ארבעה בנים – אבולוציה רוחנית

מאת הרב ד"ר אמיר משיח

ראש ההתמחות למחשבת ישראל, רב בית הכנסת לצעירים כפר גנים ג, פתח תקווה

"כנגד ארבעה בנים דברה התורה: אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול". יש מקום לומר כי ארבעת הבנים היא האבולוציה הרוחנית שעל כל אחד מהמאמינים לעבור. דרך זו עוברת החל מהחכם, דרך הרשע, דרך התם וכלה בשאינו יודע לשאול. זה האחרון, הוא הגיבור שלי.

החכם הוא הילד החכם שכל מה שמלמדים אותו הוא יודע. הוא שואל שאלות ללא ביקורת, רק לברר לעצמו את שכולם עושים ודורשים גם ממנו להיות חלק מהמסורה. הוא שואל לפרטים, אבל הכול בתמימות נטולת ביקורתיות. לכן גם משיבים לו רק בענייני הלכה: "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן".

הרשע הוא שלב ההתפתחות הבא. הוא כבר שואל שאלות שאסור לשאול; הוא כבר ביקורתי עד התרסה: "מה העבודה הזאת לכם?" אמנם יש כאלה שלא הגיעו לשם, הם מדחיקים את השאלות מפחד החברה שמא יוכרזו ככופרים, אבל אדם שלא שואל הוא לא מאמין כי אם פתי, פתי שמאמין לכל דבר. הפילוסוף הסקוטי דיויד יום כתב: "לגבי אדם מלומד, להיות ספקן פילוסופי, משמעו הצעד הראשון והחיוני ביותר אל המאמין השלם. זו הדעה שאני ממליץ עליה ברצון" (דיאלוגים על הדת הטבעית, עמ' 172–173). הרשע קיבל את ההמלצה, הוא שואל שאלות כדי לברר את האמונה.

אמנם התגובה כלפיו קשה: "הקהה את שניו [...] אילו היה שם לא היה נגאל". מחד גיסא, התגובה הנכונה נגד פרובוקטור היא ההתעלמות ממנו, אך מאידך גיסא, יש כאן אקט פדגוגי, לא כלפי ה"רשע" כי אם כלפי המסובים האחרים. הדיון עם הרשע צריך להיות בארבע עיניים, אשר שאר המסובים לא צריכים להיחשף אליו, בוודאי לא ילדים קטנים או אף מבוגרים שטרם הגיעו לשלב האבולוציוני האמוני של שאילת שאלות. אך יש לקוות כי לאחר הסדר יהיה עם הרשע דיון סוער ומַחכים.

התם הוא השלב הבא. אנו נוהגים לראות בתם נער מנותק, שלא לומר מעט טיפש. ברם יעקב אבינו נקרא "איש תם", האם מישהו חושב שתואר זה הוא לגנאי? התם הוא השלם. הוא שואל שאלות, אבל מתוך רצון לדעת, בתוספת ביקורתיות מבורכת: "מה זאת?" זהו התם שהגיע כבר לבירור האמוני, אך רוצה לדעת מה צריך לעשות להלכה ולמעשה. לא סתם שאלה תמימה "מה זאת?" עם פרצוף המום, אלא בלשון תקיפה. הוא השלם הדתי שהגיע רחוק.

אך העליון מכולם הוא שאינו יודע לשאול. הוא הגיע לשלב ההתפתחות הדתי-אמוני הנשגב מכל. הוא כבר לא שואל, הוא הגיע לשלב השתיקה. אביא שיטה אחת לבאר את דרכו:
על פי המהר"ל, יש שלושה עולמות: עולם המחשבה, עולם הדיבור ועולם המעשה. השתיקה שייכת לעולם המחשבה ולכן השותק חכם. המדבר שייך לעולם הדיבור ולכן נחשב פחות חכם. יותר מכך, המדבר מראה כי הוא מחובר לעולם החומר והגשם, ואילו השותק מראה כי הוא רוחני יותר, נבדל לגמרי מהחומריות:

"חושך אמריו יודע דעת [...] כי מי שהוא מונע הדבור שלו מורה שהוא יודע דעת ולכן מונע הדבור [...] כי כאשר מרבה דברים העיקר אצלו נפש המדברת אשר נפש המדברת יש לו חבור וצירוף אל החומר ואינו נבדל לגמרי [...] אבל כאשר מונע הדבור שאז מורה כי השכל שלו אינו מוטבע בחומר רק נבדל ממנו, ולפיכך אינו מדבר הרבה כי השכל הנבדל אצלו עיקר" (נתיבות עולם, נתיב השתיקה).

אם כך, מדוע יש לפנות לשאינו יודע לשאול, שהגיע לרמה דתית-תודעתית כה גבוהה: "את פתח לו. שנאמר, והגדת לבנך"? מדוע להפריע את שתיקתו העליונה ולהורידו לעולם של שאלות ודיבורים?

נראה כי הפנייה היא לא מבעל ההגדה לאב שיפתח את פי בנו ה"אינו יודע לשאול", אלא פנייה של אבי ה"אינו יודע לשאול" אל ה"אינו יודע לשאול" עצמו, שידבר אל בנו שלו. כרוצה לומר, אדם כזה שהגיע לשתיקה אינו יכול להעביר את המסורת הלאה לדורות הבאים. לכן "והגדת לבנך": חובת ה"אינו יודע לשאול" להעביר את המסורה לבנו שלו.
נסכם: ארבעת הבנים הם תהליך אבולוציוני דתי-אמוני שעל כל מאמין לעבור בחייו הרוחניים. מהחכם, עובר לרשע, דרך התם ומסיים ב"אינו יודע לשאול". שהוא, האחרון, הגיבור שלי.