם מניעת הנשירה של המורים החדשים, וכן הדגיש את עניין החידוש והמודרנה שלאמיתו של דבר אינם תמיד חדשים... כבר משה אהרון ובנו והזקנים, כששמעו את דבר ה' ולימדוהו לעם, חזרו על הנלמד ארבע פעמים. הם התנסו בלמידה ובהוראה לאחרים; ד"ר דליה עמנואל, מדריכה ארצית של התכנית, סיכמה בהתייחסותה למקצועיות בית הספר שנבחר להשתתף בתכנית, היות בית הספר שותף לעמיתות ועבודה בשיתופיות טובה עם נציגי המכללה, ומהווה דוגמה טובה לעמיתות בשותפות הסטודנטיות במשימות קהילתיות וחברתיות ולא רק לימודיות. היא המליצה להרחיב את דגמי ההוראה להוראה שיתופית ביחד – עמיתות דינמית תוך כדי שיעור משותף; גב' עמליה חיימוביץ סיכמה במילים: זה בית ספר שבו הייתי רוצה שילמדו ילדיי ונכדיי, אורח החיים הבית ספרי שקיימת בו שמחת עשייה, ברק בעיניים של מורות וסטודנטיות צעירות, אהבת ההוראה, היכולת להמליל את העשייה ולחשוב עליה, עבודת עומק, סביבה לימודית המדברת את העשייה, ועל כולן – תכנית אקדמיה-כיתה המשלבת בתוכה מעורבות, נוכחות, שותפות ועשייה קוהרנטית של הסטודנטיות בתוך העולם הבית ספרי.

מצ"ב מכתבה של ד"ר דליה עמנואל לסיכום הביקור:
   

לכבוד הרב פרופ נריה גוטל – נשיא המכללה, ד"ר משה רחימי – דיקן לימודים, גב' רחל ברטוב –מתאמת אקדמית, גב' עליזה ליפסקר – מד"פית התכנית ומרכזת מסלול יסודי, ואנשי צוות נוספים מן המכללה.
למחמ"ד מחוז מרכז הרב גדי ברטוב, למפקח בית הספר הרב יצחק אלחדד, ולמפקחת על הפיתוח המקצועי הגב' חנה חרוסט,
לראש מועצת אלקנה אסף מיצנר ולפועה כהן מנהלת מחלקת החינוך,
למפקחי ההכשרה על מכללת אלקנה-אורות ישראל, ד"ר יהודה שורץ בשיתופו של אבי שושן,
לנציגי מרכז הפסג"ה  באריאל, גב' חני יוסף וצוותה.
למנהלת ביה"ס הגב' מנו צרפתי לדלית המקשרת הבית ספרית ולכל המורות המכשירות,
למנחת הפיתוח המקצועי מ"מתודיקה" – יהודית יומל
לכל הסטודנטיות בתכנית "אקדמיה-כיתה"
לכל שותפנו  לתכנית "אקדמיה-כיתה" שלום,
רב תודות לכל מי שעמל על הביקור ואפשר לכל המשתתפים שנכחו בו להכיר מקרוב את העשייה הברוכה המתבצעת במסגרת ההכשרה בבית הספר "כרמים" באלקנה.
ראשית, ברצוננו להודות לרחלי ברטוב המתאמת האקדמית ועליזה ליפסקר המדפ"ית על  המאמץ בארגון הסיור, בתיאום עם  הנהלת המכללה, המפקח ד"ר יהודה שוורץ והמפקחים חנה חרוסט, הרב יצחק אלחדד והמחמ"ד הרב גבי ברטוב. רב תודות לעמליה חימוביץ, מנהלת המחוז  שבהגעתה ונוכחותה הביעה מעורבות רבות בקידום התכנית וביישומה בפועל.
כפי שצוין בפגישה, תנאים רבים בבית הספר הנבחר  תורמים להצלחת התכנית ולקידום יעדים חינוכיים רבים שמעבר לה.
התרשמנו מעוצמותיה של מנהלת בית הספר, הגב' מנו צרפתי ומעורבות המקשרת דלית בכל הקשור לשילוב הסטודנטיות בכיתות  וקידום שיתופי הפעולה הטובים עם המורות המכשירות. ראינו דגמי עמיתות מגוונים וניכר היה שעוצבה בבית הספר גישה תומכת ומאפשרת חדשנות והצלחה בהוראה וביסוס ביטחונן של הסטודנטיות בעשייה החינוכית.
התוודענו בסיור לתמיכת ההנהלה ביצירת תרבות ארגונית התומכת בשילובן והתאקלמותן של הסטודנטיות ומתן ערך לעבודת המורות המכשירות המעורבות בלווי המורות ונכונות לתת משוב ולהיפתח למשוב בונה מצדן.
ראינו כיצד כלל הגורמים בסיור, בהם  מנהל הרשות (אסף מיצנר) מנהלת מחלקת החינוך  (פועה כהן) ומנהלת מרכז הפסג"ה באריאל (גב' חני יוסף), תרמו לאופייה הייחודי של השותפות שנרקמה ולעיצוב דגם הפיתוח המקצועי, בו לומדים יחד המורות המכשירות וסטודנטיות ומורים עמיתים בבית הספר.
מתוך השיחה התרשמנו מהיתרונות שנזקפו לדגם העמיתות ולתרומה לקידומם של תלמידים בכל שכבות הגיל, בתחומי דעת מגוונים לצד שילוב טכנולוגיה.
למדנו רבות מהעשייה שתוארה לגבי החוזקות של התכנית אך גם הערכנו את הנכונות של כל השותפים להציף קשיים,  חולשות  ולקחים על-מנת לשפרם לקראת תשע"ז.
אנו ממליצים כבר השנה הבאה לבחון כיתות לשילוב סטודנטיות שבהן אין  תמיכה של מורות נוספות, מעבר למורה המכשירה ולהרחיב את דגמי העמיתות בהוראה בקו.
מודים אנו שוב להנהלת המכללה (הרב-פרופ' נריה גוטל) ולהנהלת המחוז על התמיכה הנרחבת המוענקת לתכנית, בביה"ס בו ביקרנו.  כמו גם מצויה תמיכת הנהלת המחוז בבתי ספר אחרים ברחבי המחוז,  בהם מעורבת המכללה ומוסדות אקדמיים נוספים.
אנו מלאים הערכה לעבודת המורות והסטודנטיות הנפלאות הטורחות בימי ההוראה המשותפים להפוך את ההוראה לטובה, מותאמת, חווייתית ומשמעותית יותר.
מסרו גם את תודתנו ליהודית יומל המדריכה התורמת להעשרת הלמידה במסגרת הפיתוח המוסדי.
נשמח לבקר בהמשך וללמוד עוד על מאפייני הדגם שהוצג.
לסיכום נודה שוב על המאמצים בהתנעת השותפות מצד הגורמים האקדמיים והגורמים הבית ספריים  שהציבו, סטודנטיות, מורות מכשירות, מתאמות ומקשרות המהוות  נשות מפתח מצוינות להובלת התכנית ולמימושה בפועל.

                             בברכה,
ד"ר דליה עמנואל-נוי          וד"ר יהודה שוורץ
מנהלת תכנית ארצית          מפקח המכללה – אגף א' להכשרת עובדי הוראה
אקדמיה-כיתה                   משרד החינוך

חמץ ומצה – זריזות והחמצת השעה

מאת הרבנית ד"ר לאה ויזל, דיקנית סטודנטיות (קמפוס אלקנה) ודיקנית לימודי חוץ

שלושים ימים קודם פסח דורשים בענייניו ובהלכותיו. חג הפסח כחג החירות מחייב הכנה של שלושים יום כדי להגיע למדרגה של חירות כאילו כל אחד מאתנו יצא ממצרים ומכל מה שמצרים מסמלת. לשם כך נדרשת זריזות ועשייה ולא רק בהקשר של הניקיונות הטכניים.
התורה החמירה עד מאוד בחמץ יותר מבשאר האיסורים. בעל ספר החינוך, בהסברו לאיסור להקריב חמץ על המזבח (מצוה קיז), מדגיש שחימוץ הבצק נובע מהשהייתו ללא שנעשה בו דבר. כלומר, חוסר העשייה הוא הגורם לחימוץ האסור בפסח אפילו ב"משהו". התבוננות בעניין המצה והחמץ מביאה את האדם מישראל להתחזק במידת הזריזות בעבודת ה' באופן כללי: "ושמרתם את המצות – ר' יאשיה אומר: אל תקרי כן אלא ושמרתם את המצות, כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה, אלא אם בא מצוה לידך עשה אותה מיד" (מכילתא בא, פרשה ט).
גם בעשייה החינוכית, העצלות היא אם כל חטאת. במקביל לחימוץ המצה הנובע מחוסר מעש מעיר הרמח"ל: "כי הנה העצל אף על פי שאינו עושה רע בקום עשה, הנה הוא מביא את הרעה עליו בשב ואל תעשה שלו". הזריזות, לעומת זאת, מעלתה גדולה. הזריזות מבטאת את הזדהותו של העושה עם מעשיו. נוסף על כך היא פועלת גם בכיוון ההפוך – ממלאת אותו בהתלהבות, כדברי הרמח"ל במסילת ישרים: "כמו שהזריזות הוא תולדת ההתלהטות הפנימי, כן מן הזריזות יולד ההתלהטות". זריזות אין פירושה פעילות מהירה או תנועות גוף עצבניות. זריזות פירושה פעילות באופן מיידי ומתוך להט לפעולה. לא פעם דווקא הזריזות מולידה עשיית מעשים ביסודיות ובהקפדת יתר ללא "חיפוף". הדגש הוא על הירתמות מיידית למשימה, ללא שיהוי.
ר' צדוק הכהן מלובלין מדגיש שראשית "כניסתו של אדם לעבודת ה' צריך להיות בחפזון" כדוגמת פסח מצרים ושיש לנצל את "הרגע שמתעורר בו רצון" לנתק עצמו מכבלי תאוות העולם הזה ולהתקדם ברוחניות. רק בדרך זו נוודא שלא נפסיד שעת רצון זו.
אף תמצית שיר השירים שנוהגים לקרוא בשבת חול המועד פסח, היא תיאור ההתמהמהות הטרגית של הרעיה שהחמיצה הזדמנות למצוא את אשר ביקשה נפשה ולחדש את הקשר עם דודה. כך מתאר הרב סולוביצ'יק במסתו הידועה "שש דפיקות" את עצלותו של דורנו להתעורר, להקשיב ולענות לדפיקותיו של הקב"ה על דלתותינו.
התקופה שבין פורים לפסח היא זמן ראוי להתחזק במידת הזריזות, זריזות בעשיית מצוות מעשיות, זריזות בלמידה משמעותית והשקעה בכך וזריזות בכל מגוון המשימות היום-יומיות שלנו. כל זאת תוך התגברות על חולשות אנושיות ומתוך תפילה לריבונו של עולם שיסייע לנו להוציא מהכוח אל הפועל את רצוננו הבסיסי, הטוב והמשוחרר להתחבר מחדש עם דודנו : "רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב? שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות; יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם, ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם". חג חירות שמח!

יום ראשון, 6 במרץ 2016

כנס מגמות המחול בחמ"ד

ביום שני, כ"ט בשבט (8 בפברואר 2016), התקיים במכללת אורות ישראל, קמפוס אלקנה, הכנס השלישי של מגמות המחול בחמ"ד. בכנס השתתפו ארבע מאות תלמידות ממגמות מחול מכל רחבי הארץ: מהגולן, מירושלים, מטבריה, מגבעת ושינגטון, מגוש עציון ועוד. הכנס נפתח בברכתו של הרב פרופ' נריה גוטל, נשיא המכללה, ובברכתה של הגב' רויטל שטרן זיוון, המפקחת על לימודי תקשורת ואמנויות בחינוך הממלכתי דתי.

