מאת חגית רימון נציגת אגודת הסטודנטיות, קמפוס אלקנה
הרב אודי ורות היקרים ה' יקום דמכם,
הרגשתי צורך לכתוב לכם מכתב תודה באופן אישי. תודה על כך שנתתם לי את הזכות לפגוש אתכם וללמוד מכם מהי מסירות נפש.
הגעתם למכללה שלנו, "מכללת אורות ישראל" ביום רביעי, ג' אדר ב' תשע"א במסגרת פרוייקט השידוכים "שכינה ביניהם".
ימים ספורים לפני מועד הראיונות המתוכנן, נציג אחר מישיבת איתמר ביטל את הגעתו והמליץ בחום לפנות אליכם. הוא אמר כי הזוג פוגל הם המתאימים והראויים ביותר למשימה החשובה הזאת. אז עוד לא ידעתי עד כמה צדק.
פניתי אליכם בהתראה קצרה ואתם נרתמתם למשימה מיד. החשש היחיד שלכם נבע מהדאגה לילדיכם בזמן שתעדרו מהבית. לאחר שנמצא סידור מתאים לילדיכם, הגעתם לכאן בתנאי מזג אוויר קשים, במסירות נפש, חדורי מוטיבציה וחדוות עשייה. יחד איתכם הגיעו הדס ז"ל וישי יבדל לחיים ארוכים.
בנות שהתראיינו אצלכם סיפרו בהתפעלות על שיחות מדהימות שהיו להן איתכם, על כך שקיבלתם אותן במאור פנים. פעלתם במרץ ובמסירות וכתבתם את כל הפרטים והרעיונות ויום לאחר מכן כבר התחלתם לפעול בכיוונים נוספים בנושא.
שכנות מאיתמר סיפרו כי כבר ביום חמישי למחרת צלצלתם אליהן וסיפרתם בהתלהבות ובהתרגשות על הפרוייקט וביקשתם מהן להצטרף לעשייה בתחום. היה זה מסר חזק שהשארתם לכולנו-"המשיכו לעשות!"
כמו בימים ההם, בימי מרדכי ואסתר, גם היום לצערנו יש מי שמנסה להשמיד, להרוג ולאבד, אך לנו מנגד יש את ההבטחה החזקה יותר מהכול: "כי בשם קודשך נשבעת לו שלא יכבה נרו לעולם ועד". כעת אני מרגישה יותר מתמיד את גודל השעה להמשיך ולפעול וכי מוטלת עלינו החובה להמשיך את הדרך אותה אתם סללתם.
הייתם אנשי חסד, אנשי שליחות וכל חייכם עסקתם בבנייה לשם שמיים. תרמתם הן בבניין הפרטי שלכם והן בבניין הכללי של עם ישראל. עד הרגע האחרון פעלתם ועמלתם בענווה כדי להיות שותפים בבנייה של בתים נאמנים נוספים בעם ישראל.
מי יתן ובעז"ה נזכה במהרה לגאולה השלימה ולבניין הבית הגדול והקדוש.
באהבה ובהערכה עצומה,
חגית, נציגת אגודת הסטודנטיות,
מכללת אורות ישראל-אלקנה.
מכתב מרגש, מזדהה עם כל מילה. יישר כוח!
השבמחק