יום ראשון, 6 במרץ 2016

"אבינו האב הרחמן": הראי"ה כאב רחום לרצי"ה

מאת נשיא המכללה,
הרב פרופ' נרי' גוטל

הרב קוק מוכר - בעיקר - כאישיות "כללית": רב ופוסק, הוגה דעות, מנהיג היסטורי. אך הרב קוק היה גם איש משפחה "פרטי": בעל לרעייתו ואב לילדיו. צד זה של הרב קוק מוכר הרבה פחות. לאחרונה נחשפה גלויה אבהית אותה שלח הראי"ה לבנו הרצי"ה, מן השנים שצבי יהודה הצעיר היה נער מתבגר, בן ישיבה, והאבא, ככל אבא, פשוט דאג לו. הגלויה הומצאה אליי בהשתדלות ר' אברהם זק"ש, והוא ניאות לחושפה לרגל כנס חינוכי חשוב שנערך לאחרונה במכללת אורות ישראל. כנס זה אירח את הנהלות המכללות האקדמיות לחינוך מן המיגזר הדתי ואיתם את ראשי מינהל החמ"ד, וזה היה לה פרסום ראשון.
המעיין בגלויה כמות שהיא, בלא שהוא מקבל עליה ביאור, עלול שלא למצוא בה את ידיו ואת רגליו. לא זו בלבד שהיא כתובה ישר והפוך ואפילו מן הצדדים,  היא כתובה בעברית וגם ביידיש, והיא מכילה ארבעה כתבי יד שונים!
מה הענין?
תאריך הגלויה הוא: יא לחדש מ"ח [= מרחשון] תרס"ו, והיא נשלחת מיפו לירושלים. משפחת קוק הגיעה ארצה בכ"ח באייר תרס"ד (1904), כלומר כשנה וחצי קודם. הנער צבי יהודה (נולד בט"ו בניסן תרנ"א, 1891) הסתופף תחילה ביפו, בצילו של האב הגדול, אך די מהר התברר לצבי יהודה וגם לאביו, הרב, ש"כך" אי אפשר ללמוד. הראי"ה היה מאוד טרוד בענייני יפו והמושבות, ואכן כל שנחשף לפעילותו, ולו רק דרך האגרות הרבות, רואה שלרב לא היה יום ולא היה לילה. ידיו בכל ויד כל בו, פשוטו כמשמעו. או-אז הוחלט שהנער עולה לירושלים ולומד תורה בעיר העתיקה, בישיבת תורת חיים שבראשות הרב זרח אפשטיין.
סלולרי לא היה, גם לא טלפון נייח, והתקשורת נעשתה אם כן בכתב, תוך ניצול "עוברים ושבים" שהלכו מהכא להתם ויכלו להעביר מכתבים וגלויות. זו הגלויה שלפנינו - איגרת שמכילה הדרכות והנחיות וגם דאגה של אב רחום לבנו, איגרת שאליה מצרפת גם הרבנית את דבריה, ואף האחיות מנצלות את קצוות הגלויה בהוספת כמה מילים.



הרב כתב:
"בני מחמדי ויקירי שליט"א
ברוך שם ד' אשר זיכני לקבל ממך מכתב כתוב בטהרת לבב ובשמחתה של תורה, מהולל שם ד' אשר נתן לך לב נכון לבחור בשקידת תוה"ק [תורתנו הקדושה] ואשר זיכנו שתסתופף בחצרות השי"ת בעיר קדשנו ותפארתנו תובב"א. אקוה כי תתאמץ להוציא אל הפועל את מחשבת לבבך הטהור לשקוד בתורה, בגמ', בשתי המסכתות כאשר נדברנו, ובתנ"ך בשים שכל, ולא יגרע לך אפילו יום אחד מהגיון בספרי מוסר ודעת השי"ת בהגיון שכל ושימת לב, כדי שתשמח בעבודת השי"ת ובעסק  תוה"ק מאהבה כי כל חפצים לא ישוו בה. כתוב נא לנו מכל הפרטים אשר אתך. ולמע"ה [ולמען השם] תראה להתפלל בכונה ולהזהר בברכת הנהנין ועניית אמן בכונה ובשמחה. לעשות כל המצות המזדמנות כמו צדקה וגמ"ח בגופו ובממונו ואהבת רֵעים, רק שלא לפזר יותר מדאי, כ"א המעט שעושים לעשות בלב טוב, ולהתחבר רק עם ילדים יראי שמים ובעלי מדות טובים ושקדנים בתורה ולהתרחק מן הבטלנים המבטלים את זמנם בשיחות בטלות ובעצלות, ולהשגיח על בריאותך בענין אכילה ושינה כראוי. והשי"ת יעזרך ויצליחך בחסדו ית"ש כנה"י ונפש אביך מצפה אשרך, איה"ק ה"ל [אברהם יצחק הכהן קוק הנזכר לעיל].  דר"ש ידי"נ הישיש היקר וחביב ר"א מוכ"ז שי' וכב"ב שי' באה"ר. ה"ל."
מדריך אם כן האב את בנו לשקוד על לימוד גמרא (שתי מסכתות - אולי אחת "עיון" והשניה "בקיאות"?) ותנ"ך, מוסר ו"דעת – בהגיון שכל" (אולי מה שהיום נקרא: מחשבת ישראל?), שמחה בעבודת השם, כוונה בתפילה, בברכות הנהנין ועניית אמן, צדקה וגמילות חסדים בגופו ובממונו אם כי במידה סבירה שאינה פזרנית. לכך מתווספת הדרכה חברתית: "להתחבר רק עם ילדים יראי שמים ובעלי מדות טובים ושקדנים בתורה, ולהתרחק מן הבטלנים המבטלים את זמנם בשיחות בטלות ובעצלות". לצד ההיבטים הרוחניים, מוקדשת תשומת לב גם להיבטים גופניים-בריאותיים: "להשגיח על בריאותך בענין אכילה ושינה כראוי" – סוף סוף מדובר בנער בגיל ההתבגרות, נער שידוע כי לא תמיד הקפיד על כך.
אגב ענין זה של דאגה לבריאותו של הנער צבי יהודה, נכון לציין כי גם באיגרת נוספת מאותה תקופה (גם היא עדיין בכתב יד, ופורסמה רק בחלקה), ביקש הרב מבנו תיאור מפורט ביותר של התנהלותו הגופנית-בריאותית:
"כתוב נא לנו בני יקירי מכל פרטי הנהגתך, ממש לפרטי פרטיות, כי הלא תוכל לשער כמה גדולה היא התעניינותנו בכל עניניך, ממש שבתך וקומך, באיזה שעה אתה אוכל פת שחרית ומה, ובאיזה שעה סעודת הצהרים וסעודת הערב, ומתי תלך לישן, ואם התרגלת לקרות ק"ש שעל המטה כראוי, ומתי תקום ובאיזה חדר הוא מקום מלונך בקביעות, ואם הוא רחוק מן החלון, שלפעמים האויר קר בירושת"ו".
לב רחום של אב ואם: לפעמים האויר קר בירושלים...
נחזור לאיגרת שלפנינו. אחר שהשלים הרב-האב את שהיה לו לומר, האם גם היא לא יכלה להתאפק מהבעת רגשותיה, ואף היא הצטרפה להדרכות ולברכות. היא עשתה זאת ביידיש, השפה שהייתה שגורה על לשונה, ואולם בשל מצוקת המקום שכבר כמעט ולא נשאר פנוי לכתיבה, הרי שהיא סובבה סחור סחור את כתיבת הרב ורשמה את דבריה מתחת לדבריו, לצד דבריו, מעל דבריו, ישר ו"הפוך". שעה שהיא סיימה, גם אחיות הרצי"ה ביקשו למסור דרישת שלום, ולו גם בקצרה: "אנחנו מחכים לתשובתך וכתבך, שמחתני מאוד, היה שלום ועשה חיל, אחותך הדורשת בשלומך הטוב", חתמה האחת - "פרידה חנה קוק", ואחותה היותר צעירה – ב. מ. ק. (בתיה מרים קוק), הוסיפה גם היא מספר מילים ביידיש לאח היקר: "טאערער ברודער". 

דומה שזו - כמעט - פעם ראשונה שהיבט זה של "רחמי אב על בנו", וכמובן גם אם ואחיות על בן ואח, באים לידי ביטוי משמעותי במשפחת קוק בכלל ואצל הראי"ה בפרט. לבו הכללי של הראי"ה ידע לפעום גם בקצב פרטי, אישי. חשובים הדברים להיחקק על לבנו-כולנו, לב אבות ואמהות ואחיות, ובכלל. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה