מאת ד"ר עידית ליוש,
ראש מסלול הגיל הרך, קמפוס אלקנה
ביום ג', ט' באדר תשע"ג (19.3.13), התכנסו כל הסטודנטיות במסלול הגיל הרך למפגש מסלולי. מפגש כזה נערך פעמיים בשנה, בתחילת השנה ובתחילת סמסטר ב. במפגש משתתפות גם כל המד"פיות של המסלול וראש המסלול.
הכותרת לקוחה משמה של הרצאתו של מיקי לוי, יועץ ארגוני ועיתונאי בעיתון מקור ראשון. ההרצאה הייתה חלק מיום עיון של מסלול הגיל הרך שעסק בשאלות: האם לשלוח ילד עם צרכים מיוחדים למסגרת מיוחדת או לשנות (קצת) את המסגרת הרגילה כך שתתאים לילד בעל הצרכים המיוחדים?
סרט, דיון והרצאה של מיקי לוי, בעל צרכים מיוחדים בעצמו, האירו היבטים מגוונים בנושא.
מטרות המפגש
- היכרות. המפגש מאפשר היכרויות ברמות שונות, של הסטודנטיות מהשנתונים השונים, ושל הסטודנטיות עם המד"פיות. ההיכרות מונעת הרגשה של ניכור וזרות ומסייעת בעיקר לסטודנטיות שנה א. לסטודנטיות שנים ב, ג המפגש מעניק הרגשה של תמיכה, של לכידות ושל "גאוות יחידה". גם המד"פיות נהנות מהמפגש שלהן האחת עם רעותה.
- חילופי מידע. במהלך המפגש הסטודנטיות יכולות להחליף ביניהן מידע, להתעדכן, לשאול שאלות, להתוודע לדרישות שונות של המערכת, והכול בצורה ידידותית, חמימה, לא פורמלית, כאשר המד"פיות וראש המסלול נמצאות שם ויכולות לענות על שאלות, על צרכים ועל בקשות בצורה ישירה.
- פעילות אקס-קוריקולרית. המפגש שאורכו שלוש-ארבע שעות לפחות, מאפשר לעסוק בנושאים שאינם מכוסה בצורה מספקת במסגרת הלימודים הסדירים, או כאלה הדורשים בירור נוסף. המפגש גם מאפשר הזמנת מרצים אורחים בחשיפה לכל הסטודנטיות הלומדות בשלושת השנתונים, ביחד.
במפגש האחרון עסקנו בנושא: שילובו של הילד החריג במערכת הלימודים הרגילה. הסטודנטיות לומדות במהלך ההכשרה שני קורסים העוסקים בנושא מהיבטים שונים. בשנה ב הן לומדות את הקורס "שילוב הילד החריג", ובשנה ג – קורס העוסק בילד לקוי הלמידה. הכללתם של קורסים אלו במערכת היא מחויבת המציאות, לאור "חוק השילוב" ולאור העובדה שילדים רבים, שהוגדרו ככאלה עם צרכים מיוחדים, משולבים היום במערכת החינוך הרגילה.
שילובם של ילדים עם צרכים מיוחדים במערכת החינוך בגיל הרך היא מורכבת במיוחד. ילדים רבים המבקרים בגני הילדים לא אובחנו עדיין, עקב גילם הצעיר, ואינם זוכים כלל למענה טיפולי נוסף לזה של הגננת. פעמים רבות הגננת היא הראשונה שמזהה את הבעייתיות של ילדים צעירים, והיא זו שמפנה את תשומת לבם של ההורים ושל גורמים מערכתיים אחרים לצרכים המיוחדים של הילד.
המפגש התחיל בצפייה משותפת בסרט "כוכבים על הארץ". הסרט עוסק בילד בן תשע הסובל מדיסלקציה שאינה מאובחנת. הוא אינו מטופל כהלכה, לא בבית הספר וגם לא על ידי משפחתו, שדוחה אותו. הסרט, המציג את הנושא בדרך רגישה ומרגשת מאוד, נגע ללב כולנו (טוב שהבאנו ממחטות נייר לרוב...) והעיר אצל כל אחת חוויות משנותיה היא בבית הספר.
לאחר הסרט נערך דיון בהנחייתה של המד"פית והמרצה ורד ינאי. בדיון ניתן מקום לבירור נושאים שאינם מובנים, לשאילת שאלות ובעיקר להעלאת חוויות אישיות וניסיון חיים על צרכים שנענו, או שלא נענו, על ידי מחנכים שונים. הדיון, שנערך בצורה מקצועית, האיר שתי מסקנות שאם כי הן מוכרות – הן בהחלט קיבלו חיזוק והדגשה:
- לכל תלמיד, גם אם אינו מוגדר כבעל צרכים מיוחדים, יש צרכים מיוחדים.
- תפקידי המחנכת הם לנסות לזהות את הצרכים הייחודיים של כל תלמיד ולנסות לענות עליהם במידת האפשר.
לאחר הדיון התקיימה הרצאה של העיתונאי והיועץ הארגוני מיקי לוי. להרצאה זו זומנו כל המרצים במסלול הגיל הרך.
הקשר שלי עם מיקי נוצר לאחר קריאת כתבה מרתקת ומרגשת שלו. ראו קישור.
מיקי, כאילו יצא מהסרט, האיר בפנינו את נקודת המבט של הילד בעל הצרכים המיוחדים. הוא תיאר את התפתחותו האישית, בהיותו בעל יד אחת בלבד, מלידה, וסיפר גם על התפתחות התפיסה ההורית של אמו כאם לילד בעל צרכים מיוחדים. אמו של מיקי, לאחר שנודע לה כי נולד לה ילד פגוע, גידלה אותו כילד רגיל לכל דבר. אל התובנה שהוא "מוגבל" או "שונה" הוא הגיע בגיל מאוחר. הדימוי העצמי שלו כל כך בריא ושלם, שלדבריו: "אם הייתי מקבל היום יד נוספת לא הייתי יודע מה לעשות אִתה. אולי הייתי תורם אותה לגמ"ח ידיים". מיקי ציין שאנשים שנפגשים עמו לא שמים לב כלל להיעדרה של יד אחת אצלו.
מיקי תיאר והדגים, בחכמה ובהומור שופע, איך הוא למד לבצע פעולות שלביצוען נדרשות שתי ידיים, כמו קשירת נעליים, ביד אחת בלבד. הוא הראה, תוך שימוש במושגים תאורטיים ומעשיים, כיצד ילד שמקבל התייחסות בריאה, יחד עם סיוע מקצועי לפתרון בעיות, גדל להיות מבוגר נורמטיבי שהדימוי העצמי שלו נכון, שלם ובריא, בעל משפחה ותורם לחברה.
סיימנו את יום העיון בהרגשה שכולנו נתרמנו, מבחינה מקצועית, שכלית ורגשית.
קישורים:
לשם הסרט בהודית: http://www.imdb.com/title/tt0986264/
שם הסרט באנגלית: "Like stars on earth".
לכתבה של מיקי לוי: מצורפת למייל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה