יום רביעי, 10 באפריל 2013

לסייר – הכי גבוה שאפשר


מאת  ד"ר איל דודסון, 
ראש ההתמחות ללימודי ארץ ישראל, קמפוס אלקנה

מספר ימים לפני פרוס החג, בעיצומם של הניקיונות הקדחתניים, יצאה ההתמחות ללימודי ארץ ישראל ללמוד במשך יומיים את החרמון – ההר הרם והגבוה בהרי ארץ ישראל – השיא, "שיאון". יש הטוענים כי גם שמו – "חרמון" –  מלשון חרם, איסור, רומז אולי לכך שבימי קדם שימש לפולחן אלילי, בתקופה שחיפשו את האלילים על ראשי ההרים הגבוהים.
הסיור נפתח בשמורת תל דן. למדנו על סיפור התיישבות בני דן למרגלות החרמון בימים שבהם לא היה מלך בישראל, ו"איש הישר בעיניו יעשה". המשכנו למעיינות הדן ללמוד על חשיבות מקור המים הגדול ביותר של נהר הירדן – "היורד מדן". את הסיור הדריך ברוב כישרון ד"ר אריה בורנשטיין. האתר הבא היה מבצר נמרוד – קלעת נמרוד, מבצר מימי הביניים החולש על הדרך הראשית בין החוף לדמשק. צפינו משם עד הלבנון וראינו בבהירות רבה את המבצר הצלבני בבופור, על נהר הליטני. את היום הראשון קינחנו בתצפית על ברכת רם, בריכת מים מופלאה ומסתורית שלפי אגדות עתיקות הייתה מקור המים של הירדן.
ביום השני טיפסנו ועלינו אל מרומי החרמון, בהדרכתו של שמיל קליין. השלג שירד יום קודם לכן לא פונה עדיין מן הדרכים ומנע מאתנו להגיע אל ראש הפסגה. הסתפקנו בתצפית מרשימה מגובה 1700 מ', מעל אתר החרמון, במוצב יפעת. התבוססנו בשלג ולמדנו גם על רזי הצומח והמסלע תחת המעטה הלבן. משם המשכנו במסלול רגלי מאזור אתר החרמון ועד לעיירה הדרוזית מג'דל שאמס.
"אִם אֶסַּק שָׁמַיִם – שָׁם אָתָּה" (תהלים קלט, ח). כך ביטא דוד את השגחתו של ה' בכל מקום ואולי גם את כמיהתו להתעלות רוחנית ולהגיע כביכול עד כיסא הכבוד. בסיור בחרמון למדנו את גדולתו של הקב"ה ב"שמים", בגובהי השחקים, ולמדנו "למצוא" אותו במקומות שלא הכרנו לפני כן.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה