באנו חושך לגרש... איזה חושך גרשנו?

מאת הרב עמי דנינו, ראש ישיבת אורות יעקב מכללת אורות ישראל, קמפוס רחובות

על החושך שבחכמת יוון ועל חלקם של ישראל באלוקי ישראל מובא במדרש (בראשית רבה ב , ד): "חושך זה גלות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיה שהיתה אומרת להם כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל". על מדרש זה נשאלות מספר שאלות:
מדוע דווקא על קרן השור? מה כוונת היוונים באומרם לישראל שאין להם חלק באלוקי ישראל? לכאורה היה ראוי לדרוש מהם לכתוב "שאנו כופרים בה' " או "שאין אנו מאמינים בה' ". האמירה של היוונים לישראל ש"אין לכם חלק" רומזת שאמנם לישראל אין חלק אך לנו, היוונים, יש את החלק הנכון והאמתי באלוקים.
על איזה חלק מדברים היוונים שיש להם בבורא עולם? מה מפריע להם שלישראל יש חלק באלוקיו?
מצאנו בחז"ל שהם העריכו את השפה היוונית ואף התירו לכתוב את התורה ביוונית. דרשו זאת מהפסוק: "יפת אלוקים ליפת וישכון באוהלי שם יפיותו של יפת תהא באוהלי שם" (מגילה ט).
השפה כידוע היא ביטוי לחכמה ולדעת. הערכתם של חז"ל לשפה היוונית נובעת מההכרה שיש גרעין אמת בחכמת יוון שניתן בו להסתמך עליו: "ושמע אמת ממי שאמרה" (רמב"ם, הקדמה לשמונה פרקים). לעומת זאת, במדרש הנ"ל חז"ל הגדירו את יוון כחושך, וכוונתם לכאורה היא שחכמתם ותרבותם מחשיכים את העולם וכל ההולך בדרכם הוא כעיוור באפלה, מהלך בחשכה ורחוק מן האמת. כיצד ניתן להבין את הסתירה בדברי חז"ל ביחסם לחכמת יוון? ומנגד, מדוע היוונים התנגדו לחכמת ישראל? ניתן לבאר, שדווקא גדולת חכמתם של היוונים היא שהניעה אותם לבטל את חכמת ישראל, מפני שגם אצל ישראל עיקר עניינם היא החכמה, כך שחכמת ישראל משמשת חלופה לחכמת יון. בלשונו של המהר"ל מפראג: "והקירוב הזה עצמו לחוכמה ולתורה היה גורם שרצו לאבד מהם – מישראל – התורה, שהרי אין הגיבור מתקנא אלא בגיבור שכמותו, ולפיכך רצו לאבד מהם את התורה" (מהר"ל, נר מצווה, עמוד כד).
רבי יצחק הוטנר בספרו פחד יצחק (חנוכה, מאמר ד) מסביר את החלק שעליו מדברים היוונים שיש להם באלוקים: בכך שאנו מכירים את הופעת ה' בעולם בשתי מערכות. האחת מערכת הטבע בחוקיה ובמגבלותיה, והשנייה המערכת הנסית שאינה מוגבלת בחוקים ובסדרים מגבילים. חכמת יוון טוענת שאכן יש אלוקים אך הוא כפוף ומוגבל לחוקי הטבע. אין מציאות שבה חוקים אלו משתנים ומאבדים ולו לרגע את חוקיותם ואת התמדתם. משמעות דבריהם היא שהרצון האלוקי מוגבל ושאין לו יכולת לשנות את חוקי הטבע. לעומת זאת חכמת ישראל סוברת שרצון האל המתגלה בחוקי הטבע הוא פן אחד, חלקי, בהופעת האל בעולם, אך יש ממד נוסף שבו רצון האל יכול להתגלות ולהופיע – במערכת הנסית המשנה את חוקי הטבע ושהרצון האלוקי אינו כפוף ומשועבד להם אלא עומד מעליהם ומנהלם כרצונו.
על תפיסה זו דרשו היוונים מישראל להתכחש לה ולכפור בה משום שלדעתם אין האל מתגלה בגילויים נסיים השוברים את חוקי הטבע.
באומרם לישראל "אין לכם חלק באלוקי ישראל" כוונתם היא שההנחה שה' יכול להתגלות בשינוי סדרי הטבע היא מוטעית. אמונתכם צריכה להתבסס אך ורק על חלקנו שרואה בחוקי הטבע ובסדריו את ההופעה היחידה של האלוקים במציאות.
תפיסה זו על פי חז"ל מוגדרת כחושך, מפני שראיית עולם הטבע בממד אחד היא הסתרה והחשכה של המציאות האמתית.
על פי זה ניתן להבין מדוע היוונים דרשו לכתוב זאת על קרן השור. השור מסמל את עולם הטבע "רב תבואות בכח שור" בעזרת השור האדם משתמש בכוחות הטבע ומשעבדם לצרכיו. לכן כשמשה בושש לבוא עם ישראל יוצר את העגל בתור תחליף להנהגה של משה רבנו – הנהגה נסית. משה בעודו על הארץ רומם את מצבם הרוחני והיו ראויים להנהגה נסית, אך כשמשה איננו, הבינו כי אין ביכולתה של הנהגה זו להמשך. מכאן שעליהם לעבור להנהגה הטבעית שפועלת על פי חוקי הטבע, ויצירת העגל מסמלת הנהגה זו.

נס חנוכה שנעשה בשמן המנורה (שעל פי ההלכה הוא נס מיותר, שהרי טומאה הותרה בציבור והיה אפשר להדליק בשמן טמא) בא להעמיד את היוונים על טעותם ושאכן קיימת מערכת על טבעית, נסית, שאינה משועבדת וכפופה לחוקי הטבע.
ניתן להוסיף שהנס התגלה דווקא במנורה, מפני שידוע ששבעת הקנים שבמנורה הם כנגד שבע חכמות שבטבע ודווקא במנורה שהיא סמל לחכמת הטבע התגלתה ההופעה הנסית שהיוונים כפרו בה.