תלמידות המגמות השתתפו בשיעורי מחול בהדרכת מרצות המסלול למחול במכללה ומורות אורחות, ואף צפו בשני מופעים. במופע הראשון העלתה "נגה להקת מחול" את יצירתה של מרצת המכללה שרונה פלורסהיים, "גיאומטריה של התעלות". יצירה זו מבקשת  לחקור, חקירה ראשונה מסוגה, את הקשר העקיף והישיר שבין הפסוק "ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך" (ישעיהו נד, ז) ובין הגוף; לא רק בהקשר של מעשה יצירה אמנותי, אלא אף בהקשר של תפילה ודבקות. ראוי לציין כי 'נגה להקת מחול' היא חלוצת להקות המחול במגזר הדתי. היא הוקמה בשנת תשס"ט בחסות המכללה האקדמית לחינוך אורות ישראל, במטרה ליצור מסגרת מקצועית לכוריאוגרפיות ולרקדניות שומרות מצוות. במופע השני העלתה להקת "ביתא" (בית באמהרית) את היצירה "את אני ואני לא את", החוקרת את מושגי הזרות והשונוּת, ושואלת כיצד נראה האני בעיניו של האחר. היצירה יוצרת משחק של מראות והשתקפויות אשר האני תר בו אחרי שברי זהותו, הן האותנטיים הן אלה המושפעים ומעוצבים בידי החברה. להקת "ביתא" נועדה להיות בית ליצירה ולריקוד בהשראת המחול האתיופי.
כנס מגמות המחול מהווה ביטוי לתפישה החינוכית בחמ"ד, הרואה חשיבות בביטוי האישי של התלמיד באמצעות האמנויות ככלי לצמיחה ולחיבור אל הקודש. אנו גאים בכך שבוגרות המסלול למחול במכללת אורות ישראל הן חוד החנית בפיתוח התחום בחמ"ד והן מכהנות בתפקידי מפתח שונים: הדרכה ארצית למחול בחינוך הדתי, ריכוז מגמות, והוראת מחול באולפנות ובבתי ספר יסודיים.

תלחצו על קישור זה כדי לקרוא מכתב שקיבלה המכללה מרויטל שטרi (זיוון), מפקחת ארצית על לימודי תקשורת ואמנויות בחמ"ד, המודה למכללה על "יום מעשיר ומרומם כאחד".

אורות באזרחות

מאת ד"ר יוסי לונדין,
ראש התכנית להרחבת הסמכה באזרחות ומרצה בחוג להיסטוריה, קמפוס רחובות

דומה שאין מקצוע המסעיר יותר את דעת הקהל ממקצוע האזרחות.
מכללת אורות ישראל נוטלת גם היא חלק במערכה על דמותו של המקצוע.
במהלך החורף האחרון סערו שוב הרוחות סביב עיצוב דמותו של מקצוע האזרחות, כאשר ברור לכול כי סבב הוויכוחים הנוכחי אינו הראשון ואינו האחרון בעימות ארוך-השנים סביב תכנית הלימודים במקצוע זה.
מה יש במקצוע זה המושך אליו את האש יותר מכל אחד אחר? התשובה נראית כמובנת מאליה. מקצוע האזרחות נועד להכשיר את תלמידי ישראל להבין את התנהלות מדינת ישראל והחברה הישראלית, ונועד להקנות להם את הידע, את המיומנויות ואת הערכים שיהפכו אותם לאזרחים טובים יותר. הוויכוח מהו "הידע, הערכים והמיומנויות" בהקשר זה כמובן שהוא נפיץ מאין כמותו. אם נוסיף לכך את העובדה שתכנית הלימודים הנוכחית משותפת לכל המגזרים (כללי, דתי וערבי) הרי שקיבלנו "מתכון" לשדה-קרב אידאולוגי ופוליטי.
האמת היא, שעד לאחרונה היה המקצוע פחות שדה-קרב ויותר אזור הנתון לשליטה מלאה של אנשי אקדמיה מהשמאל ומהשמאל הקיצוני שפיתחו תכניות לימודים התואמות את השקפת עולמם. כך גדלו דורות על הבנת הדמוקרטיה כמבוססת על שיח זכויות ללא חובות, על הסכסוך היהודי-ערבי כסכסוך בין שני "נרטיבים" שווים (במקרה הטוב...) ועל המעטת דמותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.
בשנים האחרונות החל שינוי. מורים, אנשי אקדמיה ופוליטיקאים מהמחנה הלאומי והדתי החלו לתבוע את עלבונו של המקצוע. הם דרשו את הפיכתו למקצוע המייצג את דעותיהם של רוב אזרחי ישראל, רוב המאמין בכל לבו בדמוקרטיה ובזכויות המיעוט, אך הדורש חינוך גם למדינה יהודית, לחובות האדם ולא רק לזכויותיו, להצגת הסכסוך היהודי-ערבי מנקודת מבט ציונית, למיתון האקטיביזם השיפוטי ולעוד נושאים שאינם קיימים כיום בתכנית הלימודים.
הוויכוח על הוראת המקצוע בא לידי ביטוי בוויכוח על ספרי הלימוד, על מינויים לעמדות מפתח, על עיצוב תכנית הלימודים, אך בסופו של דבר – הנקודה החשובה ביותר היא מי הם המורים.
מזה חמש שנים מפעילה מכללת אורות ישראל תכנית להרחבת הסמכה להוראת האזרחות. בתכנית המתקיימת בקמפוס רחובות משתתפים מורים ור"מים למקצועות שונים, המקבלים הסמכה נוספת מעבר להסמכתם המקורית ולומדים את תכני המקצוע. במסגרת התכנית לומדים הסטודנטים את יסודות מדעי המדינה ואת הדידקטיקה של המקצוע ומקבלים העשרה מיוחדת בתחום הממשק שבין תורה למדינה ובסוגיות הנתונות במחלוקת בתוך החברה הישראלית. הכול כמובן מנקודת ראות לאומית ודתית וברמה המקצועית ביותר.
הסטודנטים מעודכנים כל העת בהתפתחויות השונות במקצוע ומכינים חומרי לימוד רלוונטיים. עשרות מהם נמצאים כבר במערכת (חלקם בתפקידים בכירים) ומשפיעים בדרכם על תלמידי ישראל להכשרתם להיות אזרחות טובים יותר. חלק מבוגרי התכנית משמשים גם כר"מים ומעבירים את המסרים השונים הקשורים בחינוך תלמידינו למען "ממלכת כוהנים וגוי קדוש" גם הרבה מעבר לשיעורי האזרחות. אלו גם אלו תורמים את תרומתם הייחודית במאבק על עיצובו של המקצוע. המשך התפתחותה של התכנית באיכות ובכמות יאפשר את המשך המהפכה בהוראת האזרחות, מהפכה שהמכללה גאה לקחת בה חלק.

להפוך רעיונות למראות

ד"ר חיים שקד וד"ר הודיה הופמן,
מרצים בתכנית לתואר שני בניהול וארגון מערכות חינוך

הסטודנטים של שנה א' בתכנית לתואר שני בניהול וארגון מערכות חינוך, יצאו לאחרונה לסיורים בבתי ספר. מטרת הסיורים הייתה לחבר בין מה שלמדו הסטודנטים במהלך הסמסטר ובין המציאות בשטח. לשם כך נפגשו הסטודנטים עם מנהלים ועם צוותים חינוכיים, שחשפו בפניהם את העשייה הניהולית-חינוכית. הסטודנטים ביקרו בשני בתי ספר: הישיבה התיכונית "אמי"ת עמיחי" ברחובות, ובית ספר "גוונים" בסתריה.
במהלך הסיור בישיבת "אמי"ת עמיחי" התוודעו הסטודנטים מקרוב למושג "חדשנות פדגוגית" וראו כיצד הוא מתורגם הלכה למעשה. חדשנות פדגוגית היא חלק מתהליך מקיף של "למידה בונה זהות", שנבנה דרך שינוי והתחדשות בישיבה. שינוי זה כלל שינוי בתפיסת תפקיד המורה ובניית שיח אחר בין באי הישיבה. במהלך הסיור נפגשו הסטודנטים עם מורים, עם בעלי תפקידים, ועם תלמידים, ושמעו את הדברים מזווית הראייה של כל אחד מהם. במפגש עם ראש הישיבה הבינו הסטודנטים את התפקיד המשמעותי של המנהל בהובלתה של חדשנות פדגוגית. הסיור בבית ספר "גוונים" התמקד ברעיון המנהיגות המבוזרת הגורס שפרקטיקת המנהיגות הבית-ספרית מבוזרת על פני קשרי הגומלין שבין המנהיגים והמונהגים. במהלך הסיור ראו הסטודנטים כיצד תפיסת המנהיגות המבוזרת מתורגמת הלכה למעשה בבית הספר, תוך השתתפות במעגלי שיח, מפגש עם הנהגה צעירה ועוד.
הסיורים הם גרסה חדשה של קורס פרקטיקום המהווה חלק מהלימודים לתואר שני בניהול וארגון מערכות חינוך. בתי הספר אירחו אותנו ברוחב לב, בלבביות ובעיקר מתוך אמונה בשיח המשותף שבין האקדמיה לשדה. הביקורים בבתי הספר הותירו רושם רב על הסטודנטים וציידו אותם בתובנות רבות למחשבה ולעשייה פדגוגית וניהולית ראויה. הסיור פתח לסטודנטים צוהר חדש לרעיונות, לגישות וליזמות שלא הכירו, ובעיקר כיצד אפשר להם להפוך רעיונות – למראות!

"אבינו האב הרחמן": הראי"ה כאב רחום לרצי"ה

מאת נשיא המכללה,
הרב פרופ' נרי' גוטל

הרב קוק מוכר - בעיקר - כאישיות "כללית": רב ופוסק, הוגה דעות, מנהיג היסטורי. אך הרב קוק היה גם איש משפחה "פרטי": בעל לרעייתו ואב לילדיו. צד זה של הרב קוק מוכר הרבה פחות. לאחרונה נחשפה גלויה אבהית אותה שלח הראי"ה לבנו הרצי"ה, מן השנים שצבי יהודה הצעיר היה נער מתבגר, בן ישיבה, והאבא, ככל אבא, פשוט דאג לו. הגלויה הומצאה אליי בהשתדלות ר' אברהם זק"ש, והוא ניאות לחושפה לרגל כנס חינוכי חשוב שנערך לאחרונה במכללת אורות ישראל. כנס זה אירח את הנהלות המכללות האקדמיות לחינוך מן המיגזר הדתי ואיתם את ראשי מינהל החמ"ד, וזה היה לה פרסום ראשון.
המעיין בגלויה כמות שהיא, בלא שהוא מקבל עליה ביאור, עלול שלא למצוא בה את ידיו ואת רגליו. לא זו בלבד שהיא כתובה ישר והפוך ואפילו מן הצדדים,  היא כתובה בעברית וגם ביידיש, והיא מכילה ארבעה כתבי יד שונים!
מה הענין?
תאריך הגלויה הוא: יא לחדש מ"ח [= מרחשון] תרס"ו, והיא נשלחת מיפו לירושלים. משפחת קוק הגיעה ארצה בכ"ח באייר תרס"ד (1904), כלומר כשנה וחצי קודם. הנער צבי יהודה (נולד בט"ו בניסן תרנ"א, 1891) הסתופף תחילה ביפו, בצילו של האב הגדול, אך די מהר התברר לצבי יהודה וגם לאביו, הרב, ש"כך" אי אפשר ללמוד. הראי"ה היה מאוד טרוד בענייני יפו והמושבות, ואכן כל שנחשף לפעילותו, ולו רק דרך האגרות הרבות, רואה שלרב לא היה יום ולא היה לילה. ידיו בכל ויד כל בו, פשוטו כמשמעו. או-אז הוחלט שהנער עולה לירושלים ולומד תורה בעיר העתיקה, בישיבת תורת חיים שבראשות הרב זרח אפשטיין.
סלולרי לא היה, גם לא טלפון נייח, והתקשורת נעשתה אם כן בכתב, תוך ניצול "עוברים ושבים" שהלכו מהכא להתם ויכלו להעביר מכתבים וגלויות. זו הגלויה שלפנינו - איגרת שמכילה הדרכות והנחיות וגם דאגה של אב רחום לבנו, איגרת שאליה מצרפת גם הרבנית את דבריה, ואף האחיות מנצלות את קצוות הגלויה בהוספת כמה מילים.



הרב כתב:
"בני מחמדי ויקירי שליט"א
ברוך שם ד' אשר זיכני לקבל ממך מכתב כתוב בטהרת לבב ובשמחתה של תורה, מהולל שם ד' אשר נתן לך לב נכון לבחור בשקידת תוה"ק [תורתנו הקדושה] ואשר זיכנו שתסתופף בחצרות השי"ת בעיר קדשנו ותפארתנו תובב"א. אקוה כי תתאמץ להוציא אל הפועל את מחשבת לבבך הטהור לשקוד בתורה, בגמ', בשתי המסכתות כאשר נדברנו, ובתנ"ך בשים שכל, ולא יגרע לך אפילו יום אחד מהגיון בספרי מוסר ודעת השי"ת בהגיון שכל ושימת לב, כדי שתשמח בעבודת השי"ת ובעסק  תוה"ק מאהבה כי כל חפצים לא ישוו בה. כתוב נא לנו מכל הפרטים אשר אתך. ולמע"ה [ולמען השם] תראה להתפלל בכונה ולהזהר בברכת הנהנין ועניית אמן בכונה ובשמחה. לעשות כל המצות המזדמנות כמו צדקה וגמ"ח בגופו ובממונו ואהבת רֵעים, רק שלא לפזר יותר מדאי, כ"א המעט שעושים לעשות בלב טוב, ולהתחבר רק עם ילדים יראי שמים ובעלי מדות טובים ושקדנים בתורה ולהתרחק מן הבטלנים המבטלים את זמנם בשיחות בטלות ובעצלות, ולהשגיח על בריאותך בענין אכילה ושינה כראוי. והשי"ת יעזרך ויצליחך בחסדו ית"ש כנה"י ונפש אביך מצפה אשרך, איה"ק ה"ל [אברהם יצחק הכהן קוק הנזכר לעיל].  דר"ש ידי"נ הישיש היקר וחביב ר"א מוכ"ז שי' וכב"ב שי' באה"ר. ה"ל."
מדריך אם כן האב את בנו לשקוד על לימוד גמרא (שתי מסכתות - אולי אחת "עיון" והשניה "בקיאות"?) ותנ"ך, מוסר ו"דעת – בהגיון שכל" (אולי מה שהיום נקרא: מחשבת ישראל?), שמחה בעבודת השם, כוונה בתפילה, בברכות הנהנין ועניית אמן, צדקה וגמילות חסדים בגופו ובממונו אם כי במידה סבירה שאינה פזרנית. לכך מתווספת הדרכה חברתית: "להתחבר רק עם ילדים יראי שמים ובעלי מדות טובים ושקדנים בתורה, ולהתרחק מן הבטלנים המבטלים את זמנם בשיחות בטלות ובעצלות". לצד ההיבטים הרוחניים, מוקדשת תשומת לב גם להיבטים גופניים-בריאותיים: "להשגיח על בריאותך בענין אכילה ושינה כראוי" – סוף סוף מדובר בנער בגיל ההתבגרות, נער שידוע כי לא תמיד הקפיד על כך.
אגב ענין זה של דאגה לבריאותו של הנער צבי יהודה, נכון לציין כי גם באיגרת נוספת מאותה תקופה (גם היא עדיין בכתב יד, ופורסמה רק בחלקה), ביקש הרב מבנו תיאור מפורט ביותר של התנהלותו הגופנית-בריאותית:
"כתוב נא לנו בני יקירי מכל פרטי הנהגתך, ממש לפרטי פרטיות, כי הלא תוכל לשער כמה גדולה היא התעניינותנו בכל עניניך, ממש שבתך וקומך, באיזה שעה אתה אוכל פת שחרית ומה, ובאיזה שעה סעודת הצהרים וסעודת הערב, ומתי תלך לישן, ואם התרגלת לקרות ק"ש שעל המטה כראוי, ומתי תקום ובאיזה חדר הוא מקום מלונך בקביעות, ואם הוא רחוק מן החלון, שלפעמים האויר קר בירושת"ו".
לב רחום של אב ואם: לפעמים האויר קר בירושלים...
נחזור לאיגרת שלפנינו. אחר שהשלים הרב-האב את שהיה לו לומר, האם גם היא לא יכלה להתאפק מהבעת רגשותיה, ואף היא הצטרפה להדרכות ולברכות. היא עשתה זאת ביידיש, השפה שהייתה שגורה על לשונה, ואולם בשל מצוקת המקום שכבר כמעט ולא נשאר פנוי לכתיבה, הרי שהיא סובבה סחור סחור את כתיבת הרב ורשמה את דבריה מתחת לדבריו, לצד דבריו, מעל דבריו, ישר ו"הפוך". שעה שהיא סיימה, גם אחיות הרצי"ה ביקשו למסור דרישת שלום, ולו גם בקצרה: "אנחנו מחכים לתשובתך וכתבך, שמחתני מאוד, היה שלום ועשה חיל, אחותך הדורשת בשלומך הטוב", חתמה האחת - "פרידה חנה קוק", ואחותה היותר צעירה – ב. מ. ק. (בתיה מרים קוק), הוסיפה גם היא מספר מילים ביידיש לאח היקר: "טאערער ברודער". 

דומה שזו - כמעט - פעם ראשונה שהיבט זה של "רחמי אב על בנו", וכמובן גם אם ואחיות על בן ואח, באים לידי ביטוי משמעותי במשפחת קוק בכלל ואצל הראי"ה בפרט. לבו הכללי של הראי"ה ידע לפעום גם בקצב פרטי, אישי. חשובים הדברים להיחקק על לבנו-כולנו, לב אבות ואמהות ואחיות, ובכלל. 

יום ראשון, 7 בפברואר 2016

הי דרומה לאילת

מאת ד"ר איל דודסון
ראש ההתמחות ללימודי ארץ ישראל

תלמידות ההתמחות ללימודי ארץ ישראל יצאו לשלושה ימי סיור ולימוד בעיר השמש הנצחית - אילת. התלמידות נפגשו עם אנשים ש"עושים ציונות" בערבה. הן טיילו במסלולים ארוכים ומאתגרים בהרי אילת ולמדו על התופעות הגאולוגיות המיוחדות. גולת הכותרת הייתה סיור שנורקלים בים האדום. התלמידות הכירו את עולם החי המופלא בין שוניות האלמוגים, ושמעו הרצאה על המגוון האקולוגי המייחד את חוף מפרץ אילת.
בראשית חודש שבט, כשבכל הארץ ירדו גשמי ברכה, יצאו תלמידות ההתמחות ללימודי ארץ ישראל לשלושה ימי סיור ולימוד באילת. התלמידות נפגשו עם אנשים ש"עושים ציונות" בערבה – עם גלעד אלון, שמגדל פלפלים וגפנים בחממות, בתנאים טבעיים קשים ביותר, ועם נתנאל אלינסון, שחי בשומרון עד לאחרונה. הוא עבר עם משפחתו להתגורר בספיר, ועומד בראש המכינה הקדם צבאית בערבה. התלמידות טיילו במסלולים ארוכים ומאתגרים בהרי אילת, תצפתו מראשי הרים גבוהים וירדו בקניונים עמוקים. הן למדו על התופעות הגאולוגיות המיוחדות, והכירו מקרוב את עולם הצומח המיוחד המתמודד עם קשיי המדבר.
גולת הכותרת הייתה סיור ייחודי ומקורי בים האדום. מצוידות בשנורקלים, יצאו התלמידות לשחייה מודרכת בין שוניות האלמוגים. הן למדו מקרוב על האלמוגים ועל הדגים שחיים ביניהם, וקיבלו הסברים מפי מדריכה מקומית על עולם החי המופלא מתחת למים. למסע המיוחד הזה קדמה הרצאה מלווה בשקופיות ובסרטים על המגוון האקולוגי המייחד את חוף מפרץ אילת.
מזג האוויר כמעט לא אכזב. אמנם ביום אחד היה אובד כבד אבל בשאר הימים השמים היו בהירים ומזג אוויר נוח. על החורף הסוער ברחבי הארץ שמעו התלמידות רק בחדשות.
בנוהג שבעולם, לימודים אקדמיים מתנהלים בין ארבע קירות, כאשר התלמידות יושבות קשובות להרצאה מלומדת. הלימוד האקדמי שיוצא מהכיתה, ולא מסתפק בהצגת ממצאים, מחקרים ואמצעים ויזואליים, הוא לימוד בעל ערך מוסף. הוא מפגיש את התלמידות באופן בלתי אמצעי עם תכני הלימוד, וממחיש באופן העמוק ביותר את הערכים הנדרשים, מבלי לפגום בכהוא זה ברמת הלימוד המצופה. על הערך הלימודי נוסף הערך החוויתי-חברתי, שנוטע את הלימוד היטב בתודעה ובזיכרון האישי, ומבטיח את הפנמתו.


יום ראשון, 31 בינואר 2016

סדנאות ערב בנושאי זוגיות, בקמפוס אלקנה

בשעות הערב, כשמסתיימים הלימודים הרשמיים במכללה, מתחילים "חיי הלילה" של המכללה. בימי א' מתקיימת סדנת זוגיות המועברת על ידי ד"ר ציפי ריין (פסיכולוגית ויועצת במכללה) ועל ידי הרבנית ד"ר לאה ויזל (דיקנית הסטודנטיות). הסדנאות מתקיימות בשתי קבוצות, אחת לסטודנטיות נשואות ואחת לסטודנטיות רווקות. בסדנה לסטודנטיות הרווקות ניתנים כלים לבחירת בן זוג, לבניית זוגיות טובה, לניהול קונפליקטים ועוד; הסטודנטיות הנשואות פוגשות בסדנה תכנים של ניהול קונפליקטים, חיי אישות בריאים, ניהול כלכלי  ועוד. בסדנאות משתתפות למעלה מחמישים סטודנטיות מדי שבוע.
במפגש שיא של הסדנאות הגיעו למכללה שתי מרצות אורחות: אפרת קלפר, אשתו של מח"ט שומרון, עובדת סוציאלית ואם לארבעה ילדים, שניהלה שיח עם הסטודנטיות בשאלה "מה זו אישה חזקה". אפרת סיפרה על רגעי חוזק וגם על משברים וקשיים בחייה כאישה הנשואה לאיש צבא קבע. השיח הפתוח נגע בהגדרה של כל אחת על עוצמה נשית וכן ביכולת להיעזר בשעות הצורך בעזרה מקצועית.
במקביל, המרצה השנייה, שמרית יפת, שאף היא נשואה לאיש קבע, העבירה סדנה באמצעות קלפים טיפוליים ובעזרתם שיתפה כל סטודנטית את הנוכחות בקשיים בחייה בהקשר הזוגי (הן כרווקה הן כנשואה). שמרית אף תרמה מעולמה העשיר כמדריכת כלות.
הסדנאות העוצמתיות הללו נוגעות בצורך עמוק לשיח כן ופתוח של הדרכה והכוונה בנושאי זוגיות והעצמה נשית, והביקוש לסדנאות-המשך מלמד על כך.

ערב השקה לספרי מרצים במכללת אורות ישראל

מאת ד"ר יוסי פרץ
ראש ההתמחות ללשון העברית

שימור מסורות ותיעוד העבר בשני ספרים חדשים ממזרח וממערב  – קהילות יהודים במרוקו מזה וקהילות יהודי אירופה בשואה מזה

1. מאיר נזרי, קהילות תאפילאלת, א – מעגל האדם (726 עמודים); ב – מעגל השנה (504 עמודים), הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן תשע"ו.
2. יחזקאל ליכטנשטיין, והסנה איננו אֻכָּל, הוצאת יד ושם, ירושלים תשע"ה (363 עמודים).


לפני כשלושה שבועות התקיים במכללת אורות ישראל, קמפוס רחובות, ערב חגיגי לכבוד השקת ספרים של שני מרצים במכללה: ד"ר נזרי והרב ד"ר ליכטנשטיין. בין האורחים בלטו אישים ממוסדות אקדמיים שונים, עמיתים, חברים ובני משפחה. שניים מהמשתתפים דיברו על תרומתם הייחודית של המחקרים: פרופ' משה בר-אשר, נשיא האקדמיה ללשון העברית וחתן פרס ישראל – על שני ספריו של ד"ר נזרי; וד"ר אסף ידידיה מ"יד ושם" – על ספרו של הרב ד"ר ליכטנשטיין.

