מאת הרבנית ד"ר לאה ויזל, דיקנית סטודנטיות (אלקנה) ולימודי החוץ
"הנרות הללו אנו מדליקים
כמו הילדים המתוקים שאנו מולידים,
אפשר לשים בהם את השמן ולהיטיב הפתילות
אבל משם זה רק תפילות.
ואין לנו רשות להשתמש בהם (להתאכזב מהם)
רק לאהוב בלבד
ולהתפלל לנס, כמו בימים ההם –
בזמן הזה (בסבך הזה).
ריבונו של עולם, בורא מאורות ואדם.
עזור לנו להבין עד כמה גדולים ומאירים הנרות שנתת לנו.
ותן בנו הכוח לאהוב אותם ללא תנאי, ולהיטיב עמם ואותם,
שיוכלו לעמוד איתן מול רוחות עזות הנושבות בחוץ.
שידעו הם עצמם, שכל אחד ואחד מהם
יכול להאיר עולם"
בהשמעת קטע מהשיר הנ"ל שכתבו חנן והדס בן ארי פתחתי את בימת העיון שהתקיימה במכללה בערב חנוכה ועסקה בנושא: "הנרות הללו שאנו מדליקים – על תפקידנו כמורות בהכנת תלמידינו לאתגרי החיים". יום העיון עסק בתפקיד המורה כ"מורה לחיים", על כל המשתמע מכך. הרציונל שלפיו נבחרו תוכני יום העיון והמרצים הוא תפיסת תפקיד המורה ככולל התייחסויות לכל תחום מתחומי החיים ובהיותו דוגמה חיה בהליכותיו. תפקידו אינו מתמצה בהעברת ידע. רק כך עתיד הוא לשמש דמות משמעותית ורלוונטית לחייו של המתחנך על ידו ויצליח לסייע בידו לסלול את דרכו הייחודית.
כאשר זכה אלבר קאמי, הסופר הצרפתי, בפרס נובל הנכסף הוא פנה בדברים נרגשים אל מורהו מבית הספר היסודי ואמר:
"מר ז'רמן היקר,
נתתי להמולה שהקיפה אותי בימים אלה לשכוך מעט ועכשיו אני פונה אליך, לומר לך דברים שיוצאים מן הלב. חלקו לי כבוד גדול מדיי, שלא רדפתי ולא ביקשתי לי. אבל כשקיבלתי את הבשורה, הראשון שחשבתי עליו, אחרי אמי, היית אתה. בלעדיך, בלי היד החמה הזאת שהושטת לילד הקטן העני שהייתי, בלי תלמודך, והדוגמה שנתת, לא היה קורה דבר מכל אלה. אינני עושה עניין גדול מסוג זה של כבוד, אבל זו הזדמנות, מכל מקום, לומר לך מה היית, ועודך בשבילי, ולהבטיח לך שמאמציך, עבודתך, והנדיבות שהשקעת בה, עודם חיים בלבו של אחד מתלמידיך הקטנים, שלמרות שנותיו לא חדל להיות תלמידך המכיר לך טובה. אני מחבק אותך בכל כוחי".
האדם הראשון שעליו חשב קאמי ברגע מרגש זה היה מורהו בבית הספר היסודי. המחנך שימש עבורו עמוד אש שהוביל אותו אל הצלחותיו בחייו כבוגר, ומן הסתם ברגעי התלבטות חשב בינו ובין עצמו מה היה אומר על כך מר ז'רמן. הוא קיבל ממנו הרבה מעבר לידיעות אקדמיות. משהו ביחסו המיוחד שבה את לב תלמידו שהלך אחריו.
בימת העיון, בהשתתפות למעלה מארבע מאות סטודנטיות, הוקדשה כולה לנושא תפקיד המורה בהכנה לחיים ולשאלה איך יהפוך המורה למשמעותי כמו מורהו של קאמי. בחלקה הראשון נשא הרב יונה גודמן, ראש תחום חינוך אמוני במכללה, הרצאה אור קולית. הוא פרס בדבריו דרכים מגוונות שבהן כל מורה מקצועית צריכה ויכולה לשמש כדמות חינוכית משמעותית בעיני תלמידותיה. הרב יונה הדגים במגוון גדול של תחומים כיצד יכולה מורה לסייע לתלמידה לטפח את עולמה הערכי-רוחני-נפשי. זאת, בין השאר, בקשרים האישיים עם התלמידה, באופן ניהול הכיתה, בתכנים המועלים דרך השיעורים הנלמדים, בהתייחסותה לאירועים אקטואליים ועוד.
בהמשך, התפצלו הסטודנטיות לסדנאות לבחירה במגוון רב של נושאים המדגימים קשת רחבה של הקשרים שיש בהם מקום להתייחסות חינוכית של המורה. היחידות כללו מפגש עם ד"ר תמירה פיינסילבר, רופאת משפחה המתמחה בגיל ההתבגרות ובבעיות אכילה. שיחתה עסקה בנושא: "נפלאות גיל ההתבגרות: בין גדילה וצמיחה להפרעות אכילה" והתמקדה בתפקיד המורים בהקשר של התייחסות בריאה אל שינויים גופניים בגיל ההתבגרות ואיתור התנהגויות הדורשות הפניה לטיפול. הרב ראובן ספולטר העביר סדנה פעילה בנושא: "איך ללמד הלכות שימושיות?". הסדנה כללה שימוש בכלים ובמיני ירקות והדגימה איך מכשירים לשמירה על כשרות בדרך מרתקת ויישומית. סדנאות נוספות שהוצעו לסטודנטיות היו מתחום הייעוץ: הרבנית יעל פוזן עסקה בנושא החשוב: "איך נלמד את תלמידותינו לקבל החלטות באופן מושכל?" וגב' שלומית שוגרמן התייחסה לאסרטיביות ולשאלה "איך נדריך את תלמידינו לעמוד על שלהם מבלי לפגוע ומבלי להיפגע". ד"ר ציפי ריין, פסיכולוגית המלמדת במכללה ומייעצת בנושאי זוגיות, שוחחה על חינוך לחיים בזוגיות, נציג של ארגון "פעמונים" הרצה על "חינוך לניהול כלכלי נבון" ואף התקיימה סדנת זומבה תחת הכותרת "חינוך גופני כדרך חיים". הסטודנטיות נטלו חלק פעיל בכל אחת מהסדנאות. מרחיב את הלב היה לראות את הכמות הגדולה של המשתתפות, כשכל אחת בחרה את הנושא הקרוב ללבה מתוך מגוון כה רב של אפשרויות. הגיוון הותיר רושם של רוחב הנושאים הרלוונטיים לעבודתנו החינוכית ואף הותיר טעם של עוד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה