הסטודנטיות בהתמחות לאנגלית בפרויקט הוראה פרטנית בעבודה המעשית
מאת ד"ר ויטלא ארזי, ראש ההתמחות לאנגלית
במסגרת ההתנסות המעשית של הסטודנטיות בהתמחות לאנגלית, נעשים מאמצים ליצור חוויית התנסות משמעותית לסטודנטיות שתהווה גם תרומה ייחודית לבית הספר המאמן.
תהליכי העבודה המעשית נעשים באופן מיטבי כאשר הן בית הספר הן פרחי ההוראה יוצאים נשכרים מהתהליך. לשם כך עלינו להבין מה הם צורכי בית הספר המאמן ולהציע תכנית בהתאם לצרכים שהועלו.
בעבודה המעשית, המתקיימת השנה באולפנת דרכי נועם בפתח תקווה, הציעה המדריכה הפדגוגית ד"ר חיה כץ למנהלת האולפנה הגב' אסתר קיזלשטיין לשלב את הסטודנטיות המתנסות בהוראה בליווי פרטני לתלמידות כיתה ז' בעלות קשיים בקריאה ובהבעה בעל פה, הזקוקות לקידום מעבר למתאפשר במסגרת הוראה הרגילה.
ד"ר כץ סיפרה למנהלת האולפנה כי בבתי ספר אחרים לקחנו כיתות שבהן היו תלמידים הזקוקים לליווי פרטני והקפצנו אותם קדימה. כעת הם מתכננים מערכות שעות לפי היום שבו אנו מגיעים כדי שנוכל לחזור על הפרויקט בכיתות הנדרשות לעזרתנו. המנהלת, שבתחילה הסתייגה משילוב פרחי הוראה בבית הספר, הבינה כי מדובר בתהליך עמוק ורציני ואישרה כניסת סטודנטיות הן לתצפיות הן להוראה לפרויקט שכינינו בשם "mini-project", כדי לבדלו מתהליכי ההוראה וההתנסות הרגילים עם הכיתה ה"גדולה".
לפרויקט נרתמה גם המורה לאנגלית, גב' דינה פישר (בוגרת ההתמחות לאנגלית במכללת אורות ישראל). היא תכננה את יחידות ההוראה כך שתתאפשר למידה פרטנית בשיעורים אלה. בתחילת השיעור המורה הקנתה את החומר העיקרי, ואת התרגול והיישום ביצעו הסטודנטיות באופן פרטני עם התלמידות. באופן זה כל סטודנטית התאימה את החומר לתלמידות שלה. לעתים עלה צורך לחזור לרמה של כיתה נמוכה יותר ולחזק קריאה או אוצר מילים שעדיין חסר ללומדות.
נושאי הלימוד נלקחו מספר הלימוד וחוברת העבודה הרגילים. בחלק מן השיעורים הוקנו מיומנויות קריאה וכתיבה; בחלק – תבניות דקדוקיות; ובחלק התקיימו שיחות על תחביבים ופעולות המתקיימים לאחר הלימודים. כל אלה יצרו אווירה תומכת בין הסטודנטיות לתלמידות, העלו את המוטיבציה שלהן והעשירו אותן באוצר מילים וביכולת להתבטא בעל פה ובכתב.
לדברי המורה, גב' פישר, "הפרויקט בכיתה ז' משמעותי וייחודי מאוד מאחר שהסטודנטיות עובדות באופן קבוצתי ופרטני עם הבנות. הן יוצרות עמן יחס אישי נוסף על לימוד השפה האנגלית שנעשה בהתאמה לרמת הבנות. הלמידה בקבוצות הקטנות מאפשרת יחס אישי, נותנת מענה לצורכי הבת ונותנת לסטודנטית לראות את התקדמות הבת והקבוצה במהלך השנה".
אף הורי התלמידות המשתתפות בפרויקט גילו עניין ומעורבות בתהליך. גב' פישר ציינה כי הורי אחת התלמידות התקשרו אליה ושמחו לציין שזו השנה הראשונה שבה בתם אוהבת אנגלית ומכינה את השיעורים.
המנהלת, גב' אסתר קיזלשטיין, עודכנה במהלך הפרויקט והיא מלווה את התהליך בסיפוק רב.
לסיכום הפרויקט קיימנו שיחות משוב עם הסטודנטיות ועם התלמידות המשתתפות בפרויקט.