נשיא המכללה, הרב פרופ' נריה גוטל, פתח בדברי ברכה לשני המחברים ועמד על המכנה המשותף בין מחקריהם – שימור מסורות והנהגות – זה של העדה הספרדית וזה של העדה האשכנזית. הוא אף קישר את הדברים לפרשת השבוע ולדברי חז"ל בעניין השמירה על המנהגים של בני ישראל, שבזכותם הם נגאלו ממצרים, "שלא שינו את שמם, ולא שינו את לשונם...". הוא סיכם את ברכתו בדברים: "מרצי מכללת אורות ישראל שבים ומוכיחים כי לא זו בלבד שהם מרצים מצוינים, הם גם חוקרים מעולים".
יו"ר המועצה האקדמית, פרופ' ישראל ריץ', דיבר בשבחם של המחברים המשלבים הוראה ומחקר, ובחיבוריהם הם משמרים ומתעדים את העבר. 
אורח הכבוד הראשון, פרופ' משה בר אשר, הפתיע את הנוכחים כשביקש לפתוח בשבחה של אכסניה. הוא סיפר כי בצעירותו למד במחזור הראשון ב"ישיבת הדרום", סיים בה את לימודי התיכון ואת לימודי בית המדרש למורים, ומשם החל את פעילותו החינוכית והאקדמית. אף שחלפו מאז כשישים שנה הוא זכר במדויק שמות של מחנכיו שעיצבו את דרכו וכן אירועים מכוננים באותה התקופה ותאריכם המדויק.
בהתייחסו של פרופ' בר אשר לספריו של ד"ר נזרי הוא שיבח אותו על מחקרו היסודי והמקיף. הוא ציין כי ד"ר נזרי נעזר לצורך מחקרו בחומרים רבים, כמו כתבי-יד, תעודות וראיונות עם כחמישים אנשי תאפילאלת. בין המרואיינים הייתה גם אמו של פרופ' בר אשר שמסרה מידע רב, ולימים גילתה את אוזן בנה שד"ר נזרי היה "חופר" בשאלותיו.
פרופ' בר אשר עצמו נולד במרוקו, בעיירה שבמחוז תאפילאלת [=עמק התמרים], והכיר מקרוב את המנהגים הייחודיים לאזור. הוא עמד על מנהגים המאפיינים את האזור וביניהם אלה הקשורים בעריכת חופה וקידושין, אכילת ארבה ועוד וכן על הייחודיות של תושבי המקום בענייניים לשוניים שונים. בהקשר לכך אף סיפר כי רשם מפי אִמו כ-2500 מטבעות לשון מחורזים בערבית.
אורח הכבוד השני, ד"ר ידידיה, סקר את ספרו של הרב ליכטנשטיין ועמד על ייחודו. הוא ציין כי ספרות ענפה נכתבה בנושא השואה וכאן לראשונה נכתב ספר בהוצאת "יד ושם" העוסק כולו בשאלות הלכתיות שעלו בתקופת השואה.
בין העניינים הנידונים בו: האם מותר לבחור ישיבה להתנדב להיהרג תחת חברו? האם מותר ליהודי חסיד למסור את נפשו במקום רבו? האם מותר היה ליהודים לאבד את עצמם לדעת, וכיצד להתייחס אליהם? האם המרד בוורשה העמיד בסכנה את יהודי הגטו או שהוא היה מעשה של קידוש השם? האם המרד הוא מלחמת מצווה? האם מותר היה לראשי היודנרטים להכין רשימות גירוש ולמסור זקנים, חולים וילדים כדי להציל את השאר? שאלות אלו ואחרות נידונות מפרספקטיבה הלכתית ופותחות צוהר לאופן ההתמודדות החל מהתנ"ך ומפרשיו, דרך המשנה והתלמוד, מדרש ואגדה, ספרות השו"תים, וכלה בספרי הלכה והגות בימינו.
בתום הטקס הודו שני המחברים במילים חמות לראשי המכללה על היזמה ועל ארגון הערב, וכן לשני הדוברים, פרופ' בר אשר וד"ר ידידיה, אשר ריתקו את קהל השומעים בהרצאותיהם.
הנחה את הטקס הרב ד"ר יחיאל לאש.

סיור בבית חולים אלי"ן בירושלים

מאת טליה קנדלר
סטודנטית שנה א' שלב"ר, חינוך מיוחד

בשבוע עבודה מעשית יצאנו, סטודנטיות שנה א' מהמסלול לחינוך מיוחד, לסיור בבית חולים אלי"ן בירושלים. מיד כאשר ראיתי את השלט "בית חולים לילדים" התחלתי להרגיש רע. לא ידעתי מה אני הולכת לראות, אבל ידעתי שלא יהיה פשוט. נכנסנו לאולם גדול, שם קיבלה את פנינו מנהלת בית הספר של בית החולים. התמקדנו בלמידה של הילדים הפגועים בתוך המוסד. הרי בעז"ה זה הולך להיות תפקידנו בעתיד – להתאים את תכנית הלימודים לילדים עם צרכים מיוחדים וללמד אותם בהתאם. המנהלת הציגה לנו שתי מורות שילוו אותנו במהלך הסיור. המורות עמדו מאחור בצניעות ובענווה, עם חיוך עדין, ואני מסוקרנת – מה הן עוברות כל יום במקום הזה? אני יודעת שלמרות שהן עומדות מאחור הן מנהלות את המקום, מחיות אותו, נותנות את כל הלב והנשמה, ותקווה. המנהלת הסבירה שהיא מקבלת מורות מתחום החינוך המיוחד בלבד כי הן בעלות מחשבה גמישה, פתוחה, יצירתית. הן צריכות לדעת לקבל הכול, להכיל, לצאת מהקופסה.
והתחלנו...
אחת המורות ליוותה אותנו לעבר מרכז ספורט ששם התקיים חוג ג'ודו. היא הסבירה שזהו מרכז ספורט המיועד גם לילדים רגילים מבחוץ [המילה "שילוב" חזרה פעמים רבות במהלך היום].
אחת מהמטרות של מרכז הספורט הזה הוא לקיים חוגים שמשולבים בהם ילדים רגילים מבחוץ וילדים הנמצאים בשיקום בבית החולים.
המשכנו למחלקת השיקום שנמצאים בה ילדים מגיל 3 חודשים עד 21 שנה. הם מגיעים לתקופה קצרה (יחסית) כדי להשתקם ולהשתלב בסביבה רגילה. נמצאים שם ילדים שנולדו עם פגיעות שונות וכאלו שחוו תאונות דרכים או תאונות בכלל. צוות רחב מנהל את המחלקה הזו ביד רמה, עם סדר יום ברור, כאשר כל אחד יודע בדיוק מה תפקידו. במסדרונות נשמעות השפות עברית, ערבית ורוסית. בתוך המחלקה  השיקומית יש מחלקה של ילדים מונשמים התלויים במכונות הנשמה.
בקומה שלמטה אנחנו נחשפות לבית חם. בית לתשעה ילדים פגועים שבבית לא היו מסוגלים לטפל בהם או לקבל אותם. זה הבית שלהם. אחת מהם יוצאת לעבודה מחוץ לבית החולים דרך עמותת שק"ל. כאשר ראיתי שלט גדול שכתוב בו "מי אמר שמשפחה לא בוחרים?" עם תמונות של הילדים, התחלתי לדמוע. מישהו כן בחר בהם, למרות הכול; הם בחרו במישהו, באחיות, בבנות השירות ובמתנדבים. עצם הבחירה הזאת נותנת להם כוחות.
נפגשנו עם מרפאה בעיסוק שהסבירה לנו על הטיפולים ועל המכשירים המיוחדים שבית החולים מציע למשפחות, על מחשבים ואייפדים מותאמים, על העבודה התמידית עם הילדים כדי לקדם אותם ולעזור להם להשתלב באוכלוסייה הרגילה למרות המוגבלויות השונות.
מה שהציף אותנו בעיקר היה תחושת הרחמים וההתפעלות, ה"וואוו" הזה מאנשי הצוות המדהימים שהוביל לשאלות כמו "איך יש לכם כוח כל יום?".
בקומה אחרת היו חמש כיתות לימוד. שם היה בשבילי השיא. בכל כיתה יש כמה ילדים. כיתה של ילדים עם פגיעות, אבל לא משותקים, וכיתה עם ילדים מונשמים, בכיסאות גלגלים. בכל כיתה יש צוות גדול של מורות, מטפלות וסייעות. עמדתי בכניסה לכיתה והסתכלתי מבחוץ. עניין אותי לראות אם הילדה שמולי בכיסא הגלגלים והצינורות שמה לב שאני מסתכלת עליה כמו ילדה קטנה. כשחברה שלי הגיעה ונופפה לה לשלום, הילדה חייכה חיוך רחב, מאוזן לאוזן. אז הבנתי עד כמה רובנו לא מתייחסים לילדים אלו בטבעיות; יש נטייה לחשוב שהם אינם מבינים, אבל בעצם ייתכן שכל הגוף פגוע, אבל המוח בפנים עובד כרגיל. כמה תסכול חווה ילדה כזו.
בצד השני של הכיתה ראיתי מורה מקסימה שלימדה ילדה אחרת טקסט בעברית. בכיתה זאת הילדים מתַקשרים בעזרת לוחות שעליהם הם לוחצים כדי "לשוחח". אותה ילדה לחצה שוב ושוב על "סקשן", "מים", "הפסקה", והמורה, כמו כל מורה אחרת, אמרה לה: "הרגע הייתה לך הפסקה, עכשיו אנחנו לומדות"... והילדה המשיכה ללחוץ... והמורה התעקשה... זו סיטואציה שראיתי בכיתות הכי רגילות, סיטואציות שקורות כל הזמן. והמורה, המורה העקשנית, המסורה והמדהימה הזאת ידעה, מצד אחד, לדבר בשפה המיוחדת לילדים, ומצד שני, התייחסה אליהם בדיוק כמו אל כל תלמיד אחר; אין הקלות ואין צורך לרדת ברמה. הם חכמים, מבינים, גאונים, וודאי שהם גם מתוסכלים. המשפט של המורה על ההפסקה צרם לי. איזו מין הפסקה יש להם? רציתי להוציא אותם לשנייה להפסקה מעצמם, מהעבודה הקשה שלהם, מהתסכול הזה, מהמילים שהם רוצים לומר ולעולם ולא יוכלו... הבטן שלי "התהפכה", הרגשתי איך היא מתכווצת, והלב שלי מתמלא ומוצף ברגשות אשמה וכעס על כמה שאני נוטה לשפוט מהר, להתרחק; על כמה שאני חושבת שאני יודעת, ואני בעצם לא יודעת כלום. וכאן, הייתה לי תחושת הערצה וגאווה שקיימים אנשים טובים כאלו בעולם, שנוצרו מחומר אחר.
כשמתהלכים במסדרונות אפשר לחוש את הלחות מכל הדמעות שנשפכות פה, אבל גם הקירות צועקים "אין ייאוש". עצב ותקווה, כעס, חמלה וכוח, ייאוש ושמחה – הכול מתערבב פה ומורגש בכל מקום שאליו מגיעים בבית החולים. אני סטודנטית לחינוך מיוחד, וכשיצאתי משם החלטתי שהצעד הראשון לקבלת התואר הזה הוא קודם כול להוריד את כל מה שחשבתי עד עתה, להיות פתוחה ולהפסיק לשפוט. להאמין שהכול אפשרי! הרי אם אני לא אאמין באותם הילדים – מי כן יאמין?
בבוקר למחרת קמתי ו"מודה אני" שלי היה אחרת: מודה אני שקמתי, שקמתי נושמת בכוחות עצמי, הולכת בכוחות עצמי, לומדת, כותבת, מקשיבה, מדברת; שאני מתלוננת על הקור ועל העייפות ולא על שום דבר אחר.
מודה אני...

"קבעי עתים לתורה"

מאת הרב מתניה ידיד
מרכז תחום חינוך אמוני ומלמד במכון הגבוה לחינוך ואמונה, קמפוס אלקנה

קצב החיים של האדם המודרני, החי ביום וגם בלילה, מפתח קריירה וחיי משפחה לצד חיי פנאי ותחביבים, אינו מאפשר לו תמיד לקחת פסק זמן ולו של שעה או שעתיים בשבוע כדי לעסוק בחיי הרוח שלו, בפיתוח העולם הפנימי ובהכוונת חייו למקום שאליו הוא רוצה להגיע. כשחכמינו ציוו "קבע עתים לתורה" הם רצו שהאדם ייקח את פסק הזמן, יעצור את חייו לזמן מה ויעמיק בתורה ובעולמו הרוחני, וממילא יקבלו גם שאר המרחבים של חייו משמעות אחרת.
לשם כך קמה קבוצה של בנות, בוגרות המכון לחינוך ואמונה, שעל אף שסיימו את לימודיהן במכללה ורובן ככולן כבר משמשות כמורות במוסדות שונים, החליטו לקחת פסק זמן של שעה וחצי ללימוד משותף על עבודת הנפש תוך חיבור אל חיי הכלל על ידי לימוד של אורות הקודש, חלק ג, העוסק במוסר הקודש. הפנייה למכללה נעשתה מתוך הכרה שהמכללה אינה אך ורק מוסד אקדמי לחינוך, אלא היא מעצבת את דמות המחנך, את אישיותו ואת עולמו הרוחני גם לאחר שנות הלימוד הפורמליות של המכללה.
הלימוד מתקיים מדי יום שלישי בשעה 18:30 בחדר הישיבות הסמוך למשרדי ההנהלה.
כל בוגרות המכללה המעוניינות בקביעת עתים לעבודת הנפש, מוזמנות להצטרף ללימוד, ואכן חבורת הלימוד גדלה והולכת מפעם לפעם.
הלימוד עשיר בדוגמאות מעולמן של המחנכות ודילמות אמוניות העולות במהלך עבודת החינוך. טווח הגילאים של המשתתפות בשיעור הוא רחב, החל ממורות ותיקות ועד למורות בשנתן הראשונה, דבר שמעמיק את השיח בשיעור ומהווה מפגש בין עולמות חינוך שונים.
אנו רואים ביוזמה כזאת שהועלתה מצד בוגרות המכללה את האווירה שמכללת אורות ישראל מעניקה לבנות, חיי רוח לצד חיי מעשה תוך התמדה בלתי פוסקת בפיתוח העולם הפנימי והרוחני.