הסטודנטית גב' נעה זילברשטין (וטלמכר) כתבה לאחר המפגש השלישי: "הופתעתי שהספקנו כל כך הרבה וסיימנו את כל הדפים. השגנו את המטרה כי התלמידה 'שלי' קראה לאט את המאמר כולו והשיבה על כל שאלותיי במהלך הקריאה. כל כך שמחתי שהיא זכרה את כל המילים שלמדנו יחד מספר שבועות קודם לכן. הבחנתי כי לראשונה התלמידה לא התביישה לקרוא בקול, לא היססה, וקראה די טוב. היא הצליחה להשיב על כל השאלות".
הסטודנטית גב' ציפי שרייבר כתבה לאחר המפגש הרביעי: "כשנכנסתי לכיתה חשתי שהיחסים שלי עם ת' מתחילים להיבנות, משום שת' חיפשה אותי, ניסתה לתפוס את תשומת ליבי על ידי נפנוף לשלום ושמרה לי מקום בכיסא הצמוד אליה [...] המשכנו לעבוד ות' קראה יפה מאוד, אך הבחנתי כי היא מבלבלת בין האותיות w ו- u. תרגלתי אתה את האותיות הללו והראיתי לה מילים עם האותיות תוך הדגשת ההבדלים ביניהן [...] חשתי שזה היה שיעור טוב. היה לנו מספיק זמן לעבוד על 'הדברים הקטנים' ואני מקווה שאוכל להקנות לה אסטרטגיות נוספות שיסיעו לה בעתיד להסתדר בכוחות עצמה".
הסטודנטית הדס פנחסוב קיימה ריאיון עם שתי התלמידות המודרכות "שלה", במהלכו אמרה ע', אחת התלמידות: "בלמידה קבוצתית אני מרגישה שלסטודנטית הרבה יותר קל לזהות את הקושי שלי ולעזור לי מאשר כשלומדים בצורה כיתתית. הלימוד הקבוצתי מאפשר לי גם ללמוד עם בנות ברמה שלי פחות או יותר וזה כיף. אנחנו שוות וקצב ההתקדמות שלנו שווה פחות או יותר. הרבה יותר קשה לנו ללמוד ביחד כשיש פערים גדולים בין הרמות. בנוסף, הלמידה עם הסטודנטיות הרבה יותר מעניינת – יש תחרויות, משחקים והפעלות שגורמות לשיעור להיראות הרבה יותר כיפי ומהנה. הסטודנטיות גם מאוד נחמדות – הן שילוב של מורה וחברה וזה כיף ללמוד בצורה כזאת שיש שיחה זורמת ושהן באמת מבינות אותנו. בנוסף, לפעמים אנחנו מרגישות שהמורה רוצה להתייחס ולעזור לכולן אבל זה קשה ולכן אנחנו מתפספסות מדי פעם, לכן הלימוד עם הסטודנטיות נותן לנו את היחס האישי שחסר לנו".
ובנושא אחר אמרה ח' בהתייחסה לפעילות שהשאירה בה רושם מיוחד: "הסטודנטית הכינה לנו משחק זיכרון (לאוצר מילים) והלהיבה אותנו לאורך כל המשחק. היא גם השתתפה בעצמה וזה היה ממש כיף. אנחנו זוכרות שבסוף השיעור, כשהסטודנטית רצתה לקחת את הכרטיסים אתה, ביקשנו ממנה להשאיר את הכרטיסים אצלנו כדי ללמוד אתם להכתבה ואז בהפסקות במהלך השבוע שיחקנו במשחק וכך התכוננו להכתבה. אנחנו חייבות לספר לך שאנחנו זוכרות את המילים עד היום!".
בתשובה לשאלה, "מה לקחתן אתכן מהשיעורים לעתיד? האם היה משהו חדש שלמדתן?", השיבו שתי המרואיינות: "למדנו איך לומדים נכון. אסטרטגיות למידה. לדוגמה, איך לגשת לקטע חדש שלא קראנו עד כה. הבנו שקודם כדאי לקרוא את השאלות ורק אז לגשת לטקסט. ככה הקריאה ממוקדת וקלה יותר. פעם היינו קוראות את הטקסט, קוראות את השאלות ואז שוב ניגשות לטקסט והלמידה הייתה הופכת לארוכה ומתישה. כל החשק לקרוא קטע חדש היה יוצא. למידה ממוקדת זה משהו שפחות התמקדנו בו בכיתה".
לסיכום, הצלחנו ליצור פרויקט במצב win-win שבו משילוב פרחי ההוראה נשכרים התלמידות והוריהם, המורה והנהלת בית הספר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה